לשון חכמים/חלק א/לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בקשה בתוך סעודת פורים[עריכה]

ביום פורים אחר מקרא מגילה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות יאמר בתוך הסעודה קודם שישתכר בקשה זו.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַעַן הֶאָרַת עֲטֶרֶת הַיְּסוֹד דְּאַבָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת דְּאַבָּא הַמִּתְגַּלֵּית בְּיוֹם הַזֶּה וּלְמַעַן זְכוּת מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק אֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הִיא מִן הַהֶאָרָה הַזֹּאת, וְכַכָּתוּב וּמׇרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן, וּלְמַעַן מִצְוַת מִקְרָא מְגִלָּה בְּיוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר הִיא נִקְרֵאת אִגֶּרֶת וְנִקְרֵאת סֵפֶר וּלְמַעַן מִצְוַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים וּמִצְוַת מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמִצְוַת הַסְּעוּדָה בְּיוֹם הַזֶּה, תָּחוּס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּּ וְתָאִיר לָנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים, וּתְחַיֵּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, וּתְמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ וְתִפְרֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ. שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. וּבָֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כָּל מַחְסוֹרֵינוּ וְכָל צָרְכֵנוּ, הִנֵּה הָעֵת אֲשֶׁר יָאֲתָה לְהוֹשִׁיעַ וּלְחוֹנֵן וּלְרַחֵם אוֹתָנוּ בְּרֹב רַחֲמֶיךָ וּבְרֹב חֲסָדֶיךָ כִּי חַנּוּן אַתָּה וְדַרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם וְעוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כֹּל בָּשָׂר וְרוּחַ. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵֽינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: