מאמרי הראיה/תחית הקדש

גלי התחיה הלאומית הולכים וסוערים, הננו מרגישים את המית שאונם והננו גם נפעלים מהם גם פועלים עליהם. אי אפשר לנו לעמוד בפרק תולדותנו זה כנדהמים כאובדי עצות. כח גדול רוחני צפון הוא באחינו היקרים תופשי התורה אשר בארץ הצבי, והכח הזה מוכרח הוא שיבוא לידי גלוי בכל הודו והדרו, להראות את פעולתו על תחית עמנו בארצו הקדושה. אמנם לא בדרכים חדשים מקרוב באו אנחנו צריכים ללכת על מסילת תחיתנו, כי אם בדרך הקודש העתיקה. אבל המרץ של התחיה מוכרח הוא לעורר את כח החיים שבנו, לצעוד צעדים אמיצים, צעדי און, ואז ידע ישראל ונדע גם אנחנו מה אנו ומה כחנו. ידע העם ויכיר מה הוא לו כל החיל אשר תורת אלקיו בלבו.

לחיים של יצירה - זאת היא הנקודה העליונה שאנחנו חייבים לשאוף אליה. אנחנו מוכרחים להרים דגל של יצירת קודש, של מפעלים טובים הקרובים לנו בפינו ובלבבנו, חיים המביאים ברכה ותועלת לנו ולעולם כולו.

אמנם חשובה היא היצירה הרגילה שאנו עסוקים בה. חשוב הוא כל חדוש נכון כל הלכה שמתבררת, כל פלפול ישר, כל דרשנות הגיונית, כל ציץ ופרח שהננו יוצרים על שדותיה של תורתנו הקדושה, כח חיים לנו ולאומה כולה גנוז בכל אלה. אבל התקופה הזאת שאנו חיים בה, המון המעשים הרבים ההולכים ומתהוים בחיי עמנו הלאומיים והחברתיים, בחיי החול והבנין המעשי של האומה ושל הארץ, קוראים אותנו ג"כ למעשים כבירים של קודש, ליצירות כלליות שהן קרובות לנו ומותאמות ליכלתנו, יצירות של ספרות בתוכן של קודש לעדן ולקדש את יסודי התחיה החולוניים, כדי שיהיו ראויים לשאת עליהם את סבל תפקידם, להביא את נצני גאולתנו לידי מעמד איתן ופועל באומה ובעולם, עד שתהיה התחיה הלאומית שלנו ראויה לשמה, והשם של "אתחלתא דגאולה" יהיה הולמה באמת ובצדקה.

כדי להכשיר את עצמנו להיות משפיעים בספרות קודש השפעה מאירה את המוח ומחממת את הלב, צריכים אנו לשים לב מתוך הכרה פנימית אל המקצוע הגדול שבתורה - זה הוא המקצוע של הלכות דעות, חובת המחשבה וחובת הלבבות, או בכלל להמקצוע של האגדה בכל גדלו, עמקו והקפו, לכל מקצועותיו, סגנוניו וגווניו אשר ממנו תבוא לנו תוצאה של הארת נשמה, ולא עוד אלא שכל פרי עמלנו בעבודת חקר ההלכה גם הוא יצמיח צמח ישועה בכפלי כפלים והזרחת אורו על נשמותינו באור שבעתים ע"י השפעתה של האגדה וכל מאורותיה עליו ועל כל אגפיו.

אבל זאת היא הערה כללית, שכל נפש ברוכה מתופשי התורה, ביחוד מתופשי התורה אשר בארץ ישראל, צריכה לדעת איך להשתמש באור הגדול הזה, בשעה הגדולה והנשגבה הזאת של תעודתנו בשעה שנגוהות אורה ועבי מחשכים גדולים ואיומים משתמשים בבת אחת.

אבל יחד עם תעופת הרוח להעולם של יצירה רוחנית עליונה דרושה לנו ג"כ צירה ספרותית מעשית. עת לעשות היא לנו עכשו, לסלול מסילה לרוממותה של התורה ההלכתית בתכונה של בנין ושל תחיה. כימים מקדם צריכים תלמידי חכמים להיות בוני עולמנו ומיסדיו. כדרך כל תחיה הבאה מתוך התרוממות אל השדרות הראשונות של הדורות הקדמונים, כן נתאושש גם אנו לשאיפות כוללות, למוסדי דור דורים בבנין התורה. רבותינו הראשונים שיסדו לנו את יסודות התורה עסקו בחכמה ובמלאכה, בחדוש ובסדור, גם יחד, ומאז החלה עבודת התורה להיות באה בסדור ספרותי; משעה שהתחילה התורה המסורה משום "עת לעשות לד' להיות נכתבת בספרים, התחילה גם עבודת המלאכה התורנית ללכת שלובת יד יחד עם עבודת החכמה, עם המחקר ההלכי; החל מסדור המשנה ע"י רבנו הקדוש וסיעתו, מסדור שני התלמודים ע"י רבי יוחנן וסיעתו ורבינא ורב אשי וסיעתם, מסדור ההלכות ע"י הרי"ף, מסדור המשנה תורה ע"י הרמב"ם, הסמ"ג, הרשב"א, הרא"ש, הטור והשו"ע, וכל גדולי הדורות אשר האירו את אופק חיינו התורניים. כל הברכה הגדולה אשר הביאו לנו באה מתוך ההתחברות של המלאכה, מלאכת הסדרנות והעריכה הנאמנה, ביחד עם החכמה ומחקר ההלכה. וכל מה שהלכו הדורות האחרונים ונתרחקו ממקור הראשון, נתמעט יסוד המלאכה מעבודתה הספרותית של התורה ונשארנו עומדים בצורתנו על יסוד העיון והחכמה לבדה. עכשו בזמן הירידה והדלדול שלנו. עלינו לזכור ולחשוש כי "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון" גם במובן הרוחני, והחשש הזה הוא מכריח אותנו ומעיק עלינו לשוב לתחיה רוחנית עליונה דוקא ע"י הצד המעשי, ע"י צד המלאכה שבתורה שתתחבר יפה עם החכמה והיצירה הרוחנית המאירה ומבהקת, לשוב לעשות כמעשה הדורות הקדמונים ולעבוד כעבודתם.

היניקה הרוחנית היסודית שלנו נודע לכל שהיא מושרשת בהתגלותה בתורה שבע"פ, התלמודים השנים, הבבלי והירושלמי, והתוצאות שלהם עפ"י הפוסקים, שהן המסקנות הברורות היותר מקובלות באומה, יכולים אנו לסמן בהרמב"ם והשו"ע. במשך הדורות והזמנים הלכה השפעת הפוסקים ונתרחקה אצל רבים מהמקור היסודי, מהתלמודים בעצמם במקורם, ומזה באה מגרעת וקטנות בארחות הלמוד וההוראה, כמובן יצאו מכלל זה גדולי הדורות אשר הם מתאחדים תמיד בלמודם עם המקורות הראשונים התלמודיים עפ"י הארות השיטות של הראשונים אבל בהמון הלומדים ואף בהחשובים שבהם נעשו התלמוד והפוסקים לשני דברים שרק מגע קלוש יאחדם יחד. וזה אירע אפילו לתלמוד בבלי שיד הכל ממשמשת בו, ועאכו"כ לירושלמי שמעטו דורשיו והוגיו. כן הלכו הפלגים הללו, המקור והנהר המתפשט ממנו, והתפרדו זה מזה. אכן כעת עומדת לפנינו מלאכת מחשבת אחת גדולה, לתקן את הפרוד הזה, להרגיל את המון הלומדים שלנו בסדר למוד מיושר, סדר המעמיד את הפוסקים והתלמודים במערכה אחת מחוברת ומאוגדת יחד.

צריכים אנחנו בתחלה לסדר על שני התלמודים את ההלכות של הפוסקים, לשון הרמב"ם במקום שהוא מספיק, בההלכות שהן ברורות ואין בהן חלוקי דעות ושיטות, ובמקום שעפ"י הפוסקים האחרים יש בהן שנוי דעות עלינו לצרף את לשון השו"ע, ובמקום שעפ"י מסקנת גדולי האחרונים המפורסמים מפרשי השו"ע נוטה ההלכה לצדדים אחרים, עלינו להעיר בקצרה את המסקנות האלה. עלינו להציבן בלשון של המקור של הפוסקים, עמוד על עמוד ודף על דף אצל התלמודים. מובן הדבר שההעתקה הזאת שהיא עבודה רבה ואחראית צריכה להיות מדויקת בתכלית ומנוקה מכל ערבוב ושבוש וכוללת בהבנה ברורה ומספקת את באור הענין. בירור כזה של הלכה, התוצאה מן הפוסקים העומדת בצד הדף של התלמודים, עצם ההצגה של הענינים אלה מול אלה. כל זה יאיר את עיני הלומדים ויסגל להם הידיעה של כל הלכה עם מקורה וסבתה, וכמה סבוכי דברים הבאים מסבת העלמת העין מן היסוד המקורי במלואו בעת העסק בההלכה המסקנית יסורו ע"י זה. והשכל יתישר להשקיף ברוחב דעה ובמנוחת הלב על יסודי ההלכות והסתעפותן.

כמובן, לא פה המקום לתת מושג ברור מכל אופני הבאור ומכל פרטי ההצעה הזאת, אבל ברור הדבר כי התגשמותה של ההצעה הכבדה והכבודה הזאת לא נפלאת ולא רחוקה היא כשתעובד ע"י קבוץ גדול של חכמים, חכמי ארץ ישראל, תופשי התורה, שרבים מהם תורתם אומנתם ועל תורתם תפארתם והדרתם. קבוץ כזה כשיתיסד לשם עבודת היצירה של מלאכה שיש בה חכמה בעבודת התורה וספרותה יעזור בלי ספק לגאולה וישועה רוחנית לעם עולם, לרומם את הערך הפנימי של תחיתנו הלאומית ההולכת ומתגלה בדורנו בצורתה החמרית והחולונית לעדן ולקדש, לשפר ולפאר את כל מהותה של התחיה הזאת לתפארת האומה הישראלית כולה. (התור שנה א' גליון ה' תרפ"א)