מאמרי הראיה/אל התשובה

התשובה היא שיבה אל המקוריות, אל הראשית, לחבר את כל ענפי החיים אל השורש אשר משם הם יוצאים. נשמתנו, הלא טהורה היא, חלק אלוה ממעל, רבת חיים היא במקורה העליון, רבת אורה ורבת תפארת, אבל גודלה ותפארתה, חסנה והדרה, גלוי הוא בעולם הרוח העליון, וכאשר התחילה להתקשר בעולם של החיים המעשיים, ונתאגדה עם הגוף וכל כחותיו, נצטרפה עם דאגותיו וטרדותיו, ונסתבכה בסבכי מלחמת חייו הקשים, אף כי בזה ורק בזה הלא עלתה בידה להרשים את רשמי פעולותיה, על עולם מוגשם ומובלט, על עולם של חיים קשורים בתנאים של חיוניות, ועצמה מפעלית, אבל הלא ענפיה נתפשטו בהכרח במורד כזה, עד שהסתגלה לאלה המפעלים ותוכן החיים המוגבל בהגבלת בשר ודם, ומתוך כך כהו מאורותיה, והועם זיו אורם, ומתוך המחשך הזה, באים כל דרכי התעיה הרבים אשר בחיים האנושיים. אמנם הננו נקראים אל התשובה, והבת קול היוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", היא מכה גלים בלבבינו ומזמן לזמן וביחוד בימי התשובה הננו שמים אל לבנו, כי עת לעשות לד' וכבר הגיע הזמן לשוב בתשובה, כלומר, לקשר את הענפים של החיים המתגלים בכל העלילות, בכל המפעלים, בכל התכונות ובכל המדות, אשר לנו. אל מקור שרשם אל טהרתה של הנשמה, אל ראשית הוייתה, אל אצילות כבודה ומקור אור חייה. שובה ישראל עד ד' אלקיך . כמקרה הנשמה בגוף האיש היחידי, ככה הוא מקרה הרוח, המחולל תנועה בקרב עם שלם. ותנועתנו הקדושה, תנועתה של התחיה הלאומית ושיבת ציון ראו עינינו כי היא נאצלה מראש מקדם ממקור הקודש, מתוך השקיקה האלקית, אשר היא מפעמת בכנסת ישראל, האומרת בלי הרף "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו אל אל חי" . הצעדים הראשונים אשר נתגלו בלידתה של תנועת הקודש, כאשר יצאו מידי מחולליה הראשונים, הלא כולם היו ספוגים טל קודש, מאויים נאצלים, חזיונו של הלוי, הלא היה מלא צמאון נפשי עמוק, לחזות בנועם ד' בהיכל קדשו, ארמון על מכונו ושרי קודש מהללים בהדרת קודש, בזיו תפארתם. תחית הנשמה הישראלית בכל מילואה, בכל זיו קדשה, זהו אומר הסלה אשר תכן את הרוח, להחל מפעלים בהגשמת ישוב ארץ ישראל, וטוהר ותם נשקפו מכל המבטים אשר נתגלו לחבת ציון, במלא היהדות. אמנם הנשמה האצילית הזאת, נתקשרה בתקופת הימים עם מסכת עבודה של חיים מעשיים וחמריים, חיי ארץ ממשיים, עם כל מלחמותיהם עם כל הצללים שבהם, עם כל המחשכים הפזורים במהלכים של מלחמת החיים הקשה, רבת המכשולים, ומתוך כך הועם אורה, וכהה זיוה והדרה, ומתוך המעוט הזה של זוהר האורה המקורית באו דרכי תעיה רבים, על החשבון של הבצרון המעשי והתכונה הקרקעית והפוליטית, לבשו שמי השאיפה הקדושה המקורית, קדרות, והננו הולכים ונתקלים בנתיבותיה, חשוכי פנים ובהולי מחשבה. ועל אדמת הקודש הזאת, מכון כל התקוות האציליות, שהנן קשורות קשר אמיץ עם מקור חיינו העליונים עם ההתעלות אל מרומי הטוהר והקודש, אשר יבאו לנו, יחד עם המשמרת האיתנה, של כל אוצרות קדשינו אשר הם לנו למורשה מימי קדם, ממקור אור הקודש, ממעינה של תורת אמת, תורת החיים, אשר בידינו נחלת עולמים, ממקור חיי החיים, מזיו נשמת חי העולמים, אור ישראל וקדושו. על גבול קודש זה, הננו עתה, סובלים כל כך, מדרכי מכשלה ושכחת היסודות המקוריים, אשר לנשמתה של התחיה הלאומית, ומקורה הראשון של חבת ציון המעשית בתעצומות קדשו. ועל ידי המעטת האורה, אשר באה בעקב התחברותה המוכרחת של נשמת התחיה, אל החמריות, והארציות, הננו שרויים באפלה ודלדול כח, עד אשר גם התוכן המעשי בעצמו סובל הוא נוראות. ומתוך המועקה הגדולה, מתוך עצמת המכאוב של הירידה למעמקים הנוראים, הננו קרואים מבת קול היוצאת מחורבות ציון וירושלים, אל התשובה, אל השיבה של התנועה כולה, עם כל ענפיה, אל מקוריותה, היותר ראשונה, אל הוד אצילותה ואל הדרת קדשה, ואם תשוב ישראל נאם ד' אלי תשוב, וגדולה תשובה שמביאה גאולה ורפואה לעולם. וכמו על העולם כולו, וכל פרטיו, גם על התנועה בעצמה, וכל סעיפיה הננו קוראים מנהמת נפשנו, ולבנו צועק אל ד' "כי על התשובה מראש הבטחתנו ועל התשובה עינינו מיחלות לך", שובה ישראל עד ד' אלקיך, לכו תשובה אל ד' כי הוא טרף וירפאנו, יך ויחבשנו, יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו במהרה בימינו, אמן.