לקוטי מוהר"ן רנט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

רנט - כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו

כְּשֶׁאָדָם מִתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וְצַעֲרוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּמִתְוַדֶּה וּמִתְחָרֵט עַל גּדֶל הַפְּגָמִים שֶׁעָשָׂה אֲזַי גַּם הַשְּׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ מְפָרֶשֶׁת לְפָנָיו שִׂיחָתָהּ וְצַעֲרָהּ וּמְנַחֶמֶת אוֹתוֹ כִּי כָּל פְּגָם וּפְגָם שֶׁפָּגַם בְּנִשְׁמָתוֹ, פָּגַם אֶצְלָהּ גַּם כֵּן כִּבְיָכוֹל וְזֶה בְּחִינַת (דְּבָרִים כ"ו) : "אֶת ה הֶאֱמַרְתָּ וַה הֶאֱמִירְך" וְכוּ

http://breslev.eip.co.il/?key=529