מגיד מישרים עקב
<< · מגיד מישרים · עקב · >>
בפרשתא דא והיה עקב כלומר דוהיה הוא שמא דהויה בהיפוך ואיהו מהופך למימר דוא"ו דהיינו תפארת יהא קריב לן ומשום הכי ו' ברישא מקמי ה"א ויו"ד מקמי ה"א ולמרמז דחכמה גניז וכליל בבינה ובינה איהי מתגליי' טפי מחכמ' ומשום הכי כתיב ה"א בתר יו"ד וקאמר עקב תשמעון כלומר עקב דאיהי כנסת ישראל תחברון יתה בהדי אתר דרמיז בשמיעא דאיהו בינה ותו תשמעון הוא לשון חיבור כד"א וישמע שאול וגו' וקאמר אי לעקב דאיהי כנסה ישראל תחברון עם כל המשפטים דהיינו י"ב גבולי אלכסון. ושמר היינו כ"י ברז' דזכור ושמור ה' אלהיך לך וגו' והא איכא למידק דקאמר ברוך תהיה וגו'. אמאי אצטריך למימר מכל העמים ותו מאי האי ברכה דבריך לא יהיה בך עקר ועקרה ורובא דעלמא ליתנהו עקר ועקרה ומאי רבותייהו וכן במה דאמר ובבהמתך. ותו במאי דאמר וברך פרי בטנך ושגר אלפיך למה אצטריך לחזור לברכם שנית ותו אמאי כתיב לא ישימם שנית ותו אמאי נקט לישנא דהסרה בוהסיר ה' ממך וגו' דמשמע דהוו ביה וצריך לאעדאה יתהון ואחריו כתיב לא ישימם בך דנראה דלא הוו ביה. ותו אמאי כתיב ונתנם בכל שנאיך ולא קאמר לישנא דשימה או דהסרה כדקאמר ברישא. ותו דכתיב אל תאמר בצדקתי וגו' דהא כיון דחד מתרי דהוו אמרי קושטא איהו דהא איהו נמי אמר כי ברשעת הגוים וגו' לא הל"ל וברשעת וגו'. ותו אמאי בפ' דברים קצר בחובא דעגלא והכא האריך טובא. ותו מאי ואתנפל וגו' דמשמע דמ' יים ראשונים הוו משום חובא והא ודאי לא הוו אלא לקבל הלוחות וא"כ אמאי קאמר כראשונה. ותו מאי האי דקאמר לחם לא אכלתי וגו' דמשמע דהוה מצטער על מכליא ומשתייא:
אבל רזא דמלתא ברוך תהיה כלומר לא תימא דלית לך צורכא בעממיא דהא עממיא אינון דוגמת קליפין לאיבא דאי לאו קליפין לא מתקיים איבא ומשום הכי קאמר תהא ברוך כל עממי' סחרין לך כקליפה לאילן והיינו דכתיב מכל העמים וכד תהא שלים יהון כלהון עלמין בשלימות והיינו לא יהיה בך עקר ועקרה כלומר בין משפיע בין מקבל לא יהא בהון מניעא מלנגד' שפעא בכולהו ספירו' ובבהמתך היינו בהנך סטרי לא יהון בהון מניעו משפעא דהא כלהו עלמין בשלימו. והסיר ה' ממך וגו' כלומר יעדי קליפין מסטרא דקדושה דאינון מהדרי לאתדבקא בה ומ"ה שייך ביה הסרה וכיון דיעדי יתהון מלעיל' ממילא לא ישימם בך וכיון דיעדי לקליפין מסטרא דקדושה הא מכתשייא דאתיין מקליפין יהון מסירין יהבין לסנאך ומ"ה אמר אל תאמר וגו' בצדקתי וגו' כלומר כד תחזי דקב"ה פקיד על ז' עממין לא תחיה כל וגו' לא תימא כיון דפקיד לשיצאה קליפין דטעמא הוא משום שלימו דאיבא דלית צורכ' בקליפין דהיינו ע"י צדקתא דילך והיינו דקאמר אל תאמר וכו' ותדע דבזכותא ושלימו דילי איהו דהא ברשע' וכו' כלומר לשציותהון והיינו ודאי משום שלימותא דילי לית לאיבא צורכא לקליפין לא תימא הכי דודאי לא בצדקתך וגו' דשלימו כההוא דאת חשיב ע"י שתסתלק בזכותך לכ"י בתפארת דלבבך דהיינו כ"י דאקרייא לבב כדסלקא בת"ת איהי סלק' בדרך ישר וא"ת א"כ דזכותא דילי לאו איהו שלם אמאי פקיד קב"ה לשיצאה יתהון עממייא היינו משום דאינון רשיעין וטעמא דבפרש' דברים קיצר בהובא דעגל והכא האריך ביה משום דהתם בעא לאוכח' יתהון על חובין דעבדו קיצר בההוא חובא תקיפא דלאו אורח ארעא לאוכחא לבר נש דחוביה תקיפיה. אבל בהאי פרשתא הוה אמר להו כי היכי דלא לתנשו וידכרון מאי דעבדו. ותו בפרש' דברים מליל עם גוברין דהוו בני עשרין או קרוב בעידן עובדא דעגל' דהנהו ודאי אתנחמו מההוא חובא והשתא מליל עם אינון דהוו זכיכן דלא טעמו מרירותא מ"ה האריך ביה כי היכי דלזדהרו מיניה ואמר ואתנפל כלומר חזו כמה ביש גרמתון בההוא חובא דבזמנ' דסליקית לקבלא לוחי קדמא' שהיתי מ' יום ומ' לילה וגו' דאינון לקבל יצירת הולד והא אדביקית בהו לעילא ממלאכי השרת ובת' דחבתון אכחשתון חילא ואפסידית כל ההיא סליקא דהא כדבעיתי לצלאה עליכון כי היכי דתסלק צלותי לעילא אצטריכי' לאתעכבא מ' יום אחרנין דלא אכלית לחמא כאילו לא אתעכבית מ' יום קדמאין והיינו כבראשונה כלומר אהדרת כקדמייתא ובכן ואתה שלום וגו':
אור ליום שבת כ"ג למנחם ה' עמך וגו' רק כי תדבק בי ובתורתי וכו' והא שדרוני למשאל לך שלם וכו'. והא בפרשא קדישא איכא למידק מאי עקב תשמעון מה ענין עקב לענין שמיעה. אבל רזא דמלתא דעקב רזא למילין דמתעבדין מצד החומר כמא דעקב איהו תתאה הכי סטר' דחומר איהו תתאה וקאמר כי סטרא תתאה תעלון יתיה דימטי לדרגא דשמיעה דאיהו בחכמ' ואמר ה' אלהיך לך הא אתר דשמיר' ידיע ואת' דברי' וחס' ידיע וקאמר דישפע יתהון מאתר דשמירה דאיהי מלכות והא רזא דבשר תאוה משום דכד ישראל שלימי לא אכלי בשרא וכדאיתא בספר הזוהר ועל דא אצטעיר משה כד שאילו ישראל בישרא ואי הוה מרע"ה נכנס עמהם לא"י לא הוו אכלי בישרא ובימי משה אכלו מנא דאיהו משמיא ותלתין יומין בתר מיתתיה נמי אכלו מנא בגין דכל תלתין יומין הוה נפשיה דבקה בישראל ומההוא דביקו הוה נחית להו מנא ובתר תלתין יומין אסתלק לעילא לעילא ופסק מנא לגמרי וקאמר קרא כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך דתהא דביקותך באתרא דרחובות דהיינו בינה ועכ"ז תאמר אוכלה בשר בגין נפשך המתאוה. וזבחת מבקרך דרמיז לגבור'. ומצאנך דרמיז לת"ת. הזהרני מאד לכתוב כל הנאמר לי וללמד פעמים ושלש בשבוע בחכמת הקבלה ושיפתחו לי בה פתחים גדולים. עוד הזהרני פעמים אחרים ללמוד בחכמת הקבלה לפחות פעם א' בשבוע ב' שעות או יותר ויפתחו לי בה פתחים גדולים:
אור ליום שבת י"א לאלול ה' עמך וכו רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי לא תפריד מחשבותיך אפילו רגע א' ותמאס הנאות העולם והזהר מלהתענג במאכל ובמשתה רק כאשר הורתיך ואחר שזכית להיות כ"כ בתענית ראוי לך להתנהג בקדושה ובטהרה וכשאתה אוכל על כל לעיסה ולעיסה הרהר בד"ת ובכן יהיה המאכל קדוש דוגמת הקרבן וז"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו' כלומר כשהאדם אוכל לבד לחם בלא ד"ת לא יתפרנס ויחיה בכך אבל תדע במה יחי' האדם ויתפרנס על כל מוצא פי ה' כלומר כשבשע' אכילה יהרהר בד"ת שהוא מוצא פי ה' יחיה האדם אז יחיה אדם ויתפרנס במעט שיאכל שיתברך המזון שבמעיו על הרהורו בד"ת והזהר שתתנהג עם הבריות בנחת ולא תכעוס בשום פנים שבעולם אף על קנאת ה' לא ישלוט בך הכעס כי זה כלל גדול: