לשון חכמים/חלק ב/יח

ליום המילה

אם ידע האדם באיזה יום נכנס בבריתו של אברהם אע״ה, אז יזהר בכל שנה ושנה לומר באותו היום בקשה זו, וזה תוארה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶֽיךָ כי כהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא יום (פ׳) לחודש (פ׳) שֶׁהוּא היה יום שמיני ללידתי נכנסתי בבריתו של אברהם אָבִינוּ עליו השלום, בשנה הראשונה שנולדתי בה, וקיים בי עבדך אבי מצות מילה ופריעה (ע״י שליח) כאשר צוית אותנו בְּתוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה, ונתגלה הכלי השלישי של היסוד האמיתי הנקרא קודש קדשים, ויצא אורו, ונתבטלה אחיזת החיצונים ונתחברו שמונה ושבעים אורות החסדים עם שמונה ושבעים אורות הגבורות ונתמתקו אורות הגבורות באורות החסדים:

אָֽנָּֽא ה׳ לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ תעזרני ותסייעני לשמור אות ברית קודש אשר חתמת בבשרנו, ותצילני מכל חטא ומכשול ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות ותצילני מִכָּל־מִינֵי פגם הברית הן בְּמַחֲשָׁבָה הן בדבור הן במעשה הן בחוש הריאות, הן בחוש השמיעה, הן בשאר חושים. ובכולם אהיה טהור בקדושת הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל. ותזכני שאתגבר על יצה״ר, ותהיה מחשבתי קשורה ודבוקה בקדושתך תמיד, כי ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל האומות ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל טומאותיהם ומכל תועבותיהם, וְכַכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: אַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:

נוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ עַל שֶׁהִנְחַֽלְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ, אֶֽרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן, עַל שֶׁהוֹצֵאתָֽנוּ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם, וּפְדִיתָֽנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִֽיתְךָֽ שֶׁחָתַֽמְתָּ בִּבְשָׂרֵֽנוּ, וְעַל תּוֹרָֽתְךָֽ שֶׁלִּמַּדְתָּֽנוּ, וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּֽנוּ, וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָֽנוּ:

אָֽנָּֽא ה׳. לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות וְיִהְיֶה לי לב שמח בעבודתך תמיד ותעזרני על דבר כבוד שמך מעתה ועד עולם אמן. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃