מגיד מישרים אחרי מות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מגיד מישרים · אחרי מות · >>

אור ליום שבת י"ד לאייר. ה' עמך וכו' והלא שדרוני לאולפא לך רזא יקירא בפרשתא קדישתא, דאיכא למידק אמאי כתב אחרי מות שני בני אהרן אטו לא ידענא דתרי נינהו. ותו מאי בקרבתם הל"ל בהקריבם. ותו אמאי וימותו הא כבר אמר אחרי מות. אבל רזא דמילתא תלי ברזא דנדב ואביהו אתגלגלו בפנחס והכי קאמר בתר דמיתו שניותא דבני אהרן כלומר לא מיתו אלא מלמהוי תרין אבל אינון לא אתאבידו דהא כחדא אתגלגלו בפנחס, ואמר בקרבתם ברזא דקאמר בזוהרא קדישא דבגין דלא הוו נסיבין כד קריבו קטרת מיתו והיינו בקרבתם בגין דקריבו גרמיהון ולא הוו ראוים מיתו, והיינו דקאמר וימותו כלומר בגין דהוו כמתים דלא הוו להון בנים ולא נשים לאולדא מניהון משום הכי מיתו. ואצטריך למימר הני מילי הכא משום דלא לידחל אהרן למיעל כיון דאתאבדו בניו בגין דעאלו, משום הכי אמר בזאת יבא אהרן ולא לידחל, דבנוי אע"ג דאתענשו לא אתאבידו ולא מת אלא שניותא דילהון בלחוד, ותו דאינון הוו חזו לאענשא משום דלא הוו נסיבין אבל איהו כיון דהוא אנסיב ליעול בזאת ולא לידחל. אי נמי אתא למימרא אע"ג דמיתו שני בני אהרן לא לידחל משה מלמיעל דאהרן בלא יבא ואין משה בלא יבא. ובכן אתה שלום:

אור ליום שבת י"ג לאייר. ה' עמך וגו' קשרם על [לוח] לבך וכו', והא איכא למידק מאי לוח איכא בלב, ותו מאי לישנא דקשרם היכי שייך בלב, ותו היכי שייך לגבי גרגר לומר ענדם ומאי הנאה איכא בהכי.

אבל רזא דמילתא באורח פשטא, דמשום דמילין דחשיב בר נש בליביה מתאבדין מיניה כמאן דכתיב בלוחא והדר מחיק יתיה, וקאמר דמילי דאורייתא לא יהון הכי אלא תדיר יהון קשירין וחקיקין על לביה, ענדם לגרגרותיך כלומר בעידן דלית את יכיל למעסק באורייתא כגון דאת בגו בני נשא וכיוצא יהיו דברי תורה כאילו הם מעונדים בגרגרותיך כי היכי דתכף תיכול לאתעסקא בהון, דלגבי האי מילתא לא יהיו כאילו הם בלבך דאיהו רחיק מפומך אלא כאילו הם בגרגרותיך דאינון סמיכין לפומך. אי נמי אתא לאזהורי דיהון דברי תורה שנונים בפיך והיינו ענדם לגרגרותיך דיהון תדיר סמיכין לפומך כד תצטרך להון.

והלא בפרשתא קדישתא הזהיר דאל יבא בכל עת אל הקדש וכו', כלומר אפילו בההיא קליפה רביעאה דאיהו דקיקה ולהכי רמיז כל עת ליבויי להאי, וא"ת כיון דאיהי דקיקא וסמיכא טובא למלכות אמאי לא יעייל בה במלכות, להאי אמר אל הקדש מבית לפרוכת וכיון דעייל לעילא באתר דתפארת דלא סחרין ליה קליפין לית ליה למיעל בשום קליפה כלל. וא"ת הא לא סליק ממלכות והיכי אמרת דעייל אל הקדש וגו', לכן אמר כי בענן דהיינו מלכות אראה על הכפרת, כלומר בה נהרין כל ספירן ואיהי כלילא מכלהו וכיון דעייל בה הוי כאילו עייל בספירן, והיינו רזא דמאי דאמר דאדם הראשון חב בחכמה ואיכא מאן דאמר בכתר, והא ק"ל דחכמה אין המחשבה תופסת בה וכ"ש בכ"ע והכא נמי היכי הוה אפשר למיחב בהו, אלא ודאי דהיינו חכמה וכ"ע דבמלכות, בזאת דהיינו מלכות יבא אהרן אל הקדש, ואעפי"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וקאמר דבקרבנא דא יבא אהרן וכו' בפר בן בקר וכו', פר הוא בינה בקר הוא מלכות דאקרי הכי, וכד סליק ריחא בהאי פר לעילא מתהדר לאתריה דאיהו מלכות דכל זינא אזיל לזיניה, והיינו רזא דקרבנא דמתקרב ההוא תננא לתתא ומתדבק לעיל במלכות וכד סלקא תננא לעילא מתפזרין כל הנהו קליפין ואיהו סליק למדבק לעילא, ואיל דהוה רמיז לתפארת, לעולה כלומר דאיהו מסתלק לעילא בבינה, ובני אהרן אתחייבו משום דנכנסו שתויי יין ואע"ג דאכתי לא אתפקדו הוו להו לאזדהורי דכיון דהוו מחוייבין מסיני דהא אינון אצילי בני ישראל דויחזו את האלהים וגו' הוה להו לאזדהורי גרמייהו מלמשתי חמרא כי היכי דלא יתקף דינא וכיון דלא אזדהרו איתקף דינא ואיענשו, ואילולי ההוא תקיפו דאיתקף דינא ע"י מיתא דיליהון לא הוה מפקד לכהניא דלא למשתי חמרא דהא אינון אתו מסטרא דחסד ושרי למשתי זעיר חמרא למזגא דינא עם חסד, אלא דאיתקף דינא במיתת דנדב ואביהו אצטריך לאזהרא לכהני מלמשתי חמרא כי היכי דלא יתקף דינא. ומשום דדינא הוה מהדר בתר אהרן ובניו לאושטא ידא בהון דהכי אורחיה דההוא סטרא אחרא וכדאחז"ל אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין, ולהכי פקיד להון ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו דלא יתחזון כקריבין דילהון, אבל בני ישראל יבכו את השרפה דעלייהו לא יהא רשות לדינא למשלט בהו דהא אינון לא הוו קריבין דיליהון, ולא בכאן אלא משום אחוה וחביבותא דאית להו עמיכון דהויתון קריבין דנדב ואביהו. ומכל מקום כיון דאתון לא מחזיין בגרמייכו דאתון קריביהון לית רשו לדינא למשלט בכון:

סוד הנזיר, ותו דגידול פרע רמיז לבינה ומשום הכי נזיר מגדל פרע, דהא רזא דאיהו מסתלק לעילא מספירות הבנין ומתדבק בבינה, ומשום הכי לא שתי חמרא למרמז דתמן איהו חידו לעלמין ולית תמן דינא, וכן לא טעים מכל אשר יצא מגפן היין, משום דגפן רמיז כנסת ישראל ואיהו עלמא דמיניה אתו כל הנאין וכסופין ולמרמז נזירא דהוה מסתלק מכל הנאין דעלמא וסליק לאתדבקא בבינה לא טעים מכל אשר יצא מגפן היין. ומגדל פרע למרמז דאע"ג דבינה איהו עלמא דרחמי וחידו דכלהו דינין מיניה תליין ואתיין, ומשום הכי פקיד לאהרן ובניו ראשיכם אל תפרעו כי היכי דלא יתקף דינא.

ושעיר החטאת קצף משה על דלא אכלו מיניה, משום דהוו חזו גרמייהו אוננים ועל ידי כך אפשר דיהא רשו לדינא למשלט עלייהו כדאמרן, ואהרן השיב דכיון דאכילת כהנים חטאת שומר שכר הוו לאידבקא רוחיהון בכ"י דסלקין לאימורין לגבוה, וכיון דרוחיהון השתא הוה עציב הוה פגימו ח"ו אי הוו מתדבקי ליה בכ"י, והא חטאת רמיז לכ"י ועולה בת"ת דחטאת מקנח ומכפר חובין דמתדבקין בכ"י ועולה סלקא לת"ת ומייחדא לת"ת בכ"י ועי"כ מרצה לההוא דמקרב להו, וז"ש חז"ל למה עולה באה אחר חטאת משום דחטאת מקנח ומכפר חובין דומה לפרקליט שנכנס לרצות למלך יצא פרקליט נכנס דורון אחריו.

אזדהר מלפסק הרהורא דאורייתי ודחלתי ומלמשתי חמרא יתיר ומלאתהנא בכסופין דעלמא, דהא חמרא מקלקל לזרעא אי הוה יתיר כמא דידעת:

אור ליום הכפורים שנת השל"ב. אלהי' עמך וגו', הדבק בי וביראתי ובתורתי במשניותי לא תפריד מחשבתך אפילו רגע. והאי פר ושעיר של יה"כ רמיזי לקליפין דפר רמיז לקליפין דסטרא דשמאלא דאינון תקיפין ושעיר של יה"כ רמיז לקליפין דבסטר שמאלא דליתיהון תקיפין כולי האי היינו גבורות תתאי וכד מדין מדמיהון שבע זימני על הכפורת לאכפאה לדינא דיליהון דאינון ז' לקבל ז' ספירות הבנין תחות הקדושה נ"ל דהוו מדין נמי ז' פעמי' על הפרוכת לשעבדא להון תחות ז"ס הבנין הנגלות וקמאי לז"ס דתלת עילאי וז"פ דמזבח רמז לז"ס דכ"י.

אח"כ הזהירני כמה פעמים מלהתענג בתענוגי העולם רק להתנהג כמו שצוה עלי במראות ראשונות להיות כוונתי במאכל ומשתה ודבור לשם שמים, ושאין לאכול רק שיעור כדי לשבר המרה הגוברת ומרגיש אותה האדם בעת שהוא צם. עוד צוני ללמוד בכל יום מהמשניות החדשות ט"ו פרקים בבקר וט"ו בערב כנגד שם י"ה נמצא שבכל שבוע אלמוד רובם והנותר מהם אלמוד יום השבת. ולימוד של כל יום יהיה קודם סעודת הבקר וקודם סעודת הערב, ואם הוא יום תענית יהיה הלימוד קודם התעסק בשום דבר:

ביום ה' ח' לתשרי אחר חצות. הא כיון דגמרת כל שיתא סדרי משנה ענני עומד עליך דהיינו כלל ז' ענני כבוד מתחברי כחדא ומלוין יתך תדיר, לכן איתקף תדיר בדחלתי ואורייתי לא תפריד מיניהון אפילו רגעא חדא, והא בזכות האי שיתא סדרי דגמרת תזכה למיסק לא"י וללמוד וללמד ולהיות לך בנין ובני בנין ותתוקד על קדושת שמי ותיסק לרעוא על רצון מזבחי ואפרך יהיה צבור ומונח לפני, להן אתקף בדחלתי ואורייתי:

והלא ברזא דשעיר המשתלח איכא לספוקי טובא ואע"ג דמילין טובא אתאמרו ביה לא מתייתב בשכלא דאין השכל מקיפם וסובלם. דאיך אפשר למיתן שוחד לסמאל יהא צריך לזה למימר דמשלחן גבוה קא זכי דיהון שניהם שוין ויגריל עליהם כחדא והוה סגי דיתנון ליה האברים ופדרים ובהכי הוה סגי:

אבל רזא דמלתא הוא רזא דרזין טמירא דטמירין עמיקא דעמיקין דלית חכימא בעלמא דינדע ליה ולא אפשר למיקם עליה אלא א"כ יתמסר מפה אל פה דקבלה שמה והכי אבעי לקבלא לה מפומא לפומא ולא הוה שום אדם דכתב בכתב ורמז בהאי מידי אלא שמעון בני רמיז קצת אבל לית בר נש יכיל למיקם ביה אי לא יתמסר ליה כדאמרן, והא רזא דרזין דא מרגניתא רבא היא ומתנה טובה היא דיהיבנא לך בגין שיתא סדרי משנה שגמרת, והיא תליא ברזא דשמנה מלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל, דהוא רזא דהיה בונה עולמות ומחריבן ורזא דמלמד שהיה סדר זמנין קודם לכן, והיא תליא ברזא דקליפין דמיניהון קאים בר נש בסטרא דקדושה, דמדרגין וכתרין דקליפין קאים בר נש בדרגין וכתרין דסטרא דקדושה דאין האור ניכר אלא מתוך החשך, וכל מאי דאמר המגיד תלי בהאי רזא והאי רזא תלי בפרשת האזינו, השתא יתברר לך הקדמה דכלא תליא ביה בעינא תקים על הני רזייא ומינה תקום נמי בכמה רזין עמיקין דאורייתא:

הלא רזא דמילת' דקדוש' הזה גניזא בגו קליפין דסחרין לה קליפ' על קליפה לקבל דבסטר קדושה הוו תמניא דרגין בסטרא קליפייא הוו נמי תמניא דרגין וכלהו נפקו מאין סוף כד"א מי יתן טהור מטמא לא אחד בתמיהא דהא ודאי כלא נפק מאחד דהוא אין סוף וכמא דאי אפשר למיכל מפירי עד דיתברון קליפייא דעליה ויעדו יתהון הכי מקמי דישלוט סטר קדושה שליטו קליפייא וכמא דבסטר קדושה בכל שמיטה שלטא חד ספירה הכי נמי בזמנא דשלטו קליפיי' כל קליפה שלטא חד זימנא ואסתלקא ובתר הכי שלטא חבירתה והכן עד דשלטו כלהו חדא בתר חדא ובתר הכי שרי למשלט סטר' דקדושה ושלטה חסד שמיטה חדא. ובתר הכי שלטה גבורה. והכי ישלוט כלהו חדא בתר חדא ודבתר הכי אסור להרהר דהיינו מה לאחור והיינו רזא דשמנה מלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וימלוך באדו' שהוא תוקפא דאדמומיתא זדינא. בלע והיא קליפה דלקבל חסד ואקרי בלע למימרא דבעיא למבלע עלמא בתוקפאה. בן בעור כלומר דהוה בוער כאש וימת בלע כלומ' דאסתלקת ההיא קליפה ושלטה אידך קליפה דמתקרייא יובב דאיהי לקבל גבורה ואיהי תקיפא בדינהא כמו בעל דבבא דיובב ובעל דבבא חד הוא. מן בצרה כלומר דאיהי מבצר ומקטרג עלמין ואיהו בן זרח כלומר אתי מקליפה קדמאה דזרחה בעלמא וימלוך תחתיו חושם דאיהי קליפה דלקבל תפארת ואיתקריא חושם למימר דאית בה תרין חושים חד מסטרא דחסד וחד מסטרא דגבור' והיינו מארץ התמני דהא דרום רמיז בתפאר'. הדד בן בדד איהי קליפ' דלקבל נצח ושמלה איהי קליפה דלקבל הוד ושמלה ושמאלא כלא חד למימר דאיהי לקבל הוד דאיהו בסטר שמאל' ממשרקה כמו שריקו' עדרים דשריקות' רמיז לתוקפא דדינא. שאול איהו קליפ' דלקבל יסוד ואקרי שאול משום דלזימנין נקטין ליסוד בהשאלא חלף תפארת. מרחובות הנהר כלומר יסוד מסתלק בבינה דאיהי רחובות הנהר. בעל חנן דאיהי קליפה לקבל מלכות. בן עכבור כלומר דאיהי כלילא מכלהו ספירייא. הדר איהי קליפה דלקבל מלכות תתאה והא תשכח דבקצתהון לא אמ' בן משום דחשם כליל מתרוייהו ולא בר דחד לחוד הוה. ושמלה הא שמיה רמיז עליה דלסטר שמאלא הוא והיינו הוד. ועוד תשכח דבקצתהון אמר שם עירו דהיינו בבלע והדר. ורזא דמלתא דבסטר קדושה כד שלטה שמיטת ספירה חדא איכא ספיר' אחרא דמנהג' עלמ' וכד שלט' שמיט' ספיר' אחרא איכא ספירה אחרא דמנהג עלמא וכדי שלא תחשוב שהוא כמו בהאי שמיטה דספיר' מלכו' מנהיגא עלמא דאיהי דינא רפיא ומבסמא תוקפא דדינא דגבורה דהא היא בתו של אברהם אבינו וחוט של חסד משוך עליה להכי קאמר דבסטר קליפייא לא הו' הכי דאפי' בקליפ' דלקבל חסד עירו דאיהי סטרא דהוה מנהגא עלמא בזימניה הוה תקיפא והוה אמרת תדיר הב הב והיינו דינהבה. וכן בהדר דאיהו לקבל נצח דאתי מחס' עירו דאיהי סטרא דהוה מנהגא עלמא בזמנאה הות עוית דאיהו עיוותא ואמר ביה המכה את מדין וגו' כלומר אף על גב דאיהי לקבל נצח דאיהי סטרא דחסד הות עבדא הכאות ומדנים ואית לך למנדע דאע"ג דבסטר קדושה כל ספיר' דלתת' תקיף דינה מדלעיל מינה בההוא סטרא הוי איפכא דכל סטרא דלתתא קליש תקיפותא דדינא מדלעיל מינה ומשום הכי בהדר אמר ושם עירו פעו כלומר דהות פועה סטרא דקדושה למשלט ושם אשתו מהטבאל דהא סטרא דקדושה הטוב הוא זמין למשלט. בת מטרד בת מי זהב כלו' דאיהו כליל מסטרא דחסד וגבורה והיינו דאמר בפ' האזינו זכור ימות עולם דהיינו אינון שמטייא דקדושה. בינו שנות דור ודור דאינון דשלטון קדמיהון וכן אית לפרושי שאל אביך ויגדך וגו' בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו וט' כלומר נשמתהון אינון פנימיאין ולית לקליפייא חולק בהון כלל. ימצאהו בארץ מדבר כלומר משום הכי אצטריך אברה' לאתנסאה בעשר נסיונות דע"י כך אתעדו מיניה קליפייא דאינהו נסיונות אינון לקבל זימנייא דשלטין קליפין. והאי הוא רזא דעקידת יצחק ועקין דיליה ודיעקב ושעבוד דישראל במצרים ועקייא דילהון במדברא ושאר עקייא יסובבנהו יבוננהו וגו' הא הכא ז' דרגין עד ואין עמו אל נכר למימר דבכל שבעה דרגין קדישין אעטר להון כדי לאעדאה מינהון שליטו דקליפין ותו קאמר ירכיבהו על במותי ארץ דאיהו בינה ויאכל תנובות שדי לקבל חסד ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור לקבל תפארת דאיהו צור ישראל. חמאת בקר וגו' לקבל חסד ונצח. ודם ענב לקבל יסוד דשפעא גניז ביה כחמרא דענבא. תשתה חמר לקבל מלכו'. וישמן ישורון וגו' כלו' איהו שבק הני ז' ואדבק בז' אהרנין והיינו ויטוש אלוה לקבל חסד דאקרי הכי. וינבל צור וגו' לקבל גבורה. יקניאוהו בזרים וגו' לקבל תפארת ומלכות דאינון מייחדין ואינון שבקו להו ואדבקו בזרים בתועבות. יזבחו לשדים לא אלוה לקבל נצח דאף הוא מחסד דאקרי אלוה אלהי' לא ידעו' לקבל הוד דאתי מגבור' דאקרי אלהים חדשי' מקרוב באו. צור ילדך וגו' לקבל יסוד ומלכו'. הם קנאוני בלא אל. כלומ' אינון אקניאוני בקליפין עילאין ואני אקניאם בקנאי דאתיין מסטריהון. כי מגפן סדום גפנ' היינו ההו' סטר' דלקבל מלכו'. ענבימו ענבי ראש לקבל יסוד. אשכלות מרורות למו היינו נצח והוד. חמת תנינים יינם לקבל גבור'. וראש פתנים אכזר לקבל חסד דאיהו ראש. והשתא כל מסאבו דהוו בעלמא תלי ומתדב' בהנהו קליפין. ומכיון דאתגלי סטרא דקדושה כל אשתדלותא איהו למדחי סטר מסאבו מסטרא דקדושה והאי איהו רזא דפקודייא כלהו. וביום הכפורים מתהדר עלמא דקדושה לקדמותיה ומתייחדא אימא תתאה באימא עילאה ובעינן לאעדאה סטרא מסאבו מסטר קדושה ולדבקא ליה בדוכתיה דהיינו בהנהו קליפייא. ומשום הכי עבדינן עובדא דהעמדת שני השעירים לפני ה' ומגרילים עליהם גורלות למרמז דברישא תרין סטרין נפקו מחד דוכתא האי פרי והאי קליפ' ובתר הכי משדרינן לשעיר' דעזאזל למדברא למרמז דכיון דכבר שלטו קליפייא בזמנייהו השתא דעבר זמנייהו ושלטא קדושה אבעי ליסתלק כל מסאבו מסטר קדושתא ויתדבק בדוכתיה. והנך סוכות דהוו מירושלים ועד צוק הוו רמיזין לעלמין דשלטו בהו קליפייא והוו א"ל בכל סוכה וסוכה הרי מזון והרי מים למרמז דעבר שליטו דקליפייא דהוה בעלמין דילהון חורבא וחסרון כל. אבל השתא הוו שליטו דקדושה דאיכ' ברכאן בעלמ' דהרי מזון והרי מים ומשום הכי מעולם לא הוצרך אדם לכך לפי שלא הית' אלא לרמוז לבד ויקירי ירושל' הוו מלווין אותו עד סוכה הראשונה כדי להסיר כל מסאבו מהם ולהדביקו בשעיר. חלק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו בין קרניו לרמוז דתוקפא דדינא דהנהו קליפייא אבעי למהוי ברישא דילהון דלהכי רמיז בין קרניו וכן אבעי למהוי בנוקב' דיליהון דרמיז לסלע ולא יתפשט בעלמ' דקדושה כלל. ולשון של זהורית שהיו קושרין על פתחו של היכל הא פתחא דהיכל רמיז לכנס' ישראל ולשון זהורי' רמיז לזוהמא שהטיל בה נחש משום דאתי מסטרא דהנהו קליפייא וכיון שהגיע השעיר למדבר היה הלשון מלבין רמז דהא אסתלק סטר מסאבו לגמרי מעלמא דקדושה ואתכניש ואתדבק בדוכתיה ואשתאר עלמא דקדושה בלא מסאבו כלל ומתייחדא אימא עילאה בתתאה ומכפרא כל חובין דתליין בה וכל עלמין בנהירו וחידו סגי הא גיליתי לך רזין טמירין דלית מאן דידע יתהון ומנהון תקום על כמא רזין דאורייתא:

והלא עשר יומין קדישין רמיז לעשר ספירן מתתא לעילא ויומא תשיעאה רמז לחכמה ומצוה לאכול בו ברזא דמאי דאמר בזוהרא קדישא על ויקח מאבני המקום וגו' דכד אתי מלכא לגבי מטרוניתא אפי' תתקן ליה ערסא דאבנין ישכב עלה. הכי חכמה דאיהי ספיר' עלא' דאית לן בה קצת תפיסותא ומתייחדא בהאי יומא במטרוניתא אכילה ושתיה ביה כעלמא דמטרוניתא דאיהו עלמא דאית ביה אכילה ושתיה וביום הכפורים דמסתלקא מטרוניתא בכתר עליון. נהגינן כעלמא דכתר עליון דלית ביה אכילה ושתיה הא מייחדינן עלמא עלאה בתתאה ותתאה בעלאה וזה הוא סוד עליונים ירדו למטה ואכלו ותחתונים עלו למעלה ולא אכלו.

(חסר) ה' עמך וכו'. ואת כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ומשניותי ולא תפריד אפילו רגע אחד ואתן לך מהלכים בין העומדים האלה ואזכך לגמור כל חיבורך בלי שום טעות ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל עמי ואגדלה שמך בתלמידים יותר מיצחק אבואב בחירי, לכן חזק ואמץ בתורתך כאשר אתה עושה בתורה במשנה בגמ' רש"י ותוספות ובפסק ובקבלה כי אתה מקשר אותם זה בזה וכל מלאכי מרום דורשים שלומך וטובתך, ואל תצטער במזונות כי כבר אמרתי לך פעמים אין מספר כי פרנסתך מזומנת לא תחסר דבר כי אתה מושגח מאד בכל ענייניך רק כי תדבק בי ובתורתי ויראתי ועבודתי וכבר אתה רואה המעלה הגדולה הזאת אשר נתעלית לפני כל עם ה' לדבר עמך בקול רם, ועוד תזכה לראות את אליהו כאשר אמרתי לך אם תטיב דרכיך לפני, והטוב בעיניך שאינך הולך בהשכמה לבית הכנסת ואעפ"י שאינך ישן ולא יושב ובטל עכ"ז עידן תורה לחוד ועידן צלותא לחוד, לכן בני השכם לבית אלהיך והתפלל בכוונה ולא כאשר אתה עושה שאינך מתכוין בשלימות כראוי, ותבטל כל ההרהורים והמחשבות בעת התפילה ותייחד לבך וכל איבריך בי ותהיה מחנה שכינה. ובכן אתה שלום וכו':