מגד ירחים

מגד ירחים - הרב אברהם יצחק הכהן קוק

שנת תרע"א

תשרי

תשובה ומעשים טובים
שוברים, סותרים דברי המחיבים
רוחצים למשעי, מעונות מלוכלכים
יתודו על חטאתם, מעשי העבר נשכחים.

חשוון

חורב, שם בארצות עבר
ששון חיי הטבע שבת כבר
ובארצינו על מטר וטל
נתפלל ברגש ונשאל.

כסלו

כבלי אויב נתקו, עליו גברו
סבלו הסירו, עולו שברו
לחמו כהני אל כאריות
ובמקדש ד' העלו נרות.

טבת

טעמו זקנים המעתיקים המרגליות
בתרגום היוני נשמרו לגלות
תורת אל גנזו, הראו אך הארונות.

שבט

שמחו עצי היער, תריע הבריאה
בהתקדש חג ראש השנה לאילנות
טבע הרענן הושב לתחיה.

אדר

אות ומופת לנו ימי הפורים
דברי המגילה לעד שמורים
רחמי ד’ יסוככנו ככנפי נשרים.

ניסן

נפלאות הראה לעמו
ידו מחצה אויב, ידעו זעמו
סוסי אבירים הוריד הימה
נצבו מים, אלה עברו, אלה נטבעו שמה.

אייר

אספה גילה, בימי ספירת העומר חדלה
יכאב מאד מקרה תלמידי רבי עקיבא רדתם שאולה
יעבור העצבון בח״י בו הלולא דרבי שמעון
ראשון לחכמי הרזים, עמוד האש והענן.

סיון

ספר הספרים נתן בקולות וברקים
ישורון עלה לממלכת כהנים, לגבהי שחקים
וברית עולם לא ימוש
נכרת בישראל, להיות בתורתו חמוש.

תמוז

תמונות פסל במקדש הוקם
מחנה אויב על העיר השתרע
ובעברת זדונו, בחמת נקם
זבח התמיד בטל, השחית הרע.

אב

אבל לאומי יתעטף כל נפש יהודי בעצב
בכי ומספד ארוך אלפים שנה, בלי קצב.

אלול

אחרון לחדשים קצה השנה
לבב יהודי, יזדעזע מרדותיו יתפנה
ובנפשו קול אלהים קורא, שאגה טהורה
לשוב! לעשות צדקה גם עם שערי־תורה.

שנת תרע"ב

תשרי

חשבון הנפש וסלוד היראה – הם ניר התשובה;
אומץ הדעת וצהלת הרוח – ראשית תבואתה.

חשוון

הגשם בעתו יחיה את הרוח,
אשר ידע עת לכל חפץ.

כסלו

גבורת אמת תמצא, רק במקום שאור אלהים שמה.

טבת

בתחית שפת קדש תנוב דעת אלהים,
ואך בדעת אלהים תמצא השפה נשמתה.

שבט

מטעי עצי פרי על אדמת קדש,
יפריחו תקות דור דורים.

אדר

לא רק איש בכוסו יוכר, כי־אם הגוי כולו.

ניסן

משכן אל וחרות עולם,
יחדו יעשו אביב עם.

אייר

הנשמות היפות, פרחי החיים,
ממכון מקדש־אל, ישאבו טלם.

סיון

שמחת מתן־תורה תגדל לפי רוב בכוריה,
להתיר חדש במקדש במדה נכונה.

תמוז

בכל דור, עבודת עגל הזהב –
תסבב שברון לוחות העדות.

אב

שמחה, גבורה וצניעות –
זרי הפרחים למחולות המחנים בין כרמי יהודה.

אלול

ההכנה לתשובה הכללית,
היא קול השופר, המאסף לכל המחנות.

שנת תרע"ד

תשרי

נשמת היחיד מטהרת במקור ישראל
ונשמת האמה כלה
במקוה ישראל ה’ צור עולמים.

חשון

כשהנשמה מאירה –
גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.

כסלו

הברק האלהי שבנשמת החשמונאים
נתפוצץ לניצוצות.
כשיתקבצו לאבוקה אחת, –
ישוב להגלות.

טבת

צללי החשך של העתקת התורה ליונית,
יהפכו לאור, כשיגלה המקור העברי בטהרו.

שבט

חשק נטיעת אילנות
נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים,
המובלט בתקפו בעץ החרוב.

אדר א'

המזכירים כרכים המוקפים מימות יהושע בן־נון,
לא יוכלו להשאר עבדי אחשורוש.

אדר ב'

לא רק איש בכוסו יוכר, כי־אם הגוי כולו.

ניסן

יציאת ישראל ממצרים,
תשאר לעד האביב של כל העולם כלו.

אייר

הגבורה העלאה של תלמידי רבי עקיבא,
והצפונה של קדושי הקהלות,
מתחברות יחד באוצר הרזים של רשב״י.

סיון

אור תורה מתוך ערפל,
ומעם נפרד משיח ה’.

תמוז

מבין המצרים נגאל עם,
על־ידי מורים חמושים בגבורה רוחנית,
שאינם צריכים למקל חובלים.

מנחם אב

גילת עם בשביבי אור ישועה,
תקומם אשר הרסה בכיה של חינם.

אלול

ההכנה לתשובה הכללית,
היא קול השופר, המאסף לכל המחנות.