לשון חכמים/חלק ב/טו

סגולה להנצל מעיה״ר

סגולה להנצל מעיה״ר, יאחוז גודל ימינו בתוך אצבעות שמאלו, וגודל שמאלו יאחוז בתוך אצבעות ימינו, ובעודו אוחז בזה ובזה יאמר

אָֽנָּֽא פ׳ בר פלונית מזרעא דיוסף אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא כַּכָּתוּב בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן.

וירגיל האדם לעשות דבר זה בכל יום קודם שיצא מפתח ביתו ללכת וגם בכל פעם שהוא יושב בין בני אדם והוא חושש מעיה״ר שלהם יעשה כן:

ועוד סגולה שנית, יתן גודל ימינו בנחיר ימין וגודל שמאל בנחיר שמאל, ויגביה הנחיריים כדי שיראה אותם בעיניו, ויכוין נחיר גימ׳ רס״ח, וגודל גימ׳ מ״ג וצירוף שניהם יחד עולה שי״א, כמנין שי״א נימין קדישין. והנה שי״א מצד ימין ושי״א מצד שמאל עולה מספר תרכ״ב, ואז יאמר בעוד שהגודלים שלו הם תוך נחיריו והוא רואה את נחיריו.

כִּ֤י תִרְכַּב֙ עַל־סוּסֶ֔יךָ מַרְכְּבֹתֶ֖יךָ יְשׁוּעָֽה. וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל־הֵיכַל־קׇ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ׃ וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים. בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן.

גם ידוע הוא דעיניו של דג רומזים לסוד עינא פקיחא וככתוב באדרת נשא אר״ש לר״א למאי היא רמיזא, א״ל לגוני ימא דלית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא וכו׳ ע״ש, על כן טוב לעשות בחתיכה קטנה של כסף או של זהב צורת ראש דג עם העינים שלה ויתלה אותה האדם בבגדיו או בשלשלת מורה השעות שתולה בצוארו או במקום אחר שיערב לו, וכן יתלה זאת לקטן בכובעו, או בחוט בצוארו במקום גלוי. והיא סגולה טובה לבטל עיה״ר מן האדם הנושא אותה. ויש מביאין ראש דג ממש ומולחין אותו ומיבשין אותו ותולין אותו בחצר על הכותל במקום גבוה וגלוי לעיני הכל, וגם זה הוא טוב מאד: