מגילת איבה/תוכן
מגילת איבה[עריכה]
הלא קראתי לזאת המחברת מגלת איבה כי היא כדמות מגלה הנקראה אגרת אשר תודיע המאורע לכל יוצאי חלציו. ולכל אשר יקראנה מגדת ומספרת. ככה גם מגלה זאת לזרעי ולכל הקורא בה תודיע ומזכרת. את כל אשר נעשה לי משונאי חנם ואויבי שקר שבלשונם החדה וברשת שפתם עשו לי כמדקרת. עוד זאת להיותה כמו נהי וקינה. ע"כ שמה נאה לה ושפיר קאמינא בקראי אותה מגילת איבה כי ד' אותיות בתיבה זו על אבל וקינות ירושלים אעירו הלא המה ר"ת של איב"ה איכה ישבה בדד העיר. והקורא נעים אשר בצרתי לו צר זכות זה יעמוד לו להנצל מכל צר אמן סלה.
אם אמרתי אספרה כל התלאות אשר מצאוני בימים ההם בזמן הזה לא יכולים כמה ניירות, אך ראשי פרקים בקיצור מילין אגידה ואספרה וכתבתים על הספר למען ידעון זרעי וזרע זרעי עד עולם ולכל קורא נעים את המעשה, ויהיה להם לעינים ליראה את השם הנכבד והנורא לידע דרכו בראותם שאין לשום אדם להתייאש מן הפורעניות כדברי תורתינו שהם אמת ומאמרם אמת.
שלו הייתי בביתי ורענן בהיכל אפדני קהלא קדשא ק"ק פראג זה לי כמו עשרי' ושמונה שנים אשר אורחתם ומנהגם היה מדי שנה בשנה לבחור אותי מתוך העדה להיות להם לראש ולדיין מדייני מורה הלא המה הגבורי' במלחמתה של תורה אשר על פיהם יהיה נידון כל דבר הקשה, מלבד זאת לא פסקה ישיבה מעל שלחני מיום היותי לאיש, וחדר מיוחד יחדתי בביתי שם היתה משמרת למשמרת חבורת יום ולילה לא פסק פיהם מגירסא ואנכי הייתי להם לראש ולעינים, וגם כסף וזהב היה לי וספרים הנחמדים מפז, ולא חסר לי דבר, וה' היה לי בעזרי לחבר ספרים רבים, בילדותי חברתי פירוש על המאמר הבדרושי הנקרא בחינות עולם וכן חברתי ספר צורת הבית על בנין העתיד שבסוף נבואת יחזקאל, ובזמן ההוא נתגלה בדפוס ספר פרדס רמונים מהחכם המקובל איש אלקים מוהר"ר משה קורדיווירי זלה"ה. ורבים וכן שלמים היו רגילים מדי שבת בשבתו לקרוא וללמוד ספר רבינו בחיי, ובאשר שאנכי הייתי ג"כ כאחד מהם, עוררני לבי לפרש דברים בעניני קבלה ע"פ ספר הנזכר וע"פ דרכי בעל מג"ע מגלה עמוקות וקבלת הרמב"ן בפירושו על התורה, והוא אצלי כתוב על הקלף, לא בא עדיין בדפוס, וקראתי החיבור בשם: "טוב טעם". אח"כ הוסיף לי השי"ת ועזרני שחברתי תוס' יו"ט על כל שיתא סדרי משנה המפורסמים ומפוזרים נתונים נתונים המה בכל תפוצות ישראל מקצה ועד קצה ממזרח ומערב, ואח"כ חברתי על ספר רבינו אשר מסדר נזיקין ביאור יפה וקראתיו מעדני מלך וכל אלו נדפסים ונפזרים;
והנה בחדש מרחשון שפ"ה לפ"ק נבחרתי לר"מ ואב"ד בק"ק ניקלשבורג הקהלה הקדושה לאלקי' שבמדינות מעהרין והאנשים היושבים בתוכה כולם הם אנשים חכמים ונבונים ואנשי חיל, ישמרם ד' ויוסף עליהם כהנה וכהנה. אח"כ בר"ח אדר נבחרתי לאב"ד בק"ק ווינא הבירה שבמדינת אוסטריך עיר מלאה תורה וחכמה ועושר, וכבר נודע כל התיקונים היפים שעשיתי ותיקנתם כי אז נעשו לקהל אחד אשר מקודם לכן ולפנים בישראל היו דרים ברחוב בתוך הנכרים כל אחד ואחד בעדר עדר לבדו לא היו באסיפה אחת עד שאדונינו הקיסר יר"ה נתן להם מקום מיוחד מחוץ לעיר וגם בהכ"נ בנה להם לתלפיות לתפילתנו וכל שאר צרכי המקום לעניני היהודים הם היו נחשבים בעיני וכן הייתי בעיניהם.
בחודש טבת שנת שפ"ז לפ"ק נבחרתי לאב"ד דק"ק פראג ובחרתי לישב שם עם היות שרצון בני ק"ק ווינא היה להרבות לי מוהר ומתן עם הוספות כבוד וגדולה ומתנות מרובים שכבדוני הקהל מלבד יחידים כי ראו וידעו עבודתי בלב שלם ונפרדתי מהם בלויה גדולה ובדמעות זולגות מהם וממני כדרך האוהבים וקרובים כשנפטרים זה מזה וכמאמר חז"ל קשה עלי פרידתכם כל הפורש ממך כפורש מן החיים אמרו.
ובבואי לק"ק פראג איזה ימים בחודש ניסן נתקבלתי בכבוד גדול והלכו לקראתי חוץ לרחוב כל מנהיגי הקהילה מלבד יחידי סגולה וחשובים שנסעו לקראתי מהלך כמה ימים ולנו עמי לינת לילה וכמו חצי שנה אח"כ קבלוני ג"כ לראש ישיבה ובעז"ה יכולתי להנהיג שתיהם, שם חברתי על ספר רבינו אשר חיבור מעדני מלך כנ"ל, ולחם חמודות, וגם חברתי ספר מלבושי יו"ט על ספרי ארבעה טורים, וזכיתי להדפיס חלק הראשון מס' רבינו אשר עם השני חיבורים הנ"ל: כל זה לא להתפאר ספרתי כי אם לידע ולהודיע איך כמו רגע ספו תמו כל הגדולות ממני. עליתי במעלות גדולות מאחת לאחת כמדובר ופתע פתאום ירדתי עד ירידה תחתונה ממעלה העליונה יהי שם ה' מבורך על הכל: זכרון לירושלים כנזכר באיכה יועם גדולתן של ישראל מאחת לאחת וירידתו כאחת נתונים בחורבן.
והנה מאחר שהיתה מלחמה גדולה כעשר שנים במדינות פיהם על דבר אשר מרד יושביה בהקיר"ה מאטיאש ואחריו בקיר"ה פירדינאנד אשר מיד אחר מות הקיסר מאטיאש מלכו מלך אחר, הדוכס פידריכות שהוא מדוכסי הברירה וגם משנהו הנקרא פלטינוס. ושנה אחד במלכו לא השלים וילחום עליו פירדינאנד כי שלח עליו רכב ופרשים תשעים אלף ויכה את מחנהו על הר הלבן אשר סמוך לעיר רבתי פראג ויגרשהו מעל פני הארץ ועוזריו לא עמדו כנגדם רק חזרו לכבוש המדינה ומטרפולין היא פראג אשר מפני כן היו מלחמות גדולות תמיד על עיר פראג ובעבור זה נתמוטטו מן המחיה ונתרבו הוצאות המסים והארנונות ולכן הוצרכו בני הקהילה יצ"ו ללות ברווחים ובבוא זמן הפרעון רבתה המחלוקת בענין סכום. ונתפרדו הלבבות ונעשה רחוקים וקשרו קשרים בסתר ואף בגלוי וכל העמל שעמלתי לקרב ולא לרחק פעם ברך ופעם בקשה כל זה לא הועיל ושלמה המע"ה אמר וכסה קלון ערום. ע"כ לא אשא שמות האנשים החטאים והפושעים בי על ספר והשי"ת יכפר בעד כל. יהי שמו מבורך מעולם עד עולם אמן ואמן. ואני לא האמנתי כי ספרו לי ולאשר הזהירוני לאמור קשרו קשר לא על המנהיגים לבדם כי גם עליך. יען וביען ידעתי גם ידעתי כי לא עשקתי ולא הרעותי ועולה לא יצא מאתי אך אנכי תולעת ולא איש. הלא גם בדוד המע"ה נמצא שהיה לו אויבי שקר ושונאי חנם על אחת כמה וכמה אנכי השפל והבזוי אשר אינני כדאי והגון להזכר ולהפקד אפילו עם עבדי אדונינו דוד ע"ה.
והנה בשני בשבת ד' לחודש תמוז שנת שפ"ט לפ"ק לעת ערב סמוך למנחה בא אלי איש א' יהודי והגיד לי שהשר קייזרליכר שופט שואל עלי אם אני בביתי וכי יש לו דבר סתר לדבר עמדי והאיש ההוא ענהו לא ידעתי אולי הוא בבהמ"ד לומד בישיבה כדרכו. עוד אמר לי האיש הנ"ל שאמר להשר שופט הנ"ל מה לו להאדון לבוא אל הרב אם יאמרו לו להרב שאדוני רוצה לדבר עמו יבא הרב לבית אדוני לשמוע דבריו ויאמר השר לא כי אני אבוא אליו. וכשמעי זאת נבהלתי והלכתי לבה"כ ובצאתי הביתה הבאתי אלי ראשים וטובי' יצ"ו וספרתי להם כל המאורע ובכן נסע השר קייזערליכר שופט בעגלה צב לבית היהודים קרוב למול ביתי ושהה שם כמו חצי שעה בלילה ואז בא לביתי בעליה שהייתי דר שם ושלח לבית החורף לשאול רשות לבוא החדרה אמרנו וענינו יבא. ויבא והושיט ידו לכל א' וא' מאתנו בסבר פנים יפות וכבר הכינותי ב' כסאות והושיב אותי לימינו והוא ישב לשמאלי ושהה אצלי בסיפורו דברים אחת הנה ואחת הנה. אח"כ אמר האדון דבר סתר לי אליך והלכתי עמו בחדר לפנים מן החדר אשר הי' מיוחד לי ללמודי ויען ויאמר שנודע לי מק"ק ווינא בו ביום שהקיר"ה ציוה להמשנ' שלו שבפראג להוליכני שם בכבלי ברזל כשבאתי עמו ביחידות אמר לי שדבר סתר לי יותר והדבר ההוא יגיד לי בבית הקצין הראש כמה"ו יעקב ב"ש ביקש ממני לנסוע עמו עגלת צב לבית הקצין הראש כמה"ו יעקב נר"ו הנ"ל לשמוע שמה מה ידבר עוד עמדי ואני השבתי לו אני אלך ברגלים ולא מפני הגאוה שאני צריך לדחותה, אך יראתי פן יוליכני לבית התפיסה ולא לבית הקצין הנ"ל, ויען ויאמר אף אני אלך ברגלים לבית הקצין לכבודך, וילכו אתנו הראשים והטובים יצ"ו וגם שמה הושיבני אותי לימינו ושהה ג"כ קצת בסיפור דברים. אח"כ אמר בלשון לע"ז אל הקצין ר' יעקב הנ"ל שילך עמו החדרה ובבואם שמה אמר אינני יכול לדבר אל הרב כל הענין כי הוא בעיני איש טוב ונאמן ואגיד הדבר אל האדון כי הוא יודע לסבב הדבר להרב למען לא יהיה נבהל כולי האי. ויאמר הלא הקיר"ה ציוה להמשנה במכתב לאמר רק שיצוה להרב ליסע לווינא. ואם לאו יתפסוהו בכבלי ברזל ובשמירה מעולה ויוליכוני לשם. אבל עתה כבר הוכן הברזל ועשרה שומרים להוליכו לווינא והנה הגם בביתי ואלי ציוה המשנה שאביאהו לביתו בעוד לילה ואוליכהו כאמור. והקצין הנ"ל נבהל להשיב והשיב במטי אל ימהר אדוני רק אשלח שנים אנשים מן הראשים אל המשנה לבקש על הדבר הזה. ויאמר כן אעשה כאשר דברת ואני אשב פה כל הלילה עד שאשמע תשובת המשנה וילכו הראשים מה"ו דוד לוריא וכמה"ו הענא ור' ישראל ווייזלס.
השר המשנה היה דירתו במקום קטן מעבר לנהר עלבא שבפראג ובבואם לפני ביתו השער היה סגור ומסוגר מפני אישון לילה וידפקו אל הדלת ואין קול ואין עונה כי תרדמה שינת אשמורה הא' נפלה עליהם ובכל זאת לא שבו כ"א דפקו כ"כ עד שהחדרן של השר יר"ה שהאשמורה היתה שלו לנעור לפני חדר משכבו שאג לקול הדפיקה והשקיף עליהם בעד החלון ויאמר מה לכם שאתם דופקים כ"כ ואתם ידעתם וראיתם שהכל ישינים ואין מעיר ואין מקיץ ויבקשו ממנו לפתוח להם השער כי המה ראשים משולחים אל האדון בדבר נחוץ ובפתחו בקשו ממנו להקיץ את השר באמרם שצריכים לדבר עמו מפני סכנת נפשות אז הלך לחדרו במכוון לפני מטתו עד הקיץ משנתו ויאמר לו ראשי וטובי' היהודים מבקשי' לדבר לפניך האדון כי אומרים מפני סכנות נפשות הוא ויאמר יבואו, בבואם נפלו לפני' ארצה אפים ויאמרו לו אדונינו שלח את הקייזערליכון שופט לתפוס את הרב שלנו ולהוליכו אסור בכבלי ברזל לווינא עם שמירה גדולה ואנא נוליך את חרפתנו כי אויבינו יאמרו נא הלא זה הגדול שבהם אין זה כי אם שמרדו היהודים בהקיר"ה ומפני כך הגדול שבהם נתפס ובכל עיר ועיר בהשמע הדבר הרע הזה ישלחו ידם וביהודים אשר לאדונינו הקיר"ה ולהקיר"ה בעצמו ירע הדבר מאוד בעיניו. לכן שאלתנו ובקשתנו שיניח האדון את הרב ליסע בעצמו ובכבודו לעיר ווינא אל מי אשר יצוה אדונינו ואנחנו עריבי' בעבורו ויצוה להחדרן לתת להם את כתב הקיר"ה לקרותו ויאמר שובו לביתכם ולמחרת בואו אלי ואשיב לכם דבר והלילה הזה הנני נותן אותו לכם על ערבות שלכם שלא יברח ויאמרו כן אדונינו נלך ונשוב למחר וכאשר יצוה אדונינו כן יהיה וכן יקום. ויבואו ויאמרו אל הקייזערליכן שופט כל דברי שר המשנה ושמח הקייזערליכר שופט על הדבר ויושט לי ידו על ככה. ולמחרתו הוא יום ג' ה' תמוז שבו הראשים עם הקייזערליכן שופט אל שר המשנה ויצו אל הקייזערליכן שופט לך לביתך ותקבל ערבות מן היהודי' ראשים וטובים שבהם הם נעשו ערבים עבור הרב שיהי' בווינא תוך שבעה ימים לפני הקאנצילאר הפנימי. ואם הרב לא יהיה שם לזמן המוגבל הרי גופם וממונם של הקהל יצ"ו להקיר"ה נתונים נתונים תחתיו. וכן נעשה פתגם הדבר יזכרם אלהים לטובה על כל הגמול אשר גמלוני כל טוב ובאתי לעיר ווינא בחצות יום ראשון הוא י' תמוז שאחריו. ועמי שלחו הראשים את כמר הענא בר' ישראלס הנ"ל לצורך השתדלות להקיר"ה והלכנו ביום ההוא אל בית הקאנצליר ואיננו עד למחרתו ועמדתי לפניו וידבר קשות בשם הקיר"ה על דבר ספר רבינו אשר שהדפסתי עם השני חיבורים מעדני מלך ולחם חמודות כי נאמר להקיר"ה שכתבתי שמה נגד דתם ואמונתם והרבה להפליג נפלאות מאד והשיבותי חלילה לעבדיך לעשות כדבר הרע הזה וגם לא שום ס' מאתנו אין בהם דבר מכל אשר אדוני דובר הלא כל הספרים שלנו מדברים מענין חיבור הגמ' שהוא לפי הדת שלנו פי' על התורה שבכתב וכל אמונה שציותה עליהם התורה וכל מה שגזרה עליהם שהם זרות על עכו"ם וצלמניהם נאמרו ועליהם יסוב דברי הגמ' וכל אשר אחריהם דחז"ל ממחברי הספרים. ואין מן הצורך להאריך בזה מדברי' שדיב' אלי השר והתשובות שהשבתי אך כולם בענינים הנוגעים אל הדת ולא שום שאלה אחרת כאשר שמעתי אומרים שמפני שם הספר שקראתי מעדני מלך היתה חמת המלך הקיר"ה כי לא היה מפני כך והעד אמת תמצא לקמן. ויאמר אלי הכבד ושב בביתך אשר אתה אכסנאי ולא תלך החוצה בעונש גוף וממון כי כן נצטויתי מפי הקיר"ה. ובהתחנני לפניו אמר שרצון הקיר"ה היה לתופסני בבית הסוהר וכבר הוא המליץ בעדי לבלתי תת אותי בבית האסורים ויאמר כי לפני הקאמיסיאן יודעי ספר ולשון היהודים ינתן דבר המשפט והמה ישיבו הדברים לפני הקיר"ה כאשר הם מבינים:
וביום א' י"ז תמוז אחר שכבר ישבו הקאמיסיאן בא אלי שופט העיר השני עם שני שוטרים ובידו הכתב מהקאנצליר הנ"ל בשם הקיר"ה להוליכני בבית האסורים מקום אשר חייבי מיתות אסורים שם והוא השופט הגדול שבעיר. ואחרי הבקשה והתחינה הניח מעלי השוטרים וילך עמי לבדו ורבים מהיהודי' הנכבדי' והחשובים העיר וגדולים הלכו ג"כ אתי וידברו על לבי לחזקני ולאמצני והנה ישבתי בתפיסה ההיא כל היום וכל הלילה עד למחרתו ולא הניחו שם שום יהודי לדבר עמי אף בעד החלון. והשי"ת הטה חסדו עלי וכל האסורים שהי' שם נהגו בי כבוד ושרתו אותי כל אחד ואחד. ולמחרתו נתן לי השופט הגדול חדר מיוחד למעלה בביתו וכל איש יהודי שהוא מן החשובים והיקרים הניחו לבוא אצלי החדרה.
וביום השלישי הוא י"ט תמוז השתדלו המשתדלי' להוציא אותי מן הבית הזה ונתנו אותי בבית הסוהר אשר אסירי המלך אסורי' שם והייתי שם בהרווח' שולחן מטה וכסא מיוחד לי על משמרת והבית ההוא ברחוב אשר שם כיפת היהודים ותמיד לא יחסרו היהודים משבת עמדי ולדבר על לבי וגם שר בית הסוהר הטה חינו עלי ולא מנע כל דבר אשר שאל נפשי.
וביום הרביעי עשרים לחדש תמוז ישבו הקאמיסיאן ונקראתי לבוא לפניהם ותחילת דבריהם שאלו אותי למה שבחת בהקדמה הש"ס שכבר נשרפו בגזירת האפיפור שכל הקיסרים נחשבים לבניו ומחויבים לשמוע בקולו והשבתי כי אנחנו חייבים לשמוע דברי הש"ס הוא עיקר תורה שבע"פ ולפני בני עמי שבחתי אח"כ שאל אותי למה כתבתי נגד דתינו כפי השאלות ששאלוני הקאנצליר כנ"ל והיתה תשובתי אליהם כפי התשובה שהשבתי להקאנצליר ונפקדתי לשוב לשלום אל בית האסורים אשר משם יצאתי אליהם.
וביום ו' עש"ק כ"ב לחדש תמוז נשלח אלי פסק מהקיר"ה וזה נסחו עם היות שעפ"י הקאמיסיאן היה דין משפט מות. אך שהקיר"ה הוא ואבותיו מלכי חסד המה. ע"כ התחסד עמי שאתן פדיון נפשי סך שנים עשר אלף ריינש טאליר במזומן ומבלי שום זמן לתשלומין וגם הספרים האלו יתבערו מן העולם ואם לא אתן אזי לא יהיה מקום עוד לשום חסד רק לקבל עונש משפט מות ואני בעניי הכינותי כתב בקשה שקורין סופליקא לאמר אשר אני מתנפל לפניו אפים ארצה על כל החסד אשר עשה עמדי הקיר"ה להחיות את נפשי אמנם כן יודע הקיר"ה שהוא באומר ע"מ שתעלה לרקיע או ע"מ שתבלע קנה בת מאה אמה ולא האמין לי מפני המלשינים שהלשינו עלי והפליגו בעשרי.
וביום השבת קודש ר"ח מנחם אב אמר הקנצילר אל המשתדלים בשם הקיר"ה כדברים האלה: אם לא יתרצה ברצי הכסף הזה ישיבוהו לבית האסורים ומשם יוליכהו לשלשה פלטיאות ובכל אחת יכוהו בשבט מוסר אחר שיהיה נפשט ערום ויוליכוהו לק"ק פראג וגם שמה יכוהו על שלשה מקומות שבפראג למען יהיה לבוז ולבכי ולקלון לכל ישראל אשר לא נעשה כזאת מיום גלות ישראל מעל הארץ ויפלו המשתדלים אפים ארצה ויאמרו הלא אין ביכלתו לקיים מצות גזירת הקיר"ה בפדיון ההוא. ויען ויאמר הלא בני עמיכם אומרים שהוא עושר גדול שזה הפדיון הוא חמישית ערכו ויתחננו אליו לאמר שיודעים באמת ובאמונה כי שקר ענו בפיהם. ויען שובו אלי למחר כי אדבר עוד אל הקיר"ה להתחנן ולהתחסד עבורו עוד: וילכו ויבואו ביום הראשון וביום השני גם ביום השלישי ויקצוף וישבע לאמר שהקיר"ה ציוהו לקיים גזירת הכאה בשבט מוסר. אך הי' לפה ולמליץ עבורי בבקשה מהקיר"ה לעשות לי הנחה. ע"כ שמעו אלי אולי יתרצה הקיר"ה ליתן לפדיון נפשו עשרת אלפים ריינש טאליר כי הלא כן היהודים מצווים לתת לעזר ולפדיון ההוא לאיש גדול כמוהו אשר ביניהם ואני שמעתי שלא בלבד היהודים הדרים בארצות ובמדינות הקיר"ה כי אף כל היהודי הדרים תחת ממשלת הישמעאלים מצווים ג"כ בפדיון נפשו וישיבו ויענו דתינו הוא שלא ליתן בפדיון נפש יותר מכדי שויו. ויען אם תרצו בסך עשרת אלפים ריינש טאליר מה טוב ואלך אל הקיר"ה אולי אכפרה פניו במנחה ההיא ואם לאו לא יהיה עוד פתחון פה אל הקיר"ה רק הגזירה תתקיים.
וביום החמישי מנחם אב אמר הקאנצליר שהקיר"ה נתרצה בזה הסך ואח"כ היתה בקשתי להקיר"ה שיתן לי עידן וזמן לתשלומין כי מאין יבוא עזרי מיד. ואחר רוב ההפצרות וברבות הימים ועודנו בבית האסורים ניתן לי זמן לתשלומין דהיינו שני אלפים זהובים ריינש אתן מיד במזומנים ואלף זהובי' אחר ששה שבועות ואחריהם כל רבע שנה אלף זהובים עד למלאות מספר העשרת האלפים הנ"ל זכרה אלקים לטובה את הקצין והנדיב הישר כמר יעקב ב"ש זללה"ה שמילא את ידו ושלח ונדב לי ע"י כתב חילוף השני אלפים זהובים ריינש במזומנים מכיסו והונו לבדו. וראשי מנהיגים הקצינים דק"ק ווינא נדבו לסייעני שבעה מאות זהו' ריינש ומלבד האיש הנכבד ועשיר הוא מחותני ואוהבי הקצין הרא"ש כהר"ר חנוך העניך שיף שנתן לי מאה ריינש טאליר לבד מנדיבת רוח אנשים שלמים נכבדים וגבירים שהתנדבו וערבו בעבורי עד מחצית (המותר) ועוד מחצית המותר ערבו בעדי האלוף הראש כמר הענא נ"י מפראג שנסע עמדי כנ"ל וגם חתני כמו"ה וואלף סלאוויס שגם הוא נסע עמי מפראג לווינא וכבר קבלתי עלי להיות מן השומעים אל עצת החכם שהמע"ה וכוסה קלון ערום כאשר הזכרתי למעלה לכן אשמרה לעטי עט סופר לבלתי אכתוב ההתנגדות הגדולה הנעשה לי בענין הערבות מן הקמים עלי בק' פראג ובק"ק ווינא וגם כי מתו כל האנשים ההם וסר עונם וחטאתם תכופר אבל אשמים הם באשמה גדולה ואשמתם גדלה עד לשמים. ובראותם כי מחמלת ה' עלי להסיר מעלי משפט המות. השיגו מכתב שטנה עלי ממושל הגדול שק"ק פראג להמושלים והשרים שבווינא לסבב פני הדבר להסיר ממני עטרת הרבנות. ובעוד שהייתי בתפיסה טרם שהשגתי הערבות אשר לסבתם נתאחר ע"י הקטרוגים שעשו הנה.
וביום השלישי י"ח לחודש מנחם אב הגיד הקאנציליר להמשתדלים שלי בגזירת הקיר"ה לבלתי יהי' לי ממשלת הרבנות בק"ק פראג והדבר הזה הרע לי מאוד מכל הרעות אשר השיגני עד כה וכל התפילות ובקשות שהתחננתי ע"י שרים גדולים ומושלים חשובים לא הועיל כלום ואני הייתי בחרפה ובצרה גדולה על זה כי לא נשאר בביתי במה להתפרנס וגם אין לי עוד הכנסה מלבד חרפת עולם שהייתי בו והשי"ת נתן לי כח ועוז לסבול כל התלאות והמאורעות הללו. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
וביום הששי עש"ק כ"ח לחודש מנחם אב נתקבל הערבות ויצאתי חפשי מן התפיס' גם בדבר הפסק עם הספרים לבערם מן העול' התחסד עמי הקיר"ה שלא לבערם רק מכל אשר ישנו אצלי למחוק איזו תיבות שאומרים שנוגעים אל דתם ולכתוב מלה אחרת במקומו כמו מלת עכו"ם או מלת כותים אכן בגלל שמו של הספר מעדני מלך לא הי' דברים מעולם להאשימני כלל וכלל בזה אך המלשינים אשר הלשינו רצו לחפות בבדוים אלו כדי להעלי' את אשר עשו אכן גזירת הרבנות לא אבה הקיר"ה שמוע לבטל ובכן יצאתי בעצם היום הזה במלואת מספר ארבעים יום מן התפיסה נקי כאדם האומר יצא פלוני נקי מנכסיו.
ואחרי רוב החקירות עמדתי על הדבר ונודע לי סבת ההתנגדות מי פעל ועשה והוא שר וחשב ונשוא פנים אצל הקיר"ה ובאתי לפניו בצום גדלי' שנת ש"ץ לפ"ק והגדתי לו צערי ויגוני ואנכי אינני מבקש על סך העצום שנלקח ממנו אך ורק לזאת ישמע לי לבקש עבורי החסד הזאת להושיבני על כני הראשון ויען ויאמר הקנס של הממון לא הי' רצוני בכך אבל דבר זה היה רצוני וגם הייתי מתנגדך אצל הקיר"ה בדבר הרבנות. והסבה לזה כי הוגד הוגד לי איך שהיית מתפאר בפני המשנה שהקימו הקיר"ה למשול בק"ק פראג בכל מלכות פיהם שנצחתני בוויכוחים בהיותך עדיין רב פה ווין והשבתי ועתה ירא אדוני השופט אשר עשו לי המתנגדים איך המה דוברי שקר וכזבנים כי הלא אנכי נסעתי מפה בעשרה עגלות צב ורבים עמנו ומבני עמיכם העגנים ונעריהם גם בעלי מלחמות לשמור על הדרך יבואו ויגידו ויעידו ע"ז שזה הי' לפני חג הפסח וכבר הי' המשנה ההוא מת קבור בארץ כמה חדשים אז נהפך לבבו ואמר לדבר הזה שבקשת את הרבנות לא אוכל עשוהו אך ורק ראה איזה מחיה אחרת לבקש לשעתה ותהי' עובד השי"ת וביתי תהי' פתוחה לך ובא אלי אימת שתרצה ואסייע לך לדבר ההוא בכל יכולתי ועניתיו לא ידעתי במה להתפרנס וגם אינני מוכן למלאכה אחרת מיום עמדי על דעתי ויגעתי ומצאתי מלאכת הרבנות. ויען ויאמר הלא עוד מדינות רבות אל הקיר"ה אשר יושבים שם היהודים כמו ארץ אשכנז חקור ודרוש שם אחר הרבנות והשבתי לא יתכן לעני כמוני היום להיות שם בהכנסות מועטים והוצאות מרובים עתה. ענה ואמר לי הלא תהיו מן הסבלנים זמן מה. ויצאתי מפניו בקידה ובהשתחויה. ולמחרתו נסעתי מווינא לפראג שנת ש"ץ לפ"ק בבושת פנים ערום מכל אשר לי וערום מכבוד הרבנות ובאתי לשלום לפראג בערב יו"כ שנה הנ"ל כואב על העבר ומיצר על העתיד מתוך כך מוצאי יו"כ הנ"ל נחלתי ונפלתי למשכב ימים רבים על ערש דוי כמו ג' חדשים רצופים.
ועתה בני שמעו לי ותחי נפשכם כי בחפשתי באמתחתי המלאים מן הכתבים וחידושים ופירושים שזיכני השי"ת לחברם מצאתי באחת מן הניירות מה שכתבתי שם את אשר שמעתי מפי איש גדול מק"ק קראקא ה"ה נשיא ישראל חכם בתורה ובמילי דעלמא מנהיג ויושב בראש מנהיגי ארצות שבמלכות רוסלאנד וזה שמו נודע בשערים האלוף מוהר"ר פנחס בן הקצין הראש מו"ה ישראל זלמן ישעיהו סג"ל מפראג ממשפחת הורוויץ ואשתו מרת רעכיל היא בת מרת נעכלי בתו של אחות מוה"ר פנחס הנ"ל הגבירה מרת רבקה שטערין ובהיותו פעם א' בפראג שמעתי ממנו כדברים האלה מקובלים שבזמן גוזרי גזירות גזר המלכות בחמשה בחודש תמוז יהיו נשרפים ספרי הקודש של היהודים וחכמי הדור ההוא עשו שאלות חלום על זה והיתה התשובה ע"ז להם זאת חוקת התורה כתרגומו וסדר הפרשה הזאת היה בשבוע ההוא פ' חוקת ופתרו החכמי' שהוא כתרגומו דא גזירת אורייתא דא בגימטריא חמשה וחשבתי למשפט שהגזירה נהייתה על הספרים שלי שנפסק עליהם בתחלה לבערם מן העולם בשריפה ובעבורם הוכרחתי ליסע בחמשה בתמוז מפראג לחצר הקיר"ה כי אחת דבר בעל החלום על הגזירה הקדומה ושתים שמעתי עם הגזירה הזאת וגם אנכי שנתפסתי על דברי התורה כאמור בי"ז בתמוז אחר חצות היום ויצאתי בכ"ח ימים אחר חצות בחודש מנחם אב במספר ובמפקד ארבעים יום האמצעים שהיו ישראל בכעס ובצער וראיתי על ככה ועל אשר הגיע עלי לגזור עליכם ועל זרעיכם הבנים בני והבנות בנותי וחתני וכלותי עד ביאת המשיח לצום את יום החמישי לחודש תמוז עד אחר יציאת הבה"כ ערבית יען וביען שהוא באמצע הקיץ כשהיום גדול לכן לא גזרתי עד צאת הכוכבים ואם יפול בשבת הקודש יהיה נדחה ליום א' ואחר זמן מנחה גדולה יכולין להתפלל ולא ישלימו התענית יותר ומי שיהיה חלש המזג או מעוברת ומינקת יתנו פדיון נפשה לא פחות מששה גדולים ווינר והי' ספק בעיני אם אקבעם גם יום משתה ושמחה ביום כ"ח בחודש מנחם אב יום צאתי לחפשי כי כן רבים מבני עמינו כשינצלו מגזירת משפט מות קובעים ליום ההוא יום משתה ושמחה. אך כאשר לא נשארתי כי אם בגלימתי, מכל אשר לי נתרוקנתי, גם מכבוד הרבנות ועוד עלי חוב גדול כי לא היה ביכולתי הן מקרקעות ומטלטלין לפרוע הקנס ושאר הוצאות ובעמדי במחשבה הזאת לדעת איזו יוכשר וכדת מה לעשות על הגאולה.
והנה בעודי במחשבה זו לדעת איזה יוכשר? וכדת מה לעשות בא לידי ס' יוסף לקח והוא פי' על מגלת אסתר שחיבר הרב הגאון הגדול מו"ה אליעזר אשכנזי בעל המחבר ס' מעשה ד' ושם בהקדמה שאל שאלה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לכהנים בני חשמונאי שלא קבעו ימי משתה ושמחה על גאולתם ועל פדות נפשם של ישראל עם היות שגאולתם היתה שלא כסדר עולם שנמסרו רבים ביד מועטים וגדולה היתה מגאולתם של ישראל שבימי מרדכי ואסתר שלא היתה אלא בנס נסתר ובסדר העולם כמו מעט רגע נהפך לב המלך מרעה לטובה. ובתשובה שהשיב הרב הגאון שם הוא שבימי חשמונאי לא היתה שמחה שלימה על בית ישראל ועל עם ד' כי נפלו בחרב לכן וכן אנכי שעדיין ערבה לי כל שמחתי ועודני ביגון ואנחה עד ירא ד' וישקיף לטובה לתת לי שם ושארית להחזיר את העטרה ליושנה ולהטיב מן הראשית את האחרית.
בחודש שבט שנת ש"צ לפ"ק היה שם בווינא הנעלה הר"ר אברהם בן הראש הקצין הר"ר יעקב ז"ל הנזכר למעלה לטובה שלח אלי דיוטגמא מהקיר"ה שהגדיל חסדו עמדי לבטל גזיר' הרבנות משאר מדינות והן מדינות אשכנז מלכות קיסר רומא ושאר ממשלתו ומלכותיהם בכל מקומות אשר דרים שם היהודים אם יקבלוני להיו' עליהם רב שלהם אתנהג הרבנות כאשר יאות. מלבד נדבת לבו של הר"ר אברהם הנ"ל שנתן לי במנחה ארבעים זהו' ריינש אם אמרתי אספרה כמו הצער ויגון שהיתה הפרעון של כל זמן וזמן לא ידעתי ספורות מכרתי כל כלי כסף נוסף על כל מה שהיה לי בחובות משכנות עד כי מכרתי גם ביתי ומקומות שבבהכ"נ ובכל זאת לא הועיל גם אלופי' בני התנדבו ביתר שאת כפי יכולתם והנדיב הגדול הקצין ר' אברהם מלבד נדבה הראשונה היתה תמיד ידו נטוי' ופתוחה בכל עידן ועידן לתועלת מרובה ובכל יום ויום בהגיע הפרעון הצער שהיה לי עד כי השגתי המעות היה גדול מאוד ועין בעין ראיתי כי חסדי ה' גברו עלי שנתנני בידי אוכל קום שתמידין כסדרן נכתב מהקאנצליר אל שר א' שיקבל הפרעון ומתחלה השר לא ידע מי אנכי ומה הוא החוב וכאשר שאל היהודי' עלי ועל מעשי ועניני הגידו לו הכל נענה ואמר שברצונו היה לשלוח אחרי אך עכשיו חלילה לי ולא אתאפק מלהראות אליו וכאשר בא אל ביתי וספרתיו לו כל המאורע ועיני זולגו' דמעות וגם אשתי הצנועה מרת רחל מבכה ובוכה וגם הוא אמר לי כל אשר ביכלתי להרחיב ולהיטיב עמך במה שיהיה באפשרי אעשה. והנה ק"ק פראג נתנו לי לפרעון האחרון שני מאות וחמישים זהו' ריינש וגם בקשו ממנו לדרוש להם קודם נסיעתי ודרשתי בבית הכנסת מייזלש בפרשת שלח לך.
וביום שני לחודש תמוז שנת שצ"ז לפ"ק שלמתי כל העשרת האלפים זהו' רייניש בעזר העוזר האמתי השי"ת ולמחרתו נסעתי אני ואשתי ובני בן הזקונים הבחור המשכיל אברהם אשר כבר מצאתי רוח חכמה בעז"ה על חתונה יום שמחת לבי לק"ק לובלין לישא את הבתולה מרת אסתר בת הקצין מהור"ר יחיאל בן הרופא המומחה החכם כמר שלמה לוריא זללה"ה הוא חתן הקצין המופלג בעשירות ובמידות טובות ר' משה ליזרש מק"ק בריסק ואחרי ימי החתונה נסעה אשתו לק"ק פראג לשוב אחר שלשה בתולות ובנותי שהנחתי שמה כאשר באתי לק"ק ווינא מהשונא ולא יכלה לשוב שמה ואני הייתי מתגורר בק"ק בריסק אצל בני האלוף מו"ה שמואל והיתה אשתי בק"ק ווינא אצל בתי הצנועה מרת נעכלה זללה"ה שהיתה אז נשואה לחתן האלוף מו"ה אהרן סג"ל בן ש"ב המנוח מו"ה אלכסנדר סג"ל בק"ק פראג.
בשנה ההיא קרוב לימי הסליחות בא אלי שליח מיוחד יהודי ששלחו ראשי מנהיגים דק"ק נעמרוב הגדולה שבארץ רוסיא להיות להם לאב"ד על ג' שנים והרב הגאון הגדול מו"ה יעקב (בן הגאון המפורסים ר' העשיל זצוק"ל) אב"ד דק"ק לובלין ביקש מהקהל שאם לא יהיה זה נגד רצונם הכבוד יכבדוהו אותי לדרוש במקומו הדרשה של שבת תשובה וייטב הדבר בעיניהם וכן נעשה ודרשתי היטב והנה אמת ת"ל יברך.
וביום השלישי אחר שנת שצ"ב לפ"ק נסעתי אני ובני האלוף מו"ה שמואל ואשתו הצנועה מרת דבורה בת הגאון מו"ה אברשיק זלל"ה בן הקצין הנדיב מה"ו שאול וואהל זללה"ה וכל ב"ב שיחי' ובאתי לשם לשלום בחצי חודש מרחשון ונתקבלתי בכבוד גדול בק"ק נעמרוב:
בימים ההם גברה יד הקיר"ה בהשער פראג בערב שבועות שצ"א לפ"ק וביהודים לא שלחו את ידם בשום רעת בעולם בעז"ה ואז נסעה אשתי לק"ק פראג ואני שלחתי את בני מה"ו שמואל אחריה ואחרי שלש בנותי ולהקצין מה"ו אברהם ב"ש הנ"ל היה לו בחור רך וטוב שמואל ועשו אשתי ובני שיחיו שידוך עמו שהבחור ישא למז"ט בתי הבתולה מרת דאבריש זללה"ה ויסעו וילכו ויבוא אלי כ"ז אלול שצ"ב לפ"ק בהוצאות מרובים מאוד. בחה"מ דחג הפסח שצ"ו לפ"ק הוסיפו לי ראשי מנהיגים דק"ק נעמרוב הנ"ל להיות להם עוד שלש שנים לאב"ד ור"מ נוסף על הראשונים.
ובר"ח אייר שצ"ד לפ"ק בא אלי איש יהודי שליח מק"ק לאדמיר ראשונה מארבע קהלות גדולות שבמדינו' וואהלין להיות להם לאב"ד ור"מ על שלש שנים ובאתי אליהם בסוף חוד' אייר ונתקבלתי מהם בכבוד גדול.
ובר"ח מרחשון שצ"ה לפ"ק שלחו אלי ראשי' ומנהיגי' דק"ק פרעמיסלא שני אנשים מכובדים להיות אצלם אב"ד על שלשה שנים וקבלוני ק"ק לאדמיר עוד על ארבעה שנים נוסף על שלשה שנים הראשונים וכאשר בעז"ה נתעוררתי כאיש אשר יעור משנתו לחזק אח"כ אשר התעוררו קמאי מקמאי כל גאוני ארץ בדבר הרבנות שלא לקנות הרבנות מהשר העיר כאשר נעשה מאז ומקדם בימי' ההם בימי כה"ג בבית שני ע"כ עשו חרמות ושמירות גדולות ונדוים וקללות וסייגים וגזירות וקנסות חכמי הדור ההוא על הדבר הזה וכמו כן פרץ פרצו רבים בחרמת ההוא עד שהיה בעיני ע"ה כשחוק והיתר ואני בק"ק לאדמיר עם ראשים מנהיגים ועם אלופים ראשי הגליל ההוא עשינו גדר וקיימנו כל דברי הראשונים ועוד הוספנו כי הראשונים עשו שלא כהוגן הקונים הרבנות ואנכי צרפתי אלי את המנהיגי' האמורי' והוספנו כל הגדרים אף על המקבלים ומפני זה גרמתי שוא ושקר לשוא ותוהו עד שעשו לי שטנה רבה ועם כל זאת לא נסגתי אחור בעז"ה ובהתועדות בק' וישנטו בגליל לויצק בשעת הנ"ל ויועדו שם יחדיו ארבעה ראשי קהלות דגליל וואהלין ק"ק לאדמור אוסטרא קרעמניץ לויצק בי"ח אייר גם שמה נתעוררנו כולנו ראשי ישיבות של ארבעה קהילות עם ראשי מדינות משולחי' כנהוג וחדשום תקונים בפני ד' הארצות וקהילות בתוך קהל ועדה באסיפה יצ"ו. עוד זאת נתעוררנו ליומא דשוקא בשנה ההיא לק"ק לובלין ונסעתי אח"ז לק"ק יערוסליב וקיבוץ הרבה ראשי ישיבות גם מנהיגי המדינ' דארבע ארצות רוסיא וואהלין וכו' והכרוז כרוזא קרא מארבע ארצות יצ"ו אשר מאז ומקדם יותר משלשים גאוני ארץ ועם הרבה הוספות שהוספנו בכל בתי כנסיות ביערוסליב הנקרא בה"כ דהמדינה ג"כ לפני ארבע הארצות גם נוסף עוד ביריד קרעמניץ. אח"כ הטרחתי עצמי מאוד עם שנים שמה מן הרבנים דד' ארצות גם המה הסכימו לכל הנ"ל והוכרז ביום ש"ק פ' ויקרא בקיבוץ עם רב ועצום מישראל ונכתב בספר פנקס של המדינה חתום מן הרבנים ראשי מתיבתות ושיהיה חק ולא יעבור להכריז מידי שנה בשנ' שלא לקנות הרבנות וכל מה שעשיתי והוספתי התעוררות הוסיפו ג"כ בעלי שטנה ועשו מה שעשו ומתוך כך נתרחק מן הקרובים ונתקרבו הרחוקים וכסבורים הי' לדחות אותי מן הרבנות.
אמנם כן בר"ח שבט שנת ת"א שהוא בערך כמו רבע שנה קודם כלות משך השבע שנים הנ"ל חזרו וקבלוני ק"ק לאדמיר על שלש שנים נוסף על שבע שנים ראשונים ובראותם כי לא יכלו לי המה ועוזריהם שונאי חנם ואויבי שקר חשבו רעה אחרת להכות בסתר בכתב שטנה אל השררה מבלי חתום עליו ותורף זה הכתב היה אל השררה לצוות אל עבדו המושל בכל אשר לו בענין בדוי ושוא ושקר תוהו ובוהו אשר לא נשמע כמוהו מעולם משום אדם מישראל.
וביום הרביעי ער"ח תמוז שנת ג"ת לפ"ק דרך השר לבא ללאדמיר ושלח לפניו ללאדמיר לבל ימצא אותי שמה בבואו ונסעתי לבדי לנכדי האלוף הר"ר מיכל כ"ץ בן בתי הצנועה והחסידה מרת רייזל זלה"ה הנשואה לחתני כמו"ה יעקב יוסף כ"ץ שתפס ישיבה בק"ק בריסק בגליל לאדמיר והשר בא ביום הששי ב' דר"ח תמוז והשתדלו הראשים יצ"ו אצלו להניח אותי לבוא שם ולתת לי זמן ששה שבועות עד צאתי משם עם ביתי. ולמחרתו ביום ש"ק ב' תמוז נסע השר ואני שבתי לביתי לשלום. ביום השלישי ה' תמוז יום הצום שקבעתי לדורות ולזרעי אחרי עד עולם ואני יושב ומשתומם דואג ומצער אשר אינו ראוי להעלות על ספר.
וביום השני ג' לחודש מנחם אב שנת ת"ג הנ"ל מתה בתי הצנועה והחסידה שאין כמותה בכל הארץ מרת דאבריש זללה"ה תנצב"ה הן אמת כי השלשה קהילות כתבו כתבים של התעוררות לבני ק"ק לאדמיר לחזק לבם ולהיותם בעזרתי גם מנהיגים וקצינים דארבע ארצות יצ"ו שהי' אז ביריד לובלין גם המה כתבו אל ארבע ארצות וארבע קהלות דוואהלין לבלתי יחרשו מלבטל חרון אף מהשררה ובתוך אלו הימים הוגד לי כי השר ישוב דרך לאדמיר וינע לבבי כאשר ינוע עצי יער והגיע אז תור וזמן מנשואין של נכדי הגדול בתורה ובחכמה גדול מרבן שמו על שם אבי נתן סג"ל שיחי' לנצח אמן והוא בן בתי הצנועה והחסידה מ' ניסל זללה"ה הנשואה לחתני האלוף מוהר"ר וואלף סלאוויס סג"ל אשר התחתן עם בת גילו הבתולה בת הגאון מו"ה משה אב"ד דק"ק חעלים בן הגאון מוהר"ר מאיר אב"ד דק"ק בריסק בן הקצין מוהר"ר שאול וואהל ז"ל. נסעתי עמו ביום השלישי י"א מנחם אב לק"ק חעלם אך בחסד עליון ב"ה טרם נסיעתי התאזר איש חיל הר"ר מרדכי שמש ודיבר על לב השר הנזכר והפך לבבו לטובה אז דברתי על לב איש משכיל וישר הר"ר צדוק ליסע עם הר"ר מרדכי הנ"ל ולבקש ולחנן ולדבר על לב השר עצמו דברים של טעם ואמרי נועם לבטל כתב השר ההוא ובכן בשובי מהחתונה על מנת לשוב אל אחת מהערים האלה או לטריסק לנכדי יצ"ו או לבני האלוף מו"ה אברהם התופס ישיבה בק"ק סקולא שגם הוא מגליל לאדמיר.
והנה ביום השלישי חמשה ועשרים לחדש מנחם כאשר באתי לק"ק דובנא הקטנה ושאלתי את אנשי העיר האם לא ראו את הר"ר מרדכי שמש הנ"ל ואמרו לא ראנוהו ואח"כ באו האנשים ויענו ויאמרו יום בשורה היום כי הוא הולך לקראתכם ובידו אגרת כתובה וחתומה מהשררה שתשיבו לשלום לק"ק לאדמיר ולישב על כסאות משפט ולהנהיג את הרבנות כראוי מאז ומקדם כן עתה וכאשר שמע על הדרך האלוף כמוהר"ר מרדכי שכבר עברתי הדרך ההוא אף הוא חזר לאחוריו ובא אצלי לק"ק דובנא בקול רנה ותודה לאלקים עליון אשר גמל עלי בחסדו הגדול ושבתי בשלום לביתי ביום המחרת עש"ק. ואח"כ ביום ב' שבועות בא השר לשם עם בנו להושיב על כן הסטאריסטי ושאל אחרי ואמר לישב לשלום ויחי עוד לנצח.
ביום החמישי הוא שני שבחול המועד הסוכות שנת ת"ד לפ"ק וה' נתן בלב הקצינים ורוזני' וראשים וטובי כל הקהל הקודש הגדול' והחשו' עיר ואם בישראל בכל הארצות המערבית הוא ק"ק קראקא ושמה נודע ומפורסמת אף בארצות המזרח וקבלו אותי עם הגאון מהור"ר יושע אשר כבר זרח אור תורתו שם להיות שני ראשי מתיבתו' ונתבשרתי ע"י רכב מבתי הצנועה מרת רבקה תחי' ובעלה מו"ה צבי הירש יצ"ו וביום הרביעי אסרו חג דסוכו' הנ"ל אחר שקבלתי כתב הרבנו' נסעתי עם כל בני ביתי ואשתי הרבנית שתחי' ונכדתי מרת רייזל וניסל בנות בתי הצנוע' מ' דאבריש ז"ל השי"ת יזכינו לגדל' ולהכניס' לחופה ולמעשים טובים אמן ובאתי לשלום לק"ק קראקא ביום ג' כ"ח חשון ובכבוד גדול נתכבדתי בקראקא.
וביום הראשון ר"ח אדר ראשון שנת ת"ד הנ"ל התאספו הראשים וטובים ועקרי הקהילה יצ"ו ובלילה ההוא בתחילה התאספו והתוועדו הראשים וטובים עד מלואת מספרם על בית הוועד של בהכ"נ הישנים וביום ו' עש"ק פ' תרומה הגיעו ראשי הקהל והגליל ועוד ג' מטובים יצ"ו שלא הי' אז עמם עם הראשי' וטובים מפה ושלחו אחרי ראשים והטובים דגליל יצ"ו והתוועדו יחד וקיימו וקבלו עליהם אותי לבדי להיות אב"ד בכל משפט וד"ת אב"ד שהיה לפנים ושלחו אחרי את שלשה השמשים הגבוהים עם משרתי הקהל ואבוק' האור בידם וקראו אותי לבא אליהם ולקבל בחירות הטוב אשר בחרו בו היום הנ"ל למז"ט ובבואי אליהם עמדו וענו ואמרו לי מז"ט והושיבוני על כסאי וכה אמר הפר"ח הנה בפה מלא כלנו כאחד אמרנו וענינו אין קדוש כאדונינו וקבלנו למעלת כבוד תורתו הרמה לאב"ד ככל הכתוב בספר הקהל יצ"ו משפטו ומעשהו וגם אנכי השיבותים דבר מעט הכמות ורב האיכות. בירכתי את הש"י ואח"כ גם אותם בתפילה לאלהים חיים. שיזכיני השי"ת להנהיגם לשם שמים. ובמהרה יושע יהודא וירושלים. לנחם אותנו בכפליים.
את כל דברי האגרת הזאת אשר כתבתי לכם ומה ראיתי על ככה לאשר קבעתי יום צום. ועד הנה לא רציתי לקבוע יום משתה ושמחה אמנם כן הנני עכשיו אני קובע גם יום משתה ושמחה את יום הא' לחודש אדר משנכנס אדר מרבין בשמחה והוא השני לר"ח לדורותיכם עד עולם עלי ועל בני ובנותי וחתני וכלתי כי בו ביום חזר' העטרה ליושנה להיות אב"ד ור"מ בקהילה קדוש' הגדול' קראקא עם הגליל שלה ועל כל סביבותיה כן יזכינו האל יתברך לשרתו ולעבדו ולתשלום חוקו בימים האלו לא לקבץ הון כ"א לתשוק' עילאי כהנהגתי הישר' עד ביאת המשיח אמן:
והנה סימן השנה שבה היתה מידת הדין מתוחה הוא שפ"ט לפ"ק וסימן שנת התשועה שנת חזר' העטרה ליושנה ולמקומה ולכבודה הוא שנת ד"ת לפ"ק והדת נתנה בשושן וברינה ובשמחה ובלב טוב נאום הק' יום טוב ליפמן בלא"א מו"ה נתן הלוי העלליר זצלה"ה.