מגיד משנה/הלכות נחלות/פרק ה

זה הכלל ביורשין וכו'. כלל זה מתבאר מהדינין הבאין ונזכר בהל' ביבמות בהחולץ: לפיכך מי שמת והניח בן וטומטום ואנדרוגינוס וכו'. דין הטומטום מתבאר במשנה ופ' מי שמת (דף קמ"א:) כמו שהזכיר בסמוך ודין האנדרוגינוס הוא מפני שדעת רבינו הוא דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא וכן דעת ההלכות ביבמות פרק הערל ואף בסוגיא בפרק מי שמת מביא ברייתא דמשמע דטומטום ואנדרוגינוס שוין:

כבר בארנו בהלכות אישות וכו'. פרק י"ט מהלכות אישות נתבארו דינין אלו בארוכה והם בפרק מי שמת: לפיכך מי שמת והניח בנים וכו'. משנה שם הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו אצל הנקבות בזמן שהנכסים מועטים הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים:

מי שלא שהתה וכו'. משנה ביבמות פרק נושאין על האנוסה (דף ק') מי שלא שהתה שלשה חדשים אחר בעלה ונשאת וילדה [ואין ידוע] אם בן תשעה לראשון ואם בן שבעה לאחרון וכו' הוא אינו יורש אותם אבל הם יורשין אותו:

יבמה שלא שהתה וכו'. ביבמות פרק החולץ (דף ל"ו:) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא וכו' הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין: וכן דין זה הספק עם בני וכו'. שם ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אומר אנא בר מיתנא אנא ונכסי דידי נינהו ובני יבם אמרי ליה את אחונא את ומנתא הוא דאית לך בהדין סובר רבנן למימר מתניתא היא דתנן הוא אינו יורש אותן פירוש וכל אחד משני האבות שזה ספק ממי הוא בן בניו הודאין יורשין אותו אבל לא הספק כלל והכא אפכא התם אמרו ליה אייתי ראיה ושקול הכא אמר להו אייתו ראיה ושקולו אמר להו רב משרשיא מי דמי התם אינהו ודאי ואיהו ספק פירוש שהאחרים יודעין מכח מי באין לירש בודאי הכא אידי ואידי ספקא נינהו פירוש שאפי' הספק אינו טוען טענת ודאי ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש ע"כ שם ורבינו ז"ל כתב חולקין בשוה הספק מחצה ובני הודאין מחצה דימה הרב דין זה לדין ספק ויבם הנזכר בסמוך ובחצי שהיה לו ליבם ליטול אין הספק הזה נוטל כלום ואלו הודאין במקום אביהם הן עומדין ואע"פ שהן טוענין לזה שהוא אחיהם כיון שהוא טוען דבר מיתנא הוא ומשום ספקא פלגינן ליה בנכסים אין לו בחצי האחר כלום זהו דעתו ז"ל אבל ר"ש ז"ל כתב ונראה בעיני דההוא מנתא דקא מודו ליה שקיל ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין הוא נוטל החצי ובין כולם החצי עכ"ל. למד זה מדין ספק ובני יבם בנכסי סבא שכל אחד נוטל מה שמודים לו והשאר חולקין וכן נראה וכן כתב הרשב"א ז"ל: מת היבם אחר שחלק וכו'. שם מחלוקת רבי אבא ורבי ירמיה ופסקו בהלכות בשם הגאונים כרבי אבא דאמר קם דינא וכמו שכתב רבינו והרשב"א ז"ל נסתפק אם דין זה דוקא אחר שחלק היבם עם הספק אבל קודם לכן יכול לומר להם ספק זה אם אחיכם אני תנו לי חלקי בנכסי יבם ואם לאו הניחו לי כל נכסי המת או נימא כיון שדין הספק והיבם לחלוק בנכסי המת אע"פ שלא חלקו הוא כמי שחלקו וכתב שבתוס' הכריעו דדוקא אחר שחלקו:

ספק ויבם שבאו לחלוק וכו'. שם ופי' אם מת היבם אחר מכאן אין הספק הזה יורש בנכסיו כלום ואע"פ דאיכא מה נפשך דמצי אמר להו אם אחיכם אני תנו לי חלקי ואם לאו תנו לי חצי נכסי הזקן והטעם משום דכיון דמת הזקן קמו להו נכסיו בחזקת היבם וקם דינא וכמו שנתבאר בסמוך: הניח היבם שני בנים ודאין וכו'. שם פירוש אם הניח אחד או שלשה או ארבעה ודאין הדין כן שמה שהוא מודה להן נוטלין ומה שהן מודים לו נוטל והשאר חולקים וזה פשוט: מת הספק וכו'. שם סבא ויבם בנכסי ספק או סבא וספק בנכסי יבם חולקין ע"כ ורבינו הזכיר האחד מאלו וה"ה לאחר ופשוט הוא שהדין האחד נלמד מחבירו:

מי שנפל הבית עליו ועל אשתו וכו'. משנה וגמ' פ' מי שמת (דף קנ"ח) ודברי רבינו כדברי ההלכות ורבו ז"ל וכן עיקר: אבל אם נפל הבית עליו ועל אמו וכו'. מסקנא דגמרא שם וכר"ע ומבואר בהלכות ואמרו בגמרא הטעם הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט ונראה לי שהוא הדין לנפל הבית עליו ועל בתו שהיתה נשואה ואין ידוע איזה מהן מת ראשון שנכסי האב בחזקת יורשי האב ואין הבעל יורש בהן כלום:

נפל הבית עליו ועל בן בתו וכו'. ברייתא שם (דף קנ"ט:) אבל שנשבה ומת בן בתו במדינה ובן בתו שנשבה ומת אבי אמו במדינה יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו פירוש נכסי האב ורבינו השוה דין נפל לדין נשבו ומתו זה בשבי וזה במדינה ואין ידוע אי זה מת ראשון ופשוט הוא שהם שוין אלא שיש לתמוה היאך פסק רבינו כברייתא זו אחר שפסק כדברי האומר בנפל הבית עליו ועל אמו שהנכסים בחזקת יורשי האם ומשמע דכ"ש הוא בנכסי אבי האם דנכסים בחזקת יורשי אבי האם והיאך יפה כח יורש זה בנכסי אבי אמו יותר מבנכסי אמו וכבר הקשה כן הרשב"א ז"ל בתשובה על דברי רבינו ולא מצא בזה תירוץ והוא ז"ל כתב דמשמע דהך ברייתא אתיא כמאן דאמר בנפל הבית עליו ועל אמו יחלוקו ואין הלכה כן ואע"פ שהביאו ממנה ראיה בגמרא לא הביאוה לענין דין זה אלא שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב ועם כל זה לא רצה לחלוק על דברי רבינו הלכה למעשה:

נפל הבית עליו ועל אביו וכו'. משנה שם (דף קנ"ח) וקי"ל כבית הלל דאמרי נכסים בחזקת יורשין ומסקנא דגמרא דבכל היורשין כן אפילו בבן ואב שמתו ואין ידוע אי זה מהן מת תחלה אין בני הבן היורשין את הזקן פורעין את חובות אביהן:

דין אלו שמתו וכו'. דברים פשוטים הם שכל הספקות שוות וכמ"ש רבינו: