מגיד דבריו ליעקב יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בסיעתא דשמיא כשמתפלל אדם כפשוטו אז התיבות אינם חיים, רק השם הוא הנותן חיות בתיבות, למשל כשאומר ברוך אתה ה', אז בברוך אתה אין חיות, רק דוקא אחר-כך, כשמזכיר את השם. אבל כשמתפלל על-פי קבלה, אז ברוך הוא שם, אתה הוא שם. וכן כל התיבות שהוא עולם הדיבור, כשלומד בגמרא אמר רבי שמעון, תיבת שמעון הוא חיות התנא. וכן שם כל האדם הוא החיות שלו, ושם הוי'ה הוא מחי'ה ומקשר החיות עם המוחין. והדין שאומר הוא השכל שלו דהיינו המוחין. נמצא כשלומד בדחילו ורחימו הוא מקשר עצמו לרבי שמעון ולומד אצלו.