מאמרי הראיה/העקרים

תכליתם של העיקרים באמונה היא להביא מעמד אורגני במערכת הדיעות האמוניות, שזאת היא שלמות היצירה הרוחנית, כהמוחשית. וכשם שבעלי החיים השפלים, שאין להם מרכזים עקריים לשפע החיים שלהם, וכל אחד מחלקיהם יוכל להוציא מקרבו את כל חלקי יצירתו האורגנית גם אחרי אשר יגזר לגזרים, הנה לעומת זה החיים של אלה הם במדרגה פחותה, כן הוא הדבר במעמד האמונה. אם לא היו עקרים במציאות, לא היה מעמד אורגני לכל המערכה הרוחנית של הדיעות, האמונות והרגשות, ולא היו חיי האמונה שוטפים בהם בשיא גאונם. במערכה האורגנית השלמה, כל מה שהיא יותר משתלמת. שולט בה גם כן יותר הכלל הגדול של "מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה". כשאברים צדדיים נחסרים ע"י איזה מקרה ופגע. הולכים עם זה החיים הכלליים את דרכם ולפעמים הם משיבים ג"כ במהלכם את האבדה ומעלים ארוכה ורפואה שלמה. וגם באופן שאי אפשר עוד להחזיר את הנאבד, מ"מ החי אע"פ שהוא נשאר בעל מום ופגום חי חי הנהו. ומזדמן עוד, שהחסרון התמציתי ואותו הכח שהיה האבר החסר משמש בו, משתלם ע"י יתרון שכח אחר מתלבש בו. אבל בכל אופן החיים אינם פוסקים רק כשמגיע הפגע להמרכזים העקריים, ששם אוצרות החיים. ולהיפוך, לטובה הכל מצטרף, גם הסניפים היותר רחוקים נהנים מזיו החיים ושפעת המרכזים; האברים הרחוקים והדברים הטפלים לשכלול היצירה החיה, כעור, שער וציפורן, גם הם שואבים הם מלח המרכז וחיים באור חייו. לזה המצב מביאים העקרים את מעמד האמונה. העקרים הנם מרכזי החיים, התמצית העולה מכל הדעות והרגשות הנטיות ומהלכי החיים שבאור האמונה, שרק חוש גאוני ועבודה רוחנית גדולה מסגלת את האדם לעמוד יפה על אופיה. החיים של כל פרטי הדיעות והאמונות מכונסים בהם. על כן הם מחיים את כל הסכום של האמונות והדיעות, וכל המון ניצוצי החיים הרוחניים המפוזרים בכל מלא שיעור קומת הנשמה החיה כולה. ואם יזדמן קלקול באחד מסעיפי החיים הרוחניים אע"פ שהוא מחלה ומום, מ"מ שפע החיים הכלליים השמור באוצר העקרים, הוא יעשה פעולתו לפעמים לתקן את הפגם כולו, ועכ"פ ללכת את מהלכו שלא יעדר אור החיים של האמונה מתוכיות הנשמה ע"י אותו הפגם. והנה באברי המרכז שהנשמה תלויה בהם יש הבדל יסודי בין חשיבותם, ובאופן ההפסד המגיע אל החי על ידי קלקולם, לפי מושגי ההלכה, יש שנעשה נבילה מחיים, ויש שהוא רק מתנבל אחר שחיטתו, ויש שהוא רק טריפה ושחיטתו מטהרתו מידי נבילה, כן ישנם בין העקרים עצמם הבדל בין עיקר לעיקר, שאנו צריכים לדעת את יחושם ואת ערכם, כדי שנדע איזה הם שאנו צריכים לבצרם יותר ולהקדימם. כן עשה הרמב"ם לעומת הפולמוס שבדורותיו, עם מציאות השם וחידוש העולם, אע"פ ששניהם עקרים ויסודי תורה, מ"מ כיון שהראשון הוא יסוד הכל, לא רצה לשלב את קיומו באותו המשקל של חידוש העולם, והתאמץ לקיים את ידיעת האלהות גם על פי הנחת הקדמות, כדי שיהיה היסוד היותר עקרי שבין העקרים מבוצר יותר, ואח"כ עסק להכריע את יסוד החידוש. כזה אנו צריכים לעשות גם בימינו. עלינו לעבוד להציל תחילה את היסודות היותר עקריים. גם ע"פ ההנחות של המהרסים בדברים אחרים, ואחרי אשר תכבש לפנינו הדרך, נלך הלאה להלחם על יתר ההנחות המוטעות לברר את גדריהן יפה. חכמת הרפואה כשהיא מתעלה ומתפתחת מוצאה היא תמיד עצות חדשות איך לרפא גם את הנפגעים במרכזי החיים. אף אנו, יכולים אנו לגלות מהמאור שבתורה היותר פנימי, עצות איך להחזיר לנו את כל אותן אשר נתרחקו מעלינו מפני פגיעתן של דעות רעות. אשר ערערו את מעמדם הרוחני עד היסוד גם בדברים היותר עקרים, עד אשר ישובו ויחיו על ידי רוח חיים חדשים אשר יפוח בנשמותיהם. הנמשל של השלמות האורגנית שע"י העקרים, הוא עולה על המשל, בזה שיש בידינו להשלים כל כך את היצירה הרוחנית של אורגניות הדעות למדרגה עליונה כל כך, שאין אנו מוצאים עדיין את דוגמתה במערכת היצירה המוחשית. אנו יכולים להרים את המערכה הרוחנית של הדיעות והאמונות למין יצירה שימצאו בה יחד שני היתרונות; אותו היתרון הנמצא ביצורים היותר שפלים, שע"י כל חלק הנשאר מחלקיהם יכולה הגויה כולה להתפתח ולשוב לאיתנה הראשון גם אחרי אשר נהרסה ונגזרה לנתחים, ועם זה יהיה לה ג"כ אותו היתרון החשוב של החיים היותר שלמים המצויים במעולים שבבריות האורגניות היותר מפותחות, שהוא התכסיס השלם של זרם החיים ההולך מן מרכזים לסניפים וסובב הולך אל המרכז במרוצה עליזה. בזה יקבצו לנו מעלת הנחת העקרים עם המעלה המונחת בתוך הדעות החולקים על מציאותם בתור עקרים מיוחדים. ע"י הזרחת אור גדול מאורה הפנימי של שרשה האלהי של תורה, יוכל כל חלק הנשאר לפלטה מכל הדיעות, הרגשות, הנטיות והמעשים, להוציא מקרבו כח חיים שלם להחיות את כל התכנית הרוחנית של הנשמה כולה להשיבה לתחיה. בזה נשיב לנו את כל החיל האובד לנו ע"י המאפל של חשכת הגלות, אשר עבר על נפשנו. "אשרקה להם ואקבצם, ופדיתים ורבו כמו רבו", "אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ד' וגואלך קדוש ישראל". (החבצלת כ"ח אייר תרס"ח)