לשון חכמים/חלק ב/לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תקון לאשה שלא היתה זהירה בהדלקת נרות של שבת קודש[עריכה]

הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי להתענות תַּֽעֲנִית יָחִיד לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר מתמעט בְּתַעֲנִיתִי חָשׁוּב וּמְרוּצֶה כְּקָרְבַּן רֵיחַ־נִיחוֹחַ אִשֵּׁה לַֽיהֹוָֽה לְכַפֵּר בַּעֲד האשה פב״פ ולתקן ולחזק ולאמץ ולעזור את נפשה רוחה ונשמתה שלא עצרו כח לבא אל מנוחתם ותהיה מנוחתם כמוד, מנוחת שלום השקם ובטח. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט״ר צת״ג) וְתַצִּילֵֽם מהמשחית ומכל צר וְאוֹיֵב, ויזכו לרשת חלק טוב בגן עדן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

בליל התענית יעשו תקון כרת וילמדו משניות קריאי מועד, וסבא דמשפטים, ואדרא זוטא. וקודם הלימוד יאמר זה:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת ללמוד משנה, וסתרי תורה לְכַפֵּר בַּעֲד האשה פב״פ ולתקן ולחזק ולאמץ את נפשה רוחה ונשמתה:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְקַבֵּל בְּרָצוֹן לִמּוּדֵֽינוּ בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה הַלַּֽיְלָה הַזֹּאת, וְיִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לִמּוּדֵֽינוּ בתורתך הקדומה בַּלַּֽיְלָה הַזֹּאת לִמְחוֹל וְלִסְלֹחַ וּלְכַפֵּר לְנֶֽפֶשׁ רֽוּחַ וּנְשָׁמָה של אמתך פב״פ. על כל חטאות ועונות ופשעים וגם על חלול כבוד שבת אשר חללה בהיותה בחיים בָּעוֹלָם הַזֶּה ותציל אותה מכל צר ומשחית ותציל אותה מִכָּל־מִינֵי יסורין וצער ותעשה בחסדיך חֶסֶד חִנָּם עם אמתך פב״פ. לגופה ונפשה ורוחה ונשמתה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

ביום ילמדו תנ״ך של קריאי מועד. ואח״ך תהלים ב״פ. אחר הלימוד גם כן יאמרו יהר״מ וגו׳. ויאמרו בקשה אחר הלימוד כמו בלילה, ויעמדו ויתקעו בשופר תשר״ת תש״ת תר״ת. ויעשו לה השכבה וידליקו נר אחד למנוחתה: