מגיד מישרים חקת
<< · מגיד מישרים · חקת · >>
אור ליום שבת חקת התורה כ"ח תמוז ה' עמך וגו' הלא רזא דה"א בתראה דשמא דהויית קושטא דמילתא כמא דחזית דברא דההיא ה"א רמיזא למי ששמו כשם רבו וכשתכוין הספירות בשם ההויה בפסוק א' של ק"ש לא תצייר כ"א עד דל"ת לא הב"ן. גם כי צריך לייחדו אח"כ בייחוד השני בבשכמל"ו אבל (לא) נטעה ח"ו במה שטעה אחר והלא לך למנדע דמההוא ברא דה"א מתפשט שמא דהויה דומיא ומאי דאמרן דאיהו ייחודא ומההוא שמא דהויה תניינא מברא דה"א בתראה מתפשט שמא דהויה זימנא אחר' דאיהו עלמא דפירודא ומברא דה"א בתראה שמא דהויה תליתאה מתפשט שמא דהויה וכן מהויה להויה עד עלמא הדין דבכל דרגא ודרגא ואוף עלמא הדין רמז בה שמא דהויה דהא רישא דבר נש דמי ליו"ד דהא איהו משיך כל גופא ושערין רמיז לקוצו של יו"ד ודרועין רמז לה"א ה' כד תיפול חד דרועא ותשוי אידך דרועא לקבל אוירא דנפלא מצטיירה ה"א הא הכא תרין ההי"ן וברית רמז לו"או. ותרין רגליו כד תיפול חד ותשוי אידך באוירא דנפלא מצטיירה ה'. ותו כד בר נש מזדקק לאיתתיה הא מחבר ו"או בה"א דהא רחמא רמיז בה"א וברית בו"או. והא רזא דפרה אדומה רמיזא למלכו' ובעי לאחלשא דינ' מינ' ומ"ה אמ' ונתתם אות' אל אלעזר הכהן דאיהו איש חסד ולא יהבינן לה לכהן גדול משו' דרמיז בחסד טובא ואי הוה יהבינן ליה לא הוה משתייר בה דינא כלל ודינא אצטריך לאנהגא עלמא ומ"ה מצותה בסגן ושחט אותה לאפקא מינה דמא דאיהו תוקפא דדינא. לפניו כי היכי דיתהוון עינוי דסגן קביעי בה וישפע בה ממד' החסד והוציא אותה אל מחוץ למחנה למרמז לאינך סטרין סדורין לה ומההו' סטרא מטמאה את הטהור. ולקח עץ ארז דרמיז לת"ת. ואזוב ליסוד או מלכות. ושני תולעת דרמיז לגבורה. והשליך אל תוך שריפת הפרה ובתר דאיתוקדא איפרא דילה חוור ומשום הכי מטהרת ואתה שלום:
ורזא דפרה אדומה תמימה רמיז לכ"י דאיקריא פרה וכד מתלהבא לאוקדא עלמא איקריא פרה סוררה כד"א כפרה סוררה. והכא נמי כד אתער דינא קשה למיקד בה איקריא אדומה. ואיקריא תמימה משום דאית פרה ואית פרה וההיא דמאידך סטרא לא איהי תמימה וההיא דמסטר דקדושה איקרי' תמימה והיינו אשר לא עלה עליה עול דאילו ההיא דההוא סטרא עלה עליה עול דמלכו' קדישא ומצותה בסגן ולא בכהן גדול כדי דלא לאכחש' חילא דדינ' דאילו הות מתעבד ע"י כ"ג דהוא דסטר' דחסד טובא הוה מתחליש סטרא דדינא טובא. ובזמנא דמשה דהוו רחמין טובא בעלמא הוה סגי ע"י דסגן ובתר אצטריך ע"י כהנ' רבא דכהנ' רבא בשא' זמני לא תקיף חילא דחסד עליה טפי מסגן בימי משה ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ולא כהן דאיהו איש חסד ולאו איהו כדאי למעבד דינא דשחיטה אלא זר שוחט לאכחשא תוקף דדינא ואלעזר רואה דע"י הסתכלותא דידיה בה מתעורר חסדא בעלמא ובתר הכי מוקדון ליה ברזא דאש אוכלת אש לאכחשא תוקפא דדינא וכד מתוקדא ומתעבידא אפר רמיז דמדת הדין מתהפכ' למדת רחמים דאיהו אפר דאיהו חיוור דוגמא דאפר. ועץ ארז רמיז לתפאר' דאיהו עץ החיי'. ואזוב רמיז לכ"י למרמז דיתחלש תוקפא דדינא פורת'. ושני תולעת רמיז לגבורה וכרכן בשיירי הלשון למרמז דכלהו ייחודא חד וכד מתוקדא ומתעבדא אפר דאיהו חיוור רמיז למה"ד דאיהו סומק דאתהפך למדת רחמים דאיהו חיוור ומתקדשין לאפר במים חיים לאדבקא לה בחסד עלאה:
ביום הנזכר ה' עמך וכו'. הקיצו ישנים מתרדמת אולת והזהרו מיצה"ר האורב לכם בכל רגע כי אליכם תשוקתו תמיד ואתם תמשלו בו אם תרצו תרמסו כפיר ותנין דיצה"ר ברישא אקרי כפיר בעוד דלא אתקף כל כך על בר נש ובתר דאתקף אקרי תנין ואת' תרמסוהו ותשימו חחים באפו ומתג בלחייו תנקבו אפו בחוחים תמשכו לויתן בחכה דלויתן הוא נחש ותמשכוהו בהכנע' היצה"ר ותשימו חכה בפיו וחחים באפו תכתתו נחש הנחשת שהוא היצה"ר דהוא נחש הקדמוני והא איכא למבעי אמאי עבד מרע"ה נחש הנחשת לאסאה לישראל וכי לא הוה אפשר ליה לאסא' יתהון במידי אחרינא ולא ליתסו ע"י ההוא נחש דהוה כעין תלסם. עד דמשום הכי טעו בתרי' דרי בתראי וא"כ בההיא אסוות' יהב מרע"ה דוכתא למטעי בתר ע"ז דהוה אפשר למיסק אדעתייהו דהוה ממש בההוא תלס'. ותו היאך אפשר דאסא ויהושפט לא ביערוהו ודאקשו רבנין ומאי דאהדרו שהניחו לחזקיא מקו' להתגדר בו לאו טענא איהו דמשום דיתגדר חזקיא יניחו הם שום שמץ ע"ז:
אבל רזא דמילתא היא דהאי נחש הנחשת הוא רזא דיצה"ר ומ"ה שוייה מרע"ה על נס והיה כל הנשוך והביט אליו וחי למרמז דמאן דלא יתהני מיצה"ר אלא כדי קיום הנפש בלבד דלהכי רמיז הבטה ביה דלא מתהני מיניה אלא בהבטה בעלמ' וחי כלו' כדי חיותו לבד ההו' דאקרי חי ומאי דאתהני טפי מכדי חיותו לא איהו חי אלא מת וכד אתא חזקיה וחז' דמסאבות' סגי' בעלמא מחמ' אחז דהוה קמיה ומחמ' מנש' דהוה עתיד למיתי בתריה ומשו' הכי כתת נחש הנחשת דרמיז לנחש הקדמוני כדי לאבאש' תוקפ' דידיה דוגמ' דמאי דעבדו אנשי כנסת הגדולה כד אסרו ליצה"ר דע"ז ודעריו' ומאי דאמור ומקום הניחו לו להתגד' בו לאו למימר' דטענו בני נשא בתריה לע"ז אלא דהו' להו לאס' ויהושפט לכתתי לאכחש' תוקפ' דיצה"ר אלא דמקום הניחו לו להתגד' בו הבאי' אחריה' ולהכי אזדהרו מיניה ובטלו יתיה וכופו יתיה תחתיכון ותהיו תמיד ערומים וערים לתחבולותיו ליזהר מהן: