לשון חכמים/חלק א/יח

גילוי דעת לעשרת ימי תשובה וכל יום

בכל יום מעשרת ימי תשובה ובפרט ביום התענית שהאדם עלול יותר לכעס וכיוצא. יזהר לומר בבקר השכם קודם עלות השחר. גלוי דעת זה וטוב לאומרו בכל ימות השנה

הריני מגלה דעתי ורצוני לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בלב שלם ובנפש חפצה וַהֲרֵֽינִי מבטל בכל לבי ובכל נפשי מעתה ועד עולם כל מיני גאוה וכל מיני כעס וחימה והקפדה וקנאה ושנאה ונקימה ונטירה וכל מיני ראיה ושמיעה של איסור וכל מיני דבור אסור וכל מיני הרהורים רעים ופגומים אם אכשל בהם ח״ו. בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד ומעתה ומעכשיו הֲרֵֽינִי מתחרט עליהם ומתנה עליהם שיהיו כולם בטלין ומבוטלין מעיקרן לא שרירין ולא קיימין. ובכולהון אתחרטנא בהון מעתה ועד עולם.

ועתה אני מבאר ומפרש באר היטב, ואני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי ונפשי לפני הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כי רצוני ומאויי וכונתי ומחשבתי לעבוד את בוראנו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אלהי אַבְרָהָם אלהי יצחק וישראל עבודה שלימה. עבודה תמה במחשבה ודבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה. וכל מחשבה ודבור ומעשה שהם נגד רצון הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יהיו בטלים ומבוטלים ביטול גמור כחרס הנשבר.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתשבור ותשבית עול יצה״ר מלבינו שכך בראתנו לעשות רצונך. אתה חפץ ואנחנו חפצים ומי מעכב שאור שבעיסה. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאין בנו כח לעמוד בו על כן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שתשביתהו מעלינו ונעשה רצונך בלבב שלם (א״ה זו היא תפלת רבי תנחום).