לקוטי מוהר"ן ריח
<< · לקוטי מוהר"ן · ריח · >>
ריח - לפעמים כשנגזר על האדם
דַּע שֶׁ לִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה גְּזֵרָה וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי מַזָּלֵהּ חָזֵי (מְגִלָּה ג) וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ וּ מִזֶּה בָּא שֶׁלִּפְעָמִים פִּתְאם הָאָדָם נוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם רָחוֹק זֶהוּ כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה, עִם כָּל זֶה הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת מִזֶּה עַל כֵּן בָּא לוֹ רָצוֹן לִנְסֹעַ לְשָׁם וְ לִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְשָׁם הוּא נִתְפַּרְסֵם שָׁם בְּיוֹתֵר, וְאָז יוּכַל לְהַזִּיק לוֹ מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם וּמִזֶּה הָיָה הִסְתַּלְּקוּת צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד שֶׁפִּתְאם רָצָה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוּא הָיָה בְּעַצְמוֹ יוֹדֵעַ מִזֶּה שֶׁהָיָה צָרִיך לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ וְנָסַע עַל הַמְּדִינָה וְהָיָה פִּרְסוּם גָּדוֹל, וְנִסְתַּלֵּק בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶך וְכֵן אֵרַע בִּזְמַנֵּנוּ בְּסָמוּך הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ