לשון חכמים/חלק ב/מד

תקון לאיש שעכבה לו הנישואין אשתו הראשונה שמתו

פעם אחת בא איש אחד לאדמו״ר המנוח זצוק״ל וספר לו כי מזה ג׳ שנים ויותר משנפטרת אשתו. והיה חפץ לאדם לו אשה אחרת וכשהיה מדבר על איזה בתולה וגומר התנאים בין קרוביה ולא הספיק ליארס, והנה בחלום חזיון לילה תבא אשתו הנפטרת להכלה ותאיים עליה ואומרת לה שתזהר שלא תקח את בעלה. ואם לא תשמע לה אז תדע כי תחנוק אותה וכו׳ וכו׳. ובבוקר תספר הכלה באזני קרוביה ושולחים להאיש הנזכר ידיעה כי בטלו התנאים וכן עזה״ד לג׳ ולד׳ בתולות אשר גומר התנאים עמהם תבא הנפטרת בחלום כנז׳ ואז נתן לו רבינו ז״ל את התיקון הנזכר ואני הצעיר הייתי מכלל יו״ד החכמים שעשו התיקון: תחלת הכל ישבו בביתי הכנסת עשרה אנשים כשרים לבדם:

אח״כ יזמין זה האיש צרור אחד שיש בתוכו מאה ואחד מטבעות של גרוש ועוד צרור אחד יש בו י״ח מטבעות ויתפוס תחלה צרור של ק״א מטבעות בידו ויאמר בפני העשרה הנז׳

הֲרֵֽינִי מתנדב מאה ואחר מטבעות אלו לצדקה למנוחת נֶֽפֶשׁ וְרֽוּחַ ונשמת אשתי פ׳ בת פ׳ אשר נפטרה מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ (ויתפוס צרור הב׳ ג״כ) ועוד אני מתנדב שמונה עשר מטבעות אלו לצדקה למנוחת נְּפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וְנְּשָׁמוֹת של כל הנשים מבנות יִשְׂרָאֵל אשר נפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתחוס ותחמול ותרחם על נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה של אמתך פ׳ בת פ׳ ועל כָּל־נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת של מתי יִשְׂרָאֵל שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ואתה האל הנוצר חסד לאלפים בטובך הגדול תשפיע שפע רב להם. ותתן להם כח ועזר ואומץ לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַחַיִּֽים, בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (יכוין ר״ת בט״ר צת״ג). יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ג׳ פעמים

ואז ימסור כסף הצדקה שבידו ביד הגבאי ואח״כ יאמר בפני עשרה הנזכר בקשת המחילה בסדר זה:

הנה אנכי מבקש מחילה גמורה ושלימה כתקנת חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מאשתי פ׳ בת פ׳ שנפטרה מֵעוֹלָם הַזֶּה בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָרֶץ ועוד אני מבקש מחילה גמורה ושלימה כתקנת חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מכל מתי יִשְׂרָאֵל האנשים והנשים על כל אשר חטאתי להם בֵּין בְּאֽוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לנפשם בין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לגופם בין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לממונם בין שֶּׁחָטָֽאתִי בדבר הנוגע לכבודם בין בזמן היותם בחיים בָּעוֹלָם הַזֶּה בין אחר שנפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה על הכל אני שואל ומבקש מחילה גמורה ושלימה לפני יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

אח״כ יאמרו אותם העשרה ביחד נוסח זה

בצירוף קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִרְשׁוּת ביד של מעלה (חכמה ובינה) וּבִרְשׁוּת ב״ד של מטה (תפארת ומלכות) וּבִרְשׁוּת תורתנו הקדושה וּבִרְשׁוּת סנהדרי גדולה וּבִרְשׁוּת סנהדרי קטנה מסכימים אנחנו וגוזרים בכח תורתנו הקדושה על כל נְּפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וְנְּשָׁמוֹת שנפטרו מֵעוֹלָם הַזֶּה שלא יהיה להם רשות ושליטה על פ׳ בין פ׳ לקטרג ולעכב בזווג השני שצריך לו להזדווג עם אשה חדשה באירוסין ונשואין ולא יהיה להם כח לרדוף אחר פ׳ בן פ׳ להפר מחשבתו ולבלבל דעתו ולקלקל מעשיו בזווג החדש עם האשה אשר היא מזומנת לו מן השמים וְיִהְיֶה לו עזר וסיוע לקיים הזווג השני במהרה בלתי שום מעכב ויתקיים בו מאמר הכתוב מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהֹוָֽה׃

אח״כ יאמר

אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב״ג ית״ץ)

קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן)

נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג״ד יכ״ש)

בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (בט״ר צת״ג)

חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ: (חק״ב טנ״ע)

יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ: (יג״ל פז״ק)

שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת: (שק״ו צי״ת)

ואומר בלחש: בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

אח״כ יאמרו

מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: (ג׳ פעמים)

ואח״כ תכף יתקע התוקע תשר״ת תש״ת תר״ת. אח״כ יאמרו כולם

וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃

ואח״כ קדיש יהא שלמא: