לשון חכמים/חלק א/נח

לערב שבועות

ביום ערב שבועות קודם הגילוח יאמר בקשה זו:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן וּמְזוּמָן היום הזה שהוא יום ערב חג השבועות לגלה ולהעביר שערות ראשי בתער שהוא מספרו עולה כמספר שם מצמצי״ת וגם עולה מספר התער כמספר אותיות שם (אדנ״י) במלואם וַהֲרֵֽינִי מְכַוֵּן להעביר דינים הקשים, וַהֲרֵֽינִי מְכַוֵּן לקיים שתי מצות בפאת הראש פאה אחת מצד ימין ופאה אחת מצד שמאל. וחמש מצות בחמש פאות הזקן ואל שדי יהיה בעזרתי תמיד. וַהֲרֵֽינִי מכין עצמי להיות מדור וכסא אל אדם הקדוש וְכַכָּתוּב וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ וְנֶֽאֱמַר כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃ וְנֶֽאֱמַר וַיֹּ֥אמֶר לִ֖י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יִשְׂרָאֵ֕ל אֲשֶׁר־בְּךָ֖ אֶתְפָּאָֽר׃

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶֽיךָ מצות תגלחת זו שאני מקיים עתה. כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכֹל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן במצוה זו ותעשה מצוה זו פרי למעלה במקום הראוי כרצונך.

רבון עלמא אנן בעינן לאשתדלא ביקרך. יהא רעוא קמך למיהב לן חילא לאתערא ביקרך ולמעבד רעותך ולסדרא כלא כדקא יאות. ואע״ג דלית אנן ידעין לשוואה רעותא ולבא לתקנא כלא. יהא רעוא קמך דתתרעי בעובדא דילן ותתקן תיקונא דלעילא כדקא יאות. ותחשב לן כאלו אשתדלנא ביקרך כרעותך לסדרא כלא כדקא יאות. ועל דא אנן מצלין קמך ונאמר. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ כוננה ואתקין תקונא לעילא כדקא יאות עלינו אע״ג דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא בעובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא בהאי עובדא כדקא יאות. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃