לקוטי מוהר"ן תנינא תורה מכתב יד ה
<< · לקוטי מוהר"ן תנינא · תורה מכתב יד ה · >>
תורות מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון
[הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זאת התורה נדפסה בסגנון אחר קצת בסי י"ג וגם שם הוא לשון רבינו ז"ל כפי מה ששמעתי מפיו הק בלה"ק שהי יושב על ספרו הנכתב ואמר לי מלה במלה בלה"ק אפס איזה דברים מעוטים אמר לי בלשון אשכנז ואני כתבתים בלה"ק וזאת התורה שמצאתי עתה היא כתיבת ידו בעצמו ויש ביניהם קצת שינויים וכנ"ל ע"כ העתקתיהו וזהו] איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חימום הלב זה בחי צדקה שהוא רוח נדיבה ע"י מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחי יבצור רוח נגידים שהרוח ממעט תאוות הנגידות ועשירות וכד נחית רוחא הלב מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי זה בחי משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואין אץ להעשיר כי נגינה זה משא ומתן כ"ש שאו זמרה ותנו תוף וחדוה זה ששמח בחלקו וזה בחי קטורת לשון קשר שמקשר חימום הלב עם הרוח [וזה] שמן וקטורת ישמח לב וזה בחי ישימו קטרה באפך שע"י בחי קטרת הנ"ל נתבטל בחי בזעת אפך תאכל וזה בחי התגלות משיח שאז יתבטל חמדת הממון כ"ש והשליכו איש אלילי כספו ואלילי זהבו וזה בחי רוח אפינו משיח ה וכל זמן שיש עבודה הזרה הזאת של ממון בעולם חרון אף בעולם וכפי הביטול של ע"ז הזאת כן יתמשך חסד בעולם וזה בחי ועושה חסד למשיחו וכשיתגלה חסד הזה יתמשך הדעת שהוא בנין הבית כ"ש בזוהר וימינא זמין למיבנא בי מקדשא בבחי ואני ברוב חסדך אבוא ביתיך כי הדעת הוא בחי בית כמאמר חז"ל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כי דעת ניתנה בין שתי אותיות ומקדש בין שתי אותיות וזה בחי התגלות התורה שלעתיד לבא כמובא בזוהר שלעתיד יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה כי עיקר קבלת התורה ע"י השכל כ"ש עיר גבורים עלה חכם שהוא משה משיח ומי שהוא בבחי משה משיח כנ"ל יוכל לקבל תורה גם מי שהוא במדריגה הזאת של בחי משה משיח בחי חכם כנ"ל יכול להמשיך הארת התורה ללמד לשאר בני אדם כי התגלות התורה בא מיחודא דאבא ואמא כ"ש שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ויחודם מהעלאות נפשות ישראל בבחי מיין נוקבין והחכם יכול ליקח הנפשות בבחי ולוקח נפשות חכם ועי"ז היחוד נולד התורה שהיא עץ החיים וזה בחי פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם וכשעולה החכם עם אלו הנפשות בבחי עיר גבורים עלה חכם ואז ויורד עוז מבטחה ונפש זה בחי רצון שכל אלו בני אדם הבאים לחכם הדור כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם ואח"כ ויורד עוז מבטחה בבחי והחיות רצוא ושוב רצוא בעליות הנפשות ושוב בחזרת הנפשות עם התגלות התורה וזה שמובא בזוהר רצוא דא נוריאל ושוב דא מט"ט שר הפנים דאיהו רשים בשם משה דאיהו משיח שהוא רוח אפינו שעל ידו נשתכך החמימות וזה שככה גי משה שהוא משכך אלילי כסף וזהב רצוא דא רצון שהוא הנפש ושוב דא משה שמקבל התורה וזהו פי הכתוב אלקים צבאות שוב נא הבט משמים וראה והלשון כפול לכאורה הבט וראה אבל דע כי עיקר הראיה מחמת שכח הראות מכה בדבר הנראה וחוזר הכוח הראות מחמת ההכאה לעינים ונצטייר הדבר הנראה בעינים ואז העינים רואים את הדבר הנראה כי הראות מביא את הדבר לתוך העינים אבל כשהדבר הנראה הוא רחוק ואז קודם שיגיע כוח הראות להדבר הנראה נתפזר בתוך האויר ונעכר ואין מגיע בהכאה על הדבר ועי"ז אין חוזר הראות לעינים ואז אין העינים רואים כי עיקר הראות מחמת ההכאה וזה שוב נא הבט משמים שישיב ההבטה שמביט משמים עלינו ישיב ע"י ההכאה ישיב הראות לעיניו ואז וראה כי הראיה ע"י השבת הבטה וזה בחי והחיות רצוא ושוב היינו התורה שהיא החיים רצוא בבחי הבטה מעילא לתתא ושוב בבחי הכאת הראות בדבר הנראה ונחזר לעינים ונצטייר בעינים כי העינים הם כמראה לטושה שנתראה בהם כל דבר שעומד כנגדם והתורה היא טנתא שהם תלת גווני דעינא ובת עין וזה שהתורה נקראת בראשית תמן ראשי תמן בת ראשי אלה ראשי בית אבותם שהאבות הם תלת גווני דעינא תמן בת עין נמצא כשחכם מביא תורה כמובא לעיל נמצא שמביא כוח הראות של השגחת השי"ת עלינו כנ"ל וע"י שאנחנו קרובים אל התורה נמצא שאנחנו קרובים אל כוח הראות ועי"ז כוח הראות נחזר לעיניו ונתראים ונצטיירים אנחנו בעיניו שהם כמראות הצובאות כביכול אבל אומות העולם מחמת שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחה והשגחתו אין מגיע אליהם בהכאה נמצא שאין נחזר הראות לעיניו ואין נצטיירים בעיניו נמצא השגחתו על האומות בחצי הראות בבחי רצוא ואין בבחי שוב כי השבת הראות מחמת הכאה והכאה אינו אלא על דבר קרוב ולא על רחוק וזה שמביא בתענית מעשה דר יונה כד הוי מצטרך עלמא [*למיטרא] היינו לתורה כ"ש יערוף כמטר לקחי הוי אמר איזיל ואייתי בזוזי עבורא עיבור זה בחי עב ריו עב זה קרירות רי"ו זה בחי חמימות כידוע בזוזי זה בחי תאוות ממון היינו דאזיל לשכך תאוות ממון כנ"ל והוי קאי באתרא עמיקא באתרא צניעא היינו ע"י ששיכך תאוות ממון זכה לאתרא עמיקא שהוא בחי חסד כמראה חמה עמוקה מן הצל וחסד הוא אור יום כ"ש יומם יצוה ה חסדו וע"י החסד זכה לבנין הבית לבחי שכל כנ"ל וזה אתרא צניעא שהוא בית המקדש שהוא השכל כ"ש ואת צנועים חכמה והוי מיכסא שקא זה בחי לקיחת הנפשות להעלות אותם כנ"ל לוקח נפשות חכם וכלליות הנפשות הם מכונים בשם שק כי הם מתעדנים משקיא דנחלא בבחי והשביע בצחצחות נפשך ועי"ז אתי מטרא שהמשיך תורה לתתא כנ"ל בבחי ויורד עוז מבטחה ויש ארבע חיות בבחי נפש וארבע חיות בתורה נושאין הכסא אריה שור נשר אדם אריה [שבבחי] נפש זה בחי אריתי מורי עם בשמי מורי זה בחי מרת נפש בחי ונפשה מרה לה זה בחי פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש ועכשיו כשבא זה האדם לחכם הדור עם רצון טוב עם נפש טוב והצדיק לוקח כל הרצונות ולוקט אותם אחד לאחד כדי להעלות אותם כנ"ל ואז מלקט גם הרצונות הנפשות שנפלו וזה בחי אריה לשון לקט שמלקט מורי מרת נפש עם בשמי עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב ובחי שור שבנפש זה האור המצוחצח שנתוסף [בנפש מחמת] הקיבוץ שנתקבץ פיזורי הנפש ואז מאיר [הנפש ביותר] כי כשהרצון אין מאיר אזי הנפש בבחי ונפש רעבה כי עיקר הרעב מחמת העדר האור כ"ש חז"ל ויענך וירעיבך ויאכילך את המן מכאן [*ש] הסומא אין שבע כי עיקר השובע מחמת האור שיראה בעיניו וע"י שאין רואה אין נתמלא נפשו היינו רצונו כי טוב מראה עינים מהלך נפש וכשמצחצח נפשו בצחצחות האור אזי ונפש רעבה מלא טוב בבחי והשביע בצחצחות [נפשך] וזה בחי שור לשון הסתכלות בחי טוב מראה עינים מהלך נפש נשר שבבחי נפש זה החידוש שנתחדש הנפש בעלייתה בבחי עיבור זה בחי נשר תתחדש כנשר נעוריכי אדם שבנפש זה בחי ויהי האדם לנפש חיה כי האדם בחי מסכני ועתירי כ"ש נעשה אדם בצלמינו עתירי כדמותינו מסכני וכשנתלקטו הנפשות אזי הם בבחי אדם נפשות גדולות וקטנות בבחי מסכני ועתירי כי לא כל הרצונות שוות כי יש מי שרוצה דבר גדול ויש מי שרוצה דבר קטן וארי שבתורה, התורה נקרא עוז מה עז מארי ושור זה בחי שרים ישורו ונשר זה בחי התחדשות התורה בבחי תתחדש כנשר ואדם זה בחי זאת התורה אדם כי בה קלות וחמורות ויש בה קומה שלימה רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכסא של החיות של הנפש היא נפש החכם שנתכסה נפש החכם בנפשות ההם בבחי ומיכסי שקא כי יקרה היא מפנינים כי מחמת שהיא יקרה, היא מלפני ולפנים וכל הנפשות נעשין לבושין אצלה וכסא של החיות של התורה הם דברים עתיקין שכיסה עתיק יומין בבחי ולמכסה עתיק והם מכסים א"ע בספורי התורה ואדם היושב על הכסא זה החכם שהוא בעל הנפש בבחי אם בעל נפש אתה ואדם שעל הכסא של התורה הוא עתיק יומין בבחי ועתיק יומין יתיב והאופנים הן הגופין כי עיקר פעולותיהם של הגופים אינה אלא מן החיות שבנפש שהנפש מראה פעולותיה ע"י אברי הגוף ואין לגוף שום תנועה עצמית אלא הכל ע"י הנפש ע"י כחות הנפש ואופנים שבתורה הן הן גופי הלכות וזה בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו וארבע אופנים שבגוף הן ארבע יסודות וארבע אופנים שבתורה הן ארבע מידות בתלמידים ספוג ומשפך משמרת ונפה וזה פי אמר רבה בר בר חנה אישתעו לי נחותי ימא היינו ממשיכי התורה לזה העולם בין גלא לגלא תלתא מאה פרסה תלתא מאה פרסה אלו חכמי הדור שהם בבחי מה בשלש דברים כ"ש אל יתהלל בחכמתו ובגבורתו ובעשרו כי אם בזאת וכו וכתיב אל תקרי מה אלא מאה ואלו החכמים הם בין גלא לגלא היינו מחברים כל הנפשות בבחי ולוקח נפשות חכם כנ"ל ונפשות הם גלגלים בבחי עגולים כידוע. זימנא חדא אזלינן באורחא היינו שהלכנו ונכנסנו לעורר זווג הנקרא אורח כ"ש ארחי ורבעי. ודלינן גלא. היינו שדלינן הנפשות למעלה בבחי עיר גבורים עלה חכם כי עיקר עליית הנפשות ע"י החכם כנ"ל ורומא דגלא תלת מאה פרסה היינו התרוממות הנפשות למעלה אינה אלא ע"י החכם שהוא בחי תלת מאה פרסה. עד דחזינן [כי] [*בי] מרבעתיה דכוכבא זוטא היינו שגרמנו זווגא עילאה וזה [כי] [*בי] מרבעתיה בחי זווג כ"ש ארחי ורבעי ושכינה נקראת בשעת זווג כוכבי זוטא כמובא בזוהר פ פינחס. דאתעבידת נקודה זעירא מגו רחימותא כדין אתחבר בה בעלה עיין שם. דהוי כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלא כמובא בפרשת פנחס והאי חיה כד אתעברת אסתתמת ולא יכילת לאולדא עד דאתי נחש ונשיך לה כדין אתפתחת ונפיק מינה דמא והוא שתית לדמא וזה בחי ביזרא דחרדלא היינו בחי טפת דם כחרדל דנפיק מינה מחמת הנשיכה בבית הזרע ביזרא בית זרע ואח"כ אולידת והולדה הזאת היא התורה כנ"ל והתורה הזאת היא הולכת דרך ארבעים היינו בחי שאר חיותא שהם ארבעים לכל סטר עשרה כמובא בפ פנחס ובחודש הראשון וכו. וזה בחי ארבעין גריוי בחי ארבעין חיותא ואי דלינן טפי הוא מקלינין מהבלא כי יש הבל אשר יש צדיקים שמגיעים להם כמעשה רשעים והוא הדין להיפך וע"י הבל הזה רבים נתפקרו שרואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו אבל זה מחמת שהעולם נידון אחר רובו ואז צדיקים נתפסים בעון הדור והוא הדין להיפך ואי דלינן הרבה נפשות אזי בוודאי הוי מקלינין לשון קולא מהבלא היינו שע"י שהיה רוב העולם טוב עי"ז היה טוב לצדיקים ולא היה הבל הזה כל כך קשה על הצדיקים ורמיא גלא קלא לחברתה מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפתיה וניתי אנא וניחרביה היינו אח"כ כשכל אלו הנפשות חוזרות מעיבור הנ"ל ואז מעוררים אלו לאלו ואומרים זה לזה ומזכירים זה את זה אחי שמא שבקת איזהו דבר בעולם הזה שעדיין היא מושלת עליך ואין אתה יכול להתגבר עליה וניתי אנא וניחרביה היינו אכלה את הדבר הזה ממך והשיב לו פוק חזי גבורתיה דמרך שהוא החכם הנ"ל ראה כמה כחו גדול דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעבר פי ר"ש אפי כמלא רוחב החוט אין יכולתי לצאת חוץ מן החול פי אתה שואלת אותי שמא שבקתי מידי בעלמא שעדיין לא תקנתי אותה תדע חברתי שעדיין אני משוקע בכל התאוות ועדיין לא יצאתי מן החול אל הקודש אפי כמלא חוט וזה ידוע לך שמי שהוא בחול אזי הוא בבחי אין יכול לבא אל הקודש וזה בחי כמלא חוטא דחלא לית דעבר היינו מי שהוא בחול אפי כמלא חוט עי"ז לית דעבר אין יכול לבא בבחי עיבור כ"ש אני שאני משוקע בחול שלא יכולתי לצאת מן החול אל הקודש אפי כמלא רוחב החוט כ"ש שאין אני ראוי לבא אל הקודש בבחי עיבור אבל פוק חזי גבורתיה דמרך היינו כוח החכם שכל כך כוחו חזק שאפילו נפש שלי העלה בעיבור וזה ונגלה כבוד ה זה בחי חכמה כ"ש כבוד חכמים ינחלו בחי בית המקדש כ"ש כסא כבוד מרום מראשון עי"ז וראו כל בשר יחדיו וראו זה בחי המשכת התורה שהיא ראיה טנת"א כנ"ל כל בשר יחדיו זה בחי לקיטת הנפשות כולם בבחי לוקח נפשות חכם כנ"ל כי פי ה דיבר כל זה נעשה ע"י רוח נדיבה כנ"ל שהוא פי ה כ"ש חז"ל בפיך זו צדקה