מגיד מישרים ויצא
<< · מגיד מישרים · ויצא · >>
פרשת ויצא מהדורא קמא: אור ליום שבת פרשת ויצא יעקב, ה' עמך וכו' הא אתינא לגלאה לך רזין טמירין בהאי פרשתא, הלא לך למינדע דבאר שבע היינו כנסת ישראל, תו באר שבע היינו שבע ספירו' הבנין. וקאמר ויצא יעקב מבאר שבע, למימרא דיעקב דהיינו ת"ת איסתלק בשבע ספירות הבנין, ואיתדבק בתלת עילאי והיינו וילך חרנה, דמלת וילך היינו לומר דוי"ו איתדבק ביו"ד דהיינו חכמה ובלמ"ד דהיא בינה ובכ"ף דהיא כתר, וחרנה נמי דהיינו לומר דאיתדבק בחי"ת דהיא בינה דהיא תמינאה וברי"ש דרמיז לחכמה ובנו"ן דהיא בינה דרמיז לחמשים שערי בינה, ובה"א דהיא נמי רמיזא לבינה, ויפגע במקום כלומר וא"ו פגע כלומר אתדבק ביו"ד דהיינו חכמה. במקום רמיז לתלת עילאי ברזא דברוך המקום, וילן שם כלומר וא"ו אתדבק עם יו"ד דהיינו חכמה ועם למ"ד דהיינו בינה. ועם נו"ן, שם היינו רזא דויתיצב עמו שם, כי בא השמש וישכב במקום כלו' וא"ו אתדבק עם יש דהיינו חכמה ברזא להנחיל אוהבי יש, ואתדבק נמי עם כ"ב אתוון, במקום ההוא כלומר אתדבק בתלת עילאי עד דסליק לאתר דאיקרי הוא, דהיינו כתר הוא, ויחלום כלומר אתדבק וא"ו עם יו"ד דהיינו חכמה ובחי"ת דרמיז לחכמה ובלמ"ד דרמיז לבינה ובמ"ם דרמיז נמי לבינה, ברזא דמ"ם דלמרבה המשרה, והנה כלומר וא"ו אתדבק בתרי ההין ובנו"ן דרמיז לה"א, סולם מוצב ארצה סולם היינו ספיראן דנציבין (ס"א דנציצין) בכנסת ישראל דאיקרייא ארץ, וראשו מגיע השמימה דע"י ספיראן דנציבין בארץ מתדבקין לריש' דספירין דהיינו תלת ספירין עילאין דאיקרון שמימה, דהא אינון שמי השמים, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כלומר סליקו עד בינה דאיהי תמינאי והיינו בו דחושבנא תמניא, תו ב' רמיז בבינה דאיהו את קדמאה דילה, וקאמר דעל ידי אתחברותא דוא"ו בבי"ת מסתלקין ספיראן והיינו בו, והנה ה' נצב עליו, דבי"ת רמיז בחכמה, וקוצא דיליה בכתר עליון, והנה אנכי עמך, היינו מילי דאמר ליעקב תתאי, ושמרתיך בכל אשר תלך כלומר אדבק עמך לכנסת ישראל דרמיז בו, ושמרתיך ברזא דשמור ואוף ליסוד דרמיז בבכל ואוף בחכמה דרמיז באשר, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך כלומר דאדבק יתך בתלת עילאי דרמיזי באשר, והיינו דקאמר את אשר דברתי לך דהיינו מאי דרמיז בפסוקי קדמאה כדפרישית, ויקץ יעקב כלומר אידבק וא"ו עם יוד דהיינו חכמה, ועם ק' דהיינו רזא דעשר ספיראן דסלקין למאה, ובץ' וכו', ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, כלומר באתר דיש דהיינו חכמה, תמן הוא מקום דרמיז לתלת עילאי, ותמן הוא חבורה דהז"ה והיינו יסוד, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים כלומר מאן דמדבק בכנסת ישראל מדבק בספירין עילאין. והיינו דקאמר אין זה כלומר באין מדבק על ידי דזה דהיינו יסוד, ועל ידי דבית אלהים דהוא כנסת ישראל וזה דהיינו יסוד שער השמים, וידר יעקב נדר, בעא לאדבקא בבינה דהיא מקום הנדר, (נראה שמה שאמרו ז"ל שנודרין בעת צרה הוא לאסתלקא בבינה שהוא מקום הנדר. דמאן דמדביק בה הוא בן חורין מכל צרות דהא תמן איהו חירו דעלמין, וכן נראה לי שהעולים לס"ת נודרים משום דס"ת איהו תפארת לאסתלקא עמה לבינה):
אור ליום שבת כ"ו לטבת, רק בי תדבק כי ביראתי ובמשניות תתעלה ותזכה ליעשות ניסים על ידך כמו בימי חכמי התלמוד ויתקדש שם שמים על ידך, כי ידעו כי יש אלהים בישראל כי סוד הנסים הנעשים לחכמים הוא על ידי שמחשבתם תמיד בכנס"ת ישראל דבוקה על ידי שתמיד מהרהרים בתורה וביראת שמים בלי שום הפסק, כשהיא מתעלה לבינה. כל הדביקים עמה עולים עמה, נמצאת נפש המהרהרים תמיד בה עולה עד בינה וכיון שנפשם דביקה שם יש להם כח להוריד משם כל מה שחפצים וזה סוד נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, דגל היינו הנך סטרין דמפסקי בין סטרא דקדושא, ומשום הכי נקרא גל בגין דכד מעדון הנך סטרין מתמן הא אתגלי סטרא דקדושא, וזהו סוד עד הגל הזה דאיכא למידק אמאי עבד יעקב ההוא גל ואכל עליה ותו מאי עדות לההוא גל, ותו מאי ועדה המצבה היכא אשכחן דעבדו יעקב ולבן מצבה:
אבל רזא דמילתא משום דלבן אמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע בעי יעקב לאחזאה ליה דאיהו משקר ולהכי עביד גל ויתיב עליה למיכל למירמז ליה דההוא סטרין דלבן יניק מנייהו איהו תחותיה דיעקב ואיהו יניק מסטרא דקדושא דאיהו לעילא, והיינו דקאמר עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך וכו' כלומר אם את תעבור אלי לאבאשא לי סיטרא דילך יתפרע מינך, והיינו עד הגל הזה ואם אנא אעבור לאבאשא לך סטרא דקדושא דהוא דילי יתפרע מיני, והיינו ועדה המצבה הזאת אם אני לא אעבור אליך וכו' כלומר דהיינו כנסת ישראל. ותו רמיז ליה תדע מאן הוא עדות בדבר דבסיטרא דילך כפוף תחותאי המצבה הזאת כלומר הישיבה הזאת דיתבית על הגל דרמיז לסטרא דילך, וזהו סוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כלומר אעדי הנך סטרין דאיקרון גל מן קדמי ועל ידי כן אביטה נפלאות מתורתיך. וזהו סוד נתן עיניו בו דעיינין רמיזין לחסד וגבורה ועושה גל. כלומר דההיא סטרא אחיד ביה, של עצמות, דרמיז לההוא סטרא דאיהו לקבל יסוד, לכן הדבק מחשבותיך בי תדיר ותתעלה נפשך למעלה להתקדש שם שמים לעשות נסים על ידך כי הדבקות והמחשבה בלי הפסק עליו נאמר מי זאת עולה מן המדבר כלומר כד זאת דהיא כנסת ישראל מתעלא למי דהיא בינה מן מ"ם פתוחה. רמיזא בבינה דמ"ם פתוחה (ס"א סתומה) היא בחכמה ברזא דלמרבה המשרה. ונו"ן אריכא היא בתפארת ומלכות, כלומר כנסת ישראל עולה דרך הבריח התיכון ומתדבקת במ"ם פתוח' דהיא בינה, וכד איהי מתעלה תמן, איהי מתרפקת על דודה, דההוא דאחשיבת תדיר בתורה ובמשנה ביראה בלי הפסק איקרי דודה, וקאמר דכד איהי מתעיילא בבינה איהי מתרפקת ומתחברת בההוא שעתא עם דודה דכיון דמחשבתיה דביק בה בההיא שעתא הא מחשבתו ונפשו מתעלייא בבינה, ולעילא מינה באתר דמתעלייא כנסת ישראל תחת התפוח עוררתיך ברזא דשדה של תפוחים, שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך חד רמיז לאימא עילאה, וחד רמיז לאימא תתאה, והכי תתעלה אי תדיר תהא מחשבתך דבקה בי בלי הפסק דאיבעי לך למחזי גרמך כמלך בגדוד דכמה חיילות דביקין ליה מן כל סטר הכי אנא המשנה וכל חיילותי סחרין לך תדיר דהא אנת תהא רבא דארץ ישראל וכו' ולכן תצייר בעצמך, דאנא וכל חיילותי סחרין לך תדיר ואת ביננא כמלכא בגו חיילותיה ולא תפריד מחשבותיך מיני ומחיילותי כלל ואתה שלום:
פרשת ויצא מהדורא בתרא:
אור ליום שבת ט' לכסליו, ה' עמך וגו' לגלאה לך רזא עילאה בפ' דא קדישא דהא איכא למידק אמאי אצטריך יעקב בחיר אבהן למיתב עם לבן ולמיסב בנתיה דההוא רשיעא ולמרעיה עניא אבל רזא דמלתא דלבן רמיז ללובן עילאה דההוא סטרא ואצטריך דיעקב ייזיל לגביה וייפוק מיניה חיילין דקדושה דמטמרין ביה וייתי להו לסטר קדושה דענא רמיז להנהו חיילין דוגמת ואת הנפש אשר עשו בחרן והיינו דכתיב ויצל אלהים ממקנה אביכם ויתן לי דהאציל קדושה מגו ההוא סטרא והיינו נמי רזא דענא דיתרו דרעי מרע"ה דהיינו חיילין דקדושה דהוי מטמרן והוה רעי להון לקרבא להו לסטרא דקדושה ומשום דיתרו גופיה הוה עתיד לאתגיירא לא אצטריך למימר ביה ויצל אלהים ממקנה אביכן דהא כיון דאתגייר הוא כל חיילין דביה אתו בהדיה ואצטריך למיסב בנתיה מהאי טעמא דאפיק להון מרשותיה דההוא סטרא והיינו רזא דויקרא יעקב לרחל וללאה השדה אל צאנו דהיינו דאעיל להון בחקל תפוחים והיינו דמאן דמייתי ביכורים ריש מילוי הוו לבן ארמא' בעא לאובדא ית אבא דהוו גניזין ביה חיילין דקדושה ויעקב אבינו אפיק להון בעל כורחיה: