מבחר הפנינים/שער הקנאה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

א. אמר החכם, מפחיתות הנפש שתקנא באוהב על טובתו.

ב. ואמר, הקנאה לבני אדם כחולי לגוף והיא מביאה לידי השחפת.

ג. ואמר החכם לבנו, בני השמר מן הקנאה, כי הקנאה ניכרת בך ולא תהיה ניכרת בשונאך.

ד. ואמר, לא ראיתי חומס נפשו כמקנא, אבלו מתמיד ונפשו דואבת, ושכלו חסר ולבו הומה.

ה. ואמר, כל אדם אוכל לרצון, חוץ מן המקנא על הטובה ואיננו מרוצה אלא בסורה, והיה המקנא אשם, בעבור שהוא שונא מה שהבורא חפץ, ומתקצף מיתרון רע לבב על אשר נתן לזולתו ומנע ממנו.

ו. ואמר, כל שנאה יש תקווה לרפואתה, חוץ משנאה ממי שישנאך מקנאה.

ז. ואמר, המקנא ימיו מועטים, מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יועילהו, וימות ביגונו.

ח. ואמר אדם לאוהבו, אני אוהב אותך, אמר לו, ולמה לא תאהבני, ואתה אינך מאנשי אמונתי, ולא מקרובי ומשכני, ופרנסתי על ידי זולתך.

ט. ואמר, אל תקנא באחיך על אשר לו, כי הוא ינעם בחייו ואתה תשבע דאגה ונדודים.

י. ואמר, דייך מן המקנא שיאבל לשמחתך ולטובתך.