מאמרי הראיה/הר כגיגית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


"ויתיצבו בתחתית ההר", מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית. (שבת פח.)

ביום מתן תורתנו, שאנו חוגגים אותו בשמחה של קדושה כל כך עמוקה, צריכים אנו לזכור, כי לא רק ברצון חפשי קבלנו עלינו עולה של תורה ; אלא בכפית הר כגיגית עלה הדבר. מתוך אמר סלה של "אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" נחרתה התורה במעמקי נשמתנו. ועתה, כאשר הננו צריכים לשוב לימי עלומינו וצעדי התחיה הלאומית נשמעים בהד קולם הפועם, עוד הפעם הננו שבים למעמד רציני כזה. עוד הפעם הננו עומדים סוף כל סוף לקבל את התורה מתוך כפית הר כגיגית בתור סם החיים של תחית האומה ובנינה בארצה. אולי לא נעים לנו הדבר, אילו היה תלוי בחפצנו הפשוט אפשר שהיינו בוחרים בקבלה כזו שבאה חק רצון חפשי, שאנחנו חושבים אותו ליותר אידיאלי. אבל לא כאשר יראה האדם לעינים מתהוים הדברים במציאות. אין אנו יכולים להשקיף לתכנם של הדברים בעצמיותם והננו רואים רק את הברק הנוצץ עליהם מבחוץ. אמנם החכמה העליונה, חכמת רבון כל העולמים, אשר "הוא אמר ויהי, צוה ויעמוד", היא מיסדת את מפעלותיה ביסוד המציאות ובעצמותה של ההויה על פי אמתתן. היא יודעת, כי חלושים אנחנו, חלושי רצון הננו וחלושים הם האידיאלים שלנו, אין אנו רואים כלל וכלל שקיומו של עולם מלא ימסר לרצוננו, ועל כן הננו קרואים מתוך הכרח אל הדבר הגדול והנשגב העומד ברומו של עולם, ומתוך הכרחים פנימיים והכרחים חיצוניים לקבלתה של תורה ביסוד תחית הפלאות שלנו גם בהוה. כן היה מראש מקדם וכן נראה שיהיה עדיין גם בדור אחרון זה, שהננו עומדים בו על סף תחיתנו הלאומית. זה שנים, שהמון רב יושבי תבל ושוכני ארץ רואים כי נשא נס הרים לשיבתם של האומה הקדושה והעתיקה, הנושאת את דגל הנצח ואור עולם בקרבה, לארצה ארץ הפלאות, שכל חזון קודש וכל יפעת עולמים ממנה זורחים. אך מעט הורם הנס, עם זקיפתו קמעה נראית עוד כעין חולשה בידים המרימות אותו, והוא, הלא מוכרח הוא להתרומם הגבה למעלה, להתרומם לעיני אפסי ארץ ואיים רחוקים, ותחית ישראל על אדמתו צריכה היא להופיע בתור אחד מפלאי התבל, שמורה וערוכה ברוח קדשה. והנה קמים אנשים מקרבנו הרואים חזון לבם ומשפילים בכח השפעתם את הרום אשר לתחיה הנפלאה הזאת, אשר רק באספקלריא של קדש אפשר להציץ על כל עזוז נוראותיה. הולך ומפעם בתוך מחננו הקול החלש של האידיאליות והרצון החפשי, אשר אמנם ברק לו ויפעה, אבל רק פרחים יתן לנו ולא פרי, זעזועי רוח וצלצולי מלים, ולא אור חיים וגבורת נשמה ולא גבורת רעם של זיו נבואה ואור ורוח הקדש, שכל הנשמה העדינה, שלנו ושל האנושיות כולה, כל כך כמהה להם. אמנם יודעים אנו, כי סוף כל סוף מדת הגבורה בא תבא, אבל דוקא מתוך הגזרה והחקה, ולא מתוך האידיאלים החפשיים, שיפעת עץ רקב ואמץ קורי עכביש להם. דוקא מתוך ההכרח הגדול והעצום, מתוך הגבורה של מעלה, מתוך קול ד' בכח, מתוך קול ד' שובר ארזים, מתוך הקול המרעיש הררי עד ומפוצץ גבעות עולם. והקול הזה בעז רעם גבורתו שוב הוא כופה עלינו הר כגיגית ואומר לנו: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, רק אם אנחנו מקבלים את התורה, את מקור החיים והאורה, היה תהיה לנו תחיה לאומית תמה וברה, אדירה ואיומה, רק אם אנחנו מקבלים את התורה ושמים אותה לתורת חיים וחקת לאום בארץ עברנו ועתידנו, בארץ ישראל, תהיה תחיתנו הלאומית תחיה מבוססת, בעלת שרשים חזקים ואמיצים ואחרית ותקוה, תחיה שתחדור באור חייה בתוך כל השדרות של האומה, הרחוקות והקרובות, שתפליא את כל העמים בפלאי הופעותיה. וההכרה הגדולה הזאת הולכת היא וחודרת, הולכת ומתבררת גם אצל אלה אשר עדיין לבא לפומא לא גליא ; להם, והיא עוד תלך ותחדור, תלך ותתברר, וכמאז ומקדם היא תגלה בחיים ובפועל את אותו הכח המכריח המקים אותנו לתחית אמת, ומתוך גבורת החיים וההויה של כפית הר כגיגית, לקבל על ידה את דבר ד' בתור חק חיים ומשפט לאם בארצנו, נשוב ונחיה להיות לעיני כל הגוים למה שאנו מוכרחים להיות, להעם הגדול והקדוש על אדמת הקדש כימי עולם וכשנים קדמוניות .

מאי הר סיני?[עריכה]

א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא, מי שמיע לך מאי הר סיני? א"ל הר שנעשו בו נסים לישראל, א"ל הר ניסאי מיבעי ליה אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל, הר סימנאי מיבעי ליה. א"ל מ"ט לא שכיחת קמיה דר"פ ורב הונא בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא, דר"ח ורבה בריה דר"ה דאמרי תרווייהו, מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו.(שבת פ"ט א')

הדבר המציין את השינוי שנעשה בישראל ובעולם ע"י קבלתה של תורה דוקא במדבר, בהר סיני, לא בארץ המיוחדת לישראל כ"א במדבר במקום הפקר לכל, בעוד אשר התוכן הרושם את האומה לא היה שום דבר חמרי כ"א המחשבה והדעה, השאיפה של הקדושה והאורה האלקית העליונה, מורה באמת, כי תוכנה הפנימי של תורה הוא עיון ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה. לא ענין עליון ומופלא מן האדם יש כאן כ"א ענין הולם את האדם, אשר מבלעדו יחשב לחיה רעה, ובתוך הענין השוה כ"כ לנפש האדם, גנוז כל העליוניות של אוצרות הקודש הכמוסים באורה של תורה. על כן לא נבלט בהר סיני זה התוכן המיוחד לישראל להיות שולטים על הטבע, להיות מוארים באור אלקי עליון ממעל לכל סדרי היצירה הרגילים, שזהו ענין המתבאר ע"י הנסים הרבים שנעשו לישראל, הנפלאות הם אשר מורים על הפלא העצום שיש באומה פליאה זו. וכן אין התוכן של קבלת התורה ביעודה על הר סיני מציין דוקא איזו סגולה מיוחדת, שהיא נמצאת רק בישראל בתור סימן מיוחד, מה שאין לכל האדם אשר על פני האדמה בו שום חלק ונחלה וכשרון. כי באמת בשביל זה התוכן המיוחד לא היה יותר מקום נאה להופעתה של תורה כ"א ארץ ישראל, ומכון הר הקודש שנראה כמיחד נחלת ישראל מכל העמים. ואם היה הדבר כך, שיסודה של תורה וקדושתה היה מציין רק את המופלא מכל האדם בטבע, לא היה שום מקום לתרעומת ושנאה על אומות העולם, על אשר נתרחקו מהתורה ולא רצו לקבלה, כי אין אדם נתפס על מעלה שאינה שייכת לו. אבל באמת יסוד קבלתה של תורה בהר סיני, במדבר, היה תוכן מבליט, כי מקורה של תורה הוא מקור מים חיים לכל משפחות האדם, רק אם יסורו מדרכי רשע, ולא ירצו ללכת בשרירות לב, להרע להזיק ולחבל. ומתוך שדוקא בתו האדם הכללי ובצלמו האלקי פגמו העמים כולם בהתרחקם מן התורה, על כן ירדה שנאה לאומות העולם דוקא מהר סיני, וזהו יסוד שמו, נסו ודגלו, עד אשר יתרומם הר האלקים הר הגבנונים ויראה הודו על כל יושבי תבל, ושב ורפא להם, ד' בם סיני בקודש.

צליל אומר (לחג השבועות)[עריכה]

אמר ר' יוחנן מאי דכתיב: ד' יתן אומר המבשרות צבא רב, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות.(שבת פ"ח) צבא רב, כל האומות.(רש"י)

בשעה שאנו צריכים לפנות בכוון של דברינו לאותו החוג הפנימי היקר וחביב לנו כל כך, להחוג של נוצרי אמונים, שומרי תורה ומצוה, לחזקם ולעודדם, בשביל החזקתה של העמדה הנצחית אשר לישראל ולרוח ד' אשר עליו, לבנות על ידו ובכחו את אותו הבנין אשר הגיע בימינו "עת בנותו", בנין האומה בארץ חמדתה, אין אנו פטורים מלישא את עינינו גם אל החוגים אשר לצערנו הגדול נתרחקו מאתנו, באשמתה של הגלות המרה והמון תלאותיה החומריים והרוחניים. אלה הדברים בעצמם שהם יוצאים מעמקי לבבינו, שהם מכריזים ומעודדים ומעוררים לבבות לקומם הריסות עמנו בארצנו עפ"י יסודי תורתנו הקדושה, חיינו ואורך ימינו, כשהם יצאו בטהרה, בטהרת נשמה מתוך רגשי קודש טהורים מלאי אהבת אחים, בכל עמקי תהומה, יסגלו להם את כחם, להיות זורמים בהשפעתם גם על השדרות הרחוקות, וקוים מאור הטוהר וזיקים משלהבת הקודש, אשר בנשמת האומה בכללותה, גם אליהם יגיעו, להאיר את המחשכים שבנשמה ולחמם את הלבבות אשר נתקררו, לעודדם לשוב אל ד' אל תורתו ואל עמו, בשובם אל ארצו. ואותה מדת הבטחון האדירה בנצחיותה של האומה, ונצחון רוח קדשה, האוזר אותנו בגבורה, בעת שהיא הולכת ומתגלה בבנינים מפעליים המרחיבים ומאדירים את עמדתנו בארץ קדשנו, באותה המדה שאופי הבנין והמפעל עצמו נושא עליו את דגלה של תורה והבלטת החיים הישראליים במלוא טהרתם, התכונה הזאת בעצמה היא כבר משמשת גם היא להיות קול שופר וצינור של שפע, להזיל על ידו מים מחיים, לפלגים רחוקים. ובטוחים אנו שבמשך הזמן יציצו הנצנים וגם ישאו פרי תנובה להחיות נשמות שוממות, ולהצדיק קודש. ומאותה השפעה שקול ד' בכח, אשר הופיע על הר סיני באופן ישר אלינו, אל ממלכת הכהנים והגוי הקדוש, בישר צבא רב, ונתחלק לשבעים לשון, אשר תהלוכותיה של ההתחלקות הזאת, מכירה היא היטב גם התולדה האנושית הכללית, ברצונה או בעל כרחה, מכח השפעת קדוש עליון זו, מאז ועד עתה הננו בטוחים גם כן, שכל הצלילים הבאים בכל שטף הדורות, מקול ד' בכח, הכח ממקור החיים המלאים הוד קודש, שהם יונקים את לשדם, מאותו המקור של האומר אשר נתן ד' המבשר צבא רב, גם הם יבשרו צבא רב, ויתחלקו ללשונות רבים, וכל חוג וחוג, יקבל מהם את אותו החלק של ההשפעה, שהוא יהיה מוכשר לקבלה. ואבנים שחקו מים, ולאט לאט תתגבר ההופעה המאירה ותגרש את כל המחשכים, כי לא יטוש ד' את עמו ונחלתו לא יעזוב וכימי עולם עוד יתן לנו ד' אומר המבשרות צבא רב, במהרה בימינו אמן.