לשון חכמים/חלק ב/ד

סדר התשליך

בענין התשליך ביום ראש השנה כתב רבינו זצ״ל בשער הכונות וז״ל ענין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום ראשון של ראש השנה אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים הגדול או אצל מעין או באר מים חיים וקורין אותו תשליך. הנה הוא מנהג יפה ויותר טוב אם יהיה מחוץ לעיר. ויעמוד על שפת הים או על שפת הבאר או המעין ויקרא שם שלשה פסוקים של מי אל כמוך וגו׳ ישוב ירחמנו וגו׳ תתן אמת ליעקב וגו׳ שבסוף מיכה המורשתי, דאלו הם בחינת י״ג תיקוני דיקנא עלאה דא״א, וצריך שתכוין בפירוש המלות איך נרמזים בהם מספר הי״ג, והיכן הוא מקום כל תיקון ותיקון באיזה מקום מן הפנים העליונים דא״א, ע״ד שנתבארו אצלינו בענין ויעבור וי״ג מידות דתפילת שחרית דחול וכו׳ וכשתאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם תכוין שיושלכו כל חטאיך ועונותיך וגם המקטרג העליון יושלך במצולות ים העליון, כי לסיבה זו הוצרך לאומרו על הים או על המים חיים אבל צריך שתכוין לכונה שביארנו בדרוש י״ג מידות וכו׳:

ודע כי שורש כל הדינין והגבורות הם שני שמות אלהי״ם אדנ״י כי גם הגבורות הם שתי בחינות זכרים ונקבות והזכרים הם אותיות מנצפ״ך והם שם אלהים והנקבות הם שכ״ה דינים שהם בגמטריא נערה והם שם אדנ״י. והנה אלו הם השרשים של מצולות הדינים, ואלו הם סוד התיקון הט׳ של י״ג תיקוני דיקנא הנרמז בתיבת לאלפים והם סוד אותם השערות העומדים באמצע בין תיקון הח׳ אל תיקון הי״ג והם נקראים מצולות ים העליונים הנזכר בי״ג מידות שאמר מיכה ותשליך במצולות ים וכו׳:

והנה ב׳ שמות של אלהי״ם ואדנ״י עם האותיות והכולל הם מספר קס״א ומקורם ושרשם הוא שם אהי״ה במלוי ההי״ן שהוא מספר קנ״א ועם עשר אותיותיו עולה מספר קס״א כמנין ב׳ שמות הנז׳. גם מלת לאלפים הוא מספר קס״א גם נקרא זה התיקין הט׳ לאלפים על שם שלשה שמות הנזכר המתחילים באות אל״ף, והם אהי״ה אלהי״ם אדנ״י וזהו מלת לאלפים. וענין מה שצריך לכוין בזה הוא להמשיך מן מזל העליון תיקון הח׳ הנקרא נצר חסד שהוא שם הוי״ה במילוי יודי״ן שהוא מספר חסד כמנין ע״ב וממנו תמשיך ותשפיע הארה אל תיקון הט׳ הנקרא לאלפים, שהוא שם אהי״ה במלוי ההי״ן אשר הוא מספר קנ״א ועם עשר אותיות הוא קס״א כמנין לאלפים, ואז תכוין להמשיך עם זה את ב׳ שמות אלהי״ם אדנ״י הנקראים מצולות ים כנז׳ והם מספר לאלפים ועי״כ ותשליך במצולות ים כל חטאתם שהוא התיקון הט׳ ג״כ של מי אל כמוך ואז אותם החטאות שחטא האדם ועשה אותם מעשה ממש כנודע מאמר רז״ל כל העובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד, כי ממש נבראים מלאכים רעים וקטיגורים, ע״י אותם החטאות כנודע ואלו הקטיגורים הנקראים חטאתם יורדים ונשלכים במצולות ים דס״מ ונחש ואינם עולים משם לפי שכבר נמתק שרשם שהם שני שמות אלהי״ם אדנ״י ואינם משפיעים בהם:

ונודע כי מוכרח הוא שבאותם הקטיגורים יתערבו עמהם ניצוצות הקדושה בסוד תערובת טוב ברע בכח החטא שחוטא האדם, ולכן בהגיעך אל תיקון הי״ג שהוא ונקה אשר הוא שם של אהי״ה דיודי״ן וזהו מלת ונקה לשון נקוי ותמיד יהיו בין עיניך סדר השמות האלו ובפרט בעת שתעסוק בתורה תכוונם תמיד במחשבתך אם תראה שהיצה״ר מתגרה בך ובפרט אם אדם עושה תיקון שז״ל שהוא תיקון טיפות ניצוצות הקדושה שנתערבו בקליפה כי אז החיצונים מתגרים באדם מאד עכ״ד יע״ש:

וזה הוא סדר התשליך הלימוד והבקשות תחלה וסוף, וקודם קריאת השלשה פסוקים של מי אל כמוך הנז״ל יאמר לשון ספרא דצניעותא הקדוש, ואם ירצה יאמר גם לשון האדרא הנדפס במחוור ראש השנה והא לך לשון ספרא דצניעותא (פרק ב׳ בזוה״ק ח״ב דקע״ז ע״ב)

דיקנא מהימנותא לא אדכר (פירוש לא נזכר בתורה דיקנא דא״א) מאודנין נפקת (פירוש מתחלת האזנים בצד העליון מתחיל הדיקנא) בסחרנהא דבוסיטא (פירוש סביב תואר הפנים) סליק ונחית חוטא חוורא בתליסר מתפרש (פירוש הם סוד היותם שערות לבנות והם י״ג תיקונים)

תִּקּוּנָא קַדְמָאָה מקמי פתחא דאודנין שארי יקירו לאתתקן (פירוש תיקון הראשון מתחיל תחת פיאות הראש כנגד האזן ששם הוא שני ראשין דדיקנא)

תִּקּוּנָא תִנְיָנָא (נחית בשפירו ברישא דשפוון מהאי רישא להאי רישא קאים (פירוש תיקון הב׳ הוא שערות שעל השפה מקצה הימין עד קצה השמאל)

תִּקּוּנָא תְּלִיתָאָה ארחא דנפיק תחות תרין נוקבין דפרדשקא לאעברא חובה דִּכְתִיב וְ֝תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע (הוא ארחא שבאמצע השפה העליונה פנויה בלא שערות)

תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה תחות שפוון אסחר שערא לרישא אחרא (פירוש שערות שבשפה התחתונה)

תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה ארחא אחרא נפיק תחותוי (פירוש תמת השפה התחתונה ג״כ אלמא אמלא מכוון מכל ארחא שבשפה העליונה)

תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה חפי תקרובתא דבוסמא לרישא דלעילא (ופירוש דהלחיים נקראים תקרונתא דבוסמא מלשון לחייו כערוגת הבושם והוא במקום שמתחיל הזקן להתרחב תחת התיקון הראשון ונמשך על כנגד הפה)

תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה תרין תפוחין אתחזון לאנהרא בוצינין (פירוש הם הפנים שאין בהם שערות)

תִּקּוּנָא תְמִינָאָה מזלא דכולא תלייא עד ליבא ביה תליין עלאין ותתאין (פירוש הוא לוחב הזקן צל העליון המגולה לכל ונראה לחוץ מתפשט באורך מן הפה על הטבור, ביה תליין עלאין שהם או״א לידוע או״א במזלא אתכלין ותתאין הוא ז״א כי על לאשו מגיעין שעלות אלו ועל ידם נמשך השפע לראש ז״א)

תִּקּוּנָא תְשִׁיעָאָה אינון דתליין לא נפקין דא מן דא (פירוש בין שני המזלות הארוכים שהם צד העליון וצל התחתון מובלעים קצת שערות ואומן השערות הקטנים לא נפקי דא מן דא)

תִּקּוּנָא עֲשִׁירָאָה חפיין זעירין על גרונא (פירוש למטה מן מזל התחתון שהוא צל התחתון של הזקן יש שערות קטנים חופים על הגרון והם בפני עצמן ואין מובלעים תוך שערות המזלות כמו תיקון הט׳ הנז׳)

תִּקּוּנָא חַד סָר דיקירו רברבין מתשערין בשיעורא (פירוש כל אלו השערות דחפיין על גרונא נוסף בהם עוז תיקון אחל שגם אלו מתשערין בהשוואה אחת ולא נפקי לא מן לא אלא תליין בשקולא חדא)

תִּקּוּנָא תריסר שפוון אתפנון מכל סטרין זכאה למאן דנשיק מאינון נשיקין (פירוש הפה הקדוש הוא פנוי וריקן מן השערות מכל סטרין להיינו בין שפה העליונה ובין שפה התחתונה)

תִּקּוּנָא תְּלֵיסַר בההוא מזלא דכלא נגדין תליסר משיחין דאפרסמונא דכיא, כלא בהאי מזלא שכיח וסתים (פירוש הוא רוחב שערות הזקן והוא צר התחתון כלפי הצוף המתפשט על הטבור כי הזקן הוא עב מאל ונחלה לשנים וצל העליון הנגלה לחוץ הוא תיקון השמיני הנז״ל וצל התחתון הוא תיקון הי״ג הנזכר ושני תקונים אלו הם דוקא הנקראים מזלות שהם מזל עליון ומזל תחתון ונקראים מזלות לפי שהם יורדין ונמשכין באורך ונתלין ועומדין כלפי מטה מלשון תזל כטל אמרתי ואין בכל התיקונים כמו אלו השנים ששניהם יורדין ונוזלין ונמשכים על טבורא דיליה והם בסוד זכר ונקבה, ואו״א יונקים משניהם כי אבא יונק מן העליון ואימא מן התחתון, והנה ע״י המזל הזה הי״ג נמשכין תליסר משיחין לאפרסמונא דכייא שהם האורות של כל י״ג תקוני דיקנא קדישא, ובהאי מזלא די״ג שהוא סוד הנוקבא כלא שכיח וסתים)

בזמנא דמטא תשרי ירחא שביעאה משתכחי אלין תליסר דעלמא עלאה, ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי בההוא זמנא דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ כְּתִיב )פירוש כי בחודש תשרי משפיעים י״ג תיקוני דיקנא קלישא בעלמא עלאה שהוא עולם האצילות ועי״כ מתפתחי תליסר תרעי דרחמי כלי לקבל השבים בתשובה ועל כן בההוא זמנא דרשו ה׳ בהמצאו כתיב, שאפילו יחיד מתקבלת תפילתו בתשובה):

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהו״ה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הנה אנחנו מוכנים ומזומנים לומר שלש עשרה מכילן דרחמי והמה שלשה פסוקים הכתובים עַל־יְדֵי עבדך מיכה הַנָּבִיא הנרמזים בהם שלש עשרה תיקוני דיקנא עילאה אשר נהגו יִשְׂרָאֵל לומר ביום הזה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו לתקן שורש תיקון מנהג הזה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתהא חֲשׁוּבָה וּמְקוּבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ קריאת הפסוקים הנרמזים בהם שלש עשרה מדות של רחמים האמורים עַל־יְדֵי נביאך מיכה המכוונים אל שלש עשרה מדות האמורים עַל־יְדֵי משה עבדך ויעלה לְפָנֶֽיךָ כאלו כוננו בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם וכאלו השגנו כל הסודות הָרְמוּזִים בהם וברוב רחמיך תתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע והכנה לעשות רצונך בלבב שלם ולעשות נחת רוח לְפָנֶֽיךָ ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע בכל המצות והתפילות והתיקונים שנעשה בעזרתך ואנחנו מכוונים בכל לדעת משה רבינו ע״ה ולדעת רבי שמעון בן יוחאי ע״ה ולדעת רבינו יצחק לוריא אשכנזי ע״ה וכונתינו ככונתם:

ועוד יאמר בקשה זו בלחש כתפלת העמידה, והשמות לא יזכירם בפיו אלא יכוין במחשבתו.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתהא שעה זו עת רצון לְפָנֶֽיךָ ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו ה׳ אֱלֹהֵֽינוּ במדת החסד ובמדת הרחמים ותעורר רחמיך בקריאתינו זו להמשיך שפע והארה מן המזל העליון תיקון השמיני הנקרא נוצר חסד שֶׁהוּא שם יו״ד ה״י וי״ו ה״י אל התיקון התשיעי הנקרא לאלפים שֶׁהוּא שם אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה ובזה יתמתקו שני שמות אלהי״ם אד״ני מיתוק גמור ושלם כרצונך, ובכן ותשליך במצולות ים כל חטאתינו, וכל המקטרגים רעים יושלכו במצולות ים:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שאתה בטובך תעורר רחמיך וְעַל־יְדֵי שם אל״ף ה״י יו״ד ה״י יתבררו ויעלו כל ניצוצי הקדושה אשר נתערבו ברע בחטאינו ויהיו כל ניצוצות הקדושה מבוררים ומנוקים ומלובנים ונקה להם להעלותן למקום הקדוש, וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ב״פ יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ ב׳ פעמים

אחר כך תאמר שלשה פסוקים

מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ אל נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ רחום וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע וחנון לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ ארך לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ אפים כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא ורב חסד: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ ואמת יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ נצר‏ חסד וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם לאלפים: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב נשא עון חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם ופשע אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ וחטאה מִ֥ימֵי קֶֽדֶם ונקה: ג״פ

ותאמר אותם במתון ובישוב ותצייר האותיות שלהם כסדרן נגד עיניך וכאשר רשומים בלוח הזה שלפניך ותאמר אותם שלשה פעמים בזא״ז ונהגו לנער שולי הגלימא שלהם לתוך הים או לתוך הבאר כשאומר ותשליך במצולות ים כל חטאתם, ואוחזים בגלימא מחציה וכל זה הוא פועל דמיוני לחזק הדבר אשר מתכוונים עליו וכאשר אמר נחמיה ע״ה (ככתוב בנחמיה סימן ה׳) גַּם־חׇצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים אֶת־כׇּל־הָאִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָקִ֜ים אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה מִבֵּיתוֹ֙ וּמִ֣יגִיע֔וֹ וְכָ֛כָה יִהְיֶ֥ה נָע֖וּר וָרֵ֑ק ע״ש, וכזאת תמצא בנבואת (ירמיה הע״ה סימן נ״א) וְהָיָה֙ כְּכַלֹּ֣תְךָ֔ לִקְרֹ֖א אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה תִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ אֶ֔בֶן וְהִשְׁלַכְתּ֖וֹ אֶל־תּ֥וֹךְ פְּרָֽת׃ וְאָמַרְתָּ֗ כָּ֠כָה תִּשְׁקַ֨ע בָּבֶ֤ל וְלֹֽא־תָקוּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵבִ֥יא עָלֶ֖יהָ וְיָעֵ֑פוּ עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃ וכזאת תמצא (במלכים ב׳ סימן י״ג) גבי יואש שא״ל אלישע הע״ה פְּתַ֧ח הַחַלּ֛וֹן קֵ֖דְמָה מול ארץ ארם והכה בקשת באויר, והכל הוא פועל דמיוני לחזק הדבר המתכוון אליו:

והא לך סדר הי״ג מכילן דרחמי של פסוקים מי אל כמוך איך נרמזים בהם י״ג תיקוני דיקנא ותכוין באמירתך כפי הלוח הזה אחת לאחת

מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ: אֵ֥ל: תִּקּוּנָא קַדְמָאָה דדיקנא דאריך שֶׁהוּא שערות שבצד הזקן שתחת פאתי הראש:

נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙: רַח֖וּם: תִּקּוּנָא תִנְיָנָא שֶׁהוּא שפה העליונה:

וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע: וְחַנּ֑וּן: תִּקּוּנָא תְּלִיתָאָה שֶׁהוּא ארחא שבשפה העליונה:

לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ: אֶ֥רֶךְ: תִּקּוּנָא רְבִיעָאָה שֶׁהוּא שפה התחתונה:

לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ: אַפַּ֖יִם: תִּקּוּנָא חֲמִישָׁאָה שֶׁהוּא ארחא שבאמצע הזקן:

כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: וְרַב־חֶ֥סֶד: תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה שֶׁהוּא מרחב הלחיים:

יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ: וֶאֱמֶֽת: תִּקּוּנָא שְׁבִיעָאָה שֶׁהוּא תרין תפוחין:

יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ: נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙: תִּקּוּנָא תְמִינָאָה שֶׁהוּא מזל העליון צד הזקן הנגלה:

וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם: לָאֲלָפִ֔ים: תִּקּוּנָא תְשִׁיעָאָה שערות שבין תרין מזלות (ויכוין להשליך כל המקטרגים למצולות ים דנחש ופלוני):

תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב: נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן: תִּקּוּנָא עֲשִׁירָאָה שערות הסמוכות לגרון:

חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם: וָפֶ֖שַׁע: תִּקּוּנָא חַד סָר שערות השוים - בהתפשטותם:

אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ: וְחַטָּאָ֑ה: תִּקּוּנָא תְּרֵיסָר שֶׁהוּא הפה:

מִ֥ימֵי קֶֽדֶם: וְנַקֵּה֙: אל״ף ה״י יו״ד ה״י: תִּקּוּנָא תְּלֵיסַר שֶׁהוּא מזל התחתון ונקה מספר שם אל״ף ה״י יו״ד ה״י ויכוין עַל־יְדֵי שם זה לנקות את נצוצי הקדושה שנפלו לקליפות להעלותם לשרשם:

רבון עלמא עבדך מיכה נביאה אמר מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ תְּלֵיסַר מכילן דרחמי אתחזון הכא. וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקוני דיקנא קדישא. עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין:

הא תְּלֵיסַר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא. מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ חד. נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ תרי. וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע תלת. לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ ארבע. לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ חמש. כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא שית. יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ שבעה. יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ תמנייא. וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם תשעה. תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב עשרה. חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם חד סר. אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ תריסר. מִ֥ימֵי קֶֽדֶם תליסר. לקבל דא. אֵ֥ל מדה חד. רַח֖וּם מדה תרין, וְחַנּ֑וּן מדה תלת. אֶ֥רֶךְ מדה ארבע. אַפַּ֖יִם מדה חמש. וְרַב־חֶ֥סֶד מדה שית. וֶאֱמֶֽת מדה שבעה. נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ מדה תמנייא. לָאֲלָפִ֔ים מדה תשעה. נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן מדה עשרה. וָפֶ֖שַׁע מדה חד סר. וְחַטָּאָ֑ה מדה תריסר. וְנַקֵּה֙ מדה תליסר. אנא ה׳ אל חי תספיק לנו שפע אור וברכה חן חסד ורחמים ואומץ. נא ה׳ אל פודה עטרנו שמחנו: (באומרו אנא ה׳ אל חי הנז״ל יכוין דמלות אלו עד הסוף הם אותיות י״ג מידות אל רחום וגו׳ הנז״ל מסודרים כפי מילות הבקשה הזאת אחת לאחת)

רבון עלמא הא עבדך משה רעיא מהימנא אחית מכילן דרחמי לתתא. ואנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בדיקנא דז״א. דאיהו מתתקן בתשעה תקונין. ונגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין:

רבון עלמא הא עבדך דוד מלכא משיחא אמר. מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ׃ יְהֹוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃ יְהֹוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי׃ ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם׃ ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים׃ תשעה תיקונין אמר דוד מלכא משיחא הכא. מִֽן־הַ֭מֵּצַר קָרָ֣אתִי יָּ֑הּ חד. עָנָ֖נִי בַמֶּרְחָ֣ב יָֽהּ תרי. יְהֹוָ֣ה לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א תלת. מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם ארבע. יְהֹוָ֣ה לִ֭י בְּעֹזְרָ֑י חמש. בְּעֹזְרָ֑י וַ֝אֲנִ֗י אֶרְאֶ֥ה בְשֹׂנְאָֽי שיתא. ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה שבעה. מִ֝בְּטֹ֗חַ בָּאָדָֽם תמנייא. ט֗וֹב לַחֲס֥וֹת בַּיהֹוָ֑ה מִ֝בְּטֹ֗חַ בִּנְדִיבִֽים תשעה. לבתר אמר כׇּל־גּוֹיִ֥ם סְבָב֑וּנִי בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם. בתיקונא דדיקנא דא תשעה תיקונין דאינון שם ה׳ אנצח את אויבי וכל אינון דמצערין לי ואשצינון מן עלמא. ועל דא בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם. בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם. בְּשֵׁ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה כִּ֣י אֲמִילַֽם:

רבון עלמא עביד בגין עבדך משה רעיא מהימנא. דאחית מכילן דרחמי לתתא. ואחיד דיקנא דמלכא קדישא. ואוקיר ליה ביקירו עלאה. ועביד בגין עבדך דוד מלכא משיחא דאדכר תשעה תיקונין דמלכא לאכנעא שנאוי. ותכרית כל אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו. וְכָל־הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה וכל החושבים ויועצים עָלֵינוּ רעה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. הַ֥אֲשִׁימֵ֨ם ׀ אֱֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֢וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ בָֽךְ׃ יִהְי֣וּ נֶגֶד־יְהֹוָ֣ה תָּמִ֑יד וְיַכְרֵ֖ת מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃ תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד  בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן. יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה דּוֹחֶֽה. יְֽהִי־דַרְכָּ֗ם חֹ֥שֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּ֑ת וּמַלְאַ֥ךְ יְ֝הֹוָ֗ה רֹדְפָֽם׃ וְהָ֘רֵ֤ק חֲנִ֣ית וּ֭סְגֹר לִקְרַ֣את רֹדְפָ֑י אֱמֹ֥ר לְ֝נַפְשִׁ֗י יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ אָֽנִי׃ יֵבֹ֣שׁוּ וְיִכָּלְמוּ֮ מְבַקְשֵׁ֢י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָח֣וֹר וְיַחְפְּר֑וּ חֹ֝שְׁבֵ֗י רָֽעָתִֽי׃ יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחְדָּו֮ שְׂמֵחֵ֢י רָעָ֫תִ֥י יִֽלְבְּשׁוּ־בֹ֥שֶׁת וּכְלִמָּ֑ה הַֽמַּגְדִּילִ֥ים עָלָֽי׃ יָרֹ֣נּוּ וְיִשְׂמְחוּ֮ חֲפֵצֵ֢י צִ֫דְקִ֥י וְיֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהֹוָ֑ה הֶ֝חָפֵ֗ץ שְׁל֣וֹם עַבְדּֽוֹ׃

אָֽנָּֽא ה׳ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים. עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, זְכוֹר לָנוּ בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְיַעֲלֶה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְכַוֵּן. בשלש עשרה מדות הקדושים היוצאים מהם. וכאלו עשינו זיווגי המדות אשר אחד באחד יגשו להמתיק הדינין. ויתעוררו הרחמים הגדולים וייפן מצח א״א רעוא דכל רעוין במצח ז״א. ועין א״א בעיני ז״א, והשפיע לנו שפע גאולה וחירות ורצון וטובה. וברכה וישועה וְחֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים וְחַיִּים טוֹבִים ושלום. וְתַעֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה. אוֹת לִישׁוּעָה. אוֹת לְרַחֲמִים. וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ, וְיֶחֱזוּ אוֹיְבֵינוּ וְיִכָּלְמוּ. כִּי אַתָּה יְהֹוָה עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הבטחתנו עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹאת נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ עבדיך עמך וְנַחֲלָתְךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ, זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, מְצַפִּים לִישׁוּעָתְךָ וּבוֹטְחִים עַל צִדְקוֹתֶיךָ. כִּי כֵן דַּרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם תָּמִיד, חָנֵּנוּ יְהֹוָה חָנֵּנוּ, וּבִישׁוּעָתְךָ מַלְכֵּנוּ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ, וּמַהֵר חוּשָׁה לְעֶזְרָתֵנוּ, וְכָל־הַקָּמִים עָלֵינוּ לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם. תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן. יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ יְהֹוָ֣ה דּוֹחֶֽה׃ יֵבֹ֤שׁוּ רֹֽדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שׇׁבְרֵֽם׃

וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵל׃ בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ׃ אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ׃ וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם׃ אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃ סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי׃ פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג׃ שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה. אֱלֹהִ֤ים ׀ זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם׃ שִׁ֘יתָ֤ה יְהֹוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃ (הפסוקים הנזכר אע״פ שאומרם בלשון יחיד יכוין בהם על כללות ישראל שבגולה) קׇרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃ אַתָּ֤ה יָדַ֗עְתָּ חֶרְפָּתִ֣י וּ֭בׇשְׁתִּי וּכְלִמָּתִ֑י נֶ֝גְדְּךָ֗ כׇּל־צוֹרְרָֽי׃ פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שתרחם עלי ברחמיך הרבים וקיים לי בחסדך את הדבר אשר הבטחתנו עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה חוזך כאמור: אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃ הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃ תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃ כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃ הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃ תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עתה עת רצון וימשך אור גדול ושפע גדול לשרשים העליונים ומשרשים העליונים ימשך לפרצופים העליונים. ומפרצופים העליונים לפרצופים התחתונים ויתפשט השפע מאחד לאחד מראש ועד סוף כפי הסדר הראוי להם ויתמתקו כל הגבורות והדינין. וגם ימשך שפע גדול ממלכות דעתיק המלובשת בְּמַלְכוּת דאריך אנפין להאיר ולהשפיע שפע גדול למלכות נוקבא קדישא דז״א. להשלים בניינה ותיקוניה וְהָיָ֤ה אוֹר־הַלְּבָנָה֙ כְּא֣וֹר הַחַמָּ֔ה. וממנה ימשך שפע גדול למלכא משיחא. וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ וְחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת. וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יִרְמְיָה נְבִיאָךְ: כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ וְנֶאֱמַר עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא: כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עתה עת רצון וימשך ממקור החיים העליונים שפע ברכה עליונה וקדושה עליונה לחכמה דמחשבה עליונה. ותפתח מקור אותה הַחָכְמָה מַחֲשָׁבָה עליונה להשפיע קדושה עליונה וברכה רבה לשורשי מקורות העליונים של שרשי החסדים העליונים והרחמים הגדולים. ותפתח האוצר הטוב העליון השמים העליונים. ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לירושלים העליונה ולבהמ״ק העליון. ותפתח חלוניה ושעריה של ירושלים העליונה ושל בהמ״ק העליון ותשמע ותקבל בְּרַֽחֲמִים וּבְרָצוֹן את תפלתנו. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ יחד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ. ותשפיע לנו תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַֽחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְשַׂבַּע אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסֶֽךָ, וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ, מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵֽינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵֽינוּ, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

אל נא אמץ נא לנו

אל נא ברך נא לנו

אל נא גאל נא לנו

אל נא דעה נא לנו

אל נא הרויחה נא לנו

אל נא הושיעה נא לנו

אל נא הצליחה נא לנו

אל נא והאר נא לנו

אל נא זרז נא לנו

אל נא חזק נא לנו

אל נא חמול נא לנו

אל נא חנון נא לנו

אל נא טהר נא לנו

אל נא ישר נא לנו

אל נא כלכל נא לנו

אל נא כונן נא לנו

אל נא לבב נא לנו

אל נא מגן נא לנו

אל נא נשא נא לנו

אל נא סמוך נא לנו

אל נא עזור נא לנו

אל נא פרנס נא לנו

אל נא צדק נא לנו

אל נא קדש נא לנו

אל נא רחם נא לנו

אל נא רפא נא לנו

אל נא שגב נא לנו

אל נא שמור נא לנו

אל נא תמוך נא לנו

עשה עמנו אות לאורה

עשה עמנו אות לאהבה

עשה עמנו אות לברכה

עשה עמנו אות לגדולה

עשה עמנו אות לגילה

עשה עמנו אות לדרור

עשה עמנו אות להצלחה

עשה עמנו אות להרוחה

עשה עמנו אות לותרנות

עשה עמנו אות לזכות

עשה עמנו אות לחיים טובים

עשה עמנו אות לחמלה

עשה עמנו אות לחנינה

עשה עמנו אות לחן וחסד

עשה עמנו אות לטובה

עשה עמנו אות לישועה

עשה עמנו אות לכלכלה

עשה עמנו אות לליבוב

עשה עמנו אות למנוחה

עשה עמנו אות למגן וצנה

עשה עמנו אות לנעימות

עשה עמנו אות לנשיאות

עשה עמנו אות לסמיכה

עשה עמנו אות לעזרה

עשה עמנו אות לפרנסה טובה

עשה עמנו אות לצדקה

עשה עמנו אות לצהלה

עשה עמנו אות לקוממיות

עשה עמנו אות לרחמים

עשה עמנו אות לרפואה

עשה עמנו אות לרצון

עשה עמנו אות לשלום

עשה עמנו אות לששון

עשה עמנו אות לשמחה

עשה עמנו אות לתקוה טובה

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֶשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ, בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּים לְדוּכָנָם, לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וּמָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים:

כׇּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכׇל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹאת נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהֹוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ שלשה פעמים

וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ‏ מִלְחָמָ֥ה לַיהֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃

גם פסוק זה יאמרו שלשה פעמים:

שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֑וֹת מִמַּעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ יְהֹוָֽה׃ (יכוין עומק ראשית כתר) אֲדֹנָי֮ שִׁמְעָ֢ה בְק֫וֹלִ֥י תִּהְיֶ֣ינָה אׇ֭זְנֶיךָ קַשֻּׁב֑וֹת לְ֝ק֗וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְמַֽעַן תִּוָּרֵֽא׃ קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃ נַפְשִׁ֥י לַאדֹנָ֑י מִשֹּׁמְרִ֥ים לַ֝בֹּ֗קֶר שֹׁמְרִ֥ים לַבֹּֽקֶר׃ יַחֵ֥ל יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֹ֫וָ֥ה כִּֽי־עִם־יְהֹוָ֥ה הַחֶ֑סֶד וְהַרְבֵּ֖ה עִמּ֣וֹ פְדֽוּת׃ וְ֭הוּא יִפְדֶּ֣ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל עֲוֺנֹתָֽיו׃ שלשה פעמים:

אח״ז יאמר

הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּיָֽהּ׃ (וכשאומר כל הנשמה תהלל יה יכוין בשם כה״ת הרמוז בר״ת כל הנשמה תהלל):

יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: (ואומרים קדיש)