מגיד מישרים ישעיה

ספר ישעיה פרק כו

ישעיה סימן כ"ו אור ליום ו' י"ז שבט נפשי אויתיך בלילה וגו' אמר לי איויתיך מבעי ליה ותו אמאי בלילה ולא ביום ותו מאי אף רוחי. והא רוחא עדיף מנפשא והיכי מייתי לי' באף ותו אמאי גבי נפש אמר בלילה וגבי רוח אמר אשחריך ותו מאי כאשר משפטיך לארץ וגו' מה ענין זה לרישא דקרא. אבל רזא דמלתא דבר נש בלילה לביה מפנא ממולי דעלמא ומייח' למילי דאורייתא דמשום הכי אין רינה של תורה אלא בלילה אבל בתם לא יכיל לפנאה לבי' הכי והאי איהו לפנאה דאיהי גסה אבל רוח דאיהו דקיק אפי' ביום איהו מפנא וכד איהו שרי בבר נש לא מבעיא כד מטי ולא מטי אלא אפילו כד איהו בקרבו של אדם לביה ואפילו נפשיה דבר נש מפנא והיינו אף רוחי וגו' כלומר כד רוחי בקרבי אף נפשי אשחרך כלומר אפילו בשחר אנא מפנא לפולחנך. וקאמר תדע דכן הוא דהא כד משפט דאיהו תפארת מתחבר עם ארץ דאיהו מלכות צדק דאיהי מלכות דאתקרייא צדקה כד איהי בלחודאה כד מתחברא בתפארת דמתקרייא צדק לשון זכר ומינה ממשיך מזונא לעלמין כלהו והיינו למדו יושבי תבל. והכא נמי כד מתחברן נפש ברוח מתעלייא נפש ואפילו ביום יכיל לפנאה לביה לפולחנא דקב"ה. והכי אבעי לך למעבד לפנאה לבך תדיר לדחלתי ויהרהרא תדיר במשניותי. אמצאך בחוץ אשקך נשיקין דרחימו כד"א ישקני מנשיקות פיהו. גם לא יבוזו לי כלומר דכד בר נש אזיל ומהרהר בשוקא חשבין בני נשא דאיהו שטיא כד תהרהר במילי דאורייתא גם לא יבוזו לי. והא אתינא לאודעותך מילין סתימין דקב"ה וכל בני מתיבתא שדרוני לאודעותך הלא לך למנדע דנתיב אית בכ"י דאקרי נתיב הנאבד דסחרן ליה סטרין אחרנין ואיהו דקיק ומשום הכי אקרי נתיב וכד זכי למיעאל ביה איהו רחב טובא ואיקרי אורח ומתמן מסתלק עד ת"ת דאקרי יום כד"א ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום וכד עיילין בההוא נתיב נחתין לתתא ט"ו דרגין דלקבליהון ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים ולקבליהון ט"ו שיר המעלות והאי איהו רזא דאמר לחזקיה להשיב צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז כלומר דבחובי אחז אתחשיכו הני מעלות ובזכותי' דחזקיה אתהדרו ובסופא דאינון מעלות אינון חיון קדישין וספירן דמטרוניתא על ראשיהון לעילא כד"א והרקיע אשר על ראשי החיות כעין הקרח הנורא וגומ' דקרח היינו חסד ונורא היינו תפארת. והיינו רזא דאחז"ל ר' פלוני ירד למרכב' משום דנחתין בתוך המעלות ומתמן מסתלקין למנדע בספירן דאינון לעילא מראשיהון ולקבל ההוא נתיב יאות למימר בכל יומא זה השער לה' וגו' ג' פעמים ישר ושלשה פעמים הפוך:

ספר ישעיה פרק מ

סי' מ' פסוק כ"ו אור ליום א' של ראש השנה חלמתי שהי' ליל מוצאי יום הכפורי' ולא הייתי נזכר שאמרנו ביום סדר עבודה ולא וידוי ה"ר שם טוב אדרוטל והייתי נפלא על הדבר והייתי אומר בלבי שמא ישנתי בעוד שהקהל היו אומרים ואח"כ נזכרתי שלא התפללנו תפלת נעילה והייתי משתדל שנחזור להתקבץ כדי שנתפלל תפלת נעילה והייתי אומר בלבי שאעפ"י שחשכה עדיין עת הוא לתפלת נעילה ובין כך ובין כך ננערתי משנתי ושניתי משניות ואח"כ נאמר לי חזק וגו'. והלא יומא קדישיא האילין דבהון קב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמין כולהו ומשגח בכל חד וחד בפרט. המוציא במספר צבאם וגו' דפירש דקרא משום דקדמאי סברי דקב"ה לא משגח בפרטיי' והוו מתפלגין בתרי כתות בטעמא דמלתא כת אחת הוה אמרה דטעמא דזילא ליה מילתא. וכת אחרת הוה אמרה דטעמא דטריחא ליה מלתא ונביאה אתא למסתר מלייהו ואתי ראיה מככבייא דאינון סגיאין בלא חושבן וקב"ה מפיק להו בכל ליליא במספר ומסדר לכל חדא דוכתא דאי לא הוה עביד הכי הוו מטשטשי עלמא כמא דידיע בחכמת התכונה והיינו דתקון רבנן ומסדר את הככבים במשמרותיהם ברקיע כלומר דבכל ליליא מסדר לכל חדא וחדא בדוכתא והיינו דאמר לכלם בשם יקרא כלומר לכל חדא וחדא בשם יקרא ולא סגי ליה למיקם לרישי חיילין דיליהון. ומהשתא בטלי להו טעמי דהנך תרי כתות דכל כ"ב וככב הוי כמו כל איש ואיש וכיון דחזינן דלכל ככב וככב קארי בשמא ולא זילא ליה ולא טריחא ליה מלתא. מהכא אשתמודע דמשגח בכל איש ואיש ולא זילא ולא טריח ליה מלתא והיינו דאמר מרוב אונים כלומר מאי דהוו סברי הנך דזילותא איהי לאשגחא בפרטיא דאונים לישנ' דזילות' הוא דהא מאן דאיהו אונן איהו עלוב ומזולזל וה"ק מאי דאתון סברין דאיהו זילותא ליה לאו הכי אלא אדרבא איהו גדולה דיליה דכל מקום דמצינו גדולתו של הקב"ה תמן מצינו ענותנותו והיינו דקאמר מרוב מלשון רבי המלך כלומר היינו רבנות וגדול' דיליה ולקבל אינון דהוו אמרי דטעמא משום דטריחא ליה מילתא אמר ואמיץ כח כלומר הא אתחזי דכל ככב קארי ליה בשם בלילא ולא ייעף ולא ייגע ומהכא תשתמודע דהכי נמי משגח בפרטייא והיינו דקאמר איש לא נעדר כלומר הא אתברר דמאי דהוו סברי הנך דלא משגח אלא בכללי' ליתיה אלא באישים דהיינו בפרטייא בכל חד וחד משגח ולא נעדר שום חד מפרטיי' דלא ישגח בכל עובדי בפרטותא. והא ביומא קדיש' הדא כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם כלומר משום דקב"ה יצר לביה בכלהו איהו יכיל לאשגחא בכל עובדיהון בפרטותא ומייתי ראיה ממלכא דאית ליה חילא רבא דלזמנין נצח ליה מלכא דאית ליה חילא זעיר. וכן מגבורה דלזמנין נצח ליה חלשא והיינו דסמך ליה אין המלך נושע ברוב חיל ונקט גבי מלכא נושע ולא נקט מלט כדנקט גבי גבור משום דמלכ' על הרוב לא מתביר לגמרי דהא כולי עלמא אשגחותא דיליהון לנטרא ליה אבל כד נצחין ליה בקרבא איהו נמלט בגוברין זעירין ומשום הכי נקיט ביה נושע:

והא על חלמא דחזית אית לך לאתענא' יומא דין קדישא ולאשלמא ליה והא היום כמה שנין אתחזיא לך בהאי יומא חלמא דאיבעי לך למיצם עליה וצמת ולא אשלימת ליה ואילו הוית משלים ליה והוית צם נמי באידך שנין יומא קמא דראש השנה לא הוה עבר עלך מה דעבר. להן יומא קדישא הדין צום קמיה מארך והכי תצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ורזא דמילתא משום דיומא קמא רמיז לגבורה איבעי ליה לבר נש למימסר נפשיה ליה דוגמת עקידת יצחק ובהכי משתכיך תוקפא דדינא והכי תכוין את. אבל ביומא תניינא לא אבעי למיצם משום דאיהו רמיז למלכו' ואיהו עלמא דמיכלא להכי אבעי למיהב ליה חולקא. ובצומא דתצום ביומא קדיש' הדין תזכה למיהוי לך בר דכר בהאי שתא מהאי אתתא כשרה דילך והא אזכך למיעל להר קדשי ותלמוד ותלמד וכו' ותתוקד ותיסק לרעוא על רעותא במדבחי ואזדהר מלאתענגא במידי דהאי עלמא ומלאסגאה במילולא דלאו צורכא כמא דאמור על רב דלא שח שיחה בטלה כל ימיו. הכי אב'עי למהוי כל בר נש על האי אתמר ואין יתרון לבעל הלשון דהא מפסיד זמניה ונפשיה בההוא מילולא דכדי ולא מסקא מידי לכן אזדהר מיניה טובא וכן אזדהר מלאתהנא ומלאתענגא בשום תפנוקא וענוגא בעול' ותדבק בדחלתי וביראתי ובאורייתי ובמשניותי ולא יעידון מפומ' ולבך אפילו רגעא ועביד דתגמור סדר טהרות מקמי יום הכפורים וטוב לך ואתה שלום:

אור יום ב' של ר"ה חזק וגו' הא רזא דתקיעתא ביומייא קדישייא האילין לבסומי דינא דגבורה ומלכות. והא מעקרא דלא הוו עבדי אלא יומא קמא משום דבסימו דגבור' הוה ובתר דאתתקף דינא בגין חובא דבני נשא אבעי לבסומי נמי למלכות ומשום הכי התקינו שיהיו עושין אפילו בא"י שני ימים טובים של ראש השנה. והא רזא דתקיעא דראש השנה דשופר לא בקרן פרה וכו' משום דשופר אתי לבסומי דינא ואבעי דיתבסם במידי דרחמי ולא במידי דדינא ושור ופרה רמיזי בדינא ומ"ה קרניהם פסולים ותנא נקט פרה משום דאיהי רמיזא בדינא רפיא ואפילו הכי קרנה פסולה וכ"ש קרן דשור דרמיז בדינא קשיא וקרני כל שאר בעירן דכיין כשרים אעפ"י שאינם חללים ודלא כמפרשים דפסלי להנך שאין קרנן חלול דליתא אלא כולהו כשרים נינהו בר מקרן שור ופרה. ועזים אע"ג דמחזי דרוח מסאב' אתחזי בהו קרנן כשר כדקאמר בזוהר קדישא דמכל מקום דכיין אינון משום דמתעבר מנייהו דלא מדביק בהו ומ"מ מצוה בשל כבשים משום דרמיזי לתפארת ומצוה בכפוף למרמז לכ"י והא רישא דתוקע רמיז לתלת עילאי ושופר רמיז לוא"ו ומשך הוא"ו וספירן דתליין בהו וכפיפותא דיליה רמיז לכ"י ותוקע בטיש ברוחא דשופר בפה צר דיליה ונפיק קלא בפה רחב דיליה ומשתמע לבני נשא רמז לבינה דבטשא ברוחא דילה בתפארת בחשאי ומתפארת נגיד לכ"י ומינה נפיק ומתחזי ומשתמע נגידותא דשפעא דכולהו עלמין ותו הא הכא רמז לד' יסודין דהא תקיעתא הוי ברוחא ואיהו חמיס לקבל אשא ונפק מיניה רוקא דפומא דרמיז למיא ושופר איהו מנא דכלהו ורמיז לעפרא דאיהו מנא דכלהו והא שברים אינון דרמיזי לגבורה. ותרועה רמיזא לכ"י וברישא מחברינן שברים לתרועה ומבסמינן להו בתקיע' לפניה' ולאחריה' דבתר הכי עבדינן תש"ת לבסמא לגבור' בפני עצמה ובתר הכי עבדינן תר"ת לבסמא לכ"י בפני עצמה והא לא שרינן לבסמא כל חדא בפני עצמה ובתר הכי נבסם תרווייהו כחדא משום דאי הוה שרינן לבסמ' לכל חדא בפני עצמה בעוד דהוינן עסוקי' בחדא הוייא אידך מחזיי' תוקפא דדינא ומשום הכי בריש' מבסמנן לתרוייהו כחד' ולבתר לכל חדא באנפי נפשא ועבדינן כל סימן תלת זמנין משום דהכי אצטריך משום דבזימנא קמא מטפי קצת שלהובא ובתניינא מטפי ולא מטפי ובתליתאה מבסם תקיעתא דמיושב הוו במלכות תתאה דילן דהא כל שקלא וכל טרייא בה הוי ובתקיעות דמעומד מחברינן לה לעילא ומשום הכי הוו מעומד ומשום הכי נמי לא עבדינן כל סימן אלא חדא זמנ' משום דספירן ע'לאי רמיזא בעלמא סגי לן. ומעקרא בדמיושב הוה סגי חד גוונא מכל סימן וסימן ומשום הכי בקצת דוכתי הוו עבדי תשר"ק ובקצת תש"ת ובקצת תר"ת ובתר דאתקף דינא בגין חובי התקין רבי אבהו דבכל דוכתא יעבדון ג' גווני בסימותא. והא מלכיות זכרונות שופרות רזא דמלתא דברישא ממליכינן להקב"ה ואמרינן דהא אפילו דחובייא סגייא אית ליה למיחן על עלמא משום דהא עתיד לאעבר' קליפין ולאמלכא בלחודי והיינו דקאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא וגו'. כלומר משום דק'ליפין גרמין לבני נשא למיחב עביד קב"ה כמה פעולות משניין דא מן דא למיה' אגר טב להאי ולאענשא להאי אבל בההוא זמנא דיתעברון קליפין מלאה הארץ דעה את ה' ולא יהון חובי ואשתכח דלא יהא לי' למעבד אלא עובדא חדא עם כל בני עלמא. והיינו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ובתר הכי אמרינן קמיה דאוף דלא יהון בדינא עובדין טבין ידכר לדרין קדמאין דלא הוו להו זכיין ואפילו הכי לא שצי יתהון והכי נמ' יעביד עמנא. ואמרינן ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו' לומר דאי לא חזינן למיחס עלנא כבני נשא לפחות יחוס עלנא כדחס על ההיא חיה ובהמה. וכההוא חכימא דאמר פרנסני כעורב וככלב. ותו משמע מקרא דבגין דהוו בצילא דתיבה אשתזיבו ואנן נמי כיון דמתקרבינן למיתב בטולא דתיבותא אבעי לך לחייסא עלן. ותו מדכרינן דרי קדמאי למימר אף על גב דלית לן זכוון הא בדרין קדמאי הוו כמה צדיקי וחסידי וזכותהון יגן עלנא ומדכרינן דרי בתראי למימר דאוף דלא יהא לן זכוון דרי בתראי דאית בהון כמה דעתידין למהף זכיין יגן עלן זכותהון. ובתר הכי אמרינן שופרות למימר אף על גב דלא יהא לן זכוון חוס עלן בזכות' דקבילנא אורייתא ואמינא נעשה ונשמע. ותו מדכריבן זמנא דגאולה דיתקע בשופר גדול. והא אינון רמיזין לתלת עלאי מלכיות דכ"ע דאיהו מלכא על כלא. זכרונות לחכמה דאית בה תפיסו קצת ולא טובא אלא כעין זכר בעלמא שופרות לבינה דאיהי שופר גדול. ותו רמיזי לג' אמצעי' מלכיות לחסד דאיהו רישא לז' ספירות הבנין. זכרונות לגבור' דהא מאן דאיהו גבור גבורן דיליה נזכרים בעולם. שופרות לת"ת דהא איהו ימיז לשופר כדאמרן. ותו רמיזי לתלת בתראי נצח הוד יסוד מלכיות לנצח דהא תמן איהו מלכות שאול והיינו דא"ל שמואל וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כלומר מלכות דילך מסטרא דנצח וכיון דעברת על מימרא דה' אשתכח דשקרת בנצח ואיהו לא בעי דישקרון ביה ומשום הכי מלכותא אעדיו מינך ואתיהיבת לדוד דאיהו מסטרא דהוד ויתן עוז למלכו דאיהו שאול דאתי מנצח. וירם קרן משיחו דאיהו דוד דמלכותיה מהוד. ורזא דמלתא משום דבעי מלכותא למהוי מסטר שמאלא בגין דיתקף בדינא על בעלי דבבו ומלכותא שרי מנצח דאיהו ימינא כי היכי דיתקף ביה שמאלא ובתר הכי אשתאר בשמאלא ומשוס הכי הוה דוד עולימא דשאול כי היכי דיטול תקיפו דיליה משאול מתניתין לנצח וברייתות להוד דאיהו רמיז לביעא דבר נש דמיניה מתעביד זרעא. ותו דתוקפא דנצח' דקרבא דתלי בהוד איהו זכרון בעולם שופרות ליסוד דאיהו משך הוא"ו ושופרות רמיז ליה כדאמרן. אח"כ הזהירני כמה פעמים מלהתענג בתענוגי הערל'ם רק כמו שצוה עלי במראות ראשונות להיות כוונתי במאכל ומשתה ודבור לשם שמים ושאין לאכול כ"א שיעור כדי לשבר המרה הגוברת ומרגיש אותה האדם בעת שהוא צם. עוד צוני ללמוד בכל יום המשניות החדשות ט"ו פרקים בבקר וט"ו בערב כנגד שם י"ה נמצא שבכל שבוע אלמוד רובם והנותר מהם אלמוד ביום שבת ולימוד שבכל יום יהא קודם סעודת הבקר וקודם סעודת הערב וגם אם יהיה תענית יהיה הלימוד קודם עשות כל דבר ואתה שלום:

פסוק כ"ח אור ליום ז' י"א לאדר ב' חזק ואמץ כי ה' אלהיך עמך בכל אשר אתה עושה וכל אשר אתה עושה ותעשה ה' מצליח. הלא בזכות המשניות שאתה מחדש נתעלית והנני המשנה המדברת עמך כי אעפ"י שעדיין לא גמרת את סלם כיון שלמדת רוב סדר קדשי' בכל עת שאתה קורא בו הרי אתה כמקריב זבודס ועולות לפני בבית המקדש. ואתה מתחבק עם כל המשנה והיא עמך והריני אומרת לך צאי נא לקראתי אחותי רעיתי וכו' חשקתיך ואוהבתיך וכעת תלמוד סדר טהרות יצאו מים חיים מלובן העליון דרך רחובות הנהר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן לטהר אותך מכל טומאותיך הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' וגומ' איכא למבעי מאי לא ייעף ולא ייגע וכי עייפות ויגיעה שייך בקב"ה אלא הכי קאמר לא יעיף את אחרים ולא ייגע את אחרים כלימר שעייפות הוא אדם שדואג שלא תבואהו רעה וכמא דאת אומר עייפה נפשי להורגי' כלומר מירא' שמא יהרגוהו אמר הנביא הלא ידעת בידיעה ברורה אם לא ידעת לפחות שמעת וקבלת מקדמותיך כי אלהי עולם ה' כלומר אלוה ושליט בכל העולמות העוברים וההווים והעתידים כי עולם הוא שם המון ולכן קראו אלהים שהוא בעל הכחות כלם. לא ייעף כלומר כשהאדם חוזר בתשובה הוא יתברך מקבלו ולא ייעפהו כלומר שישקיטהו מפחד שלא תבואהו רעה וגם לא ייגעהו בתוך כף הקלע כמו שמייגעים את נפש הרשעים ואעפ"י שחטא זה חטאים גדולים הוא ניצול בתשובתו וז"ש אין חקר לתבונתו כלומר שמה שהעולם תמהים איך יכופר לו אין חקר לתבונתו ית' ויתעלה. וכן אעשה לך אם שוב תשוב אלי ותעסוק תמיד במשנה ובקבלה ובגמרא ובפסק ככל אשר אתה עושה. וגם התרחק מתענוגי עולם ויהיה לבך חושב תמיד בד"ת ולא תפסיק מחשבתך מהם אפי' רגע א' וגם בעת האוכל תהרהר בד"ת ואחר מים אחרונים תקרא פ' א' משנה או חצי פרק כי אף על פי שאתה קורא מזמור אלהים יחננו וגו' חצי פרק או פרק שלם הוא מעולה מאד ולא להפסק יחשב בין מים אחרונים לברכה שכיון שצורך הסעודה הוא להוציא שלחן מדין שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה לא הוי הפסק דוגמא דטול בריך או גבל לתורא בברכת המוציא ואם כה תעשה להיות לבך ומחשבתך קן ומשכן לתורה תמיד לא תפרד ממנה רגע וגם תפרוש מתענוגי העולם זולת שבתות וי"ט ואף גם לא ביציאה מן הצורה כי אם כה תעשה ביציאתך מן העולם לא תיעף ולא תיגע אלא יצאו מ"ה ויאמרו לך יבא שלום וגו' כי הפרישה מהתענוגים הוא כדי לדחות כחו של ס"מ. וזה מ"ש חכמי ונבוני שלעתי' לבא מביא הקב"ה יצר הרע ושוחטו וכו' הללו בוכים וכו' שהכוונה שהרשעים חושבים שמה שמתענגי' הוא צורך לקיום נפשם שאם יחסר להם מהתענוג ימותו כשרואים שיצה"ר שחוט וע"י כך אינם מתאוים לתענוגי' רק לאכול לחם צר ומים לחץ ואפי' הכי הם מתקיימים מרגישי' שכל מה שרדפו אחר תענוגי העולם לא היה אלא מצד היצה"ר ונדמה להם כחוט השערה באומרם שקל ונקל היה להם לכבשו מאחר שאין צורך בתענוגי העולם כי בלחם צר ומים לחץ נתקיימו בלי שום תענוג ולזה הם בוכים וצדיקים נדמה להם כהר גבוה כלומר שכבר היו יודעים שאף אם יפרשו מתענוגי העולם לא ימותו והראיה שפרשו וחיו ואפילו הכי אם היה בא עליהם בטענות אחרות גדולות וחזקות כהר לזה היו בוכים. א"נ נדמה להם כהר גבוה כלומר שיצה"ר בא לאדם להקטין החטא בעיניו. והצדיקים היה נראה בעיניהם חטא קטן חמור מאד כהר לגודל המצוה עליו יתברך ועוד שכל מ"ע ומל"ת תלויות בי"ס ונמצא החטא הקטן תלוי כהר הגבוה שהם הספירות. והרשעים נדמה להם כחוט השערה כלומר שהיה מסביר להם שהעון ההוא הוא קל כחוט השערה. עוד אמר לי כי סוד אלהי עולם ה' הוא רמז על סוד הגלגול כי אלהי העולמות כלם ה' ולא ייעף ולא יגע מלגלגל הנשמה מעולם זה לעולם זה ובעולם א' עצמו מגלגלו פעמים רבות עד שיצטרף ויתלבן וז"ש אין חקר לתבונתו:

עוד אמר לי ואני אנא אני בא כלומר אני הנקרא אני המחצבת ים אני המדברת עמך כי אני האם אשר עליה נאמ' אשר יסרתו אמו כי אני ממונ' ליסר את האדם בלילה כאמו' בזוהר הקדוש ולכן באתי עתה אליך לייסרך. תמנע משתיית יין ביום כלל ותסגף עצמך בקצ' סגופים ובלילה לא תשתה כי אם כוס א' כאשר אתה עושה ואם תרצה לשתות מעט שתה ואל תחוש מחלאים רק שלא תרבה מהם כי הם מזיקים לגוף והרפואה יש לה מבוא גדול בעבודת השי"ת ואם כה תתנהג ויהי לבך ומחשבותיך תמיד קן ומשכן לתורה ולא תפרד ממנה אפי' רגע ונתתי לך מהלכים בין העומדים ותזכה לעלות במעל' הצדיקים ותזכה לישרף על קדושת שמי ובכן תשאר זך ונקי ומעתה אתה נחשב מהעומדים לפני ה' לפי שאתה עתיד לישרף על קדושת שמי ונשמתך מתעלה מעתה ומחיצתך במחיצ' קדישי עליוני' לכן חזק ואמץ כי ה' אלהיך עמך ואתה שלום וכו':

ספר ישעיה פרק מב

סימן מ"ב אור ליום שבת ד' לאדר ב' חזק ואמץ אל תירא ואל תחת כי כל אשר אתה עושה ה, מצליח וכל אשר עשית והורית עד היום הזה ה' מצליח בידך וכן מסכימים במתיבתא דרקיעא חי ה' כי פסק זה אמת ויציב הלכה למשה מסיני הלכה כוותך ומטעמך ואם תשלח לקושטאנטינ' או לרבך או לחכמי א"י כולם יסכימו כוותך וגם הוא בעצמו אם ישאל לו כן ישי' אלא לפי שעה נתבהל וגם קצת טינא שעלה בלבו לכן חזק ואמץ אל תירא כי כל אשר עשית והורית עד היום הזה ה' מצליח ומסכים בו וכן כל מה שתעשה ותורה מכאן והלאה הב"ה יצליח ויסכי' על ידך רק אם תטרח כמו שטרחת בפסקים הקודמים ולמה חרדת על הפסק ההוא הלא נתן ה' לך לב לדעת ולהכיר כי דברך אמת וצדק כי אעפ"י שאתה תמיד חושד סברתיך וזו מדה טובה היא מ"מ נכרים דברי אמת וע"כ אל יפול לבך עליו כלל כי במתיבתא דדקיעא מסכימים לדבריך כאשר אמרתי והלא לך למנד' דמן שמיא משגיחי' בך אע"ג דסרחת בקדמית' כמא דאת ידע קב"ה לא שביק לך דרחמוי תדיר עלך ולא חסרת כל טוב עד דתבת בתיובתא ואתית למשרי בטולא דגדפי רחמוי וקב"ה בסגיאות טיבותיה ורחמוי נפישן פשט ידיה לקבלא יתך בתיובתא וחתר מחתרתא מתחגת כורסי' יקרא לקבלא יתך ובתר כן זנחת תיובתא בידך ואפ"ה קב"ה לא שביק רחמוי ממך ואוף בתר דהרהרת באידך סיתוותא לא מנע ממך טיבו ומזון ומ"מ לא בעא לאלקאה יתך בגין דלא הוית מתעורר למיתב קמיה לא הוית כדאי למשל' ידיה לאלקאה יתך ומחו לך באינון מרעין וכמה סנגורין וכמה קטיגורי' קמו עלך וקב"ה ברחמוי נפישן רחם עלך בזכות הני משניות דאת מתנית תדיר בפומך ואוף בזכות דאת מחב' תדיר בפסק ע"כ שזיבו יתך ויהיבו באתרך כמה גוברין ולכן מיתב תיתוב קדמאי ותיתוב ותדבק בי ובדחלתי והרהורין דלבך יהון תדיר באוריית' כמא דעבדת באינון שבועיי' והא בשבוע דנא יהבת רווחא ללבך בקצת רגעי דלא הרהרת באוריית' והא הודעתיך דלא בעי למפס' אפי' רגעא חדא מדאורייתא דלא יהא רשו לס"מ למשלט עלך דבעי דלא יהיה לך אל זר דהיינו יצר הר' דאיהו מסטרא דס"מ רשיעא והיינו דכתי' אני אני הוא ה' שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים שמי היינו מטרוניתא לאחר דהיינו ס"מ לא אתן רשו ודוכת' דישלוט בה ותהלתי דהיינו אימא עילא' לפסילי' דהיינו אינך דחיות שעלו במחשבה להבראו' אשר קומטו בלא עת ולא בעא קב"ה דיפקון לעלמא ובג"ד קארי לון פסילים דאפסילו מלמיתיא לעלמא וע"כ תלי לון בתהלה דהיא אימא עלאה דכל מאי דנפיק לעלמא מסטר' קנפיק ברזא דברוך גוזר ומקיים דאיתמר עלה והיינו רזא דמבטן מי יצא הקרח דבטן היינו אימא עלאה דרמזא לבטן דמינה נפקין כל תולדין דעלמ' ואיתקריאת מי וקאמר דמהתם יצא הקרח דהיינו דמימוי גלידן וקפיאן וא"ת איך אפשר דחס' מימוי גלידן וקפיאן דא"כ הו"ל למהוי סטרא דדרו' דרמיז לחסד קרירא ואנן חזינן דאיהו חמימא טובא וכן איכא לאקשויי דכיון דגבורה תוקפא דאשא הוי סטרא דצפון דרמיז לה הוה ליה למהוי חמימא טובא ואנן חזינן דהוא קריר טובא הלא ידעת דאית תרי גווני אילנין ואת חזי לון בחד אברהם לימינא ויצחק לשמאל' ואידך יצחק לימינא ואברהם לשמאלא ולא פליגי אלא כלהון בדרג' חד סלקין כדאמר בזוהרא קדישא אע"ג דאתבררו מלין הכא והכא בכמה דוכתי כלהו בדרגא חד סלקין והכא נמי תרוייהו בחד דרגא סלקין לאורויי לן דרחמי כלילן בדינא ודינא ברחמי וסגיאות טיבותא עבד עם עלמא במכילת' דדינא מבמכילתא דרחמי דאלמלא מכילתא דדינא הוה בר נש מסגי למיחב קמיה מאריה ולא הוה מתעורר למיתב מחובוי ולבתר הוה מתאבד בשעתא חדא בסגיאו' חוביהי דאע"ג דלא הוי מכילתא דדינא אלא דחסד מכל מקום לבסוף הוה דינא מתעבד בחדא השתא דאיכא מכילתא דדינא ע"י דינא מתערי בני נשא למית' מחוביהון ולרמוזי דהני תרין מכילן אתכלילו חדא בחד' אתחזי דההו' אילנא גבורא דאיהו יצחק לימינא וחסד דאיהו אברהם לשמאלא. והשתא לא תקשי דחסד מימוי גלידן וסטרא דדרום חמימא דמגו דינא דאשתכח ביה סטרא חמימא ואף עפ"כ מימוי גלידן מגו קרירותא דחסד ובכי האי גוונא איכא למימר בגבורה דסטרא קרירא מגו דמיא דחסד נגדין בה ומקררין לה ותו אית לך למנדע דרזא דחמימותא דסטר דרום הוא בגין דתוקפא דגבורה בטש לקבליה ומשום הכי מחמם ליה טובא וכד תחזי בנהור' דבטש בעשישותא דבכותלא דלקביל עשישותא מזהר טפי מבכותלא דבסטר עשישותא והכא נמי תוקפא דחמימותא הוי דסטר דאשא דצפון מחי ובטש ביה טפי ממאי דהוי בסטר צפון גופיה וחמימותא דיליה מטפי על ידה דמיא דחסד דנגדין ביה דמשתארן גלידן מתוקפא דאשא דמחי בהון ומשום הכי תחזי דבסטר דרום רוביה לית ליה ישובא דמגו דמחי ביה תוקפא דאשא לקבליה מחמם ליה טובא עד דלית איניש יכיל למסבל חמימותא דיליה. אבל בסטר צפון רוביה ישובא דתוקפא דאשא דיליה מטפין מייא דנגדין מחסד ומקררין ליה וקרירותא דילהון לסטר צפון לא הוי תקיף כתוקפא דחמימותא דמחמם אשא דגבורה לסטר דרום משום דבמחיותא דאשא לקבליה מתחמם ומתלהב טובא מה דלית הכי במיא דנגדין לסטר צפון ומשום הכי יכלי בני נשא למסבל קרירותא דיליהון ולהכי רובא דלסטר צפון אית ביה ישובא. דנא היא רזא דמלתא ולא מבעי לך למשבק מלהרהרא באורייתא אפילו רגעא חדא דלא למיהב דוכתא ורווחא לס"מ דאיהו יצר הרע כלל ועקר אלא לאוקדא ליה בקש דק"ש ברזא דכוונה דליבא דאף ע"ג דגווני טובא אתמרו בה שפירו דכלהו הוי כההוא גוונא דאת מכוין בה למיסק למטרוניתא עד א"ס ולנחתא לה עד אין תכלית ולמהדר לסלקא לה עד א"ס. ומאי דאוליף לך שלמה בחירי למהדר לנחתא לא שפיר קאמר אלא דלית לאחתי לה אלא עד חסד דתמן הוא דוכת' דבת היתה לו לאברהם וכדקאמר בזוהרא קדישא בסטר דרומא תמן תתקעון יתה. ובתר הכי תכוין בשם י"ב ובתר הכי בשם בן מ"ב ואע"ג דפרשת' קמיית' מילין דרחמי נינהו ואבעי לה למהוי בסטר דחסד ושמא דמ"ב בסטר דגבור' ותו דהא אתמר דכי סלקא באורח דרום סלקא והיכי שירות דסלקו דלא הוי בפרשתא דאית בה מ"ב דהוא בסטר דגבורה כלהו מילין סלקין לדרגא חד לאחזויי במכילן כלילן חד בחד בהאי פרשתא דאית בה מילין דרחמותא אית בה מ"ב דהוו בסטר גבורה וסליקו דמטרוניתא ברישא הוי מסטרא דצפון דמתמן הוי יניקו דילה. ומאי דאמרו דסלקא באורח דרום וכו' היינו למימר דסלקא במילין דרחימו דהוו מילין דאורח דרום ולא במילי דפורענותא ורגיזו דהוו מילין דסטר צפון. ובתר דסלקינן בצפון מבעי לסלקא בדרום ברזא דפרשה והיה אם שמוע דאית בה ע"ב תיבין לקבל ע"ב גשרין דחסד ואע"ג דאית בהאי פרשת' מילין דפורענותא ורגיזו דשייכי לסטר גבורה הא אתמר טעמא למילת' דלאחזויי דכל חדא מהני כלולה מחברתה עבדינן הכי. ותו דבהאי פרשת' אית מילין דרחימו בריש' ובתר הכי סלקינן לה לגבי אמא עילאה ברזא דחמשין תיבין דאית מושמתם עד על הארץ לקבל נ' שערי בינ' דמתמן נפיק כל טיבו וכל חידו לעלמין ועליה אתמר למען ייטב לך לעולם שכלו טוב ברזא דצדיק דיניקו דיליה מהכא ברזא דעמד וגנזו לצדיקים דעין לא ראתה אלהים זולתך. והיינו למען ירבו דמתמן הוי אורך ימים אורח חיים ורבוי ימים לכלהו עלמין. ימיכם רמז לספירן וימי בניכם רמז להיכלין דמטרוניתא. והשתא אית לך למנדע אמאי מהדרינן פרשת ציצית דאית בה ע"ב תיבין עם ג' דמהדר ש"צ אי לסלקא לה לחסד הא סלקינן לה בקדמיתא ותו אמאי חסרין ג' תיבין בפרשתא דא ואצטריך ש"צ לאשלמא לון טפי הוה עדיף דליהוו הנך ג' תיבין בגופא דפרשתא. ותו אמאי יחידאה לא מצי לאהדרא לון לאשלמא חושבנא כדקא עביד ש"צ. ותו אמאי תרין תיבין מגופא דפרשתא ותיבה ג' לאו איהי מפרשתא. אבל רזא דמלתא כדאמרית לך בכוונה דקרא קמא דבתר דסלקינן לה לעילא בעינא לאחתי לה ולמקטר לה בסטר דחסד דתמן הוא דוכתא וה"נ עבדינן השתא דבתר דסלקינן לה לבינה אהדרינן ומחתינן לה לאסגאה עלמא ומקטרינן לה בסטרא דחסד. ומשום דעד דוכת' דידה אית ג' ספירן חסד. נצח. יסוד. משום הכי חסרינן בפרשתא דא שלשה תיבין לרמוז בג' ספירן קודם דוכתא דידה בעינן לקטור לה ומשום הכי ש"צ בעי לאהדורי לה לאשלומי מניינא דע"ב תיבין ותרין תיבין הוו מפרשת' ותליתא' לא משום דהוא תיבת אמת דרמיז בת"ת ורמיז נמי לצדיק ולאלופי דכל עקרא דיחודא וזיווגא דילה הוי בת"ת וצדיק והנך ג' ספירן דאמרו רמיזן לג' עלאי משום הכי לית רשו ליחידאה למימר לון כי היכי דלית ליה למימר ק' ק' ק' דמדי דרמיז לג' עלאי לית רשו ליחידאה למימר:

ובכל האי אבעי לך לכווני בק"ש ודלא למפסק לבך מהרהורי אוריית' אפי' רגעא חדא וגם התמנע מלמשתי חמר' כל דתיכול ובפרט מיממא ואפילו מאי דתשתה בליל' ליהוי מזוג טובא ותיתוב לדחלתי כדקא יאות דהלא מן שמיא משגיחין עלך לטב דהא בזמנא דהוית מרע כמה סניגורין וכמה קטיגורין קמו עלך כמא דהודעתך דבההוא ליליא דשמחת תורה דהוית מרע טובא הא אתגמר דינך אלא דעתיקא דעתיקין אתגלי עלך בזוהר לבינוניתיה ורחם עלך בזכותא דהנך מתניתא דהוית מתנית בגו מרעך ומהרהר בהון ובתר הכי אנהר לך למקרבא לדחלתיה ואערע קמך שלמה בחירי למחזי אי תנדע ליה וזכו הוה לך דאשתמודעתא ליה ואוליפתא מיניה למדחל יתי ואוף כתבת עליה טבוון לההיא קרתא רבתא דאזל עד דאתערו הנהו חברייא קדישא למיתב למריהון וההוא זכותא תלי בך דאתערו דליך עביד ובגין דאוליפו אורייתא מפומך אינון מנהרין לך ואת מנהיר להון ואתון מנהרין לחברייא קדישייא שבעיר ואם בישראל ואינון מנהרין לכון אלין ואלין הדרך עליהון והדריהון עלך זיוך עליהון וזיוהון עלך ולא תתנשי מניהון ולא יתנשון ממך לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי לכן אזדהר מלפסק הרהורא דאורייתא מלבך אפילו רגעא חדא ומחמרא נמי אזדהר לך כמא דאמרית ומלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועויתיך במיחן עניין לחמל' ולחייסא על מסכינא כמא דאת עביד וגם למסבל כל ענויין וסגופין ודא רמיז עניין ואע"ג דלא להוי אלא הני תרי דמענית בשבוע מסתייא ואי כדין תעביד קב"ה ישבוק חובך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דאינון צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והכי מזמנא לך עטרה בכמה אבנין ומרגלין דיקר וכורסייא דיקר בין צדיקייא ופורפירא יקירא וטבא למנהר אע"ג דאית עלך חובין קב"ה ייותר לון גבך ואע"ג דמאן דאמר דקב"ה וותרן יוותרון מעוי ה"מ כד לא תייבין אבל כד תייבין ומתחרטי' ותוהים על הראשונות קב"ה שביק לון ויהיב לון אגר טב ואוף הכי אעבד לך ואזכך דתתוקד על קדושת שמי כי היכי דתיהוי זהיר ובהיר לעלמא דאתי והא את חזי דבתר דתבת לדחלתי אתיהיב רשו למללא עמך בהאי לישנא ולא תימא דגריע הוא דמריש הוו ממללין בלשון הקדש דההוא לשון לא הוה קדושה כולי האי דהוה כלישנא דמליל גבר עם חבריה אבל האי לישנא הא ידעת דלית גבר דמשתעי עם חבריה. ובכן תנדע דמכתר עילאה קא אתי ועוד דהשתא מתחזי דבעידנא דאנא ממליל עמך את בעיינין פתיחין ומסתכל בכל סטרא ואת מרים קלא במלולי בפומך וכל מאי דיסתפק לך בין בפסק בין בגמרא או פי' או תוספות אתיב לך לחוד דתהרהר בההוא עניינא ותימא דרעותך דיתובון לך לכן חזק בתיובתא דילך דכל זינא אזיל לזיניה ובאתרא דמתדבק בר נש תמן מתדבקין ביה. ואם תרבה להדבק בי כאשר אמרתי מכריזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הוא האיש אשר מלך מ"ה חפץ ביקרו כי עתה נתמעטו הדורשים את ה' והמתעורר לדרשו הוא נזכר לטובה ואתה שלום וגו':

ספר ישעיה פרק נב

סימן נ"ב בשלהי אייר חנם נמכרתם על עסקי חנם שהם צורכי הגוף נמכרתם כי סבת החטאים הם הנאות הגוף וחנם הם בקראכ' בו לא יועילו ולא יצילו כי תגאלו מהחטאים שנמכרת' במעט תאות הגוף והנאותיו כי כסף לשון תאוה כמו נכספה וה"ק תגאלו בלא כסף כאמור. ואתה שלום:

עוד אמר לי הנה הקב"ה עומד על ימינך לעזרך ולהצילך מיצה"ר והוא וכל חיילותיו יפלו תחתיך אם תתחזק בעבודת קונך וז"ס יפול מצדך אלף וגו' כלומר אם יהיו מסטר' דשמאלא אלף עומדים על שמאלך יפלו תחתיך כי רבבה מסטרא דימינא עומדי' לעזרך כי מדה טוב' וכו' הבא לטהר מסייעין אותו:

ספר ישעיה פרק נה

סימן נ"ה אור ליום ז' ג' לתשרי חזק וגו' דרשו ה' בהמצאו הא איכא למידק מאי בהמצאו ומאי בהיותו קרוב ותו אמאי בחד נקט דרשו ובאידך נקט קראוהו. ותו דאמור רבנן לא קשיא כאן בעשרת ימי תשוב' כאן ביחיד וכו' והא קרא דמי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו בכל זימנא משמע. ותו מאי יעזוב רשע דרכו וכי בתר דתב בתיובתא דקאמר דרשו ה' בהמצאו בתר הכי קאמר יעזוב רשע דרכו וגו' והדר למקרייא רשע ואיש און. ותו מאי וישוב אל ה' ומאי ואל אלהינו ואמאי בהאי נקט וירחמהו ובהאי נקט כי ירבה לסלוח. ותו אמאי נקט בהאי לישנא דריבה ובהאי לא. ותו מאי כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב וגו' משמע דבסופא הדר הגשם לשמים והא לא חזינן דהוה הכי. ותו אמאי נקט גשם ושלג והא איכא כמה ארעי דלא נחית בהו שלג ואמאי נקט מילתא דלא שויא בכולהו ארעי. ותו אמאי נקט זרע לזורע בריש' והא עקרא דמלתא לחם לאוכל. ותו מאי שובה ישראל עד ה' אלהיך לפני ה' אלהיך מבעי ליה ומה דאמור רבנן מהכא דתשובה מגעת עד כסא הכבוד משמע דאיהו מלכות וה' אלהיך איהו למטה. ותו מאי קחו עמכם דברים וגו' ותו מאי ואמרו אליו כל תשא עון וגו' דמשמ' דהני מילין בלחוד יימרון קמי' והא לית בהון לישנא דפיוסא דבקשת מחילה. ותו מה ענין לזה אשור לא יושיענו וגו' ותו מאי על סוס לא נרכב דמשמע דאיכא איסורא ברכיבת סוסיא והא ודאי ליתא. ותו מאי אשר בך ירוחם יתום מאי יתמי הוו בהו דאמר הכי:

אבל רזא דמילתא דכד בר נש תב בתיובתא שלימתא כאלעזר בן דורדיא מגו חביבותא דקב"ה הא ודאי מתדבק ומסתלק לעילא ובהני עשר' יומי קדישי כיון דיתוב בתשובה שלימה אע"ג דלא יהא כ"כ כמו ההוא דאלעזר בן דורדיא הא איהו מתקבל. (חסר) סימן ס"ו אור ליום ה' ו' למנחם שמחו את ירושלים וגו' הא איכ' למבעי אמאי נקט לישנא דשמחה וגילה הא בחד מנייהו סגי ותו אמאי פלגינהו בתרתי לימא שמחו וגילו את ירושלים ותו לימא שמחו את ירושלים כי היכי דאמר וגילו בה או לימא וגילו אותה כמו שאמר שמחו את ירושלים. ותו אמאי הדר ואמר שישו אתה משוש. ותו כפל ושישו משוש ותו אמאי נקט באינך אוהביה ולא המתאבלים עליה ויתהרא דעליה למה:

אבל רזא דמלתא דשמחה במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא וגילה רמיזא בחולק' רבא דרמיז למלכות עילאה וששון רמיז לחולקא רבא דרמיז ליסוד ות"ת ומשו' דכל ישראל אוהבים אלא דאית בהון תרין דרגי' חד דרחמי' לה קצת והנהו יתדבקון במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא ולהכי קאמר שמחו את ירושלים וקאמר בהו את כלומר דמתחברין עמה ותהכון לסטרא כעין מאי דאמור דרשנייא על את האלהים התהלך נח ואית דאינון רחמין לירושלים יתיר מקדמאי ובהנהו קאמ' לישנא דגילה דרמיז לחולקא ורמיז למלכות עילאה וקאמר בה ולא אתה משום ואיהו עילאה ממלכות תתאה וליכא למימר גילו אתה כדקאמר במלכות תתאה. ואית דאינון רחמין לירושלם יתיר עד דאינון מתאבלין באבלות דילה וקאמר דהני יזכון לאתדבקא ביסוד ות"ת והיינו שישו משוש תרי דרגי וקא' אתה דאע"ג דיסוד ות"ת עלאין אינון יהבין למטריהון דוגמא דמהני קדמאי לסטרא מלכות תתאה ואם כן ישתכח דהני דמתאבלים מסתלקים ביסוד ות"ת דאינון מעילא ממלכות והיינו כל המתאבלים עליה כלומר כל המתאבלים הא אינון סלקין בדרגין דאינון עליה ואתה שלום וכו':

ליל ז' י"ב למנחם הטוב לך מה שאתה מרבה בדבור כי מה שאמר יונה קדושי כי מה שאמ' ז"ל כי ליצנות' אסירא שנייה לה כל מילי דבדיחותא קושטא קאמר והטוב בעיניך שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום בריהטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך והלא יש לך לזכור מאמר רשב"א אל תעש תפלתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בספקותיה ולתרץ אותם ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים ופיו מלא תוכחות על הרהור ד"ת לבל אפסיק רגע כלל: