מבחר הפנינים/שער החכמה
א. אמר החכם, בחכמה, החכמים משלימים גמול הבורא. ומגיע [האדם] האדם, בדפוס בה.. לעבודת האל בחייו. ולשם טוב אחרי מותו:
ב. ואמר, אין לך דבר שמחדד השכל. כמוסר וחכמה. ואין דבר שמורה על דעת הדעתן. כמנהגו הטוב:
ג. ואמר, שאלת החכם. חצי החכמה. ופיוס בני אדם. חצי השכל. וסדר ההוצאה. חצי הספוק:
4. ואמר איזה אדם ראוי למלוך. אמר חכם שמלך. או מלך שידרוש [החכמה]:
5. ואמר ראוי למחזיק בחכמה ובצדק. שלא ירא משום אדם: ואמר הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו:
6. ואמר אבדת השכל. אינה נמצאת. והחכמה נוטה עמו. באשר הוא נוטה:
7. ואמר הטורח בבקשת החכמה ובמוסר מקנה העטרות. והנזירים יעשו העטרות מזהב הלשון המדברת. ויושמו בראשי אוהביהם:
8. ואמר הטורח בבקשת החכמה והמוסר. טורד מקנות [י"א מקצות] העונות והעבירות. מביא האדם למאוס בעולם כלה. ולאהב עולם הקיים:
9. ואמר במקום המשתה והשחוק. לא תשכון החכמה. אבל היא מגורשת משם:
10. ואמר מי שחננו הבורא חכמה. לא ידאג להפקד[1] הצער והיגיעה [כי אחרית החכמה השלום והמנוחה ואחרית הזהב הכסף הצער והיגיעה[2]] מן כי אחרית עד סוף הפסוק אינו בדפוס.:
11. ואמר החכם. איני דורש החכמה לתקוה שאבוא עד קצה. ואגיע עד תכליתה. אבל אדרוש אותה[3] שלא אהיה סכל ואין ראוי למשכיל זולתו זולתו פי' באופן אחר זולת זה. [ר"ל זולת החכמה].:
12. וצוה החכם לבנו. בני אל תהיה [אל תהי וכו'. כעין מאמרם ז"ל לא התלמוד עיקר אלא המעשה.] חכם בדברים. אך היה במעשה. כי החכמה שבמעשה. תועליך לעולם הבא. ושבדברים בכאן תשאר:
13. וצוה החכם את בנו. היה יושב לפני חכמים. שאם תדע ישבחוך. ואם תסכל ילמדוך. ואם יעידו לך יועילוך:
14. ואמר לי ספור הכסילים. אסירי המות. התירו מאסרכם בחוכמה:
15. ואמר לולי החכמה. לא היינו מבקשים המעשה.ולולי המעשה. לא היינו מבקשים החכמה. וטוב שאניח אותה מפני שלא אדענה. משאניחנה ממאוס בה:
16. ושאלו לחכם מפני מה חכמת יותר מחבריך? אמר להם מפני שהוצאתי בשמן יותר ממה שהוציאו חבירי ביין:
17. ואמר. גוף בלא חכמה. כבית בלא יסוד:
18. ואמר מי שנודע בחכמה. מביטין אליו בעין ההדור:
19. ואמר שתוק ותנצל. שמע ותלמוד:
20. ואמר אין דבר שמועיל לאדם כדעת מעלתו והשגתו שכלו בחכמה וידבר בפיהם:
21. ואמר. האדם חכם. בעודנו מבקש החכמה. וכאשר יחשוב שהגיע אל תכליתה. הוא סכל:
22. ואמר לא הנחילו האבות לבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה. כי האדם קונה הון בחכמה. ומאבדו באולת וישאר חסר כל:
23. ואמר אם תכנע לדרוש החכמה. תכובד כשדורשין אותה ממך:
24. ואמר החכמה. היא היחוס הגדול. והאהבה. היא הקורבה הקרובה:
25. ואמר המלכים שופטי הארץ. והחכמים שופטי המלכים:
26. ואמר רצון החכם בחכמה. ורצון הכסיל באולת:
27. ואמר מה טוב המעשה. תיפהו החכמה. ומה טובה החכמה תיפהו המעשה. ומה טוב המעשה תיפהו הנחת:
28. ואין דבר שנלוה אל דבר. טוב מן הענוה אל החכמה. ומן היכולת אל המחילה:
29. ואמר מי שמתעסק בתורה. לא יתכן שיהיה צוארו עב וגופו ושמן:
30. וצוה חכם את בנו. היה חכם. ולמד. ומאזין. או אוהב החכמה. ואל תהי החמישית פן תאבד:
31. ואמר אין ראוי שתתבייש לשאול באשר אינך יודע. כדי שתדע. ולא תתבייש כששואלין ממך מה שלא ידעת. לומר איני יודע:
32. ודע כי מעלת הסבל מן האמונה. כמעלת הראש מן הגוף. כשיאבד הראש. יאבד הגוף. וכאשר יאבד הסבל תאבד האמונה:
33. ואמר ערך כל אדם כפי מה שהוא יודע:
34. ואמר אם בני אדם יכבדוך לעושר או לשררה. אל יערב לך. כי הכבוד ההוא יפנה בפנותם. אבל יערב לך אם יכבדוך בשביל החכמה או בעבור יראה או בעבור מוסר:
35. ואמר דומים החכמים בארץ. למאורות בשמים:
36. ושאלו לחכם מי הם יותר גדולים .החכמים או העשירים? אמר החכמים: אמרו לו אם כן מפני מה החכמים בפתחי העשירים יותר מהעשירים בפתחי החכמים? אמר מפני שחכמים מכירים מעלת העושר. והעשירים אינן מכירין מעלת החכמה:
38. ואמר אין שפתי חלקות מדת המאמין אלא בבקשת החכמה:
39. ואמר תחלת החכמה שתיקה. שניה לה שמיעה. שלישית זכרון. רביעית מעשה. חמישית מורה:
40. ואמר כשתשב בין חכמים. יהי רצונך לשמוע יותר מלדבר:
41. ואמר מי שעובד כראוי את השם ילמדהו ה' את החכמה ויראו מבועיה מלבו על לשונו:
42. ואמר אין האדם חכם עד שיהו בו שלש מדות. שלא יבזה מי שהוא קטן ממנו בעודו דורש את החכמה. ואל יקנא במי שגדול ממנו בחכמה. ושלא יקבל שכר על חכמתו:
43. ואמר שאל את החכמים שאלת השוטים. ושמור שמירת הנדיבים:
44. ואמר הטובה שבמדות האדם. שיהיה שואל:
45. ואמר מי שלבש בבקשת החכמה לבוש הבושת. ילבוש מהכסילות אפוד מעיל. ועל כן תקרעו מעיל הבושת בבקשת החכמה:
46. ואמר על מי שרבו פניו. תמעיט חכמתו:
47. ואמר החכם מצאתי החכמה בין הבושת והסבל. ושאלת הכסיל בין הבשת והגאוה:
48. ואמר עם הפחד. תאבד התקוה. ועם הבשת חסרון החכמה:
49. והחכמה אבדת המאמין. צריך שיבקשנה אפילו בידי הכופרים:
50. וצוה החכם לבנו למד את החכמה. כי אם תהיה קטן עם זה תהיה גדול עם אחר:
51. ואמר כמה מגונה הסכלות בזקן:
52. ואמר למד חכמה למי שאינו יודע. ולמוד ממי שיודע. וכאשר תעשה זה תדע מה שלא ידעת. ותזכור אשר ידעת:
53. ואמר בקשת החכמה בימי הזקנה כתיו על החול. ובקשת החכמה בימי הנערות כפתוח על האבן:
54. ואמר אל תמסרו החכמה למי שאינו ראוי לה פן תחמסוה. ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותה. ואל תגמלו רשע כרשעתו. פן יאבד שכרכם אצל הבורא:
55. ואמר הזריזות. שתשמור מה שצוית בו לעשות. ותעזוב מה שלא צוית בו:
56. ואמר החכם. לא יגנה אותו הרש. ולא תעבידהו התאוה. (י"א תעבירהו):
57. ואמר כי כסיל השיב על אדם חכם. אמר לו החכם אם היית יודע מה שאני אומר. לא היית מבזה אותי. או אם לא הייתי מכיר מה שאתה אומר. הייתי מאשים אותך. אך לא ידעת את אשר דיברתי. על כן האשמתני. וידעתי סכלתך. ודנתיך לזכות:
58. ואמר כל חכמה שלא ידובר בה. כמטמון שאין מוציאין ממנו:
59. ואמר החכמה שני חלקים. החכמה שבלב. היא החכמה שמועילה. והחכמה שבלשון. מבלי מעשה. והיא טענת הבורא על ברואיו:
60. ואמר דעות בני אדם ארבע. יודע ויודע שיודע. חכם. שאל מאתו. יודע ואינו יודע שיודע. הזכירהו ועזרהו שלא יהיה נשכח. אינו יודע. ויודע שאינו יודע. למדהו. אינו יודע והוא מראה. בעצמו שיודע. סכל [הוא] הרחיקהו:
61. ואמר אל תאמר במה שלא תדע. אדע. פן תחשד במה שתדע:
62. ואמר אין מדה שאחריתה לטובה כאמונת אלהים. וכבוד האבות. ואהבת החכמה. ושמע מוסר:
63. ואמר מעשה הכסיל בעת חטאו שמאשים בני אדם. ומעשה מבקש המוסר שמאשים את עצמו . ומעשה החכם החסיד שלא יאשים לא עצמו ולא אחרים:
64. ואמר אל תבוש לקבל האמת מאיזה [מקום] שיבא אפילו מאדם פחות:
65. ואמר מי שמתחכם מבלי חכמה. כחמור הרחים סובב סובב ואינו זז ממקומו:
66. ואמר חמלו על נכבד שנקל. ועל עשיר שנורש. ועל חכם שנפל בין הפתאים:
67. ואמר אין מי שצריך לחמול עליו. כחכם שעבר עליו דין כסיל:
68. ואמר אל תשליכו הפנינים לפני החזירים. כי אינם עושים [בהם] מאומה .ואל תמסרו החכמה לפני מי שאינו יודע מעלתה. כי יקרה היא מפנינים. ומי שאינו דורש אותה רע יותר מהחזיר:
69. ואמר החכם שאינו עושה כחכמתו . תוכחתו נופלת על הלבבות. כאשר יפול הגשם על האבנים. ואמר מי שאין דבריו דומין למעשיו. הוא מבייש [מעשיו ועצמו] ואת נפשו .על כן כשיצא הדבר מן הלשון [בלי לב] לא יעבור האזן:
70. ואמר אין אדם מכיר בטעות מלמדו. עד שידע המחלקות:
71. ושאלו לחכם האיך נאה לזקן שילמוד? ואמר אם הכסילות גנאי הוא לו. הלמוד נאה לו:
72. ואמר ארבעה דברים אין אדם חשוב מתגדל בהם. שיקום ממקומו לאביו. ושיכבד אורחיו. ושיעיין [עניינו] מרכבותיו אפילו יש לו מאה עבדים. ושיכבד החכם לקחת מחכמתו:
73. ואמר מי שיושב בין החכמים מכובד. ומי שיושב בין הכסילים נבזה:
74. ואמר הזהרו מן הכסיל שעובד. ומן החכם החוטא:
75. ואמר בקשת החכמה כחיפוש המטמונים. ולא יערכנה זהב ופנינים: