מגיד מישרים משלי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ספר משלי פרק ג

משלי סימן ג' שנת אש"ה אור ליום ו' ר"ח אדר א' בכל דרכיך דעהו וגומר דרכים נקראים צרכי הגוף לפי שכל בני אדם משתמשים בהם יותר מן הצריך דוגמת הדרך שהוא רחב, ואורחות נקראים צרכי עבודת ה' לפי שבני אדם מעטים משתמשים מהם וגם המשתמשים בהם הוא על דרך הקיצור לכך נקראים אורחות שהם דרכים צרים ואין עוברים בהם אלא מעטים וגם כי ההולכים בדרכי ה' ילכו אורחות עקלקלות וכמה מכשולות באים לידם למונעם מעבודת ה' לכך אמר בכל דרכיך דעהו שהם צרכי גופך דעהו בגין שלא ליהנות מהם אלא ההכרחי לקיום נפשך ואז השי"ת יישר אורחותיך כי לא יזדמן לך מכשול ולא מעכב בבואך לעבוד את השי"ת וז"ש והוא יישר אורחותיך לכן בני הזהר במאכלך ובמשתך ובעת אכילתך ושתייתך אל תבט אל מיעוט שאתה אוכל ושותה אלא תביט אל ההיזק שומשך לך בשינה ובמיעוט עסק התורה מסבת אותו המעט שאתה אוכל ושותה יותר לכן הזהר ושמת סכין בלועיך וגו':


ספר משלי פרק ו

(חסר) משלי סימן ו' בהשכמת יום נ"ח תמוז הקצתי ולא יכולתי לישן וקמתי ולבשתי בגדי ואז אמרתי קצת בקשות ואח"כ אמר לי ה' עמך וכו' ואני הקימותיך לדבר עמך יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך הנה עתך עת דודים כי נר מצוה ותורה אור הנר היא דוגמת דכ"י תתאה ואור היא ת"ת המצו' כי כ"י שהיא מצוה ועוש' ותורה היינו תורה שבכתב שהוא ת"ת וה"פ המצוה שהיא כ"י הוא דוגמת נר אבל התורה דהיינו הת"ת הוא דוגמת אור וז"ה כי אתה תאיר נרי כלומר אתה כ"י עלאה תאיר לכ"י תתאה שהיא נרי אבל ה' שהוא הת"ת כשהוא מתעלה בבינה הנקרא אלהי יגיה חשכי שהנר בבית אינו מאיר לכל הבית אלא אל קצתו וקצתו חשוך ואף במקום שמאיר אינו בהיר אלא דומה לחשוך בפני האור הבהיר וקאמר דכשה' אלהי שהוא ת"ת ובינה ישפיע בכ"י יגיה חשכי לא יהיה שום מקום חשוך בכ"י אלא בכל מקום יהיה אור ואף במקום שהיה מאיר מקודם עכשיו יהיה בנוגה ובהירות רב וזהו מי בכם ירא ה' כלומר שלשה מיני יראות הם האחד יראה המעולה כיראת אברהם אע"ה אחר העקידה וזו מתעלה בבינה. הב' יראת שמא לא יזכה לעה"ב וזהו בכ"י והשלישית ביראת טובת העה"ז וזו היא תלויה במט"ט שהוא מעולם הפירוד ואמר הנביא מי בכם ירא ה' אפילו אם אינו ירא אלא על טובות העה"ז שזהו תלוי במט"ט שהוא עבדו אשר הלך חשכים כלומר שירא כזה הולך חשכים תרי שלא נתלה בספירו' עליונות ולא נתלה בכ"י תתאה שנקרא חשכים אלא במקום חשוך יותר דהיינו מט"ט שהוא מעולם הפירוד והיינו ואין נוגה לו כלו' שאם היתה יראתו נתלית בכ"י תתאה אעפ"י שנקרא חושך מ"מ קצת נוגה יש בו אבל עכשיו אין נוגה לו ואמר הנביא אעפ"כ כיון שביראתו זאת בטח בה' ה' ימלא לו תאותו והיינו דקאמר וישען באלהיו כלומר כיון דבטח בשם ה' ישען באלהיו שודאי יתן לו כלבבו וכענין דכתיב יתן לך כלבבך וגו' לבבך היינו כ"י הנקרא לב וקאמר שהשי"ת יפיק מאוייתך ישפיע בלבבך שהיא כ"י וזה ע"י שימלא שפע וברכה ליסוד הנקרא כל ועמודים הנקראים עצתך כי הם מקום העצה כליות יועצות:

עוד אמר ומה שאמרתי מהריון אשתך הכל אמת ויציב הוא כי הלא ידעת הקב"ה חותמו אמת ופירוש הענין שאעפ"י שיראה לך שיש קצת שקר בהנהגתו כשתעמוד על חותם הענין דהיינו סוף הענין תמצא שהכל אמת וכן בענין הזה ההריון אמת היה ולא היה הקב"ה מחזיר מתנתו אשר נתן לך אפילו אם היה גורם החטא אבל בהיות שנקנסה עליך מיתה רצה הקב"ה ברוב רחמיו לפדות אותך ונתן ההריון ההוא תחתיך והכל להנאתך ולטובתך כי הרבה הפרדת לבך ומחשבתך מד"ת ונתת מקום לס"מ ונחש ובתאותם לשלוט בך ולכן נקנסה עליך מיתה. שוב והדבק ואתאחד בהב"ה ואל תפריד מחשבתך מהתורה ומעט מהנאות העולם וטוב לך ואזכך לישרף על קדושת שמי וכל חטאתיך ופשעיך ישארו באש ואתה תתעלה כעמר נקי ותלך ותנוח לגורלך לקץ הימין. וכבר הייתי מאריך עמך יותר אלא שלא לבטלך מלימודך. ומכאן תשא ק"ו כמה יש לך ליזהר משיחה בטלה ולא בשום דבר בעולם אפילו רגע אחד ואפילו שיחה בטלה קלה רק שתעסוק בתורה ותתדבק ביראת ה':


ספר משלי פרק כג

סימן כ"ג שנת השכ"ח אור ליום שבת י"ט לטבת ה' עמך וגומר רק כי תדבק בי ובתורתי ובמשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגע מתורתי ויראתי ועבודתי ולא תאכל בדרך הנאה כלל רק על כל לעיסה ולעיסה הרהר בד"ת ואז יהיה מאכלך כדוגמת קרבן. והיינו רזא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך כלומר כשתשב ללחום ר"ל לאכול לחם עם היצה"ר שהוא מושל באדם בין תבין את אשר לפניך דהיינו שכינה העומד עליך ואינו דומה מי שאוכל לבדו לאוכל לפני המלך. ואזדהר מלמיכל כי אם קמעא לקיימא נפשא ולא תאכל צנון וירוקים חיים כי אם מעט מזער. א"נ ה"ק כי תשב ללחום לאכול לחם את מושל שהוא יצר הרע להתעדן בה שהוא מושל בין תבין את אשר לפניך. זכור הדורות שהיו לפניך אותם. שהתענגו במאכל ובמשתה מה הועילו בכך ומה עלתה להם. א"נ ה"ק כי תשב ללחום את מושל שהוא יצה"ר דאיהו מושל בין תבין את אשר לפניך את הצדיקים שהיו לפניך ולא נהנו מן העולם כמה גדולה מעלתם. אי נמי הכי קאמר כי תשב להלחם כנגד המושל שהוא היצה"ר בין תבין את אשר לפניך לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. א"נ ה"ק בין תבין את אשר לפניך דהיינו השכינה שתמיד מחופפת עליך לכן הזהר מאד מהתענג כלל ותמיד תהיה שכינה נגדך ובפרט בעת המאכל למען תכלם ובכל לעיסה הרהר בד"ת ואז יהיה מאכלך דוגמת קרבן. והנה אזכך להעמיד תלמידים הרבה וכו' כי כל ישיבה שלומדים יש דוגמתה למעלה ומתיבתא דילך היא לקבל מתיבתא דעתיק יומין וכד אינון מפלפלין הדברים שמחים כנתינתן מסיני:

סימן הנז' פסוק ו' אור ליום ז' י"ט למנחם ה' עמך וגו' הזהר מיצה"ר אל תלחם את לחם רע עין וגו' דהא איכא למידק אמאי כתיב אל תלחם ולא כתיב אל תאכל וכן קשה במאי דכתיב לכו לחמו בלחמי ולא כתיב לכו אכלו במאכלי. ועוד קשה אמאי כתיב תלחם ולחמו ועביד מהשם פעולה ומדקדקייא אמור דלא יאות למעבד כן. ותו אמאי אזהר אל תלחם וגומר דהא אמרין בני נשא אי עיילית לבית רחימך אכול דאת עביד נחת רוח ליה. ואי עיילית לבית סנאך אכול כי היכי דלקהיון שיניה. ותו משמע דשלמה אתא לאזהרא במילי דעלמא ולא במילי אורייתא גם צריך להבין מאי מטעמותיו ומאי כמו שער בנפשו. אבל רזא דמילתא דשלמה הע"ה אזהר דלא יכול אינש יותר מדאי דאי עביד הכי מתקיף ליצה"ר דאיהו רע עין ובהכי גרים דההוא רע עין ילחם עמו דדמי דלהוו עמיה גברין דלהוו בסיעתא דהוא ס"מ וילחמון עמך ומשום הכי אמר לכו לחמו וגומר דכד תיכלון נהמא דאורייתא הוי כאילו אתון גורמין גוברין דלהוו בסיעתא דידכו וילחמו בההוא סטרא. מטעמותיו כלומר דיצה"ר מעייל בליביה דבר נש יאייה תבשילא פלן ובתר הכי דעייל בלביה חמידו איהו משתדל למעבדתיה ובהכי מתגאה יצה"ר והיינו כי כמו שער וגו' כלומר דחמידו דמילתא דמי לשער דמיניה נכנסי' לבית. אכול ושתה יאמר לך ולבו דהיינו ת"ת בל עמך דהא אדבקת בסטרא אחרא:

אחר כך סדר לי הדרוש שדרשתי בו ביום במנחה ושבח קצת ממה שעיינתי אלא שפירש בדרך רחב ובקצתו הוסיף קצת. אחר כך אמר לי ולכן יחכה ה' לחננכם כלומר דחן הוא למעלה שהוא בג' עליונות וקאמר דיחכה ה' ולא יתן לכם מתנת חנם משום דאלהי משפט הוא וכיון דדיין ושופט הוא אבעי דדינא יתעביד. א"נ הכי קאמר תדע אמתי יחכה ה' וגו' ולא יתן לכם מתנת חנם מיד כד ליתכון מכוונין אלא במשפט דהוא ת"ת אבל כד תסתלקון באשרי דרמיז בג' עליונות כולהו רמיז לנ' שערי בינה, חוכי לו ל' היינו מגדל הפורח באויר דהיינו בינה וא"ו היינו ת"ת כד יתחברון כלהו ספירות כדאמרן ויסתלקו בג' עליונות אז יושפע עליהם מתנת חנם. ומאי דלא קצת טופרי ידך בהאי יומא מיני הוה משום דקצת טופרי רגליך ולא יאות למיקץ תרווייהו ביומא חדא משום לא תחסום שור בדישו. וכן לית למיקץ טופרי רגלא אלא בערב י"ט או בע"ש דהוא זמן הדווא והכי אבעי למעבדך למיקץ טופרי רגלא יום ה' וטופרא ידא יום ו' אבל תרווייהו בחד יומא לא ובשאר יומי לא למיקץ לא טופרי ידא ולא טופרא רגלא בר מזמניא ושבתי דחדוא כדאמרן ובפרשתא דלא שרית בע"ש לא תחוש דהא כיון דעיינת בה הוי כאילו שרית ליה ויאות כיונתון דרזא דמלתא הוא כדי להוסיף מחול על הקדש ואיבעי למשרי יתא בע"ש ולמגמר יתא בשבת' קודם סעודת שחרית:

סימן כ"ג אור ליום שבת ח"י לכסליו השכמתי כמנהגי לקרות במשניות וקריתי כמו מ' פרקים ועוד הלילה גדולה וחזרתי וישנתי עד שהשמש זרח על הארץ וחזרתי לקרות והייתי מצטער אולי נשכחתי מלהפקד כפעם בפעם ותמיד הייתי קורא בלי הפסק ובתוך זה נאמר לי חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת שאעפ"י שחשבת כי נטשתיך עזבתיך שכחתיך מן הדין כן היה ראוי לעשות יען כי שכחתני ונטשתני עזבתני והפרדת מחשבתך ממני ואותי השלכת אחרי גווך והנה אתה מתפלל לפני הקב"ה שיורך דרכי תשובתו ואני מדריכך בדרך זו תלך ותשלך דברי אחריך והנה לא נכון הדבר אשר אתה עושה לכן שוב אלי ואני אשיבך ככל אשר דברתי לך. ותמיד תהרהר בתורתי ויראתי ועבודתי ולא תפסיק מחשבתך אפי' רגע והטוב בעיניך מה שעשית אמש להפסיק בין גאולה לתפלה כי באותה שעה גרמת שתפול כ"י על ידך והפרדת אותה מן זוגה. ובעבור זה קמו מקטרגי עליך לולא שאני וחיילותי התפללנו לפני הקב"ה שירחם עליך לכן מכאן והלאה הזהר מאוד אל תפסיק כלל ואפי' בעניית אמן וחוץ מכבוד ר' יעקב שאמר מצוה לענות אמן אחר גאל ישראל לא ירד לעומקן של דברים אדרבה עבירה היא בידו ולא מצוה ולכן אין להפסיק כלל. ועל אודות האיש ההוא אשר דברת הנה תקנתיו לך מהרה תראה פלאות ותתמה לכן השלך על ה' יהבך. ומחר בעת הזאת אבא אליך ואדבר עמך הסוד ההוא יותר בארוכה ועתה תראה היקרך דברי אם לא תדבק בי ובתורתי ובמשניותי וכו' בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמור עליך בשכבך ממש כמא דאת אמר בשכבך ובקומך דהא כד את נאים מגו הרהורא דמתנייתא ז' עולמין דילי נטרין יתך וכד את מיקץ מגו דאת נאימת' בהרהורא דמתנייתא היא היא ממללא בפומך ורחושי מרחשן שפוותך:


ספר משלי פרק כז

סימן כ"ז אור ליום חמישי א' לאייר רעד ורע אביך אל תעזוב וגומר. פירוש ביום אידיך דאית לך צרות לא תשבוק דחלתא דקודשא בריך הוא דאיהו רעך ורע אביך ותדבק בקליפין דאינון אחיך משום דאינון כאחים לספירות ותדע למה משום דטב לך למסבל צרות ותהא שכן לספירן קדישין מלמהוי לך אחוה ודבקותא דההוא סטרא דאף על גב דיחזון לך פנים צהובות הא אינון רחיקין מינך דאין כוונתם אלא לאבדך מן העולם באתדבקותך בקליפין דאמרית לך לכן הזהר מלאתדבקא בהון ולאתדבק' בספי' עלאין וכו'. ובכן ואתה שלום וכל אשר לך שלום וגו':