מגיד משנה/הלכות שבת/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה וכו' ומהו חייב וכו':    - כל חלקי זאת הבבא מבוארים במשנה בכ"מ ועקרן בשבת ובכריתות ובסנהדרין:

הלכה ב[עריכה]

כל מקום שנאמר בה' שבת וכו':    - זה מבואר סוף פ' האורג (שבת דף ק"ז) מימרא דשמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מתלת ואיתא פ"ק (דף ג') . ובהנהו תלת יכתוב בהן רבינו מותר לכתחלה. ומ"ש והעושה אותה בזדון מכין אותו מכת מרדות הוא מפני שעובר על לא תעשה של דבריהם בדבר שיש לו עיקר מן התורה והוא בן מרדות ויש לזה סמך בהרבה מקומות ומהם ריש פ' תולין (שבת דף קל"ח) לוקין מכת מרדות מדרבנן. ופ' כירה (שם מ':) גם כן מכת מרדות מדרבנן:

הלכה ד[עריכה]

וכל מקום שנאמר אינו חייב כלום וכו':    - זה כלל הרב לכונת לשונו והוא בעניינים שאין לומר בהן מותר ורשאי וכמו שמבואר כל אחד במקומו:

הלכה ה[עריכה]

דברים המותרין לעשותן בשבת ובשעת עשייתן וכו':    - זה מחלוקת ר' שמעון ורבי יהודה ונפסקה הלכה בגמ' פ' המצניע (שם צ"ד) ובמקומות אחרים כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

כיצד גורר אדם מטה כסא וספסל וכו':    - ברייתא פ' ב"מ (שבת דף כ"ט ב') וכר"ש והעולה שם מגרסת הספרים ורש"י ז"ל דבין גדולים בין קטנים מותר. וזהו שסתם רבינו ז"ל:

ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכו':    - פ' במה טומנין (שם דף נ"ב) וכר"ש:

פרצה דחוקה וכו':    - מימרא דשמואל פ"ק דכתובות (דף ו') ופ' אחרון דנדה (דף ס"ד) וכר"ש:

הלכה ו[עריכה]

עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה וכו':    - זה מבואר בכמה מקומות ומהם פ' הבונה (שבת ק"ג) מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות. ויש מי שכתב שאם לא היה נהנה מאותה מלאכה שנעשת בשביל אותו מעשה אע"פ שהמלאכה ההיא הכרחית להעשות בשבילו מותר לעשות המעשה וזה דעת בעל הערוך. ויש מי שכתב פטור אבל אסור:

הלכה ז[עריכה]

כל העושה מלאכה בשבת אע"פ שלא צריך וכו':    - דין זה מחלוקת ר' יהודה ור"ש בהרבה מקומות. ועיקרו פ' המצניע (שבת צ"ג ב) במשנה וסתם המשנה שם כר' יהודה דמחייב. ובהשגות א"א ר"ח ז"ל פסק כר"ש וכו' פטור עליה ע"כ. ומדברי ההלכות שכתבו פרק כירה נראה שפוסקים כר' יהודה וכשמואל דס"ל הכין. ויש לי סעד לסברא זו מפני שידוע דמאן דמחייב דבר שאין מתכוין כ"ש שיחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומאן דפטר דבר שאינו מתכוין אינו הכרח שיפטור מלאכה שאינה צריכה לגופה כדאיתא פרק כירה (שם מ"א:) ושתיהן מחלוקת ר"י ור"ש ונחלקו רב ושמואל בפסק ההלכה ורב סבר כר"י לחייב ואפילו באין מתכוין ושמואל כר"ש בדבר שאינו מתכוין אבל לא בשאינו צריך לגופה ואיך נקל אנחנו משניהם ומ"מ דעת אחרונים ז"ל כך הוא כר"ש עד שהרמב"ן ז"ל דחק לומר שאף כונת ההלכות היתה לפסוק כר"ש וזה דעת הרשב"א ז"ל והאריכו בזה. ופירשו מה שאמרו פרק אחרון (שבת דף קנ"ז) בכל השבת כלה הלכה כר"ש לבר ממוקצה וכו' שהוא כולל אפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה ולא דיני מוקצה בלבד:

כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך וכו':    - פסק כסתם משנה דפרק במה מדליקין (שבת כ"ט:) וכר' יהודה ודלא כר' יוסי דס"ל התם כר' שמעון. וכבר כתבתי שדעת האחרונים לפסוק כר' שמעון ומיהו לדברי הכל איסורא איכא:

וכן המעביר קוץ ד"א ברשות וכו':    - זה נלמד ממימרא דרבינא דפ' כירה (שם מ"ג) ושם נראה דרבינא ס"ל כר"י במלאכה שאינה צריכה לגופה והוא מסקנא דגמ' שם:

או המכבה את הגחלת וכו':    - פי' של עץ ומימרא דשמואל הוא שם וכר' יהודה ולדברי הפוסקים כר"ש במקום שיש נזק לרבים כגון זה מותר לכתחלה וכ"כ הרמב"ן ז"ל:

הלכה ח[עריכה]

כל המתכוין לעשות מלאכה וכו':    - זה מבואר פ' ספק אכל חלב בכריתות (ד' [י"ט] צ"א) ומתבאר מדין נתכוין ללקוט שיתבאר בסמוך:

ק"ו אם נתכוין לזרוק בכרמלית ועברה האבן ברה"ר שהוא פטור וכו':    - זה פשוט ומתוך לשון רבינו יראה שכוונתו שהכרמלית קרובה אליו ורה"ר רחוקה ממנו וא"כ הוא אפי' ברה"ר כה"ג פטור כמו שהתבאר פ' י"ג שמי שנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' פטור. ואפשר שהוצרך להשמיענו בכאן הוא כשחשב בשעת הזריקה שינוח החפץ בכל מקום שירצה דבכי הא חייב ברה"ר כמבואר שם וכאן מפני שלא נתכוון לזרוק אלא בכרמלית פטור ומ"מ עקר כוונתו היא שהזורק עומד ברה"י וכרמלית ורה"ר לפניו ונתכוון לזרוק מרה"י לכרמלית וזרק בר"ה וזה מוכרח:

נתכוין לעשות דבר המותר וכו':    - זה מחלוקת אביי ורבא פרק כלל גדול (שבת דף ע"ג) ובהרבה מקומות ופסק כרבא, ויש שפירשו נתכוון לחתוך תלוש זה וחתך מחובר זה ועיקר הפירוש הוא נתכוון לחתוך איזה דבר כסבור שהוא תלוש ונמצא שהוא מחובר ואפ"ה פטור ולזה הסכים רמב"ן:

הלכה ט[עריכה]

נתכוין ללקוט תאנים שחורות וכו':    - זה מבואר שם בכריתות (דף [י"ט] צ"א) במשנה ובגמרא וכר' יהושע. ופירוש דברים אלו הם לענין קרבן וכגון שהוא שוגג בשבת או במלאכה כמו שיתבאר:

הלכה י[עריכה]

היו לפניו שתי נרות וכו':    - זהו פשט הבריית' (שם [כ'] צ"ב) והר"א ז"ל מפרשה בפנים אחרות בהשגות ואין לי להאריך ולכשיבנה ב"ה יבא מורה צדק:

הלכה יא[עריכה]

אבל אם נתכוין וכו':    - באותה ברייתא שם:

כבה זו והדליק זו וכו':    - ברייתא (שם [י"ט] צ"א):


וכל העושה מלאכה במתעסק ולא נתכוין לה פטור:    - זה מימרא שם, (שבת צ"ב:) ובכמה מקומות:

הלכה יב[עריכה]

כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשית ביותר על כונתו חייב פחות מכונתו פטור:    - פ' המצניע מבואר. ובהשגות אמר אברהם אין לשונו יפה בזה אבל היה לו לומר המתכוין לעשות מלאכה מעולה ועשאה פחותה פטור אבל פחות מכוונתו אינו פטור שהרי אם כתב שם משמעון חייב והוא פחות מכוונתו אלא שלא קלקל מעשיו, עד כאן. ואני רואהו בכאן חפץ להשיג שדקדוק לשון רבינו באמרו ונעשית הוא שלא נעשית בדרך כוונתו אלא בשנוי. וכשהשנוי הוא יותר על הכונה חייב וכשהוא פחות פטור. ושם משמעון לא נשתנית מחשבתו כלל אלא שלא נגמרה ולא היה לו אפשר לכתוב שמעון אם לא יכתוב שם תחלה וכ"ש שכבר ביאר רבינו כל זה בביאור שהזכיר בדינים:

כיצד הרי שנתכוין להוציא וכו':    - זה שם במשנה ומפורשת בגמרא:

הלכה יג[עריכה]

היה חגור בסינר והשליך וכו':    - זה מבואר במשנה (שם דף צ"ב:) באמת אמרו וכו' שכן ראוי להיות חוזר. ופירש"י ז"ל שאם נתן לו דבר להוציא ובא לו לצד אחר חייב שדרכו להיות חוזר סביבותיו ומתחלה ידע שסופו להתהפך ע"כ:

הלכה יד[עריכה]

כל המתכוין לעשות מלאכה וכו':    - זה מבואר בהרבה מקומות בשבת ומהם פ' המצניע בגמ' (שם צ"ב):

הלכה טו[עריכה]

וכן כל מלאכה שהיחיד יכול לעשותה וכו':    - מפורש במשנה וברייתא בהמצניע (שבת דף צ"ב צ"ג). ומ"ש כגון שעקר החפץ מרשות זה וכו'. מבואר במשנה בפ"ק:

הלכה טז[עריכה]

ואם אין אחד מהם יכול לעשותה וכו':    - סתם משנה (שם בהמצניע צ"ב:) ודלא כר"ש. ומ"ש ושיעור אחד לשניהם. הוא בגמ' (שם צ"ב(::

היה כח באחד להוציא קורה זו לבדו וכו':    - בגמרא (שם צ"ב:) בביאור:

הלכה יז[עריכה]

כל המקלקלין פטורים כיצד הרי שחבל בחבירו וכו':    - משנה פ' האורג (דף ק"ה) ופי' בשחבל וקרע שלא בחמתו הא בחמתו חייב לדעת רבינו כמו שיתבאר פ' שמיני ועשירי ואחד עשר ושנים עשר:

חפר גומא ואינו צריך אלא לעפרה וכו':    - מימרא פ' כלל גדול (שם ע"ג:) וטעם הקלקול הוא לר' יהודה כדאיתא התם. ואפי' לר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ה"מ מתקן האי מקלקל הוא ע"כ. ומכאן שאם היתה הגומא במקום שאין בו קלקול אע"פ שאינו צריך לה חייב עליה לדעת רבינו ז"ל שפסק כר"י וזה פשוט:

הלכה יח[עריכה]

כל המקלקלין על מנת לתקן וכו':    - זה משנה בהאורג (שם ק"ה:) והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן ע"כ:

הלכה יט[עריכה]

כל העושה מלאכה בשבת וכו':    - משנה בהזורק בשבת (דף ק"ב):