מאמר יקוו המים/א
אמר שמואל בר' יהודה בן תיבון הספרדי זצ"ל:
שאל ממני אחד מן החברים המשכילים המבקשים למצוא דברי חפץ.
מה יאמרו הפילוסופים במים היסודיים שאינם מקיפים כל הארץ ואינן מכסין כל פניה אך קצתה מגולה רואה פני האוויר למורגש ממנה, עם דעתם: שהיסודות כולם בטבעם להיות כדורים גלגליים ומטבע לכלול הקל שבהם את הכבד ממנו ולהקיפו מכל צד. שהיוצא מכח דבריהם בלא ספק היא: שהארץ, שהיא היסוד הכבד שבכולם כבידות מוחלט, ראוי לפי טבעה להיות כדור מקשה בשפל המקומות - שהוא אמצא הכל - כי הוא מקומה המשלים צורתה ומטבע המים לכבידות אשר להם בהצטרפם לאשר למעלה מהם ולקלותם בערך אל הארץ להקיפה מכל צד תכונה גלגלית, וכן עניין האוויר עם המים והאש עם האוויר כל זה הטבע בהם לפי מה שביארו במופתיהם או בראיותיהם החזקים, א"כ מה הסיבה להגלות הארץ והראות היבשה ואיך לא יכסו המים את כולה כראוי לטבעם - זהו עניין השאלה.
ואמנם היוצא מכח דבריהם הוא שאין לשאול השאלה הזאת רק למאמיני הקדמות לבד המאמינים שעולם כמנהגו נוהג, אך מאמיני החידוש אומרים שהשם בדברו ובמאמרו שינה טבעם, אמר: להקוות המים אל מקום אחד ולהראות היבשה - והיה כדברו ורצונו. ואמרתי: שינה טבעם, ולא אמרתי: שכך היו מאז לא יה להם מציאת אחר. שהכתוב אומר מורה בלא ספק שכל הארץ הייתה מכוסה מים ועל העת ההיא אמר: והארץ הייתה תבו ובהו וחושך על פני תהום - שהוא כאילו אמר: תהום ועל פניו חושך, המיר מלת תהו ובהו במילת תהום כי הוא היה סבת התהו, וע"כ אמר: וחושך על פני תהום, ולא אמר: על פני ארץ ולא חושך על פניה. וכך אמר: ורוח אלוהים מרחפת על פני המים - כלומר מי התהום - ולא אמר: על פני הארץ, כי לא היה דבר מן הארץ מגולה אך כולה הייתה מכוסה מים. ולזה אמר ג"כ: ותראה היבשה - כי לא היה דבר בה נראה עד שנקוו אל מקום אחד.
זה דבר כולו מבואר מן הכתוב, אין בין התורה והפילוסופיא מחלוקת בטבעי היסודית אך אולי המחלוקת ביניהם אם נמצא זמן לפי טבעם עד ששינה השם טבעם אם לא.
ואני, בראותי כי זאת השאלה והתשובה עליה מעניין הסתר אשר בפסוק "יקוו המים" קראתי שם זה המאמר אשר חברתיו בביאור זאת השאלה - מאמר יקוו המים. אע"פ שיש בלבי לבאר בו עניינים אחרים נכבדים ממנה, יש להם התלות בענייניה ועשיתי זה מפני שהוא היה הסבה לחיבור זה המאמר. וזה החלי להציעו מה שראוי להציעו לפי תשובתי על השאלה הקודם זכרה אחרי שאלי מאלהי לשמור דברי פי משגיאה ולשמור המעיינים בו מהכשל בדבריי ולתת בלבם לדון לכף זכות ולא לכף חובה למה שיראה להם בהם רחוק מדעותם כי כן יקרה על הרוב בדברי מי שיחדש דבר באלו העניינים, כי ידעו באמת כי אני לא כוונתי בדברים הה רק על האמת, נמשך אחר מה שיראה לי שהוא דעת המדברים ברוח הקודש והנביאים ע"ה ומחכמי המשנה הנמשכים אחריהם ז"ל.