מאמר יקוו המים/ז

ומהנה אתחיל לבאר דברי המראה היקרה אשר יעדנו לפרשה ולפרש פתיחתה אף על פי שאינה מעניין כוונתנינו. אמר בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל תרגמו יונתן בן עוזיאל עה: בשתא דאתנגע מלכא עזיהו אמר נביא חזיתי ית יקרא דיי שרי על כורסיה רם ומנטל בשמי מרומא ומזיו יקריה אתמלי היכלא. ומהנה אתחיל לבאר דברי המראה היקרה אשר יעדנו לפרשה ולפרש פתיחתה אף על פי שאינה מעניין כוונתנינו. אמר בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל תרגמו יונתן בן עוזיאל עה: בשתא דאתנגע מלכא עזיהו אמר נביא חזיתי ית יקרא דיי שרי על כורסיה רם ומנטל בשמי מרומא ומזיו יקריה אתמלי היכלא.

הראה שהרחיק היות ענין מלת מות במקום הזה מיתה ממש עד שתהיה הוראתה שזאת הנבואה היתה בשנת מיתתו וזה מפני שנראה לו שזאת הנבואה היתה תחלת נביאותיו מאמרו הנני שלחני שהנראה ממנו שלא היה שלוח קודם לךן. וכבר התבאר בראש ספר הנביא שהוא בימי עוזיהו מאמרו אשר חזה בימי עוזיהו על כן הבין במלת מות עוזיהו עניין לרעתו שנצטרע על חטאו כמו שהתבאר בדברי הימים והשאלת הלשון העברי לשון מיתה לצערת סמכות לאמרו אל נא תהי כמת עם הפרש גדול בין כמת בכף הדמיון ובין אל נא תמות או אל נא תהי מתה ואמר שעם זה אפשר שהיתה ראש נבואותיו והאחרת או האחרות שנתנבא בהם בימי עוזיהו היו אחר הנבואה הזאת במה שנשאר מימיו. ורבים מן המפרשים נמשכו בזה אחר דעת יונתן בן עוזיאל עליו השלום והחכם רבי אברהם בן עזרא זל אמר שאין צורך לזה ואף על פי שנאמין שזאת הנבואה היתה תחלת נבואותיו כנראה מהנני שלחני כי אפשר זאת הנבואה וכל הנבואות שנתנבאו בהם בימי עוזיהו כולם נתנבא בהם בשנה שמת בה וזאת היתה בתחילת השנה הראשונה לכולם והאחרות נתנבא בהם אחר זאת בשנה ההיא, והכל לפני מותו כי כל זה אפשר. - והאפשרות הזו אמת ידוע מפורסם עד שמרוב הראותו, אני תמה על המפרש הזה איך נעלם ממנו שלא נעלם האפשרות הזו מן המתרגם ולא מהנמשכים אחריו עד שיוציאו מלת מות מפשוטה וישיבו אותה לעניין לרעת ואחר שזה הוא דבר שלא יעלם אפילו ממי שאינו חכם היה לו לבקש הטעם אשר בעבורו רחקו מזה הפירוש ונטו לזולתו אעפ שנדחקו בו קצת דוחק והטעם כלוי ומבואר והוא שהמתרגם לא ראה להבין באמרו בשנת מות רק אחר המיתה יהיה המכוון מיתה ממש או הצרעת הנחשב כמיתה שאילו היה לפני המיתה מה צורך היה לזכור מיתתו? היה לו לומר ויהי בימי המלך עזיהו ואראה את יי ומה צורך לזכור בה הפורענות העתיד לבא? ואחר שלא נמצא דרך להמתרגם להבין בין אחר המיתה עם היות דעתו לפי מה שנראה לו מהנני שלחני שזאת היתה תחלת כל נבואותיו ועדות הכתוב עליו שחזה בימי עוזיהו ולא להבין בו גכ לפני המיתה לטעם שאמרנו הביאו ההכרח להבין במלת מות עניין הצרעת ויהיה עניין אמרו בשנת הצטרעו אחר הצטרעו ואם התנבא נבואות אחרות או נבואה אחרת בימי עזיהו כידוע מהם שהיו אחרי זאת במה שנשאר מימיו אחר שזאת היתה הראשונה כמו שנראה להם מלשונה ואולם נשאר על המתרגם ועל הנמשכים אחריו ועל המפרש הנזכר גם הוא לתת טעם למה כתב הנבואות המאוחרות לזאת בזמנם לפי דעתם ראשונות כסדרם ושמם בראש ספרו לפני זאת אשר התבאר להם שהיתה ראשונה אפילו יהיו הנבואות ההם הקודמת כסדר בספר הזה אותם בימי עזיהו שהיה אחר הצטרעו וכל שכן אם חזה אותם אחר מותו במלכות יותם בנו?

ואני בראותי שזה מה שצריך לבקש לו טעם עכפ ולא נמצא לי דרך למצאו על אחת, משתי הדיעות רל דעת המתרגם עה והנמשכים אחיו ודעת החכם רבי אברהם זל. אמרתי שזאת הנבואה לא היתה תחלת כל נבואותיו ואולם היתה תחלת נבואה שנעשה בה שליח לישראל על פי השם כי זה לבד הוא מה שנראה מדברי הנביא בספורו לה ושהיתה אחר מות עזיהו בתוך שנת מותו ועל כן הזכיר מותו, לא שהיתה קודם שמת כדברי המפרש הנזכר לטעם שהזכרנו, ואמנם חזיונות אחרות חזה לפני זאת בחיי עזיהו ודברים שהשיגם מהשם שלא נעשה שליח עליהם אך יהיו כנבואות הנביאים שהתנבאו לפני משה רבינו עה כאשר זכר הרב מורה צדק בפרק לט מן החלק השני, לא מאר לו כלומר השם לישעיה בחאת מהם לך אמר אתה לישראל כמו שאמר לו בנבואה הזאת לך ואמרת לעם הזה ואעפ שנמצא בנבואת ההם הקודמת לזאת בסדר ספרו מליצות שנמצא שם כמדבר בהם לישראל כאמרו למה לי רוב זבחיכם יאמר יי או לכו ונוכחו יאמר ה' אין זה עניין לך אמור להם בשמי לה לי רוב זבחיכם או לך אמור להם שילכו ויוכחו כמומר יקבלו תוכחת השם אך הנביא הודיעם כי השיג מהשם תכונה ההיא. ואולם העניין ההוא שאינו חפץ בזבחים ועולות עם אין וחמס ולא בפרוש כהנים ידיהם לברך את העם והם מלאות דם או להתפלל המתפלל ולזעוק בהם אליו או שהוא אומר כלומר רוצה שילכו ויוכחו ובזה יכפר על עוונם שאם יאבו וישמעו לקול השם טוב הארץ יאכלו ואם ימאנו לשמוע וימרו פי ה' תאכלם חרב, ועם היות שני מיני נבואות ישעיה עה כאשר אמרו רל שחזה חזיונות ונבא נבואות שלא עשהו השם בהם שליח לומר אותם לישראל והם אשר חזה אותם אחר מות עזיהו אשר הראשונה שבהם היתה זאת הנבואה אשר אנחנו בביאור עניינה, יש לומר בטעם זכר הנביא מיתת המלך עזיהו בנבואה הזאת להודיע שלא עכב השם לישראל לשלחו עד היום ההוא בנבואה ההיא רק לכבוד עזיהו שנשא לו פנים למה שקדם לו מיושר דרכו ומפעליו ולא רצה להכאיב לבבו ולביישו לפרסם בימיו על יד נביאו שלוחו מרי עמו ורוע מעלליהם מרי שיתחייבו בעבורו חרבן ארצו ושרפת עיהם עם מניעת התשובה מהם כאמרו בה השמן לב העם הזה... וגו' שאף על פי שנמצא בנבואות שבראש הספר יעודים קשים מחרבן ארצם ותגבורת האוייב עליהם, היה זוכר בהם עניין התשובה ומבטיחם שאם יאבו וישמעו טוב הארץ יאכלו ואם יוכחו יחחו חטאתם, ועוד שלא נעשה בהם שליח לאמרם למלך ישראל ואפשר שלא אמרם רק לקצתם ולגדולים שבהם כמוכיחם וכמיעד להם מה שהשיג בדר מדרכי הנבואה לא בדרך שליחות ולא שיפרסם אותם למלך.

סוף דבר כבר הבינות הכוונה שאין טוב בעיני לומר שזאת הנבואה היתה תחלת כל נבואותיו וראש כל מראותיו בכלל אחר שלא שמה בראש ספרו עם יקרתה ליקרת מה שהשיג בה מן העניינים האלוהיים הנקראים מעשה מרכבה.

ואם יקשה עליך מה שאמרתי שהנבואות הקודמת לנבואות זאת המראה בסדר הספר לא נעשה בהם הנביא שליח מהשם לישראל, אמר שזאת המראה לא היתה תחלת נבואותיו ששלח השם בהם לישראל אך הקודמות בספר קדמו לה ואף על פי שאמר בה השם את מי אשלח ולא צוה הנביא מתחלה סתם ללכת בה לישראל כבראונת כי דברים נראו במראה הנבואה אין לדקדק בהם בכל זה, הלא מצינו שצוה השם מי שסרב כיונה ואף שמואל ומשה לא קבלו מיד ואולי רצה השם להראות בזה קושי הדבר שיהיה שולחו בו והיא מניעת התשובה עד שלא ראה לולחו בלא שאילת את מי שאלח? כמו שעשה בנבואות קודמת שהיה שולחוו סתם כאומר באמת ירגיש הנביא שמה שאני רוצה לשלח לישראל עתה היא דבר קשה מאוד על שאיני מצוה לו בפירוש שליך ויודיעהו לישראל כמו שהיתי עושה בנבואות האחרות ואולי ימנע מלהזמין עצמו וללכת בה כשמואל. והנביא לרוב גבורתו אמר הנני שלחני אף על פי שאני מכיר שאלו הדברים שאתה רוצה לשלח להודיעם לישראל קשים מכל אשר שלחת עד היום והראה בזה גבורת הנביא וגם זה הפירוש טוב בחר אי זה מהם שתרצה ובלבד שלא תשים זאת הנבואה ראשונה לנבואותיו. [לנבואתיו] - וממה שמחזק דעתי זה רל שזאת הנבואה לא קדמה לאשר לפניה כסדר הספר ההיא הוא מה שזכרנו מאמרו עפ הנבואה הזאת השמן לב העם הזה ואומר עד מתי יי ובפרשות הקודמת בסדר אמר אם תאבו ושמעתם ואם תאמנו וגו' ואמר לכו נא ונוכחה יאמר יי כי אין לומר שמאמר השמן קדם לנבואות אם תאבו ושמעתם ולכו נא ונוכחה אך הדבר בהפך בלא ספק שאחר שהזהירם הנביא במה שהשיג מהשם והתרה בהם ולא שבו והתמידו במרים והוסיפו עליו כעס עליהם השם ואמר השמן לבה העם הזה כי לפי דעתי מאמר השמן אשר השיגו הנביא בנבבואה הזאת הוא דבר השם עד שיהיו מלת ההם כלם מקורים לא ציווים כלומר נגזר לפניו להשמן לב העם הזה מלהבין ולהכביר אזניו משמוע ולהשע עיניו מראות. או אם יהיו צווים יהיו על דרך מצות השם לאחד מפמליותו לעשות כן כעניין מי יפתה את אחאב וכמוהו אצלי חבור עצבים אפרים הנח לו שהמאמר ההוא אצלי מאמר נאמר עפ השם ומלת הנח אם שתהיה מקור גכ או תהיה ציווי על דרך מצות השם לאחד מפמליותו כמו שאמרנו במלת השמן וחבריה. והראיה על היו מלת אמרו השמן לב העם הזה דברי השם הוא מה שבא אחריו מאמרו עד מתי יי? כי כשהשיג הנביא כונת השם בישראל למנוע מהם התשובה חמל עליו ושאל עד מתי תתמיד בהם הגזירה הרעה הזאת?

הארכנו בפי' ראש הפסוק הזה אשר אנחנו בפירושו אעפ שאינו מעניין כוונת מאמרנו זה כלל, מפני שהוצרך יונתן בן עוזיאל עה להוציא מלת מות מפשוטה ונמשכו אחריו רבים מן המפרשים ואל בארו הטעם אשר בעבורו הוציא המתרגם מפשוטה עד שנעלם מעיני החכם אבן עזרא זל והשיבה אל פשוטה בדרך אשר ברח ממנה המתרגם ואשר היתה בעיניו יותר רחוקה מרוחק הוצאות מלת מות מפשוטה אל ענין הצרעת והוא הביאו ענין בשנת מות לפני המיתה עכ ראיתי לכתוב הנה זה הדרך שנראה לי שאפשר להנצל בה משני הרחקים הנזכרים.

טקסט מוגדלטקסט מוגדלטקסט מוגדל