מגיד משנה/הלכות נחלות/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א

הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו וכו'. ברייתא פרק יש נוחלין (דף קכ"ב:):

הלכה ב

הבכור שנולד לאחר מיתת וכו'. פרק מי שמת (דף קמ"ב:) מפורש בגמרא פסק הלכה ופירוש משכחת לה כגון דשתי נשיו מעוברות כשמת או באשה אחת מעוברת תאומים וכן פירש ר"ש והרב אבן מיגש ז"ל ומוכרח הוא. ומ"ש רבינו ואם יצאת פדחתו וכו'. מבואר בבכורות פ' יש בכור לנחלה (דף מ"ו:) שאמרו שם אמר רבי שמעון בן לקיש פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה דכתיב יכיר ורבי יוחנן אמר אף לנחלה וידוע שהלכה כר' יוחנן לגבי רשב"ל:

הלכה ג

בכור שנקרע ונמצא זכר וכו'. פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ו ע"ב) מימרא טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים מאי טעמא דאמר קרא והיה הבן הבכור עד שיהא בן משעת הויה אמר אמימר אף אינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה:

הלכה ה

קטן בן יום אחד ממעט וכו'. בפרק מי שמת (דף קמ"ב) מימרא ופסק הלכה: ובן שנולד לאחר מיתת וכו'. שם מימרא ופסק ההלכה:

הלכה ו

בן שנסתפק לנו וכו'. פ' יש נוחלין (דף קכ"ז):

הלכה ז

מי שהיו לו שני בנים וכו'. זה מפורש שם ובהרבה מקומות וזה דין בנות צלפחד ששנינו שם שהיה בכור ונטלו בנותיו בשבילו שני חלקים בנכסי חפר אביו: וכן הדין בבני האחין וכו'. ע"כ בספרי רבינו. ודע שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כמו שיתבאר ריש פ' ג' ושם יתבאר שאם מת אחד ממורישי אביו לאחר מיתת אביו שאינו נוטל פי שנים אלא הוא והפשוט יורשין כאחד ופירוש כגון ראובן בכור יעקב ומת יעקב בחיי יצחק אביו ואח"כ מת יצחק אבי יעקב אין ראובן נוטל פי שנים בנכסי יצחק לפי שהיו ראויים ליעקב אביו אבל אם היה יעקב בכור יצחק הרי בנו הבכור והפשוט יורשין חלק בכורתו כשבאין לחלוק עם שאר בני יצחק כמו שנתבאר כאן בדין הסמוך לזה והטעם שלא אמרו ראוי ומוחזק אלא למוריש פירוש כי מה שהוא ראוי למוריש בשעת מיתתו אין בנו בכורו נוטל פי שנים ואין אנו קפדין ביורש שהרי כשמת הבכור בניו יורשין חלק בכורתו בנכסי הזקן כמו שנתבאר וכל שהזכרתי מבואר בדברי רבינו ומוכרח בגמ' ומוסכם למפרשים ז"ל וא"כ מה שהזכיר רבינו כאן בבני האחין אי אפשר לפרש כגון ביעקב שמת ולא היו לו בנים וירושה חוזרת ליצחק אביו ולא היה יצחק חי ונמצאו נכסי יעקב חוזרים לאחיו או לזרעם והיה אחד מאחיו מאביו בכור יצחק ומת ובניו באין לירש שיירשו חלק בכורה בנכסי יעקב וכן כיוצא בזה בבני אחי האב וכשמת אחי האב ועל דרך משמוש נחלה כנזכר ראש פרק ראשון שאם כן היא כוונת רבינו ז"ל וכפי פשט לשונו יהיה דבר מתמיה מאד שהרי אפילו היה בכור יצחק קיים כשמת יעקב אחר מיתת אביו לא היה נוטל פי שנים בנכסי יעקב אחיו שאע"פ שהאחין באין לירש בנכסי אחיהן מכח יצחק אביהן מ"מ נכסי יעקב ראויין היו ליצחק ולא מוחזקין כיון שיצחק מת קודם מיתת יעקב וזהו ממש מה שנזכר פ"ג שאם מת אחד ממורישי אביו לאחר מיתת אביו שאין הבכור נוטל פי שנים אלא ודאי כוונת רבינו כגון שמת יעקב בלא בנים ואח"כ מת יצחק אביו ובאין בני יצחק לחלוק בנכסי יעקב אחיהן אם היה שם בכור ליצחק הוא או בניו נוטלין חלק בכורה בנכסי יעקב וכן כיוצא בזה באחי האב וכגון שהיה אבי האב קיים בשעה שמת בן בנו ואם כך הוא כוונתו יש לעיין למה הוצרך לכתוב כן שהרי כיון שמת הבן באו הנכסים ליד האב או ליד אבי האב וזכה בהן ופשוט הוא שאם מת האב או אבי האב לאחר מכאן והיה לו בן בכור שהוא יורש חלק בכור בכל נכסי אביו מאי זה צד שבאו לו וכן זרעו כבר נתבאר בסמוך שהוא עומד במקום הבכור לירושת הבכורה וא"כ מה צריך היה לזה ואולי רצה רבינו לבאר הדין בכל צדדיו ועוד צריך לי לשונו עיון:

הלכה ח

אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי וכו'. זה מפורש פ' יש נוחלין בכל אשר ימצא לו לו ולא לה ומסקנא הכי:

הלכה ט

בכור לנחלה הנולד לאב ראשון וכו'. פ' יש נוחלין ועיקר הדבר בבכורות פ' יש בכור לנחלה:

הלכה י

הבא אחר הנפלים וכו'. משנה פרק יש בכור (דף מ"ו) הבא אחר הנפלים אע"פ שיצא ראשו חי או בן תשעה שיצא ראשו ומת וכו' הבא אחריהן בכור לנחלה. ומ"ש רבינו לפיכך בן תשעה שיצא רוב ראשו וכו'. מפורש בגמרא שאין הלכה כשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפילה:

הלכה יא

יוצא דופן והבא אחריו וכו'. במשנה שם והטעם מפורש בגמרא:

הלכה יב

היו לו בנים וכו'. שם ופרק הבא על יבמתו (דף ס"ב) מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש וקיימא לן כרבי יוחנן: אבל ישראל וכו'. זהו פשט המשנה שבבכורות ומיהו שם בגמ' לא בעו לאוקמה אליבא דרבי יוחנן בישראל שבא על השפחה ועל הנכרית משום דלא בעי לאוקמה באיסורא זה נראה לדעת רבינו והמעיין בסוגיא יתבאר לו זה:

הלכה יג

היה הבכור וכו'. זה מתבאר ביבמות פרק כיצד (דף כ"ב):

הלכה יד

שלשה נאמנים וכו'. פרק עשרה יוחסין (דף ע"ד) אמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור ואלו הן חיה ואביו ואמו חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם: אפילו אמר האב וכו'. זה מחלוקת ר' יהודה וחכמים בהרבה מקומות ומהם פ' יש נוחלין וקי"ל כר"י דאמר יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה ובן חלוצה ושם נתבאר דקיימא לן כרבי יהודה ורבי יהודה אף על פי שלא הוחזק בבנו קאמר כדמוכח התם ובדוכתא אחרינא: וכן אם אמר על המוחזק וכו'. שם ג"כ דלר"י נאמן. ופירשו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל מוחזקין בין בעדים שנולד ראשון בין בקול בעלמא אבל בשהוחזק על ידי האב שאמר שהוא בכורו שוב אינו נאמן לומר על אחר שהוא בכור דכיון שהכיר אינו חוזר ומכיר זהו דעתם ז"ל:

הלכה טו

האב שנשתתק בודקין אותו וכו'. ברייתא בגיטין פרק מי שאחזו (דף ע"א) והיא מבוארת בהלכות:

הלכה טז

העידו עדים שהן שמעו וכו'. פרק יש נוחלין (דף קכ"ו) אמר רב יוסף האומר איש פלוני בכורי הוא יטול פי שנים בכור הוא לא יטול פי שנים דילמא בוכרא דאימיה קאמר. עוד שם ההוא (גברא) דאתא לקמיה דר' חנינא אמר מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת וכו' שם מתבאר מ"ש רבינו: