לשון חכמים/חלק א/ד

סדר הלמוד לסעודה ב׳ של שבת קודש

בשחרית קודם הקידוש יאמר לשון זה מלוקט מזוה״ק דברים כהויתן ואנכי לא חידשתי והוספתי דבור אחד משלי אלא כל הדברים האלה לקוחים כמו שהן מזוה״ק אך הם מפוזרים בכמה מקומות ואנכי סדרתים וחברתים יחד בעזרתי כיאות להם וזה תוארו:

שבת שבת יומא שביעאה קדישא, כמה חביב ויקיר אנת לעילא ותתא. אנת הוא טב לעלמא דין וטב לעלמא דאתי. אנת הוא דניח ליה לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בך יתיר מכולא. והא כל ברכאן דלעילא ותתא בך תליין. ומנך מתברכן כל שתא יומין בך מלייא רישיה דז״א מטלא דנחית מעתיקא קדישא סתימא דכולא. ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין תלת זמני בגין דיתברכון כולהו כחדא.

שבת שבת בך תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובז״א ובחקלא דתפוחין קדישין. עלך אתמר בִּרְכַּ֣ת יְ֭הֹוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃ לית חולקא לעוצב בתוספת קדושתך.

שבת שבת הא אתייקרת מכל שאר זמנין וחגין משום דכולא בך אשתכח ולא אשתכח הכי בכולהו זמני וחגי ועל דא אדכרת תלת זמנין כְּדִכְתִיב וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י.

שבת שבת אנת הוא חדוותא דמלכא קדישא. דהא אית בך תלת סעודתי דמהימנותא עילאה הא אינון סעודתי דאברהם יצחק ויעקב כלילן בהו וכולהו חידו על חידו, מהימנותא שלימותא מכל סטרי, וישראל עמא קדישא ירתין סעודתין דילך, ובסעודתין אלין דילך אשתמודעון יִשְׂרָאֵל דאינון בני מלכא. דאינון מהיכלא דמלכא דאינון בני מהימנותא.

שבת שבת כמה וכמה חביב אנת ויקיר, בך מתעטרין אבהן וכל בנין ינקין. בך חייביא דגיהנם נייחין. בך אתכפיין כל דינין ולא מתערין בעלמא. בך אורייתא מתעטרא בעטרין שלימין. בך חדוותא ותפנוקא אשתמע במאתן וחמשין עלמין. בך אורייתא מתעטרא בכולא בכל אינון פקודין בכל אינון גזרין ועונשין.

בך אורייתא מתעטרא בשבעין ענפין דנהורא דזהרין מכל סטרא וסטרא. בך כל נשמתין דצדיקייא מתעדנין בתפנוקי עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין. בך זווגא דמטרוניתא קדישא לאפקא נשמתין קדישין לעלמא. בך זמין רוחא חדא מענוגא דההוא עתיקא מתפשטא בכלהו עלמין. וסלקא ונחתא ומתפשטא לכלהו בני קדישין. לכלהו נטורי אורייתא. ונייחין בנייחא שלים. בך נקודה תתאה נהרא לסלקא לעילא בשפירו דעטרין שבעין חולקין יתיר. וסבא דכל סבין אתער. בך אסתלקו כל רוחין בישין וכל מקטרגין בישין מעלמא. בך סוכת שלום פריסת גדפהא על יִשְׂרָאֵל ובגין דא אינון נטורין מכולא. בך מקדמי עמא קדישא לבי כנישתא בלבוש יקר בחדוה. מתעטרין בעיטרא קדישא דלעילא בההוא רוחא דקיימא עלייהו לתתא. בך משבחן עמא קדישא בשירין ותושבחן. וסלקין תושבחן לעילא ועלאין ותתאין כולהו בחדווה ומתעטרין כולהו כחדא. בך משבחין יִשְׂרָאֵל תושבחתא דאיהי ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין דמתעטרן באבהן וברתיכא עלאה קדישא.

בך איהו חדוה דאורייתא דלעילא תורה שבכתב דחדי באוריי׳ דלתתא תורה שבע״פ ואתחברו דא בדא. בך אתברכת ואתעטרת כורסייא מרזא דתורה שבכתב וכולא אתקדש בקדושה עלאה כדקא חזי. בך סלקין שבעה גוברין לס״ת לקבל שבעה קלין דאינון רזא דאורייתא, בך אשתכח רעוא דרעוין כד מטא עידן דצלותא דמנחה ועתיקא קדישא גליא רצון דיליה וכל דינין מתכפיין ומשתכח רעותא וחידו בכולא:

שבת שבת. אנת איהו חדוא לכולא. אנת איהו יומא דנשמתין דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין בתושבחן דמאריהון. בך קיימין עלאין ותתאין כולהו בזווגא חדא בעטרא דרוחא יתירא עלאה קדישא בָּךְ כְּתִיב וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י, וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י. ויברך אותו מסטרא דברכה. ויקדש אותו מסטרא דקדושא. וישבות בו מסטרא דיחוד. ודא איהו ויכולו דאתכלילו ביה תלת אבהן דאינון ברזא דשמא דע״ב. בך טעמין יִשְׂרָאֵל מכל מאכלין טבין בגין לקשרא ולארקא ברכאן לגבי שכינתא מכל ספירן ולמחוי אשתקייא מכלהו. שבת שבת. כמה זכאה אנת. שבת אתקרית שמא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, ואנת שקיל לקבל אורייתא: וכל דנטיר יתך כאילו נטיר אורייתא כולא הָדָא הוּא דִכְתִיב אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַֽעֲשֶׂה־זֹּ֔את וּבֶן־אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כׇּל־רָֽע׃

שבת שבת. אנת איהו יומא שביעאה קדישא מתעטרא בשבעין עטרין. ושמא עלאה קדישא אשתלים בכל סטרין ואתנהירו כלהו דרגין, וכולא בחדוא דברכאן ובקדושה על קדושה ותוספת קדושה:

שבת שבת אנת הוא יומא שביעאה קדישא דאתקרית קודש. חדוותא ונטירותא דידך על כולא איהו. אנת הוא יומא דאתעטרת באבא ואימא ואתוסף קדושה על קדושתך מה דלא אשתכח הכי בשאר יומי, בגין דאנת הוא קודש ואתעטרת בקודש, הא אתוספת קדושה על קדושתך אנת הוא יומא דחדוותא דעלאי ותתאי כולהו חדאן בך. אנת הוא מלא ברכאן בכלהו עלמין וכלהו מנך אתזנו אנת הוא נייחא דעלאי ותתאי. אנת הוא יומא דחדוותא דמלכא. בך הלולא דמלכא במטרוניתא. בך אתעטר מלכא בההוא עטרא דעונג דִכְתִיב וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג, בך אתברך חקל תפוחין קדישין ומתברכין עלאין ותתאין. בך אתחזי חדוה בתלת מאח ותשעין רקיעין.

בך אתער אילנא דחיי ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי. ואינון ענפין דאילנא מתנענעין וסלקין ריחין דעלמא דאתי וההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. בך כולהו יִשְׂרָאֵל מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין. וכולהו בחדוה בנייחא. בך כולהו צדיקייא די בגינתא דעדן סלקין ומתענגים בענוגא עלאה דעלמא דאתי. בך נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא. נשמתין דצדיקייא סלקין לעילא ואילנא דחיי בחדוה.

א״ה ראיתי להביא כאן פזמון לכבוד שבת סימן אברהם על שם אברהם אבא קדישא לאומרו בתוך סעודתיה בשחרית וזה תוארו.

אז תתענג על ה׳. ביום שבת מאור עיני. בו ישמחו עם אמוני. בשיר ושבח וזמרה.

ברוך יום זה מפי עליון. בו ינוחו דל ואביון. קדוש בכל ניב והגיון. בי בו שבת אל צור נורא.

רחק בו כל קנייניך. אל תצא חוץ מחניך. בבד אותו מהונך טוב סחרו מכל סחורה.

הזמן בו אהוב וריע. והמוסיף אין גורע. לוה על אל ופורע מנה יפה גם יקרה.

מיום ראשון תצפהו. כל יום ויום תזכרהו. חמדת ימים תקראהו. בנועם ושפה ברורה.

חזקו אמצו ידידים. כי יום זה כולו מחמדים. שמחו באהבת דודים. ערוכה בכל ושמורה.