מגיד משנה/הלכות מלוה ולוה/פרק ח

אסור להרבות על המכר וכו'. משנה מפורשת שם (דף ס"ה) ופירוש והוא אבק רבית ומפני כך כתב רבינו וכשיתבענו בדין וכו': וכן אם מכר לו מטלטלין וכו'. דעתו ז"ל כדעת ההלכות שלא הביאו הא דרב נחמן דאמר טרשא שרי לפי שהוא מיקל יותר מרב פפא ואין הלכה כרב פפא ואף דעת הרמב"ן ז"ל כן הוא שאסור למכור בדמים יתרים בשביל המתנה אבל הרשב"א ז"ל התיר בדברים שאין להם שער קצוב עכשיו וגם הוא לא אמר אם מעכשיו בכך וכך לפי שיש כאן שתי טענות להקל וזו היא דרב נחמן וכן כתב בעל המאור ז"ל ויראה ממה שכתב רבינו מטלטלין שאין הדין כן בקרקע לפי שאין לומר שיהיה כיוצא בו נמכר בשוק ויהיה הרבית ניכר בו ועוד שאין אונאה לקרקעות וכל שהוא דרך מקח וממכר כל זמן שאינו נראה כרבית מותר:

הלוקח מחבירו חפץ בשוהו על מנת וכו'. תוספתא הובאה בהלכות הלוקח חפץ מחבירו על מנת ליתן וכו' וכתב הרב ז"ל חפץ בשוהו לפי שכבר נתבאר לדעתו שאסור למכור מטלטלין ביותר מדמיהן ואם הוא מכר קרקע לפי מה שכתבתי למעלה אפשר שאין צריך שיהיה בשוויו:

חבית של יין שהיא שוה עתה דינר וכו'. אולי זה ביאור לטרשא דרב חמא הנזכרת בגמרא והדין בעצמו פשוט בטעמו: וכן אם מכרה לו בשתים ואמר לו וכו'. גם זה נראה ברור בטעם ולא מצאתי מקום ברור מאין יצא לו ז"ל:

היו לו פירות שאם ירצה וכו'. זה נראה שהוציא מן הירושלמי שבפרק איזהו נשך גבי כיתנא דר' חייא וצ"ע:

אסור לקנות פרי הפרדס קודם שיגמר וכו'. מימרא שם ופסק כרב דהלכתא כוותיה באיסורי והרבה פירושים נאמרו בו: אבל אם קנה עגל בזול והיה אצל וכו'. זהו פירוש למה שאמרו (דף ע"ג) מודה רב בתורי דנפיש פסידייהו ויש בו פירושים אחרים ובהשגות א"א זהו פירוש בתורי דנפיש פסידייהו ואיננו נכון עכ"ל ולא ביאר למה איננו נכון ואפשר שהוא ז"ל סובר שאם כך היתה הכוונה לא היה להם להזכיר תורי אלא בהמה ויש לומר דלרבותא נקט תורי אע"פ שיש הפרש בין עגל לשור ובאמת פירוש רבינו עיקר לענין הדין וכן פירש ר"ח ז"ל:

הנותן מעות לבעל הכרם על וכו'. זהו פירוש להנהו דשבשי שבשי האמור בגמרא שם ורש"י ז"ל פירש בו ענין אחר וזה עיקר:

שומרי השדות שנותנין וכו'. שם אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי וכו':

אריסין שהיו בעלי השדות וכו'. מעשה דרבא שם. והטעם לפי שאינו נוטל השתי סאין יותר בשביל המתנת הארבע אלא בשביל שמניחן חדש אחד בקרקע יותר מן האחרים וכן מפורש שם:

הלוקח חטים ארבע סאין וכו'. זה פירוש ההיא עובדא (דף ע"ג) דרבינא יהב זוזי לבני אקרא וכו' ואף רש"י ז"ל כן פירש והטעם לפי שאין תולין ברבית מאוחרת כל זמן שהוא אחר פרעון ולא הזכיר לו בשכר מעותיך שהיו בטלות אצלי כמו שכתבתי למעלה פרק חמישי. ואף זה דעת רוב המפרשים ז"ל:

מותר לאדם ליתן דמי חבית וכו'. מימרא דאביי שם (דף ס"ד) בראש הפרק ופירשו הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל והרשב"א ז"ל שאפילו חבית זו ידועה ועליה נותן דמים מותר וכן נראה בדעת רבינו: וכן מותר וכו'. שם בסוף הפרק:

מקום שנהגו לשכור הספינה וכו'. פסק הלכה בגמרא שם: וכן מותר להשכיר סיר של נחשת וכו'. גם זה מפורש בגמ' (דף ע') גבי דודא דבי מר עוקבא:

אין מקבלין צאן ברזל וכו'. משנה שם ולשונה מפני שהוא רבית. ופירש רבינו אבק רבית וכן פירשו ז"ל והכרח הוא: לפיכך אם קיבל עליו וכו'. מבואר בסוגיית הגמ':

השם פרה מחבירו ואמר לו וכו' סלע בכל חדש וכו'. פירוש בשכר מלאכתה והדין ברייתא שם ודברי הרב ז"ל כדברי קצת המפרשים שפירשו שעכשיו הם שמין לה דמים אם תמות וישלם אותן אפילו לא היתה שוה כן בשעת מיתה ואעפ"כ מותר לפי שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה כלומר שאם תכחיש מחמת מלאכה ויחזירנה לו אינו משלם לו כלום ואין צריך לומר אם תוזל ומפני זה נותן לו שכר ומותר מה שאין כן בצאן ברזל שהרי אינו עושה בהן מלאכה שיכחישו מחמתה והוא מקבל אחריותן עליו מעתה וקצת מפרשים אמרו בדין השם פרה שאינו מותר אלא כשמקבל עליו לשלם דמים שהיא שוה בשעת מיתה ולא שיקצבו דמים ידועים אע"פ שלא תשוה כן בשעת מיתה וזה דעת הרמב"ן ז"ל ולדברי רבינו הסכים הרשב"א ז"ל:

משכרת אשה לחברתה וכו'. ברייתא שם (דף ס"ח ע"ב) ופירש"י ז"ל שאין אחריות הביצים על בעלת התרנגולת [אבל טורחת בהם]:

מי שהיה נושה בחבירו ארבעה דינרים וכו'. כרבא דאמר הכין (דף ס"ה) ופירוש שאינו דבר מסויים שאם היה דבר מסויים מוציא אותו בעין כמו שכתב הרב בסמוך וכן פירש הרמב"ן ז"ל שכל שאינו דבר מסויים המקח קיים אע"פ שהיה מחמת איסור ומחזיר לו שוויו וכן כתב הרשב"א אבל אם לא נתקיים המקח ביניהם אלא לענין מי שפרע כיון שהוא באיסור אין בו קבלת מי שפרע למי שחזר בו וכן כתב רב האי גאון ז"ל אלו דבריו וכן כתב הרשב"א: וכן אם נתן לו וכו'. גם זה שם כרבא ופירוש שהוא דבר מסויים ולפיכך מוציאין אותו בעין והטעם בגמרא דלא לימרו מכסי וקאי מגלימא דרביתא: השכיר לו בהן מקום ששוה וכו'. גם זה מימרא שם: