לשון חכמים/חלק ב/ה

סדר לימוד לעשרת ימי תשובה

בכל יום מעשרת ימי תשובה תלמוד לשון ספרא דצניעותא דיקנא מהימנותא לא אדכר וכו׳ עד דרשו ה׳ בהמצאו כתיב, וכאשר העתקתי לשונו לעיל בסימן ד׳ בסדר התשליך, ואח״ך תלמוד שלשה פסוקים מי אל כמוך כאשר הם מסודרים לפניך בלוח בהבאתי לעיל בסדר התשליך, ואח״ך תלמוד בקשה זו, ככה תעשה בכל יום מן עי״ת מר״ה עד יוה״כ ועד בכלל, וזה נוסח הבקשה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עשה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן שלשה עשר תיקונים דיקנא קדישא עלאה המתגלים ומשפיעים ומאירים בעולם האצילות בחודש השביעי הזה ועי״כ נפתחים שלשה עשר שערי רחמים כדי לקבל השבים בתשובה וְכַכָּתוּב: דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם עלינו ועל בני ביתנו ועל כל יִשְׂרָאֵל אחינו, וְקַבֵּל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת־תְּפִלָּתֵֽנוּ. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ. כי אתה ה׳ הרוצה בתשובה, וִימִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, ואתה צוית אותנו עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶָךְ: וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי הוֹשֵֽׁעַ נְבִיאָךְ: אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ׃ וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר:

שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ (בכל יום יכוין בעומק השייך לאותו היום כי הם עשרה עמקים הנזכרים בספר יצירה) אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְמַֽעַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃

אלו הן הסדר העמקים שצריך לכוין דבר יום ביומו:

(א׳) עומק ראשית כתר, (ב׳) עומק ראשית חכמה, (ג׳) עומק אחרית בינה, (ד׳) עומק טוב ורע דעת, (ה׳) עומק דרום חסד. (ואו) עומק צפון גבורה, (ז׳) עומק מזרח תפארת, (ח׳) עומק רום ועומק תחת נצח והוד, (ט׳) עומק מערב יסוד, (יוד) עומק מערב מלכות.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל, זְכוֹר לָנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, ואם עונותינו רבו למעלה ראש, הנה שם אדנ״י העליון בשנים עשר אותיותיו הנרמזים בשנים עשר תיקוני דיקנא עלאה קדישא הוא יעמוד ויכפר עלינו. ואם גבר הדין הנה מ״י שהיא הַבִּינָה העליונה יעמוד לנו כַּכָּתוּב: אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ מי יעמוד ודאי. דכל אסוותין מנה נפקין כַּכָּתוּב: מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ. איהי תחוס עלן דכל אורחין דתיובתא ורחמי פתיחן מנה והא רעותא דיו״ד לא אפסיק מנה לעלמין ואתיהיב בה ברשותה כל חירו דעבדין כל חירו דכלא כל חירו דחייבייא לדכאה לכלא כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם, וּכְתִיב וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה, יוֹבֵ֥ל הִוא֙. וְכַכָּתוּב עַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שׇׁרָשָׁ֔יו. משום ההוא נהר דאתי ונגיד ונפיק תדיר ולא פסיק:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שימשך שפע וברכה מעומק הבאר שֶׁהוּא הנתיב שבנקודת הבינה, וְעַל־יְדֵי התעוררות הנתיב הזה שבתוך הַבִּינָה יתעורר הנתיב העליון שֶׁהוּא מבוע הכל להוציא מים זכרים ולהמשיך ברכות כנגד מים נוקבין שעולים מנתיב התחתון שבכינה, כְּדִכְתִיב וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן, וּכְתִיב נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר־אֱלֹהִ֑ים, ועל זה נֶאֱמַר מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה, עומק הכל, עומק הבאר אשר המבועות יוצאין ונמשכים ממנו לברך הכל:

רבון העולמים קיים לנו תפלת משה נביאך שאמר וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י. ויתגלה המזל השמיני הנקרא נוצר חסד, ומזל השלשה עשר הנקרא ונקה, וימשך מהם טל עליון מפרצוף לפרצוף עד המלך הַקָּדוֹשׁ והמלכה חקל תפוחין קדישין, ומשם ימשך לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, וְחַיִּים וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה יאהדונהי צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃