לשון חכמים/חלק א/עב

תיקון למי שנתכעס הרבה עד שקרע כלים בהמתו או שבד כלים בחמתו ואינו יכול להתענות ימים הקצובים לתיקון זה יעשה כך

יטבול קנ״א טבילות כמנין כעס עם הכולל ואם אינו יכול לטבול קנ״א טבילות יטבול ט״ז טבילות כמנין כע״ס במ״ק עם הכולל. וקודם הטבילה יאמר בקשה זו אך קודם הבקשה יעשה נטילת ידים בסירוגין ג״פ זא״ז כמו נט״י דשחרית אחר השינה וידחוק עצמו לטבול קנ״א טבילות כי יוכל לטבול במקוה חם ולא יזיק מרבוי הטבילות.

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מְקַבֵּל עָלַי מ״ע של התשובה כַּכָּתוּב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. וַהֲרֵֽינִי מתחרט על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ועויתי ופשעתי ועברתי על מצות עשה ועל מצות לא תעשה מדאורייתא וגם מצות דרבנן. וַהֲרֵֽינִי מתוודה ומתחרט בפרטות על עון הכעס שכעסתי וקרעתי כלים בחמתי (ושברתי כלים בחמתי) וקלקלתי ופגמתי בקדושה למעלה וגם עשיתי קלקול בנפשי למטה וגרמתי לסלק מעלי אור הקדומה ועתה הנני מודה ועוזב. והרני מוכן לטבול במקוה (יכוין מקו״ה גימ׳ קנ״א ואם אין לו מקוה אלא באר מים חיים יאמר בבאר מים חיים) מאה וחמשים ואחד טבילות כמנין שם אהי״ה במלוי ההי״ן (יכוין אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה) (ואם אינו יכול לטבול קנ״א טבילות אלא טובל ט״ז טבילות כנז״ל לא יאמר כמנין שם אהי״ה במלוי ההי״ן).

כדי לתקן עון הכעס שמספרו עם הכולל שלו מאה וחמשים ואחד (או יאמר לתקן עון הכעס שעולה במספר קטן ששה עשר) ויתמתקו שני שמות אדנ״י אלהי״ם שהם תרי בתי דינא רפיא וקשיא שמספרם מאה וחמשים ואחד. ויתגלו אורות החסדים ויתנכרו ויתפשטו למתק כל הדינין הקשין והרפין ויתבטל כל האף והחרון. ויתבטל היצה״ר של הכעס וע״ז ויתבטלו ביטול גמור. ומעתה ומעכשיו הֲרֵֽינִי מתחרט עליהם ומתנה עליהם שיהיו כולם בטלים ומבוטלים מעיקרן לא שרירין ולא קיימין ולא יהיו חלין כלל ועיקר ובכלהון אתחרטנא בהון מעתה ועד עולם.

ואתה האל נ״וצר ח״סד ל״אלפים (יכוין ר״ת נח״ל) ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים והפשוטים תמחול ותסלח ותכפר לכל חטאתי ועונותי ופשעי ותתקן את אשר קלקלתי ותכונן ותיישר את אשר העויתי ותמשיך עלי אור הקדושה שנסתלק מעלי. אנא ה׳ הפרד נא מעלי צד הרע שביצה״ר ותזככני ותלבנני בכח היצה״ט ותזכך נפשי ותאיר בה ותוסיף בה כח והארה להתקשר למעלה בקדושה העליונה ותכונן לבבי לעבדך ליראה ולאהבה את שמך כל הימים.

לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ טו״ב פעמים

וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ יו״ד פעמים

ואח״כ יטבול קנ״א טבילות ויעלה מן הטבילה וילבוש בגדיו וירחץ ידיו וילבוש טלית גדול ויברך עליו בכונה גדולה ואחר שילבשנו יקבץ הארבע כנפות ביד ימינו וישים אותם על החזה שלו ויכוין כל כנף מארבעתם עולה מספר כע״ס גם עולה עם הכולל מספר אהי״ה במלוי ההין כזה אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה ויכוין כי יתמתקו הדינין על ידי אורות החסדים ובעוד שהארבע כנפות ההם בידו על החזה יאמר ד׳ פסוקים אלו בפרשת פנחס בנקודותם וטעמיהם.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ פִּֽינְחָ֨ס‏ בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם‏׃ וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

ואח״כ יאמר תשעה פסוקים אלו שהם ר״ת יאהלוההי״ם שהוא חיבור שם הוי״ה ושם אלהי״ם שעולה יב״ק למתק שם אלהים שהוא דין בשם הוי״ה שהוא רחמים.

יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃

אַתָּ֤ה יְהֹוָ֗ה לֹֽא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃

הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃

לֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗ה לֹ֫א־לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃

וְחֶ֤סֶד יְהֹוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃

הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃

הַ֥לְלוּיָ֨הּ ׀ הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

יְהֹוָה֮ יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃

מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱלֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃

אחר כך יעשה סדר התשליך על שפת הבאר או על שפת המקוה וקודם יאמר בקשה זו.

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוכן לאמר שלשה עשר מכילן דרחמי האמורים בשלשה פסוקים הכתובים עַל־יְדֵי מיכה הנביא הא תליסר מכילן דרחמי אתחזון הכא וכולהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקוני דיקנא קדישא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין. הא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא. מִי אֵל כָּמוֹךָ חד. נֹשֵׂא עָו‍ֹן תרי. וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע תלת. לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ ארבע. לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ חמש. כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא שית. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ שבעה. יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ תמניא. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאותָם תשעה. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב עשרה. חֶסֶד לְאַבְרָהָם חד סר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ תריסר. מִימֵי קֶדֶם תליסר.

לקביל דא אֵל מדה חד. רַחוּם מדה תרין. וְחַנּוּן מדה תלת. אֶרֶךְ מדה ארבע. אַפַּיִם מדה חמש. וְרַב חֶסֶד מדה שית. וֶאֱמֶת מדה שבעה. נֹצֵר חֶסֶד מדה תמינאה. לָאֲלָפִים מדה תשעה. נֹשֵׂא עָו‍ֹן מדה עשרה. וָפֶשַׁע מדה חד סר. וְחַטָּאָה מדה תריסר. וְנַקֵּה מדה תליסר.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ קריאת הפסוקים הנרמזים בהם שלש עשרה מדות של רחמים האמורים על יד נביאך מיכה המכוונים אל שלש עשרה מדות האמורים עַל־יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדָּךְ. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם וכאלו השגתי כל הסודות הרמוזים בהם. ותהיה שעה זו עת רצון לפניך וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים ותעורר רחמיך בקריאתי זאת להמשיך. שפע והארה מן המזל העליון תיקון השמיני הנקרא נוצר חסד שהוא שם ע״ב יו״ד ה״י וי״ו ה״י אל התיקון התשיעי הנקרא לאלפים שהוא שם אל״ף ה״ה יו״ד ה״ה ובזה יתמתקו שמות אלהי״ם אדנ״י מיתוק גמור ושלם כרצונך ובכן ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וכל המקטרגים רעים יושלכו במצולות ים. ואתה בטובך תעורר רחמיך ועל ידי שם אל״ף ה״י יו״ד ה״י יתבררו ויעלו כל ניצוצי הקדושה מבוררים ומנוקים ומלובנים ונקה להם להעלותם למקום הקודש. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃

אח״כ יאמר מלה במלה בכונה גדולה ובישוב הדעת

מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם: תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם: שלשה פעמים

לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי׃ קנ״א פעמים

וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ קנ״א פעמים

ואח״כ ידליק נר בהיכל בבית הכנסת לפני ארון הקודש ויכוין כי נר הוא מספר שלשה יהודים הוי״ה אהי״ה. והוי״ה אלהי״ם. והוי״ה אדנ״י. שעולים מספר נ״ר ואח״כ יעשה שבעה הקפות לתיבה שבבית הכנסת ובכל הקפה יאמר מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים כולו ופסוק אחד מן פסוקי אנא בכח.

אחר כך יקח בידו מעות כפי יכלתו ויאמר בקשה זו

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מפריש מעות אלו שבידי לצדקה כדי לפדות בצדקה מה שאני חייב להתענות בעבור עון הכעס. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ הפרשת צדקה זו כאלו התעניתי כל ימי התעניות אשר אני חייב להתענות בעבור תיקון פגם עון הכעס. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בהם בעבור תיקון עון הכעס ובימי התעניות הצריכים לתיקון זה. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ג״פ