לקוטי עצות/מועדי ה'/שלש רגלים
א
[עריכה]על-ידי השמחה בשלש רגלים זוכין לאור הפנים, ועל-ידי-זה מחיין את השכל דקדשה, שעל-ידו באים להשגת אלקות (לקו"מ סימן ל).
ב
[עריכה]עקר השמחה הוא מן המצות. ועקר השמחה הוא בלב, כי כל חד כפם מה דמשער בלבה גדלת הבורא ויחודו ואחדותו יתברך שמו, ראוי לו לשמח מאד בכל מצוה ומצוה שעושה, שזוכה לעשות רצון השם יתברך, הבורא היחיד הקדמון הנצחי, יתברך שמו לנצח. ועקר השמחה של כל המצות שעושין בכל השנה הם מתקבצין יחד בשלש רגלים, וזהו השמחה של יום-טוב, כי אז מתקבץ ומעורר השמחה הקדושה הזאת של כל הנקדות טובות של כל המצות שעושין בכל השנה. וצריך כל אחד להתגבר מאד להמשיך על עצמו השמחה הקדושה הזאת של המצות, שהוא שמחת יום- טוב, בכל השנה כלה; מכל-שכן וכל- שכן ביום-טוב קדש בעצמו, שאז חיבים לשמח מאד, כמו שכתוב: ושמחת בחגך, כי אז מתקבץ יחד השמחה של כל המצות, אשר אין שעור וערך לשמחה הזאת, כאשר יבין כל אחד בלבו כנ"ל ([[לקוטי מוהר"ן ל|שם).
ג
[עריכה]סגלה להנצל מגדלות לכבד את הימים טובים ולקבלם בשמחה וחדוה, ולענגם במאכל ומשתה וכסות כראוי כפי יכלתו (שם סי' קלה).
ד
[עריכה]כשמקבל יום-טוב כראוי, הוא בחינת הקבלת פני רבו ברגל, אף אם הוא רחוק מרבו כמה פרסאות. וכן להפך, אם הוא מקשר להצדיק, יוכל להרגיש קדשת יום-טוב. ועל-ידי-זה הוא מעלה מלכות דקדשה מבין הקלפות, ונופל מלכות הרשעה ונתבטל כח מלכות העכו"ם ([[לקוטי מוהר"ן קלה|שם).
ה
[עריכה]ביום-טוב צריך לשוב בתשובה מתוך שמחה, כי בכל הימים טובים העולם נדון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: בארבעה פרקים וכו'. על-כן צריכין אז לשוב בתשובה, ועל-ידי-זה יוצא מלכות דקדשה מבין הקלפות כנ"ל ומקרב את הגאלה ([[לקוטי מוהר"ן קלה|שם).
ו
[עריכה]מי שהולך ונחלק ונופל, והעולם שוחקין ממנו והוא מתביש על-ידי זה כל זה בא לו על-ידי שפגם בשמחת יום-טוב ([[לקוטי מוהר"ן רלה|שם סי' רלה).
ז
[עריכה]על-ידי כבוד שלש רגלים כראוי במאכל ומשתה ובגדים נאים כפי יכלתו, ובקדשת וטהרת המחשבה ובשמחה ובטוב-לב, וכיוצא בזה שאר עניני קדשת ושמחת יום-טוב, על-ידי-זה זוכין לדעת את השם ולהמשיך הדעת אל הלב, ועל-ידי-זה מתקנין שלש מדות רעות שהם עקר הכל, והם: תאות ממון ותאות משגל ותאות אכילה. כי בכל רגל נתתקן מדה אחת משלש מדות הנ"ל, הינו בפסח נתתקן תאות ממון, בשבועות נתתקן תאות משגל, בסכות נתתקן תאות אכילה. על- כן צריך לזהר מאד לכבד מאד את השלש רגלים, כדי לזכות לצאת מג' תאוות רעות הנ"ל, שכל עקר היהדות תלוי בתקון ג' תאוות אלו. ועל-ידי-זה זוכין להשפעת הנבואה, ולתפלה בשלמות, ולרפואה, ולהתנוצצות משיח וכו', עד שזוכה שתתקים ממשלתו על המלאכים, אשר בשביל זה נברא איש הישראלי, וזה עקר התכלית וסוף של ישראל (לקו"ת סי' א).
ח
[עריכה]יום-טוב קדש קורא ומכריז ומגלה את הרצון, שהכל ברצונו יתברך ואין שום חיוב הטבעי כלל, כי בכל יום-טוב ויום-טוב עשה השם יתברך עמנו אותות נוראים שהם הפך הטבע: בפסח יציאת מצרים, שהוציאנו ממצרים באותות נוראות; בשבועות מתן תורה, שנתן את התורה באותות נוראות; בסכות הקף ענני כבוד, שעל-ידי כל אלו האותות והמופתים נוראים שעשה עמנו בכל השלש רגלים נתגלה שהכל ברצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל. אך צריכין להטות אזנו ולבו היטב לשמע קול הקריאה הקדושה הזאת, ועל- ידי-זה זוכין לשמחת יום-טוב, כי כל אחד כפי מה שזוכה לשמע בלבו קול הקריאה הנ"ל של יום-טוב, שהכל ברצונו יתברך לבד, כמו-כן זוכה לשמחת יום-טוב. וכל זה זוכין על-ידי צדקה (עין 'צדקה'). על-כן צריכין להרבות בצדקה קדם כל רגל, כדי לזכות על-ידי- זה לשמחת יום-טוב בשלמות (שם סי' ד).
נלקח מתוך: מוסדות תיקון המידות