לשון חכמים/תולדות המחבר

הועתקה מספר דעת ותבונה מאת המגיה הרב בן ציון חזן (נר"ו) [זצוק"ל]

בראש מרומים עלי דרך, ליד שערים לפי קרת. בראש הומיות, בפתחי שערים, אליכם אישים אקרא, וקולי אל בני אדם, שמעו כי נגידים אדבר, אמת יהגה חכי, בצדק כל אמרי פי׳ כי כל באי שער עירנו יודעים את גדולת אדמו״ר ועט״ר המאור הגדול הגאון האדיר הרב המחבר היר״ח זצוק״ל. ומה יתן ומה יוסיף בן תמותה כמוני היום לספר בשבחיו אשר רבו כמו רבו, וכל הפותח שפתיו מגרעות נתן, כי אדמו״ר דמי להאי מרגליתא כל מה דאת משבח יתה וכו׳, וכל השד״ר מארבע ארצות החיים יבואו ויגידו צדקתו, מה דחמא חמא, אך אמרתי אספרה כחותה על הגחלים מתרומות מדותיו וקצת שבחיו אפס קצהו, אתן בספר ויוחקו ויהיו לטוטפות.

וקודם כל עלי להודיע את מי שאינו יודע כי אדמו״ר המחבר זצוק״ל היה נכד הרה״ג הגאון רבינו משה חיים זצוק״ל שהיה רב ומו״ץ בבבל ותוקף גדולתו וחסידותו אין די באר, ועי׳ בספר פאת השולחן להר״י משקאלו ז״ל תלמיד הגר״א ז״ל אשר יש לו הסכמה בס׳ הנ״ז, ותראה מה כתבו חו״ר ירושת״ו הקדמונים ומשם באר״ה, נפטר בש׳ תקצ״ז ומלך בנו (מר אביו של הרב המחבר) הרה״ג כמוהר״ר אליהו זלה״ה עד ש׳ תרי״ט ז׳ אלול, והיה חכם גדול בנגלה ובנסתר וחסיד קדוש כמלאך ה׳ והיה עשיר גדול תורה וגדולה במקום א׳, ונפטר בן מ״ח שנים, ושמעתי כי הזמינו אותו לעלות לס״ת שביעי בפ׳ בהר סיני והש״ץ הראה לו בפ׳ להתחיל ואם מעט נשאר בשנים והמנוח אנינה דעתיה ורמז להש״ץ לחזור מפ׳ הקודם אם עוד רבות בשנים, ועכ״ז לא פלט ונשאר חולה ואחר איזה חדשים נלב״ע זלה״ה (הוא המחבר ספר מדרש אליהו ע״ד הסוד רמזים נפלאים) וכל העיר הספידוהו ז׳ ימים בבהכ״נ הגדולה, ויהי כאשר תמו ימי האבלות נכנסו כל גדולי יִשְׂרָאֵל אצל רבינו המחבר היר״ח והמליכוהו עליהם בהיותו בן כ״ו שנים, והוא היה בן הבכור קדוש מרחם, והתחיל לדרוש ברבים מתחילת שנת כת״ר, ובמענה לשון, צחות שפתים, ובדברים היוצאים מן הלב רבים חשיב מעון, וכל קהל עדתו לדברו כסופה ירדופו, ואחריו ילכו ובקולו ישמעו, מה דשרי לית מאן דאסיר ומה דאסיר לית מאן דשרי, ולא היו מפילים מדבריו ארצה, וכמה פעמים אמרתי אם היו יִשְׂרָאֵל שומעים לנביאים בימים ההם כמו ששומעים לרבינו זלה״ה בזמן הזה לא היה נחרב ב״ה ולא גלינו מארצנו וכו׳.

בכל יום שב״ק היה ארי דורש קרוב לג׳ שעות בפ׳ היום, ובחול היה גומר תפלת שחרית ועודנו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין היה יושב ודורש תלי תלים באגדות ובתלמוד (וכבר נדפסו ה׳ חלקים בן יהוידע ועוד מהדורא בתרא בניהו ח״א) וגם כמו חצי שעה היה יושב ומלמד שו״ע או״ח ויו״ד, וכל ד׳ שנים היה גומרם וחוזר עליהם חלילה וביום הסיום היה עושה סעודה גדולה מכיסו וממונו ומזמין כל חכמי העיר ואומר דברי תורה שלא שמעתם אוזן.

בד׳ שבתות הידועים שובה. הגדול, זכור, כלה, היה הזכות לו לבדו (ירושה מאבותיו הקדושים כפי מנהג בבל) לדרוש מעומד ומעוטף בציצית לערך ד׳ שעות (ושאר דרשני הצבור מבטלים) ומתקבצים בבהכ״נ הגדולה לערך יו״ד אלפים אנשים ונשים, ונשמע קולו בבואו אל הקודש, כקול מים רבים כקול שדי, ובמוסריו יחתום, מוסר פשטי השייך לכל נפש ככתוב בהקדמתו לס׳ בן איש חיל, וכל הפלפולים וכו׳ מצניעם לעת הצורך ליום ז׳ אלול יום יאר צייט של הרב מו״א ז״ל שדורש ברב עם חכמים ונבונים.

מימיו לא רצה ולא נתפייס בשום אופן לקבל עליו שום שררה על הצבור כו״ע, אלא כל ימיו מתבודד בעליתו יושב ולומד וכותב. כמה פעמים בקשו ממני מקצת רבנים ומחברים שבחו״ל להודיעם תולדותיו, חיבוריו וכו׳ וכו׳ ולא נתן לי רשות בשום אופן.

על שום ספר לא רצה ליתן הסכמתו, לא חלילה בשביל זלזולו במחברי הזמן, חס ושלום, שהרי אפילו על ס׳ זבחי צדק להרב מורינו כמוהר״ר עבדאללה סומך זלה״ה שהיה רבו לא רצה לכתוב הסכמה אלא הטעם שמעתי כי הרב מו״ז רבינו משה חיים ז״ל כתב הסכמה בש׳ תקצ״ז לס׳ פאת השלחן להר״י משקלאו תלמיד הגר״א ז״ל, ובאותה שנה חלי״ש ולא זכה לראות הס׳. וכן היה עם מו״א. רבינו אליהו ז״ל כתב הסכמה בש׳ תרי״ט על ס׳ קול ששון להרב המקובל וכו׳ כמוהר״ר ששון מרדכי ז״ל ובאותה שנה חלי״ש ולא זכה לראות הספר, אשע״כ היה לבו מהסס מליתן שום הסכמה.

כל המשרתות שבביתו, כולם בתולות שלא הגיעו לפרקן, או זקנות שפסקו זוהמתן, וכל זה כדי לאכול בטהרה.

בימי בחרותו ועשירותו כידוע ומפורסם התענה ששה שנים כסברת ס׳ הקנה, שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחפשי מהיצה״ר, ואחר כל התעניות היה מסגף עצמו בסיגופים גדולים עד שלא היה אוכל אבטחים אדומים כל ימי הקיץ והיה ממתין עד יום ר״ה ומברך עליהם שהחיינו, וידוע תוקף החמימות בבבל.

אהבתו לישראל במדה גדושה עד מאד ובפרט אהבת ירושלם ושאר ארצות החיים ולמסדותיהם, וכמה היה מכבד ומטיב להשד״ר, וכמה היה מלמד זְכוּת על תושביהן ומעורר רחמים עליהם, ובזמן שהיה מגיע לו מכתב ממנהיגיהם שעומדים באיזה מצור ומצוק חלילה היה עושה הרעשות ומקבץ נדבות ושולח להם בהקדם האפשרי. ורוב ספריו הדפיסם בעה״ק ירושת״ו כדי להנות את הפועלים והעסקנים תושבי אה״ק.

את גדולתו בכל מקצועות התורה לא נצרכה למימר, כי ספריו יעידון יגידון על רוחב שכלו ורוה בינתו ובקיאותו בפשט ורמז ודרש וסוד לשם שמים בהפלא ופלא, וכל מי שלומד תורה לשמה יבחין וידע וירגיש בלמדו מתוך ספריו הקדושים, ואם רצית לדעת גודל קדושתו ופרישותו ומעשיו ותורתו וכו׳ אפס קצהו תראה מספרו הבהיר חסדי אבות דף י׳ ע״ב ואילך, דף מ׳ ע״א ואילך דף קי״ד ע״ב ואילך, דכל אלו העניינים המה על עצמו והוא תולה באחרים לגודל ענותנותו.

בשנת תרכ״ט עלה לירושת״ו והלך ע״ד המדבר באורחות לא סלולות, ומאר״ץ יע״א נלוו עמו מאציליה ומגדוליה ללוותו ירושלימה, והמה ראו כן תמהו שכל היום היה יושב וגורם בע״פ למרות שהוא רוכב במרכבתו, ולא די זה כי גם בחצות לילה ממש היה ניעור ואומר תיקון חצות ולומד עד אור הבוקר. ושמעתי כי בהיותו באה״ק עשה השתטחות ע״ק הצדיקים ובכלל השתטח ע״ק בניהו בן יהוידע ז״ל (כידוע מכתבי האר״י ז״ל בענין היהודים ע״ק הנז׳ בפרט) ובאותה שעה נתוספו לו רזי דרזין תלי תלים גדולי גדולים, קודש הלולים, ונעשה כמעין המתגבר, לזאת כל ספריו קרא להם שמות כשמות בניהו, בן יהוידע, בן איש חי, בן איש חיל, רב פעלים, מקבציאל.

מאליו היה שולח ומצוה לקצת חכמים שילמדו דברים הנוגעים לשורשי נר״ן שלהם, הלימודים היו מתנ״ך ומזוה״ק ומהאדרות, ובאיזה יום ילמדו ובאיזה עת, ולפעמים שהיה אומר להם להדליק נרות לעי״ן תנא פ׳ או אמורא פ׳ או האר״י ומוהרח״ו ז״ל וכיוצא.

עיין בס׳ בן יהוידע ח״ב דכ״ט ע״ב מ״ש רבינו המחבר זלה״ה וז״ל ואתה המעיין המשכיל שמע נא את הדברים האלה אשר אני אומר כותב ומודיע, ומדברים אלה תבין ותלמוד לכמה עניינים, והוא שזה קרוב לחמישים שנה חלם חכם א׳ חסיד ומקובל פה עירנו על חכם. רשום שהיה עודנו חי פה עירנו שהוא גלגול אחז מלך יהודה וכו׳ עיש״ב וברוחב, וברשות קוב״ה הנני מגלה סוד שהוא היה מו״ר הרה״ג עבדאללה סומך זלה״ה בעה״מ ס׳ זבחי צדק הנד״מ בבבל יע״א והיה רבו של רבינו המחבר ז״ל, ורבינו המחבר ז״ל היה שולח ומודיעו איזה לימודים ותיקונים לשרשי נר״ן שלו, וכל מה שהיה בימי רבינו הרע״ס מתחילה וע״ס ומקרי הזמן בחייו ואחר פטירתו כידוע, רובם ככולם גילה אותם רבינו המחבר זלה״ה וגילה טעמיהם וסמכם על אדני האמת והצדק (ויען כי הדברים נאמרו בסוד גדול ליחידי סגולה לבי מהסס לפרסמם בכתב, והגם כי יש לחלק ולומר כי רבינו מיאן לפרסמם מרוב הענוה, שמא יחזיקו אותו לבעל רוה״ק ודמי לבר אלקין).

גודל ענוותנותו אין הפה יכול לספר, כשהיה רואה ת״ח נכנס אצלו היה שמח לקראתו כמוצא שלל רב והיה הולך לקראתו ומקבלו בספי״פ ומושיבו אצלו ושומע כל דבריו ובקשותיו, וכשגומר ורוצה לילך לו היה הולך עמו ומלווהו עד שער החצר, וכשהיה רואה הלמדנים הצעירים שיודעם ומכירם שנפשם. איותה בתורת ה׳ וכו׳ היה מראה להם פנים צהובות יותר ויותר. ובדידי הוה עובדא כשהיתי רך בשנים לערך עשרים שנה או ב״א, והייתי הולך לביתו היה קם מלפני ומושיבני אצלו ומדבר עמי באב את בן ירצה, והגם כי לא היתי בסוג ת״ח כי אם למדן פשוט, ומשרת בקודש בחזנות בבית הכנסת שלו.

כמה לימודים והנהגות ישרות פעל ועשה כמו סדר ליל ער״ח, וסדר ה׳ באב (פטירת רבינו הארי ז״ל), ל״ג לעומר. תיקון לשובבים, תיקוני תפלות סדר היום, דבר בעתו מה טוב ורובם ככולם מקימים אותם בעירנו בבל יע״א בחשק עצום ובאהבה רבה ושמחה גדולה, וכמה אנשים הולכים אצלו ומגלים לו סודתיהם מתודים על פשעיהם ומבקשים ממנו תקונים. והוא בחכמתו הנפלאה המציא להם תיקונים קלים וישרים וסמכם על הקדמות האר״י ז״ל הנם כתובים על ספרו הישר ס׳ לשון חכמים ח״א וח״ב לך נא ראה כי מצאת שמה כי תדרשנו.

בשנת תרס״ט קודם פטירתו באיזה חודשים כתבו לו מכתבים ויקירי ירושלים רבניה וגדוליה כי יואיל בטובו לעלות ההרה על מכון הר ציון לקבל עליו משרת ראשון לציון כיד שעל ידו תהיה צליחתנו ותכבה אש המחלוקת (והגם כי מקצתם ציון ישאלו על זה, ונומיתי להם כי מידע ידענא ביה כי מאן ימאן) והמה נתחכמו וסדרו לו מכתבים כי רק שמו יקרא עלינו, וגם להורות ולהבין ותול״מ, ושאר עול הצבור והיחיד וכיוצא המה בכתף ישאו, ועכ״ז תשובתו הרמתה כך היתה במכתבו לי יום יוד ניסן, בשעה זו קבלתי שלשה מכתבים מן פו״פ ושלשתם מתנבאים בסגנון א׳ לבקש ממני וכו׳ וגם מן ב׳ בתי דינין שבירושת״ו ומן ק״ק התימנים יצ״ו קבלתי כנז׳ והחזרתי להם תשובה כי לא אוכל לעשות הדבר הזה ומעלתו יקבל המכתבים מתוך המכתב וימחול לשלחם לידם. ואם הרב... אינו מצוי בירושת״ו ימחול למסור המכתב ליד... כי גם ממנו קבלתי מכתב כנז׳ ואני הצעיר חקרתי ושאלתי על הרב... ואמרו לי שנסע מפעה״ק קודם איזה ימים (לחיפה או ליפו ת״ו אינני זוכר בדיוק) ושאלתי את בנו אם מר אביו כתב להרה״ג מור היר״ח שרצונו לנסוע, והשיב לא, יען כי זו הסיבה בן לילה היתה, ונולדה לו מחדש והכרח לנסוע לאיזה ימים וכשהרציתי הדברים לפני בני עליה והם מועטים היודעים מהמכתבים הנז״ל המה ראו כן תמהו והחזיקו את רבנו לבעל רוה״ק. ואני החזרתי תשובת המכתב לרבינו זלה״ה וסימתי כי בענין הרב... לא נמצא כעת פעה״ק, ויען כי אין דרך הרב הנז׳ לנסוע מירושת״ו לכפרים וכו׳ כו״ע היתה פליאה בעיני רבים וכן שלמים מאתנו והחזיקו את הרה״ג נ״י לבעל רוה״ק, ויהי כמשיב (יום י״ד סיון) לנעמ״י מוד״ע מקבלת מכתביו היקרים טו״ב ול״ג למב״י ושו״ש משה״ט וכו׳. וראיתי באחד מכתביו הנז״ל חלום אחד שחלם בשעה שאינה מן היום ולא מן הלילה והנני אומר לכבודך חלמא טבא חזית והיא רחוקה ממני, והגם שאמרו חז״ל משחרב בהמ״ק בטלה ונתנה לתינוקות, אך באמת גם זו רחוקה ממני.

קודם פטירתו באיזה ימים רצה ללכת להשתטח על מצבת אדוננו יחזקאל הנביא זיע״א כדרכו בקודש בימיו האחרונים (עי׳ בקונטרס מראות יחזקאל בספר עוד יוסף חי) ויעל אל על קרוב למקום ההוא (יום י״ג אלול תרס״ט, והוא ישב על כסא תורתו י״ג אלול תרי״ט סך הכל חמשים שנה תמימות תהיינה מיום ליום זיע״א) ויביאוהו בבלה, וכל העיר הלכו לקבלו ולחלוק לו כבודו האחרון ונוסדו ונועדו יחדיו זקנים עם נערים ועוללי טיפוחים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה וגם הנשים המניקות לקחו ילדיהן בחיקהן וכולם הלכו לאחר מטתו וגדל המספד כמספד הדדרמון כפלים בבקעת בבל, וספדה הארץ משפחות משפחות לבד ונשיהם לבד, ובכל יום משבעה ימי בכיתו סגרו חנויותיהם ובטלו מלאכותיהם ונתקבצו בביהכ״נ הגדול, ושמה הספידוהו וקוננו עליו, הוי אדון והוי הודו. ולפי שהיה תימה גדול׳ בעיני הקהל, ענין פטירתו חוץ לביתו וכו׳ הוכרח הרב המופל׳ בנס׳ ובנ׳ כמוהר״ר מהרש״א נר״ו לגלות זה בפרהסי׳ באמצע דרשתו והספדו (שהוא היה הספדן ביום א׳ מימי השבעה) וכך אמר שנגלה לו כי רבינו הקדוש הוא שורש מיוסף הצדיק זיע״א ובהכרח צריך להיות הפטירה במקום א׳ והקבורה במקום א׳ דוגמת יוסף הצדיק זיע״א שהעלו את עצמותיו וד״ל. והיה בדעתי לכתוב עוד ועוד משבחי רבנו זלה״ה אמנם לאפס מקום וגם שלא יאמרו סיימתינהו וכו׳ נקיטנא בקצי״רי והיה הקצ״ר אמיץ, אך חשבתי דרכי לכתוב פה מעשה שהיה אחר פטירת רבנו זלה״ה ואסיים בה, והיא כי מיום שנלב״ע רבנו זלה״ה התחילו לילך ולהשתטח על מ״ק רוב תושבי העיר (חמישים אלף בפ״י) בכל יום עש״ק, ולפי שבתי החיים הוא סמוך לשכונת הישמעלים המה ראו כן תמהו, והתחילו להיות שואלים ודורשים על מה זה נוהרים המונים המונים בכל יום עש״ק? והשיבו להם כי פה נגנז ארון התורה, חכימא דיהודאי, דמי לבר אלהין, וגוי אחד אכלתהו אש הקנאה אש לא נופח והזיד להקניט את היהודים ולבזותם, והרהיב עז בנפשו בתוך ריבוי עם הקודש אשר הפרידם וקרב אל מצבת הקודש וגילה כנף בגדיו בכדי להשתין ח״ו על מ״ק, והנה האומלל אחזתו רוח עועים ונפל ארצה ובאשר כרע שם נפל שדוד, ואחוזת מרעהו רעים רעועים בראותם כל זה הביאו חמור וישאוהו עליו והוליכוהו לביתו, וסבל ג׳ ימים יסורים קשים ומרים וסוף כל סוף המטה שעלה עליה לא ירד ממנה ויחי לאות לבני מרי, כן יאבדו כל אויביך ה׳, ומהיום ההוא והלאה התחילו להוקירו ולכבדו גם הגוים ולהדליק לו נרות ונודרים לו נדרים ונדבות בעד רפואתם. וגדול נס האחרון כי א׳ יהודי רך ויחיד המחלה תקפתהו וניטל ממנו כח הדיבור ונתאלם לגמרי, וכששמעו קרוביו ענין הגוי הנז׳ לקחוהו אמו ואחותו והלכו להם על מקום מ״ק רבינו זלה״ה ושפכו שיחתם ודמעתם ונשתטחו על קבורתו והעלו עפר על ראשן, ולא משו מתוך המקום הקדוש עד שנפתח פה הילד והתחיל לדבר.

אחר כל הדברים והאמת האלה אערוך תפלה, יה״ר שזכותו וזכות תורתו וקדושתו חסידותו ופרישותו ומעשיו הטובים יגן עלינו וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל בכלל, ובפרט לי אני עבדו נאמן ביתו אשר התהלכתי לפניו בלב שלם באמת ובאמונה.

אלו הם שמות. הספרים שנדפסו מן החבורים של הרב המחבר זללה״ה הדור אתם ראו ולכו הזו מפעלות איש צדיק ותמים ויוסף הוא והשליט הוא המשביר זאת חקת התורה תורת חכם, מקור חיים בן פורת יוסף וישראל אהב. את יוסף הוא היה מונה ספרי דבי רב את הנודעים על סדר האלף בית ישמע חכם ויוסף לקח.

א אבן שלמה דרושים בפרד״ס על שיר השירים ואם המלך על רות. קרן ישועה על מגלת אסתר נדפס פעם אחת.

ב אדרת אליהו דרושים על התורה נדפס פעם אחת.

ג אמרי בינה חדוד לתלמידים. נדפס ממנו חלק ראשון.

ד ברכת אבות דרושים ומוסר על מסכת אבות נדפס בפ״א

ה בן יהוידע על האגדות שבש״ס בנועם מגדים חמשה חלקים נדפס פ״א.

ו בניהו על האגדות כמעשהו בראשון כך מעשהו בשני נדפס ממנו חלק ח״א בפ״א

ז בניהו פירוש על התקונים נדפס ממנו איזה גרגירים בשני חלקים נדפס פ״א ויש לו עוד והמה בכתובים

ח בן איש חי דרושים על התורה בדרך הפרד״ס והלכות לשתי שנים נדפס פעם ראשונה בכרך אחד ושניה ושלישית בשני כרכים דרושים לבד והלכות לבד וכבר ספו תמו

ט בן איש חיל שני חלקים דרושים בפרד״ס לארבע שבתות שקבעו חז״ל לדרוש בהם לצבור דבר בזמנו והם שבת הגדול ושבת כלה ושבת תשובה ושבת זכור ומחוברים לח״א ספר שני אליהו דרושים לעלוי נשמות הצדיקים וספר נוה צדיקים הספדים על הצדיקים וחלק שני דרושים בפרד״ס לד׳ שבתות הנז׳ נדפסו פ״א.

י דעת ותבונה שרשים לבאים בסוד ד׳ ללמוד חכמת האמת מלוקטים ומסודרים מספרי רבינו מהרח״ו זצ״ל נדפס פ״א

יא חסדי אבות דרושים ומוסר על חסדי אבות נדפס ב״פ.

יב כתר מלכות מלוקט ומסודר מספר יצירה ומשאר ספרי קבלה ודברי סנגוריה ללמוד אותו בשני ימים של ראש השנה וכפור והושענה רבה דבר בעתו מה טוב נדפס שלשה פעמים.

יג לשון חכמים ב׳ חלקים ויחודים כוונות להולכים בתמים ותקונים לחוזרים למקורים מפני תקנ״ת השבי״ם נדפסו כמה פעמים.

יד סדר היום סדר לימודים ויחודים לתפלות ושאר הדברים הצריכים יום יום נדפס פ״א.

טו סדר לערב ר״ח בשם משמרת החודש וסדר שבעה באדר וחמשה באב וסדר ל״ג לעומר נדפסו כמה פעמים.

טז עוד יוסף חי כפי סדר בן איש חי דרושים בפרד״ס והלכות דבר דבור על אופניו נדפס פ״א וכמעט בלתי מצוי

יז קאנון אל נסא סדר הנהגה ומוסר לנשים בלשון ערבית נדפס שני פעמים.

חי רב ברכות שו״ת על ארבע חלקי השלחן ערוך נדפס פ״א.

יט רב פעלים כשמו כן הוא שו״ת על ארבע חלקי השלחן ערוך בארבע חלקים עם סוד ישרים בסוף כל חלק, שו״ת לבאים בסוד ד׳ נדפס פ״א.

כ תקון תפלה כשמו כן הוא קטן הכמות ורב האכות על סדר התפילה נדפס פ״א

ועוד יש לו כמה ספרים וחיבורים בנסתר ובנגלה והמה בכתובים יקרים מפנינים נודעים ולא נודעים. ולכן כל מי שחננו ד׳ בזהובים יכול לקנות עולמו בשעה אחת אם ירצה להדפיס את הספרים שכבר ספו תמו או לתמוך בהפדסתם או מן הכתובים. יפנה ישר להרב על פי הכתובת הזאת [ח״ר דוד יצ״ו בכמוהר״ר יעקב בכמוהר״ר יוסף חיים זלה״ה בגדאד עיראקי או עַל־יְדֵי הרב בן ציון חזן בירושלים ושכרו כפול מן השמים.