מאמרי הראיה/קודש וחול בתחית ישראל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מיום אשר החזון המעשי של בנין הארץ ותחית האומה התחיל ללכת ולהתגשם, היתה הדאגה הפנימית שלנו לחזוק חזון הרוח, להפיח אש הקודש בתוך מעשי החול. כי אי אפשר לישועת ישראל שתהא צומחת בהצלחה אלא אם כן תהא מעורבת הרכבה יסודית משני הכחות, הקודש והחול. הם משלימים זה את זה ורק בצרופם הם ממלאים תפקידם בשלמות. "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו", אבל מציאות הקודש מבהיקה רק מתוך מציאות החול, ולכן "האומר כל גרני תרומה. כל עיסתי חלה לא אמר כלום", כי אנו צריכים גם לחול וגם לקודש, אלא שדרושה הגדרת הגבולות שביניהם והבדלתם, וביחד עם זה להבין שהחול והקודש משמשים זה את זה, כשם שאי אפשר לימין בלי העזרה והשמוש של השמאל. אמנם בצורה אידיאלית אנו קשורים למחשבה הרוממה שהקודש הוא הכל והחול הוא רק לביש והסתר, שגם בו מסתתר אור הקודש. אבל זהו בחביון עוז, בצורה הפנימית, אולם בנגלה יש גם קודש וגם חול. ועל כן עלינו לטפל בשני המובנים ולהבדיל ביניהם ומתוך ההבדל לראות את האחוד והחבור שביניהם. הגעגועים הטמירים של כנסת ישראל לגאולה ותחית האומה נמצאים בחביון הנפש של כל חלקי האומה, אלא שבכל חלק הם באים לידי בטוי בהתאם לכחה והכשרתה. הגעגועים האלה אין דומה להם בין כל אומה ולשון. אין התולדה האנושית יודעת עוד עם שיושב בגלות אלפים שנה ועודנו עומד ומתגעגע ונכסף למולדתו. זה פלא בעיני העולם. ואנו יודעים שדבר ה' הוא שמחיינו ומקיימנו. הוא המעורר בנו את התשוקה והגעגועים אל ארץ הקודש, והם מתלבשים בלבושי הקודש והחול, והם היוצרים את כל הערכים המעשיים המכוונים לתחית האומה ולבני הריסות ארצנו הקדושה כמו בנין ערים, יסוד מושבות ובתי מסחר וכדומה. ובנגוד להתיונות שפשטה אז בישראל, החליטו בית דין של חשמונאים להזכיר שם שמים גם בשטרות. כלומר הכנסת זרם קודש גם בחיי החול. ובדרך זו עלינו ללכת גם היום, להכניס את גרם הקודש בכל דרכי החיים, העבודה והבנין של תחית עמנו על אדמת קדשו. ?ההד, שנה ו', חוב' ה' תרצ"א)