לשון חכמים/חלק א/לט

שיר לנס פורים

שיר לנס הפורים יאמר אותו בתוך הסעודה בלילה וביום הוא לחן אתה גאלת את אבותינו ממצרים אשר אומרים בליל פסח

ישתבח ויתפאר שם אלהינו.

האל הנפרע לנו מצרינו.

המדריכנו על במות אויבינו.

וירם קרנינו על כל שונאינו.

שמר הבטחתו אשר כתב בתו׳.

על ידי משה נאמן ביתו.

אף גם זאת בהיותם בארץ אוב׳

לא מאס׳ לא געל׳ כי אני אלהי׳

מי כמוך באלים ה׳ צבאות.

נאדר בקודש עושה נפלאות.

עזרת אבותינו אתה הוא מעו׳

מגן ומושיע אתה לכולם.

ויהי בימי אחשורוש.

השקו את יִשְׂרָאֵל לענה ורוש.

האל הקדים רפואה למכה.

במרדכי בן יאיר ואסתר המלכ׳

המן הרשע חשב מחשבות.

על זרע יִשְׂרָאֵל אלפים ורבבות

נאם למלך דברים רעים וקשים

להשמיד אנשים טף ונשים.

ואמר לעשות אותם חלפים.

בככרי כסף עשרת אלפים.

אמר לו המלך יהי לך קנייניך.

ועשה בהם הטוב בעיניך.

כתב וחתם כמה ספרים.

וישלח לכל הפחות ולכל השרי׳

להיות כל העמים עתודים.

להרוג ולאבד את כל היהודי׳

ומרדכי ידע כל אשר נעשה,

והוא את עיניו למרום נשא.

צעק צעקה גדולה ומרה.

טוב ה׳ למעוז ביום צרה.

געה בבכיה לצור שוכן מרומו.

כי לא יטוש ה׳ את עמו.

גזר צום שלשה ימים.

להתחנן לפני אב הרחמים,

גם אסתר המלכה עם נערותי׳

צמה וערכה את תפלותיה.

המצמיח ישועו׳ ובורא רפואות

עשה לעמו נסים ונפלאות.

החריד לב מלך ויבהילהו.

הרבה מחשבותיו ויבלבלהו.

נדדה שנת המלך בלילה ההוא.

ולא ידע כי דבר ה׳ הוא.

הביא זכרונות דברי הימים.

וימצאו שם דברים נרשמים.

את כל מעשה חרש ובגתנה.

אשר גילה מרדכי אותנה.

שאל המלך מה נעשה גדולה

למרדכי על הדבר אשר גילה.

ויענוהו לא נעשה לו.

שום דבר לשלם פעולו.

עודם מדברים ויבא המן.

לתלו׳ את מרדכי על עץ מזו׳

טרם ידבר המן את דברו.

נאם לו המלך את מאמרו.

איש אשר המלך חפץ ביקרו.

מה נעשה עמו לפארו.

נכשל המן ונלכד במאמריו.

ויערוך לפני המלך את דבריו

ילבישו אותו לבוש המלך.

אשר לבשו בהיותו מולך.

ואת סוס המלך יביאו אליו.

וברחוב העיר ירכיבוהו עליו.

יקרא לפניו אחד הפרתמים.

דברים יקרים ועצומים.

ככה יעשה לאיש להדרו.

אשר המלך חפץ ביקרו.

אמר לו המלך יפה אמרת.

עשה למרדכי כאשר דברת.

נבהל המן ונפח רוחו.

לעשות הדבר בעל כרחו.

עשה למרדכי כאשר צוה אותו

והמן אבל נדחף אל ביתו.

הגיד לחכמיו אשר קרה אותו.

אוי לו על עצמו אוי לו על ביתו

אשתו וחכמיו אמרו לו.

זה מרד׳ היהודי לא תוכל לו.

החלות לנפול נגד עיניו.

ועוד נפול תפול לפניו.

הנם עודם מדברים עמו.

והפריטים הגיעו להקימו.

הבהילוהו להביאו אל המשת׳.

אשר בו גחלי׳ על ראשו חותה

הנה היום הזה בא יומו.

להכריתו ולאבדו ולמחות שמו

אמר המלך לאסתר במש׳ היין

מה שאלתך רעייתי יפת העין.

ותאמר שאלתי על עמי היהודי

כולם ישרים יק ים וידידים.

אנשים ונשים זקנים ונערים.

להרוג ולאבד כולם נמסרים.

ויאמר המלך איזה הוא.

אשר בקש לעשות הדבר ההוא

ותאמר אסתר המן הרע הזה.

זרע אדום צר ונבזה.

אזי המלך קם בחמתו.

ממשתה היין אל גינת ביתו.

בשוב המלך מאת גנו.

ראה הוסיף עון על עונו.

אמר לו אוי לך איש חרמי.

הם לכבוש את המלכה עמי.

הדבר יצא ופני המן חפו.

אז נכרתו ימיו תמו וספו.

אמר חרבונה זאת האשמה.

עשה עץ גבוה חמשים אמה.

העמיד העץ בביתו יחידי

לתלות עליו מרדכי היהודי.

ויאמר המלך תלוהו עליו.

כי זה העץ הוכן אליו.

והנה חמת המלך שככה.

כאשר עשה למרדכי ככה.

אזי אמרו כל עדת אמוני.

כן יאבדו כל אויביך אדוני

ומרדכי יצא מלפני המלך

בלבוש מלכו׳ הנה הוא מתהל׳

תכלת וחור בוץ וארגמן.

מהודר ומזויין נעים ומזומן.

בראשו עטרת זהב גדולה.

והעיר שושן שמחה וצהלה.

ליהודים היתה אורה ושמחה.

וששון ויקר הצלה והרווחה.

הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.

כי בשם ה׳ בטחנו.

אל נקמ׳ ה׳ אל נקמו׳ הופיע.

גואל יִשְׂרָאֵל האל המושיע.

הרב את ריבינו והדן את דיננו

והנוק׳ את נקמתינו מכל אויבנו

הוא אלקינו נפרע לנו מצרינו.

המשל׳ גמול לכל אויבי נפשינו

מצמיח ישועה והצל׳ והרוחה.

ולו נאה שיר ושבחה.

הלל וזמרה עוז וממשלה.

נצח גדולה גבורה ותהלה.

תפארת קדושה ומלכו׳ עולמ׳

הוא אב הרחמן מלא רחמים.

אשרי האיש אשר לא ישכחהו

ובלב שלם תמיד יעבדהו.

אשרי האיש שישמע למצותיו

וישמור חוקיו ותורותיו.

אשרי כל המיחלים בחסדו.

כי מושיע ועוזר אין בלעדו.

לא יכלים לנצח כל החוסים בו

אשרי הגבר יחסה בו.

כעיני עבדים אל יד אדוניהם.

כעיני שפחות אל יד בעליהם.

כן עינינו אל ה׳ אלהינו.

עד שיחננו ויושיענו.

כרחם אב על בנים רחם עלינו.

כי אתה אבינו אתה מלכנו.

אָנָּא יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א, אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א. אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא, אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃