לשון חכמים/חלק ב/טז

סגולה לרפאות את החולה

סגולה לרפאות את החולה בא אדם כשר ויר״ש וילמוד דברי תורה של קל וחומר אלו:

לֹא יִטֹּל אָדָם אֵם עַל הַבָּנִים, אֲפִלּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְּצֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְאִסָּר, אָמְרָה תוֹרָה, לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים. קַל וָחֹמֶר עַל מִצְוֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: (חולין סוף פרק י״ב)

וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, וְכִי מָה מִטַּמֵּא לוֹ. אִם תֹּאמַר, כְּלֵי עֵצָיו וּבְגָדָיו וּמַתְּכוֹתָיו, מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִים. עַל מֶה חָסָה הַתּוֹרָה. עַל כְּלֵי חַרְסוֹ וְעַל פַּכּוֹ וְעַל טִפְיוֹ. אִם כָּךְ חָסָה הַתּוֹרָה עַל מָמוֹנוֹ הַבָּזוּי, קַל וָחֹמֶר עַל מָמוֹנוֹ הֶחָבִיב. אִם כָּךְ עַל מָמוֹנוֹ, קַל וָחֹמֶר עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. אִם כָּךְ עַל שֶׁל רָשָׁע, קַל וָחֹמֶר עַל שֶׁל צַדִּיק: (נגעים פרק י״ב)

אמר ריש לקיש, אין אור של גיהנם שולטת בפושעי יִשְׂרָאֵל, קל וחומר ממזבח הזהב. מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי יִשְׂרָאֵל שמלאין מצות כרמון דִּכְתִיב כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך על אחת כמה וכמה: (חגיגה כז.)

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח־לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים, וּכְתִיב וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם. לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ [לוֹ] שְׁנֵי בָנִים וּבַת אַחַת אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ לֹא הָיָה לְךָ לִלְמוֹד מִמֹּשֶׁה רַבָּךְ שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה אַף אַתָּה בְּדוֹל עַצְמְךָ מִמֶּנָּה אָמַר לוֹ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יֵשׁ לִי בָּנִים מִמֶּנָּה וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ וְלֹא לְגָרְשָׁהּ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה אַתָּה שֶׁאִשְׁתְּךָ זוֹנָה וּבָנֶיךָ [בְּנֵי] זְנוּנִים וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אִם שֶׁלְּךָ הֵן אִם שֶׁל אֲחֵרִים הֵן כָּךְ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן בָּנַי בְּנֵי בְּחוּנַי בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶחָד מֵאַרְבָּעָה קִנְיָנִין שֶׁקָּנִיתִי בְּעוֹלָמִי. תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב יְֽהֹוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב הַר־זֶ֗֝ה קָנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד דִּכְתִיב עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא עָמַד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמְךָ בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ גְּזֵירוֹת בַּעֲבוּרֶךָ. עָמַד וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים וּבִטֵּל גְּזֵירָה וְהִתְחִיל לְבָרְכָן שֶׁנֶּאֱמַר וְֽ֠הָיָ֠ה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם וְגוֹ׳ וְֽ֠הָיָ֠ה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי. וְ֠נִקְבְּצ֠וּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְגוֹ׳ וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה: (פסחים פז:)

אַשְׁרֵ֤י ׀ הַגֶּ֣בֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶ֣נּוּ יָּ֑הּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ֥ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃ אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״ אַל תִּקְרֵי ״תְלַמְּדֶנּוּ״, אֶלָּא תְלַמְּדֵנוּ. דָּבָר זֶה מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ. יחקַל וָחוֹמֶר מִשֵּׁן וָעַיִן. מַה שֵּׁן וָעַיִן שֶׁהֵן אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת, יִסּוּרִין שֶׁמְּמָרְקִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן: (ברכות ה.)

ואח״כ יאמר בקשה זו:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן לימוד קל וחומר אשר אמרתי, וּלְמַֽעַן מדת אל שהיא מדה הראשונה משלש עשרה מדות רחמים. וּלְמַֽעַן תפלת משה עבדך שהתפלל ואמר לְפָנֶֽיךָ:

אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ

ולמען סוד התפילה הזאת ושמות הקודש הָרְמוּזִים בה ומצורפים בה, תָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עבדך (פב״פ) ותרפאהו רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, והעלה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לכל תחלואיו ולכל מכותיו, ותתן לו כח ובריאות וחוזק ואומץ בכל איבריו וגידיו, ותרחמהו ותחייהו חיים ארוכים טובים ומתוקנים ותברכהו לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כִּי אֵל רוֹפֵא רַחְמָן וְנֶֽאֱמָן אָֽתָּה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

וטוב שיעשה למוד הנז״ל ובקשה הנז״ל בעת רצון ובעמוד השחר, וככה יעשה גם בעבור חולי העינים, ויש עוד סגולה להטיף טפין של מים בתוך הכלי, ויכוין כנגד אותיות אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ שהם י״א אותיות בנקודותיהם, ואח״כ יאמר בקשה על זה ואח״כ ישתה החולה את המים ההם, ולא זכרתי זה כאן כי יבא במ״א בעזה״י: