לשון חכמים/חלק ב/לז

תיקון לזרע של קיימא

אלו המתענים כל אחד יקבל עליו התענית מבעוד יום בזה הנוסח:

הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וגם לבטל מעליו כל קללות ואלות וכל פִתְחוֹן פֶּה לרעה, ואתה אל שדי אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה, נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים תפרוש על עבדך פב״פ סוכת שלומך, ותקרע רוע גזר דינו בשם קר״ע ותסיר מעליו כל קללות ואלות וכל פִתְחוֹן פֶּה לרעה, ותצילהו מכל צָרָה וְצוּקָה, ותצילהו מכל מקטרג ומשטין, ותהפוך לו הַקְּלָלָה לִבְרָכָה ויזכה להוליד מאשתו בנים זכרים של קיימא ויגדלם לתורה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

ביום התענית ישבו המתענים בבית הכנסת וגם הוא ישב עמהם וילמדו סדר זה וקודם הלימוד יאמרו המתענים בקשה זו:

הרי אנחנו מוכנים לִלְמוֹד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים ומשנה וסתרי תורה לְכַפֵּר בַּעֲד פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כל קללות ואלות ופתחון פה לרעה:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ אשר נלמוד היום בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, וּלְמַֽעַן שמך הגדול. וּלְמַֽעַן תורתך וּלְמַֽעַן רחמיך וחסריך תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עברך פב״פ ותצילהו מִכָּל־צָרָה וְצוּקָה, ותצילהו מִכָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, ותצילהו מכל קללה וּמִכָּל־פִתְחוֹן פֶּה לרעה, שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה וְחַיִּים טוֹבִים, וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים, על עבדך פב״פ וְתַהֲפֹךְ לו הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

אח״ך ילמדו סרר זה וגם האיש הנזכר ילמוד עמהם תנ״ך הנדפסים בקריאי מועד בליל שבועות. אח״ך ספר חמישי של תהלים אח״כ משניות הנדפסים בקריאי מועד הנז׳. אח״ך אדרא זוטא.

לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃ יִזְכֹּ֥ר כׇּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃ יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל   יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃ הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ ג״פ

יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃ אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃ כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃ בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃ לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃ מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃ יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃ רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃ לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃ כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃ עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃ עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃ כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃ יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ׃ אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּישׁוּעָתִֽי׃ שלשה פעמים

אח״ך יתקע התוקע תשר״ת תש״ת תר״ת. אח״ך יאמרו בקשה זו:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כשהיה בית המקדש קיים היו מקריבין לְפָנֶֽיךָ עולות ומנחות וחטאות ואשמות על מזבחך הַקָּדוֹשׁ ועתה בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ חרב מקדש וְאֵין לָנוּ מזבח וְלֹא כֹהֵן שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ, וְגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ שהקרבתי לְפָנֶֽיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי בְּתַעֲנִיתִי הַיּוֹם הַזֶּה והרתחתי אותם בְּחַמִּימוּת חֻלְשַׁת גּוּפִי כדי שֶׁיִּהְיֶה נחשב תַּֽעֲנִיתִי זה כְּקָרְבַּן אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד עבדך פב״פ וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כל קללות ואלות וכל פִתְחוֹן פֶּה לרעה:

אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה אשר למדנו הַיּוֹם הַזֶּה תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עברך פב״פ ותצילהו מכל צָרָה וְצוּקָה ותצילהו מכל גזרה קשה ורעה וגו׳ (ויסיים כנז״ל):