מאור עינים/בראשית

בראשית באורייתא שנקרא ראשית דרכו ברא קודשא בריך הוא עלמא, נמצא כל דבר נברא ע"י התורה, וכח הפועל בנפעל, אם כן בכל דבר ובכל העולמות כח התורה, וכן האדם דכתיב זאת התורה אדם כאשר יתבאר, והתורה וקב"ה חד, נמצא בכל דבר הוא חיות הקב"ה, ואתה מחיה את כולם, וצמצם כביכול עד מדריגות התחתונות והושם חלק אלו"ה ממעל תוך חשכת החומר, כי כל עיקר כוונה היא שיתעלו מדריגות התחתונות למעלה ולהיות יתרון האור מן החושך.

והוא ענין ירידת יוסף למצרים, מדרגת התחתונות מצר י"ם, שעל ידי זה יתוסף תענוג, כדכתיב ויתרון האור שיש יתרון תענוג כשהועלה מן החושך, ולכך נקרא יוסף מלשון תוספות. וזהו וירא יעקב כי יש שבר לשון שבירה, שהם נובלות חכמה של מעלה תורה מה שנפל ונשבר, כל מה דנחית מדרגיה נקרא שבירה, במצרים במצר י"ם, שראה שם נובלות התורה שנפלה שם שצריכה להתברר ולעלות, ואמר רדו שמה להעלות, ונחית, להביא אל חיות השרש ועצמי. וזהו ענין וימת יוסף, כי מה שירדה התורה עד סוף המדריגה נקרא מיתה, דנחית מדרגיה קרי ביה וימת, ויחנטו אותו, שהתורה נקרא עץ החיים ובאילן אזלינן בתר חנטה, רצה לומר אף שירד לסוף המדריגה נחנט, ויושם בארון, כמאמרם ז"ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, אפי' הנובלות יש להם עלי' להיות בארון כמו הלוחות שהיא התורה העצמית.

ונחזור לענין כיון שבכל דבר הוא התורה המחיה הדבר ההוא, אין להביט בכל דבר אל גשמיותה כי אם אל פנימי' הדבר, בסוד החכם עיניו בראשו ואמר בזוהר וכי באן עיני דבר נש, אלא חכימא מסתכל מאן דקיימא על רישא, רצא לומר בכל דבר מביט אל ראשית הדבר ההוא מאין נשתלשלה ומי שרשה של הדבר ההוא. וזהו בראשית ברא וכו', בתורה נברא השמים והארץ שהם כללות הכל וכל דבר שבהם כמאמר רז"ל את לרבות תולדות, והארץ, רצה לומר מי שמשוקע בארצות, היתה תוהו ובוהו, מפני שאינו מביט אל החיות באמת מעצמם הם תוהו ובוהו, ופירש רש"י שאדם תוהא ומשתומם על בוהו שבה, רצה לומר מי שהוא אדם, תוהא ומשתמם על הכסיל המשוקע בארצות, הרי בו הוא, רצה לומר הרי בו הוא חיות של הקב"ה והוא אינו מבין ומתרחק ממנו, וכשהאדם מסתכל בכל דבר אל החיות מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד, שבכל דבר משוה נגדו הויה מהוה כל הויה.

וארז"ל