לשון חכמים/חלק א/כו

לסעודת מוצאי יום כפור

אחר תפלת ערבית כשיבאו לבית ויאכלו וישתו על השלחן הנה בעודם על השלחן קודם שיברכו ברכה אחרונה על אכילתם ילמדו פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב כולה ואחריה ילמדו לשון רעיא מהימנא בפ׳ אמור דף צ״ט ע״ב ביומא דר״ה נפיק יצחק וכו׳

ביומא דר״ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין, דכל עלמא כל חד כפום ארחוי, דהא בההיא שעתא (בראשית כז) וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת דנפק מניה מאן דאחשך אפי בריין ואתפרש ושכיב על ערסיה דדינא וקרי לעשו ואמר וצודה לי צידה ועשה לי מטעמים והביאה לי׳ ורבקה אמרה אל יעקב בנה רחימא דנפשה בנה רחימא דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא, ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה, ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין, והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה ויגש לו ויאכל ואתכליל דא בדא, כיון דאתכליל בהדיה (בראשית קמב, ב) וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן דא יין דמנטרא יין דהוא חידו דלבא רזא דעלמא דאתי כדין וירח את ריח בגדיו צלותין דסלקין ובעותין ויברכהו, נח רוגזא וחדי לבא וכלא איהו רחמי, כיון דאיהו אתכליל ביעקב כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו, זמינין אתבדרו ולא אשתכחו תמן וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן, וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו ביומא דא בחדוה ובברכאן עלאין וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ טעין טועני מעובדי דעלמא, וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים חדיד לישניה למטען טענות, אתקין סהדי וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ יתער בדינוי, וְיֹאכַל֙ כמה עובדין בישין דכל עלמא דהא אשכחנא, וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ דקא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה, וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ בכמה צלותין ובעותין ואוכל מכל בטרם תבא וָאֲבָרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה. כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃ דחמי דהא צידו לא הוה כלום, עד לבתר דאמר ליה הנה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל. אלין תקיפין ואכלוסין דשאר עמין ודא קשיא ליה מכלא, וישטום עשו את יעקב למיזל אבתריה ולקטרגא ליה תדיר׳ ויעקב אזיל באינון יומין דבין ר״ה ליום הכפורים עריק לאשתזבא מניה, תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא עד דאתי ר״ה ויה״כ כדין ידעי יִשְׂרָאֵל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש כלהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון מיד ויירא יעקב מאד ויצר לו ואסגי בצלותין ובעותין (בראשית לב) וַיֹּ֘אמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהֹוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃ עד דנטיל עיטא כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י. וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו. עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃ גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה׃ כך הוא סטרא דיליה גמלים הוא נחש כמין גמל בשעתא דפתי (סמ״אל) לאדם ארכיב על נחש כמין גמל תנינן מאן דחמי גמל בחלמיה מיתה נקנסה עליו מלמעלה ואשתזיב מינה, וכלא חד, וכדין אהדר עשו אפטרופוסא דיעקב ויעקב לא בעא דובשיה ועוקציה, יעבור נא אדוני לפני עבדו, כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדיש וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שביק לחוביהון וכפר עלייהו, כיון דההוא מקטרגא אזיל בההוא דורונא ואתפרש מנייהו בעי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא למחדי בבנוי מה כְּתִיב וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת׃ כיון דיתבו בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא וקודשא בריך הוא חדי בבנוי, זכאה חולקהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. בָּר֖וּךְ יְהֹוָ֥ה לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃