מאמר יקוו המים/ו

ואחרי שהקדמנו מה שראינו צריך להקדימה, נתחיל לפרש הפסוק הראשון מן הפסוקים הנזכרים, אמר "ה' בשמים הכין כסאו" הש"ית למלך יושב על כסאו ואמר שכסאו בשמים וכן אמר במקום אחר "ה' בשמים כסאו" והנביאים אחריו אמרו מוחלט "השמים כסאי" ואמר: "יושב על כסא רם ונשא" וגו'. וכבר זכר הרב מורה צדק בפרק ט' מן החלק הראשון למה ייחס לשם כסאו ולמה שם כסאו השמים או בשמים, ואולם לא רמז דבר בין אמרו בשמים ובין אמרו השמים כי מילת בשמים נראה ממנה כי כסאו דבר אחר בלתי עצם השמים, וכ"ש מאמרו בשמים הכין כסאו.

ונראה כי הכניס המדבר ברוח הקודש להורות בה שאין השמים מאשר הם גוף כסא להשי"ת להיותו בלתי גוף. על כן בא להעיר באמרו 'בשמים הכין כסאו' שאין השמים כסא גופני לשם לשבת עליו ישיבה גופנית ולהתיצב עליו מצב גופני. ואולם בשמים דבר שמורה על גדולתו. ההוראה שמורה הכסא על היושב עליו והוא ההוראה על גדולתו. ויהיה עניין בשמים כסאו או בשמים הכין כסאו, שיש בשמים מה שהוא לשם ככסא לאשר עושים לו כסא לשבת עליו, והוא הוראתו על מציאות יושב עליו ועל גדולתו. כלומר כמו שהכסא מורה שהוכן ליושב עליו ולראוי לשבת עליו, ור"ל גדול ונכבד, כן יורו השמים על זולתם המציאם וינועו אותם התנועה ההיא התמדייה והוא גדולה וכבוד לו כי הדבר ידוע לחכמים שאינה אפשרות להם מעצמם מאשר הם גוף בעל תכלית ותנועת השמים התמדייה הורה אותם על מציאות השכלים הנפרדים שהם הוא שאפשר שתצא מאתם, ומצד זאת התנועה התמידית והתבאר להם בנפרדים מציאות התכלית כלומר אם שיהיה הנפרד אחד והוא האלוה או יהיו רבים אי אפשר שלא יגיע ריבויים לתכלית כמו שנזכר בהקדמה השלישית מן החלק השני מן ההקדמות אשר בראשו אחד שרבוים אינו רק מצד היות האחד עלה והאחד עלול. כמו שנראה בהקדמה הי"ו מהם ובזולתם מפרקי המאמר ויהיה הראשון אשר היא עלה ואין לו עלה להיותו ראשון הוא האלוה – מזה הצד הורו השמים על מציאות השם. וכבר אמר הרב על זה במקומות ממאמרו הנכבד: והראיה הברורה על היות השמים המורים על מציאות האל ועל כבודו הם דברי הנביא ע"ה באמרו "ואראה את ה' יושב על כסא" שנראה מהם שמצד הכסא והשרפים האומדים עליו השיג הש"י לא השיגו מצד עצמו כמו שעתידין אנחנו לפרש בפרשנו דברי זאת המראה הנכבדת הכוללת כל ענייני המרכבה אשר הסכמנו לפרשה ר"ל לפרש המראה במקום הזה קודם שאפרש החלק האחרון מן הפסוק שהחלותי בפירושו כדי לבאר ממנה זה העניין גדול העיקר ר"ל עניין היות השם מושג מצד כסאו והוא השמים ואשר עליו ובו ולבאר עמו זולתי זה מעניינים אחרים נכבדים.

וקודם שאתחיל בפירוש דבריה רצוני לומר דברי המראה, אומר שהנראה מדברי המדברים ברה"ק והנביאים הוא שעל השמים העליונים אמרו שהכין השם כסאו בהם או שבהם כסאו או שהם כסאו והם הם כסא הכבוד או בהם הוכן כסא הכבוד שזכרוהו החכמים ז"ל תמיד, ושאמרו בו שנברא קודם שנברא העולם, והוא אמת כי השם יתברך קדמון נצחי ולא ישיגהו שינוי עד שיהיה פעם בלא כסא ופעם בכסא כמו שאמר הרב מורה צדק בפרק ט' מן החלק הראשון מן המאמר אף על פי שאמרו על עניין לא ירדתי לסוף דעתו בו והוא אמרו: ב'כי יד על כס יה' שהיא תחת עצמותו וגדולתו ושמהו עניין אחר זולת עניין השמים כסאי. ואיני רואה אותו אלא כמוהו וההרחבה לא היתה אלא כהרחבת הלשון 'בכי אשא אל שמים ידי' שהשם נשבע בנמצא הנכבד המורה על מציאותו ועל גדולתו בעניין שמרחיק להשבע בעצם כבודו וכבר הרחיב הלשון שבועה בעצם כבוד אמר בי נשבעתי – ואשוב למה שהייתי בו ואומר כי כן יראה לי שלא נקרא זולתם כלל כסא הכבוד ולא כסא השם ואע"פ שהרב מורה צדק אמר בפ"ט מן החלק הראשון ששם כסא מושאל המקדש להוראתו על עצם מי שנגלה בו והשכין אורו וכבודו עליו, רוצה בזה שמורה בדרך הזכרה ועדות על מפי עד ומקבל מפי מוסר עד הרואה בעיניו והמשיג בחושיו שהשם השכין כבודו בו וכן מורה על גדולתו ועל עצמותו בנמצא בו ובנאמר בו יום יום והביא ראיתו מאמרו "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" הראה שהבין מלת כסא באמרו כסא כבוד וגו' בלא חסרון כף הדמיון ושהנביא קרא מקום המקדש כסא כבוד ע"ד ההשאלה.

והראה שהביאו אל זה מה שנמצא ב"פ ראשונה מבראשית רבה שהביאו החכמים ז"ל אותו לראיה על שמקום בהמ"ק עלה במחשבה קודם שנברא העולם ולא הביאוהו לראיה על שכסא נברא קודם שנברא העולם, אך הביאו ראיה ע"ז מפסוק 'נכון כסאך מאז' ולי נראה שיחסר ממלת כסא כף הדמיון ושהוא קום ככסא עד שיהיה ענינו ככסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

והדמיון בין שניהם הוא שכל אחד מהם מורה על מציאות השם ועל גדולתו – האחד הוא כסא הכבוד מורה עליו ועל גדולתו הוראה בעצם לחכמם המשיגים ידיעת טבע השמים ותנועתם ומניעם ומעמידם כמו שזכרנו. והאחד – והוא מקום המקדש והמקדיש מזכיר ומודיע מציאות השם וגדולתו להמון לפי המועד עליו והנמצא בו במצות השם והנעשה בו תמיד והחכמים ז"ל הוסיפו עוד בדמיון עניין הראשונות במה שהיה אפשר והיא העליה במחשבה ואולם אין לומר שמפני שייחס אליו ישיבת השם והוא אמרו "מכון לשבתך עולמים" קראו כסא או שדמהו לכסא כי כן אמר 'היושב על חוג הארץ' והארץ אינו רק הדום רגלי היושב על הכסא כאמרו "והארץ הדום רגליו" וחסרון כף הדמיון בדברי הנביאים והחכמים הרבה מאוד אמר "תפוחי זהב במשכיות כסף מים עמוקים עצה מים עמוקים דברי פי איש" וכהם רבים בדברי החכם ההוא וזולתו. ואמרו מרום מראשון מה שמחזק פירושי כי איך יאמר על המקדש כסא מרום והוא שפל כנגד האחר שלא נקרא רק כסא סתם, לכן הנאות שיהיה עניינו ככסא הכבוד הרם והנשא הנמצא מראשון כן מקום מקדשנו. ואם שפל ובאחרונה היה כלומר שעם כל זה יש לו ההוראה אשר לכסא הרם והראשונות במה שהיה אפשר בו והוא המחשבה. לשני הדברים האלה דמהו אליו ועוד שאין לומר שהחכמים ז"ל חדשו זה השם לכסא השם ר"ל כסא האמיתי והוא קראם אותו כסא הכבוד אחר אמרוהו המדברים ברה"ק ולא הנביאים כי לא קראהו, לפי דברי הרב, כסא כבוד בשום מקום, אך כסא השם או כסא סתם, אך הטוב הוא שנאמר שזה השם לכסא השם אמרוהו הנביאים בפסוק הנזכר, ומשם לקחוהו החכמים ז"ל וקראוהו כן בכל מקום. ומלת כבוד באמרו כסא כבוד, אפשר שהושמה במקום השי"ת כאלו אמר כסא ה' שפעמים ישים הכתוב שם כבודו במקום עצמו.

אמר "הראני נא את כבודך" כמו שגילה הרב מורה צדק ב"פ ה"ד מן החלק הראשון או יהיה העניין בו כסא של כבוד ואפשר שיהיה תואר לכסא כמלת מרום, כעניין כסא נכבד שהוא כבוד היושב עליו כעניין "הוד והדר לבשת", כמו שאנו עתידין לפרש בו. ואולם מלת מרום הנראה בה שהיא שבה אל הכסא כאמרו 'כסא רם ונשא' הרמז עליונו של שמים העליונים רוצה לומר עליונו של גוף הנכבד המקיף הכל העליון לכל הגופת העליונים הנכבדים המקיפים, והוא מראשון בלא ספק כמו שאמר במקום אחר 'נכון כסאך מאז' והוציאו החכמים ז"ל ממנו שנברא קודם שנברא העולם ואם יאמר האומר שפשוטי דברי החכמים ז"ל הוא שהבינו כסא כבוד מרום מראשון על מקום בהמ"ק נאמר לו שאין כל דברי החכמים באלו העניינים כפשוטיהם.

לכן אין ללכת אחר פשוטי הדברים באלו העניינים אך אחר הטוב והנאות בעיין והנראה מן הפסוק הנזכר לפי מקומו שכוון בדמיון העניין אחר זולת שני העניינים הנזכרים והוא להודיע שהשם שוכן בו ר"ל במקדש ונמצא בו תמיד שלא יחשב החושב שהיות השם על כסאו הנכבד הרם והנשא, ומנעהו מלדעת את אשר בארץ ומלהשגיח בשפלים ר"ל מענוש הרעים על רשעם ומגמול טוב לטובים כי זהו שהביא אותם לעשות מצבות לעבדם ולהניח עבודת השם בבית מקדשו כמו שהקדים לפני המאמר הזה מזכרון מעשיהם הרעים והוא אמרו "אני ה' חוקר לב בוחן כליות לתת לאיש" וגו' ואמר '"קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט" רוצה בזה שהשם יענישהו לעזוב עשרו בחצי ימיו ולהיות אחריתו רעה – וכשאמר כ"ז ראה לזכור מה שמחזק זאת האמונה ודוחה טענת מרחיקה. והוא הרחיקה אותו מצד עליונות השם כמו שאנחנו עתידין לבאר ביאור רחב וזהו אמרו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ר"ל שהשם י"ת שוכן ויושב בו בשכנו ושבתו ככסא המרום כאמרו מכון לשבתך עולמים. ואחר שהוא שוכן בו ונמצא בתוכו מן ההכרח להאמין שהשם רואה אותנו ופוקד את מעשינו ובוחן לבותנו וכליותנו לטוב ולרע וזה הוא שהוסיף ואמר 'מקוה ישראל ה'" וגו' שעניין וסורי בארץ יכתבו כלומר הסורים שבעמי שהם סרים מהשם ומעבודתו יכתבו בארץ לשוב עפר כבהמות לא יהיה בהם חלק נשאר שיכתב בשמים מבני עליה וזהו מפני שעזבו מקור מים חיים את ה'. והוא השם ע"כ לא יחיו אך ימותו כבהמות וזהו הכתבם בארץ כעניין קראו בשמותם עלי אדמות כמו שפירושנו בו בפי' קהלת בפרשנו כל המזמור ההוא בו.