מגיד משנה/הלכות תעניות/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אלו הן הצרות וכו'. פרטי צרות אלו שהזכיר רבינו כלן מבוארות פרק סדר תעניות האמור (תענית דף י"ח י"ט) חוץ מצרת המזונות שהיא מבוארת פרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף צ"א) כמו שיתבאר:

כל עיר שיש בה וכו'. שיטת רבינו בזה כשיטת הר"א ז"ל בפירושיו דלרבנן אין שום צרה שהסביבות מתענות ומתריעות ואפילו מכה משולחת אלא מתענות ולא מתריעות. אבל הרמב"ם ז"ל סבור שיש צרות משולחות שאפילו הסביבות מתענות ומתריעות ופי' סביבות אותה הפרכיא: ובכל מקום אין צועקין וכו'. דין שאר צרות שאין מתריעין עליהן בשבת נתבאר פ"א ודין המזונות בפרק המוכר את הספינה (בתרא צ"א) מתריעין על פרקמטיא ואפילו בשבת. ופי' רבינו מתריעין בתפלה וכן פירש"י ז"ל ופשוט הוא שאין דוחין שבת לתקוע בחצוצרות שאין תקיעתן דבר ברור שיציל:

על הצרת שונאי ישראל וכו'. פ' סדר תעניות (דף י"ט) על עיר שהקיפוה עכו"ם וכו' וביבמות פרק הבא על יבמתו אמרו ליה לרבא אתו חברי לבבל גזר תעניתא x ושם מתבאר שגוזרין תענית על הגזירה ודבר ברור הוא. ודין הסביבות מבואר פרק סדר תעניות כדעת ת"ק דריש מתני' דהוא סתם משנה:

על החרב כיצד וכו'. במשנה תענית (דף י"ט) ועל החרב ובגמ' א"צ לומר חרב שאינה של שלום אלא חרב של שלום:


אי זהו דבר כו'. משנה וגמרא (דף י"ט וכ"א) עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זה אחר זה ה"ז דבר ביום א' או בד' ימים אין זה דבר עיר גדולה המוציאה ט"ו מאות רגלי כגון כפר עכו ויצאו ממנה ט' מתים בג' ימים זא"ז הרי זה דבר ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר. וכתב רבינו ואין הנשים והקטנים והזקנים וכו' ודבר ברור הוא שכוונת רגלי הגברים לבד מטף:

היה דבר בא"י וכו'. בגמרא (דף כ"א:) אמרו ליה לרב נחמן איכא מותנא בא"י גזר תעניתא אמר גבירה לוקה שפחה לא כ"ש והקשו טעמא דגבירה ושפחה הא שפחה ושפחה לא והא אמרו ליה לשמואל איכא מותנא בי חוזאי וגזר תעניתא ותירצו שאני התם כיון דשכיחי שייראתא מיגרי ע"כ בגמ'. ולא נכתב בהלכות ולא ידעתי הטעם:

אין מתענין על חיה וכו'. כל החלוקים שהזכיר רבינו מבוארים בברייתא וסוגיא שם (דף כ"ב) ומ"ש ואם היתה באגם וטרפה שניהם ואכלה אחד מהם משולחת אכלה שניהם אינה משולחת מבואר שם. והטעם מפני שכל שלא אכלה אלא אחד נראה שלא היתה רעבה אלא לאחד ואע"פ כן טרפה שניהם אלמא משולחת היא להרוג שלא מחמת רעבון אבל בשאכלה שניהם נראה שמחמת רעבונה לשניהם טרפתם ואינה משולחת כיון שהם באו בגבולה ובאגם שלה וכן פירש"י ז"ל:

שאר מיני רמש הארץ וכו'. ברייתא סוף פ"ק (דף י"ד) מבוארת. ובהשגות א"א אם היו נושכין וממיתין אפילו צרעין ויתושין וזבובין כי כולן שלוחי המקום ע"כ. ואני אומר אם כדבריו כשהזכירו בברייתא שלוח נחשים ועקרבים היה להם לחלק בין ממיתין בין אינן ממיתין אלא הטעם שאין מתענין הוא מפני שאדם יכול להרגן ולהשמר מהם משא"כ בחיה רעה:

על הארבה ועל החסיל וכו'. במשנה (דף י"ט וכ"ב) על הארבה ועל החסיל ובגמ' ארבה וחסיל אפילו לא נראה אלא כנף בכל א"י מתריעין מיד עליו: ועל הגובאי. בגמ' (דף י"ט:) ברייתא מתריעין על הגובאי בכל שהוא רשב"א אומר אף על החגב וקי"ל כת"ק. ובהשגות א"א אלא חגב ידוע להם כו'. ואני אומר לדבריו למה הזכירו בפרט ארבה וחסיל וגובאי אלא ודאי הם היו יודעים מינין אלו שהן מיוחדין בהשחתה בלא תערובת שאר המינין משא"כ בשאר המינין. וכתב רבינו דינו כדין הכתוב בגמרא והבקי בהן ובשמותיהן יודע על אי זה מהן מתריעין:

על השדפון ועל הירקון וכו'. במשנה (דף י"ט) על השדפון ועל הירקון וכו' עוד שם מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא תנור שדפון באשקלון ובגמ' (דף כ"ב:) מפורש כמלא פי תנור ופי' תבואה שיעשה ממנה פת כמלא פי תנור וברייתא בגמ' (דף כ"ב) על השדפון ועל הירקון בכל שהוא. ונראה לי שרבינו מפרש דהאי כל שהוא יש לו שיעור והיינו כמלא פי תנור וקרי ליה כל שהוא לפי שהוא דבר מועט אבל רש"י ז"ל פירש כיון שנראה כל שהוא מתריעין מיד ומלא תנור דמתני' הוא להתענות אי נמי מעשה שהיה כך היה עכ"ל. ולשון אחרון שכתב דכך היה מעשה אבל לענין דינא אפילו בכל שהוא קשה לי דא"כ למאי שקלו וטרו בגמ' אם הוא כמלא תנור תבואה או כמלא פי תנור פת ומאי איכפת לן מאי דהוה הוה. גם לשון ראשון קשה לי שהוא ז"ל חלק בין תענית להתרעה ומשמע התם דהנהו דאמרינן מתריעין עליהן מתענין בהתרעה קאמר אלא ודאי דברי רבינו עיקר:

על המפולת כיצד וכו'. משנה שם (דף י"ט וכ':) על המפולת ובגמרא מבואר שאינו קרוי מפולת אלא בנפילת כותלין בריאות ושאינן עומדות בצד הנהר דאיכא תרתי וכמ"ש רבינו: וכן על הרעש וכו'. נראה שזה נכלל בכלל מפולת שהזכירו חכמים:

על החליים כיצד וכו'. שם (דף י"ט:) ברייתא ואסכרה בזמן שיש עליה מיתה מתריעין עליה בזמן שאין עליה מיתה אין מתריעין עליה: וכן חכוך לח וכו'. בב"ק פ' מרובה (דף פ'.) מתריעין על החכוך בשבת והקשו מדתניא ושאר מיני פורעניות הבאים על הצבור כגון על החכוך וכו' לא היו מתריעין אלא צועקין. ותירצו ל"ק הא בלח הא ביבש. דאריב"ל שחין שהביא הקב"ה במצרים היה לח מבפנים ויבש מבחוץ שנאמר ויהי שחין אבעבועות ע"כ שם:

על המזונות כיצד וכו'. פרק המוכר את הספינה (בתרא צ"א) ת"ר מתריעין על פרקמטיא אפילו בשבת. א"ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא"י א"ר יוסף והוא דזל וקם עשרה בשיתא:


על המטר כיצד וכו'. פ' סדר תעניות וכו' (תענית י"ט וכ"ב:) במשנה מבואר שאין מתריעין על רוב גשמים ובגמרא אמר רב בגולה מתריעין עליהם מיד ותניא נמי הכי והזכירו שם הטעם כדי שלא יהו בתיהם קבריהם וכמ"ש רבינו:

תבואה שצמחה וכו'. משנה ראש פ' סדר תעניות האלו האמור (דף י"ח י"ט) ופירושה בגמרא שאם ירדו גשמים וצמחו הזרעים וחזרו ושנו מתריעין עליהן מיד א"ר נחמן דוקא שינוי אבל יבשו לא פשיטא שינו תנן ותירצו לא צריכא דאקון מהו דתימא אקנתא מלתא היא קמ"ל לאו מלתא היא ע"כ. ופירושה לדעת רבינו דיבשו שוב אין בהם תקנה ואחרית ואפילו עמדו בקנה שלהם ויבשו והיינו אקון שהזכירו בגמרא ולזה הזכיר רבינו יבשו סתם וכן פי' הראב"ד ז"ל ויש בזה פירוש אחר לרש"י ז"ל וזה עיקר: וכן אם הגיע זמן הפסח וכו'. משנה (דף י"ח:) ירדו לצמחים ולא לאילן מתריעין ובגמ' (דף י"ט:) מתריעין על האילנות בפרוס הפסח ועל בורות שיחין ומערות בפרוס החג ואם אין להם מים מתריעין עליהם מיד ואי זהו מיד שלהן שני וחמישי ושני וכבר ביאר רבינו פרק ראשון שכל תעניות הצבור הם בזה הסדר שני וחמישי ושני:


פסקו הגשמים בין גשם וכו'. במשנה (י"ח:) וכשפסקו הגשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכת בצורת ופירשו בגמרא (דף י"ט) מכה המביאה לידי בצורת. ופירש רבינו שאין זה אלא בימות הגשמים ודבר פשוט: