לשון חכמים/חלק א/סה

רמזים על פי הסוד על מגילת רות

א״ה מאחר שאני זוכר כאן דברים השייכים ליו״ט של חג השבועות ראיתי יפה ונכון להביא כאן רמזים ע״פ הסוד שחידש עט״ר אבא מארי הרה״ג רבי אליהו זללה״ה בכמהר״ר רבינו משה חיים זלה״ה על פסוקים של מגילת רות שקורין ביום זה וכבר נדפסו בספרו הבהיר מדרש אליהו והנני מעתיקם פה בקיצור כדי שילמדום החכמים היודעים בסוד ה׳ ביום זה בשמו הטוב וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה ולעולם.

ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז, נעמי רמז לבינה. מודע לאישה איש גבור חיל רמז לז״א שהוא בעל המלכות הנקראת גבור חיל שנבנית מהגבורות ונקראת חיל בסוד אשת חיל, ורמז במלת מודע לשון דעת שז״א הוא דעת דעולם האצילות בכללות, גם זו״ן יצאו ע״י הדעת דאו״א בסוד וידע אדם, ממשפחת אלימלך רמז לאו״א לאו״א. אלי אבא חסד, ומלך היא אימא, ושמו בועז, ב׳ ע״ז רמז לשני פרצופין דז״א שהם ישראל ויעקבו ובכללות כל אחד הוא שבעה, אבל ישראל ה״ם עשיריות שבעים, ויעקב לגבי ישראל הוא אחדים שהם שבעה, אי נמי קרינן בועז באות וא״ו בו עז רמז ללאה ורחל המחוברים בז״א ששניהם סוד הגבורה שהיא עז.

ויאמר לה בעז לעת האוכל וכו׳ ירמוז ויאמר לה למלכות, בעז הוא ז״א, לעת האוכל לעת הזווג, כי אכילה מורה על הזווג, גושי הלום ואכלת מן חלחם רמז לחב״ד בסוד לחם שבת שהם ג׳ הויו״ת ב״ה ורמז לה שהזווג יהיה שלם בסוד חב״ד, וטבלת פתך בחומץ, פתך רמז לחסדים שה״ס לחם, וחומץ גבורות ורמז שיתמתקו הגבורו׳ בחסדים, גם רמז לה וטבלת לשון טבילה שנמשך לה מבחינת הכתר וטובלת בהם כדי להזדווג פת״ך גי׳ ת״ק רמז ליסוד שהוא שם שדי שעולה מילואו מספר ת״ק, בחומץ גבורות רמז לה שהיסוד שלה נגמר ע״י הגבורות.

ותשב מצד הקוצרים, ר״ל ותשב המלכות עם ז״א בחיבור אחד ע״י הצדיקים הנקראים מחצדי חקלא בסוד תנו עז לאלהים, ויצבט לה קלי רמז להבירורים המתבררים מן הקלי׳ שע״י שנותן לה ז״א כח היא מבררת בסוד ששת ימי השבועה ועי״ז ותאכל זווג נח״י, ותשבע חג״ת, ותותר חב״ד שהם תוס׳.

ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה, פירוש אחר שביררה חזרה לברר עוד, ויצו בעז הז״א את נעריו הם הצדיקים, גם בין העומרים כלומר אפילו אחר שביררה ונעשה עמרים באצילות ג״כ צריכה לברר אוכל מתוך אוכל כידוע ולא תכלימוה ח״ו על ידי מעשיכם שלא תעשו מעשים שאינם כראוי ותתישו כוחה מלברר בשלימות אלא תעזרוה על ידי מעשיכם הטובים. וגם שול תשולו לה, ר״ל תמשיכו לה לשון שולה דגים מן הים, מן חצבתים כמנין כח״ב חג״ת נהי״ם שעולים תקמ״ו ועם הכולל תקמ״ז כמנין הצבתים ועזבתם מלשון עזוב תעזוב עמו שתתנו לה כח במעשיכם הטובים בסוד תנו עוז לאלקים ולקטה תמיד לקוט בתר לקוט, ולא תגערו בה, תגערו בהפוך אתוון תגרעו שלא תחטאו ותפגמו בה ח״ו.

ותלקט בשדה עד הערב כלומר עד שהשלימה הבירורים של היום. ותחבוט את אשר לקטה ר״ל תקנה הבירורים שלה. ויהי כאיפה שעורים כלומר ויהי הבירור שלה כלול מן עשר ספירות ממלכות עד הכתר, גם עלתה ממלכות עד הכתר, כי המלכות נקראת איפה ושערים מספר הכתר, ותשא הבירורים ותבא העיר פירוש שקבלה ה״ג מנצפ״ך שהם פ״ר ועם כללותם הם פרה בסוד פרה אדומה כמנין העי״ר.

ותרא חמותה היא אימא את אשר ליקטה כלומר ותרא אימא מה שביררה המלכות, ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה דידוע דאחר שנמשכין מוחין לאו״א ממשיכין לזו״ן וזהו ותוציא אימא ותתן לה מוחין למלכות את אשר הותירה משבעה, גם רמז באומרו ותוציא ותתן לה דידוע בסוד השינה שאימא מסלקת הנה״י מז״א ומכניסתן במלכות לעשות לה נסירה. וז״ש ותוציא אימא מז״א הם הנה״י ותתן לה למלכות.

ותאמר לה חמותה היא אימא, איפה לקט היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך. כלומר היסוד שנקרא ברוך ותגר לחמותה את אשר עשתה עמו, ותגד לשון המשכה שהמשיכה לה הבירורים אשר תקנה. ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום, בעז כי הז״א נקרא יום וגם נקרא בעז ב׳ עז.

ותדבק בנערות בעז הם נשמות הצדיקים. ללקט פירוש לברר עמהם, עד כלות קציר השעורים וקציר החטים רמז שיש בירורים שאינם ממותקים שקראם שעורים ויש בירורים ממותקים וקראם חטים וכשנשלמים כל הברורים אז ותשב את חמותה שתהיה המלכות בחינת אימא.

ושמת שמלותיך עליך סוד חשמל. וירדת הגרן לברר. וכתיב וירדתי ביו״ד לרמוז במחשבה אתבריר כולא. אל תוודעי לאיש לז״א בבחינת זווג, עד כלותו לאכול ולשתות שממשיך מוחין.

ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת, רמז שבתחלה מלבשת הנה״י שלו, יהוא יגיד לך ימשוך לך בחינת היסוד הנקרא כל אותיות לך את אשר תעשין שעי״ז תתקני הכל, גם את כ״ב אותיות מן א׳ ועד תי״ו על ידי הארת אימא הנקראת אשר, תעשין תתקני אותם ותאמר עליה כל אשר תאמרי אלי אעשה, ותרד הגרן לברר ותעש ככל אשר צותה חמותה.

ויאכל בעז הז״א, וישת שבאו לו מוחין, ויטב לבו נעשה בו הלב שמהארת המוחין נעשה הלב כנז׳ בע״ח שער פרצוף זו״ן פ״ד ויבא לשכב בחינת זווג, בקצה הערמה גי׳ ש״ך שעל ידי מ״ן דש״ך יהיה הזווג, ואמר בקצה הערמה כלומר אפילו על מקצת בירור, ותבא בל״ט גי׳ א״ם רמז שהנסירה שלה תהיה ע״י אימא ורמז ג״כ במלת בלט לומר שהנסירה תהיה אחר הדורמיטא, ותגל מרגלותיו ותשכב בסוד הזווג ויהי בחצי הלילה, המלכות שנקראת לילה בחצי דייקא שהיא מלבשת החזה, ויחרד האיש הז״א וילפת בסוד התעוררות הזווג, והנה אשה המלכות שוכבת מרגלותיו והוא רוצה שתגדל ותהיה כנגד כל פרצופו, ואמר מי את, כלומר מי אימא שנקראת מי, רצוני שתהי׳ בבחינת אימא, ותאמר אנכי רות אמתך שלא עליתי עדיין כנגד כל הפרצוף שלך אלא עודני קטנה שנחשבת אמתך לכן אבקש ופרשת כנפיך על אמתך שרוצה לעלות עד חג״ת דיליה שנעשים חב״ד שלה.

ואמרתם כה לחי, הדר מלך השמיני שהוא היסוד הנקרא חי, ואתה הז״א שלום שנתקנו הכלים דז״א ע״י היסוד הנז׳ וביתך המלכות שלום. וכל אשר לך הם או״א וישסו״ת שנשפעים זו״ן מהם שלום, כי גם הם אחוריים שלהם ירדו ממקומם ונתקנו ג״כ ע״י היסוד הנז׳, וז״א שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לְךָ, אמר ב״פ שלום על זו״ן שנתקנו ושלום לעוזרך הם או״א וישסו״ת שהם עוזרים לזו״ן, או ואמרתם לשון זווג, כה המלכות לחי היסוד.

וישלח דוד את ידו רמז לשם מ״ב שה״ס הידים, אל הכלי לברר כלים הנשברים, ויקח משם אבן שבירר הב״ן עם הכולל אבן, ויקלע שעשה חיבור ושילוב, ויך את הפלשתי דעל ידי הברורים נכנעים הקליפות.

וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל רמז ללאה ורחל הנקראים דרך בסוד דרך גבר, משכיל היסוד בסוד משכיל לאותן כלומר שעשה דוד הע״ה זווג לאה ורחל עם היסוד, ועי״ז וה׳ עמו, או הכונה וה׳ מוחין דגדלות דהויות עמו.

ובמה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם, כלומר יתרצה זה דוד אל אדוניו הקדוש ברוך הוא ע״י בירור ניצוצות הקדושה שמברר מן הראש שלהם.