לשון חכמים/חלק א/נד

לימוד לסעודה

בתוך הסעודה יזמר וישורר בקול נעים דברים אלו לקוחים ומלוקטים מספר הזוה״ק דברים כהווייתן ממש והם דברים אשר לצד עלאה ימללו:

שְׁלָמָא עֲלָךְ יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ חַגָא קַדִּישָׁא. שְׁלָמָא עֲלָךְ אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. אַנְתְּ הוּא מִקְרָא קוֹדֶשׁ. זַמִּין אַנְתְּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי קוֹדֶשׁ. לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ וּלְאִשְׁתְּאֲבָא בֵּיהּ. וְתִתְקַדֵּשׁ וְיִשְׁתַּכַּח בָּךְ חֶדְוָתָא. הָא אַנְתְּ שָׁאִיב מֵהַהוּא עֲמִיקָא דַּעֲמִיקְתָא. דְנַחֲלִין וּמַבּוּעִין נַפְקִין מִנֵּיהּ. הָא יִשְׂרָאֵל דְּאִתְקְרוּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלִין לָךְ בְּאַנְפִּין נְהִירִין. בְּחֶדְוָתָא וּבְתֻשְׁבַּחְתָּא. מְזַמְּנִין לָךְ מְתַקְּנִין לָךְ סְעוּדָתָא יְתֵירָא. מְסַדְּרִין פְּתוֹרֵי מְתַקְּנֵי גַּרְמַיְהוּ בְּמָאנֵי יְקָר. חֲדָאן וּמְשַׁבְּחִין שְׁבָחָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

חַגָּא דְפִסְחָא דְרוֹעָא יְמִינָא. כַּמָּה חָבִיב אַנְתְּ וְיַקִּיר. בָּךְ נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּתָא אַחֲרָא וְעָאלוּ בִּרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא. בָּךְ כְּתִיב שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם. הַאי לַחְמָא אִקְרֵי מַצָּה בְּגִין דְּקָא מְשַׁדֶּדֶת וּמַבְרַחַת לְכָל סִטְרִין בִּישִׁין וְעָבִיד בְּהוּ קְטָטָה. כְּגַוְנָא דְּשַׁדַּי דִּמְזוּזָה דְּמַבְרַחַת לְשֵׁדִים וּמַזִּיקִים דְּתַרְעָא. אוֹף הָכִי אִיהִי מַבְרַחַת לְכָל סִטְרִין בִּישִׁין וְעָבִיד קְטָטָה בְּהוּ. כַּמָּה חֲבִיבִין יוֹמִין דִּילָךְ דְּאִינּוּן יוֹמֵי חֶדְוָתָא. אִינּוּן יוֹמִין דְּסַלְקִין לִיקָרָא עִלָּאָה. בָּךְ חַדָאן יִשְׂרָאֵל בְּחֶדְוָתָא דְפוּרְקָנָא דְּמָארֵיהוֹן. בָּךְ מְשַׁבְּחִין יִשְׂרָאֵל גְּבוּרְתֵּיהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְדָא יָהֲבֵי חֵילָא לְעֵלָּא. בָּךְ חָדֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּסִפּוּרָא דְשִׁבְחָא דִילְהוֹן. בָּךְ אָכְלִין יִשְׂרָאֵל מֵיכְלָא דְאַסְוָתָא. בָּךְ אָכְלִין מַצָּה דְּאִיהִי אַסְוָתָא לְמֵיעַל וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא דָא אִיהוּ נָהֲמָא דְאֲחְכִּימוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל חָכְמְתָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא וְעָאלוּ בְּאָרְחָהָא. בָּךְ יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוּ צְרִיכִין לְמֶהֱוֵי שְׁמוּרִים וּנְטוּרִים מֵחָמֵץ וּשְׂאוֹר בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל מַאֲכָלִין וּמַשְׁקִין כֻּלְּהוּ נְטוּרִין. עֲלָךְ כְּתִיב אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒. תשמור סטרא דקודשא דבעי בר נש לנטרא ליה. אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ האי איהו אתר דאקרי שמור. בָּךְ כְּתִיב וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ הא מצה דלגו שמורה. ואינון שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך ואתמר עלייהו וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒. מצה איהי שמורה ובעלה דאיהו וא״ו וביה אתעביד מצוה. בך שותין יִשְׂרָאֵל ארבע כסי דחמרא ברזא דחירותא. דכל חד וחד מנייהו איהו מצוה באפי נפשה. בך גומרין ההלל בליליא מה דלא אשתכח הכי בשאר זמני וחגי. בך אשתכח רבו יתיר כְּדִכְתִיב וַתִּרְבִּי֙ וַֽתִּגְדְּלִ֔י וַתָּבֹ֖אִי בַּעֲדִ֣י עֲדָיִ֑ים. בך אשתכח זווגא דסיהרא בנהירו דשמשא בשלימו. בך אתערו קדושי מלכא. בָּךְ כְּתִיב לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהֹוָ֔ה דזווגא קדישא והוא שמורים בכלא. בך זווגא עלאה מסטרא דלעילא אתער ואשתכח. בך קטיל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כל אינון בוכרין דסטרא אחרא. בך נטיר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל כאבא על בנין. בך הוא ביטולא דע״ז ואסתלק קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ביקריה. בך אתכפיין כל חילין דסט״א. בך אחזי קכ״ה חילא, בך אתקיימו כל זמנין וחגין ושבתין. ובגין דא כולהו דוכרנא להאי ניסא דעבד בך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בך הוה נהיר ליליא כיומא דתקופא דתמוז וחמא כל עמא עובדוי דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָדָא הוּא דִכְתִיב וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה. בך פרסומי ניסא דלא הוה כהאי מיומא דאתברי עלמא. בך אתרעי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בישראל לאתדבקא אינון ביה ולמהוי אינון חולקיה כְּדִכְתִיב כִּ֛י חֵ֥לֶק יְהֹוָ֖ה עַמּ֑וֹ. בך עאלו יִשְׂרָאֵל בקיומא דאות קדישא. בך הוה רשים על פתחא בישראל רשימא דמהימנותא, בך יהב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל קשורא מאתר עלאה ברשותא דמהימנותא. בך אפיק קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל מארעא דמצרים ואסי לון מתבירו דגרמיהון ומתבירו דרוחיהון כְּדִכְתִיב וַֽיהֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם, לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וכל ארחין הוו טלקין ריחין דאסוותא ועאלין לגופייהו ואתסיין. והוו שמעין קל תושבחן ושירין דאוכלסין ורתיכין קדישין דארימו קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא והוו חדאן ונייחין ברוחיהון:

חגא דפסחא כמה חביב אנת ויקיר. הא אנת קאים בירחא דניסן דביה אתעבידו נסין רברבין לישראל. והא איהו זמנין למעבד ביה נסין רברבין לישראל בפורקנא בתראה. כמה זכאה האי ירחא דביה הוה ביטולא דע״ז. ביה שליטו יִשְׂרָאֵל על דהלא דמצראי ואלהא דילהון דאקרי תועבת מצרים. בגין דמצראי הוו פלחין למזל טלה ובגין דא פלחין לאימרא. ובגין דא מני קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל. ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ואשליט לון עליה ותפשי ליה תפיש בתפישה דילהון. ואמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מבעשור לחודש סיבו דחלא דמצראי ותפשו ליה. ויהא אסיר ותפיש בתפישה דילכון יומא חד ותרין ותלת. וביומא רביעאה אפיקו ליה לדינא ואתכנשו עליה. ובשעתא דמצראי הוו שמעין קל דחלא דילהון. דתפיש בתפישה דישראל ולא יכלין לשזבא ליה: הוו בכאן והוה קשיא עלייהו כאילו גרמייהו אתעקידו לקטלא. ואמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לישראל יהא דא תפיש ברשותייכו יומא בתר יומא ארבעה יומין. בגין דיחמון יתיה מצראי תפיש. וביומא רביעאה אפיקו ליה לקטלא ויחמון ליה מצראי היך אתון עבדין ביה דינא. ודא קשיא להו מן כל מכתשין דעבד לון קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כד יחזון אינון דינין דעבדין יִשְׂרָאֵל בדחליהון דמצראי. לבתר דקטלין ליה דיינין ליה בנורא. דִכְתִיב פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ. ואמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אל תאכלו ממנו נא. דלא יימרון ברעותא ובתיאובתא דדהלא אכלין ליה הכי. אלא אתקינו לי צלי ולא מבושל. דאילו מבושל יהא טמיר ולא יחמון ליה. אלא תיקונא דיליה דיחמון ליה הכי מתוקדא בנורא בגין דריחיה נודף. ותו רישיה עליה כפוף על קרסלוי. דלא יימרון דחיה או מלה אחרא הוא. אלא דישתמודעון ליה דאיהו דחלא דילהון ותו דלא ייכלון ליה בתיאובתא אלא על שבעא ארח קלנא ובזיון ותו ועצם לא תשברו בו אלא דיחמון גרמוי רמאן בשוקא ולא יכלין לשזבא ליה. וְעַל דָּא כְּתִיב וּבֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם עָשָׂ֥ה יְהֹוָ֖ה שְׁפָטִֽים דינין סגיאין. ותו ומקלכם בידכם ולא חרבא ורומחא ושאר מאני קרבא.

חגא דפסחא דרועא ימינא. בך אתאחדו ואתקשרו יִשְׂרָאֵל בקשורא דשמא קדישא ונפקו מרשותא אחרא. דהא בארבע עשר לירהא מתקני גרמייהו ומבערי חמץ מבינייהו ועיילו ברשותא קדישא. בך מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עלאה דבגין דא בעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין. בך זווגא קדישא בליליא קמאה אשתכח בכל סטרין. וזווגא הוא בארבע קשרין דאינון ארבע דרגין ולא מתפרשי דא מן דא. ועל דא אנן בחדוותא דלהון אתערנא למשתי ארבע כסי דחמרא. ובעינן למעבד שלמא בכלא. ולמחדי בהאי ליליא בגין דחדוותא הוא לעילא ותתא. ועוד דבעינן למשתי ארבע כסי לקבל ארבע גאולות. זכאה האי חגא דביה אשתלים סיהרא בכולא וירתא שבעין ותרין שמהן קדישין בתלת סטרין בילאו״א.

ובתוך הסעודה על השולחן ישורר פזמון זה סימנו מן אות א׳ עד יו״ד:

אסדר שבחא. לאלה כל רוחא. די עבד רווחא. לבנין קדישין.

בידא תקיפא. וחרבא שליפא. דן עמא חציפא. וכל זיני חרשין.

גלי לן נסוהי. עבד לן אתוהי. אחזי לן תימהוהי. דאינון תקיפין.

דכרין יהודאי. ית מופתין סגיאי. מחא ית מצראי. בי׳ מכתישי.

הריס ית קרוויהון. אביד ית גיתהון. שצא ית טפליהון. וגברין ונשין.

ואפיק ית עמיה. אמשיך לון רחמי. עבד בדיל שמיה. נהיר לון חמישין.

זכות אבהתנא. הוא אגין עלנא. דחס רחמנא. על רוחין ונפשין.

חמאן בני עמא. תוקפא דרב עלמא. כד בזע ית ימא. בזעין נפישין.

טבע ית מצראי. במיין סגיאי. נחתי לעומקאי. במאנין ולבושין.

ישפר האי שבחא. קודם אלה רוחא. וישלח משיחא. לבנין קדישין.

צפון

אחר שיגמור לאכול סעודתו אז יאכל כזית מחצי המצה שהצפינו לאפיקומן בהסיבה (ונכון לאכול שתי זיתים).

ברך

יברך ברכת המזון ואח״כ ישתה כוס ג׳.

הלל

נרצה מוזגין כוס ד׳ וגומרין ההלל ומתחיל שפוך וכו׳ והלל הגדול וגומר כסדר שכתוב במחזורים: