למואל מלך

נדפס ב: מוצאי מים, בודפסט תרפ"ד, חלק ב', עמ' 71 באתר היברובוקס

א'

כאי יפי נוף מוקף חופי ימים, או כארץ פוריה מוקפת יליל ישימון אשר בשם "נאות מדבר" תקרא (אזיס) כן היא ארץ החמדה האהובה לכל העמים תוך מדבר ערב ואי־סיני כלשון ישוב נחשבת תוך ים השממון הגדול מקדם ומימין, ועמקי מים רבים ימה והררי עד צפונה. בארץ כזאת כסביבה כן בחלקיה רואים תהפוכות שונות, הבט ימין ותראה לפניך עדן גן אלקים אשר לא תשבע עין לראות הוד והדר אשר עטה הטבע על המקום הנפלא הלזה, כחסד הנמתח על פני חתן יפי נוף משוש כל הארץ, ועל שמאלך תראה שממת עולם בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. "עין גדי" אשר נחשב בימי שלמה לעדנת גן רעיה ודוד. מחול הכרמים ועמק שושנים, תשתומם למראה עיניך לראות חמישם ריס הלאה דרומה מזרחה תהו ושממון המפיל אימה וחתית גם על רפאים ואמים, נם נמרים אנשי השם מעולם רעדה תאחזם ממראה הבלהות מן מהפכות סדום ועמורה אדמה וצבוים אשר בחטאת יושביהן נהפך גן אלקים לגי התופת.

כחצי שעה מנפילת הירדן לים המלח עוד שלוליות קטנות מבין הרי מגור נופלות בין פרי חול ועמקי שחת מגפרית ומלח אשר באין להם עוד מקום לצאת הלאה מתקבצים מימהן לבצות חלאה וזהומה המתוחות בטוית השממית ורקמת צבעי חלודה, ודרדרים קטנים סביבותיהן ומגפני סדום ותפוחי בנות שיח אשר תוכם נחר מלאים אבק ופיה אשר בהתפוצצם יגבהו עוף עם בני רשף וישימו מחנק לנפש העובר גם רחוק משם מעבר לים המלה בארץ בני עמון. יליל ישימון הנן הבצות האלו אשר גם חיתו שדה וצפרי שמים יברחו משם, ורק לעתים רחוקות יתעה שם זאב ערבות התועה בדרכו מרעבונו ושוחרו לטרף, או דוב בודד במועדו הבורח מחמת רודפיו הצידים אשר יצאו לארוב עליו בגאון הירדן, ויודעות חיתי טרף ברגש אינסטינקטיוי כי בטוחות הנן במקום הזה מחמת אנוש כי לא ידרוך רגל אדם שם אם לא יטבע בביצה.

במקום הזה אשר אור היום וחומו מחשיך עין אנוש אשר במקרה יתעה שמה, ואדי גפרית ומלח דוחקים על חזהו ומבקש לו מות מחיים, במקום הזה אשר יקבוהו אוררי יום ואור היום נהפך לחשך ואפילה, במקום הזה יתראה בלילה נצוצי אור שונים ממראה גפרית הנוצצים מתוך הבצות, ואדי אור מתלהבים באויר ומעלים באשה גפריתית, גם שריקות שונות ישמע שמה כיליל תנין ובנות יענה ודיות יקראו אשה רעותה, גם יבעת המביט שמה מעינים חודרות מקאת קפוז וקפוד המנקרים עד דקדוקה של נפש, במבט עינם השורף כמו אש וממיתים מפחד את מי אשר לא ימהר לסגור עפעפיו, נם ישמע לפעמים צחוק מרעיש לב מתגלגל באויר, גם רקידות ומנגינות מוזרות אשר גם העשוי לבלי חת ימס לבו כדונג וידע כי לא קול תנים ובנות יענה שמעה אזנו ולא מביט הקאת והקפוד ראו עיניו, כי גדול השממון עד כי גם בנות התהו אלו לא תקוונה שמה ולא תדגרנה בביצה הזאת את ביציהן, אך שעירם ירקדו שמה, שדי שחת, יפגשו ציים את איים שעיר אל רעהו יקרא, וכל בני שחץ יתאספו למו למלך בלהות אשמדאי הראשון אשר יושב שם על כסא מלכותו והשגל לימינו שם הרגיעה לילית, שגל כלבתא! היא שגל מלכתא! כלב יחידתו!

באחת הלילות החשוכות אשר גם הלבנה מלכת הליל לא נראתה בשמים והכוכבים לא יהילו אורם כי מכוסים היו בערפלי עלטה, נשמע מרחוק קבוץ המון שדי שחת אשר באחת הבצות מתקבצים כולם בשריקות והריקות ומצחקים מבהילים, כמו מוכנים המה לקבל פני מלך בלהות, אשר זה זמן רב נדד מעיר מלכותו ולא ידע עיט הרים מקומו, אך פתאום הופיעו שמחזאי ועזאל ויבשרו את עת בואו, ואחריהם צעדה לילית מעדנות נשענת על יד נעמה מלובשות בעדי בלהות לקבל פני מלכם, אשר חרד לבם על כי בושש לבא ולא ידעו מה היה לו. קול נחירת השאול "גוהא! גוהא" החריד את פני האדמה ויחצוצר לפניו אב־מות! אב־מות! אש־שמד! אש־שמד! והוא רכוב על עטלף ארך האבר, והתנשמת קאת וקפוד שרף מעופף ותנינים נוראים שמרו לראשו. כל בני שחץ נפלו על פניהם וישתחוו למלכם הנורא וגם לילית כרעה על ברכיה ונעמה נפלה על פניה עד כי הושיט המלך לשגלותיה וללחינותיה שרף מעופף אשר היה לשרביטו ותקם לילית מכרוע על ברכיה ותשרוק לכל שעירי שחת כי יקומו וישבו לשמוע דברי מלכם ספור מסעו ואת כל אשר קרהו. הס נפל בכל הביצה ודממת מות, עד כי פיהק המלך וינשם גפרית ומלח, ויברוק ברק זעם רכבה עד בי ימוש חשך, וינפש ויאמר: ״עבדים נאמנים לשאול ושחת! ידעתי את חדות לבבכם אשר תשישו אתי משוש בשמחתי, לבן אספר לכם את כל אשר קרני, אם כי תצלנה אזניכם משמוע ולבבכם יאנח ויהגה אימה בראשונה, אך אחרית תוגה שמחה ונפשכם תעלוז ותשמח על נצחוני.

כלכם שמעתם את שמע שלמה וידעתם כבר מהמלך החכם מכל אדם המדבר על עצים ועל אבנים מן האזוב אשר בקיר עד הארז אשר בלבנון, מן היתוש אשר בחוח עד הנשר בשמים ועל הנץ אשר בכנפיו יאבר וירקיע רקיע, מן השפן אשר בסלע עד האריה אשר ביער אריה דבי עילאי, מן הנחש קצוץ הרגלים עד הראם בעל הקרנים, מן הכילבית אשר בנחיר לויתן עד התנינים הגדולים וארזילא דימא אשר ירתיחו ימים במצולה, מן כבש אלוף עד בהמות בהררי אלף ושור פר מקרין מפריס, מן הרימה אשר בקבר עד האדם הגדול בענקים אשר כל שת אלקים תחת רגליו ויחסרהו מעט ממנו, וכחכמתו כן גבה לבו בגאון לב אנוש אָנוש השוכח כי ימיו קצובים וממשלתו אך לילה היא, וכאורח נוטה ללון, גר הוא בארץ ולא ידע מה חדל הוא, ויחפוץ אך למשול ולהשתרר, לא רק על בני גילו אך גם על בני עמי בני התופת וגרי שאול, ולא די לו לשלמה אשר משמש הוא בכם בכל אשר יעלה עליו רוח המושל, ויחפוץ גם למשול בי להכרחני לגלות לו סוד הכמוס עמדי הנעלם מעין כל איש ולא ידע אותו רק עיט הרים וים עמדו, הוא מקום השלשול הקטן המפוצץ הררי עד עושה את הרכסים לבקעה והופך ים ליבשה, מחדש פני תבל בענותנותו כאשר בכחו וגבורתו אשר "שמיר" שמו ושמור הוא ונעלם מעין כל חי, ואנכי אינני הולך רכיל ואינני מגלה סוד, ולהעביר על מדתי חפץ המלך הזה להכרחני בגובה לבבו, ויחבול תחבולה לחתור חתירה במערת משכני בעת שנתי, ובשנתי אסרני בלאט בשלשלאות משולשות מברזל ונחושת ומתכת הודו, יקצתי ואסור אני! ואמרתי ברגע להשליך ממני עבותיו לנתק מוסדותיו ולהפוך תותחו לקש. אך הוא קרא עלי בקול ויאמר "שמא דמארך עלך"! כי חתם אותם בחותם אשר חקוק עליו שם ה' צבאות. ומפני שמו ניחת אני, ומפחד אלקים, מפחד אדון כל הארץ — לא מפחד שלמה — נכנעתי להבטיחו לגלות הנעלם כאשר יסור חותם שם ה' משלשלותיו, ובהסירו את חותם ה' ממני השלכתי את שלמה ארבע מאות פרסה רחוק, ואנכי ישבתי על כסאו, ויחשבו כלם כי אנכי הוא המלך שלמה ומשלתי עליהם מתפסח ועד עזה ומדן ועד באר שבע, והרביתי להתעות את העם בתאוות נמבזות, ובסכסוכי איש ברעיהו, והוא דפק על פתחי נדיבים, ויצעק "אני שלמה אני שלמה" אך איש לא שמע לו ויחשבוהו למשוגע, ולולא חכמת לב הסנהדרין אשר אותם כבד מאד להטעות כי לא יעשו דבר כי אם על פי התורה ועל פי הסכמת הרבים מהם בכונות וטעמי תורה, לא היה איש מוצא את תרמיתי, אך הם בחכמתם שמרו עקבי ויכירו אותי וישיבו את שלמה על כסא מלכותו, ובלי חפץ יחפוץ לנקום בי נקמתו. אך משאתו אינני מפחד, כבד הטיתי פעם את לבבו אחר נשים נכריות ועוד יפול ברשתם ונצחק על משבתו, אך עלינו לתכס עצה, יועצי היקרים, על דבר "למואל מלך" בנו, הוא שוגה תמיד באהבת דברי נעים זמירות דוד זקנו, שוקד על משלי אביו ומוסריו, מהבל את כל הבלי עוה"ז, ומחליט כי סוף כל דבר "את אלקים ירא ואת מצותי שמור כי זה כל האדם" אם אותו לא נלכד ברשת, אבדנו כלנו אבדנו והוא יהיה מושל צדיק בארץ ויכרית כל עושי רשעה, לצדק ימלוך מלך ותעבור ממשלת זדון מן הארץ". שרוקים וקרקורים, גהוים ונעירות, נחורים וחרחורים בלתי מלות ודבורים, היתר, השתיקה והמתקת סוד חרישית לשדי שחת אשר בשם דומיה נקראת זאת אצלם. וכל האופק מסביב געש ורעש לקול הדמיה אשר לשערים המרקדם כבמחול עגל הזהב, החורשים בקול ענות אשר אין בו מה לשמוע. עד אשר קם "ענוזאל", שד כפוף קומה בעל שתי חטוטרות אשר חוטם פיל לו ועיני אוז, שפיל לארץ ומביט לשמים, חודר במבטו לארבע רוחות בשמים ובארץ, וזקנו הארוך מכסה כל תרמית לבו. הוא השטן המסית והמפתה לכל מתחסד ומצטדק מתעקש ומתפתל, לכל גאה המתראה לענותן לכל לב נלוז המתמם כתמימים, לכל רשע ואכזר המרחם על הנשמות והורג נפשות רבות בשם קנאת הדת, הוא היצר הרע מן הנשואים מני רחם להיות פוסעים על ראשי עם ועם, לפתותם ולתן בלבם כי כל העם לא נברא אלא בשבילם, ואם לא יביא העם להם תועלת גשמית כל בני העם כחגבים בעיניהם כנמלים יתושים ופרעושים יחשבו למו, הוא גם יצר הרע המשתדל להטות לב השופטים לעות הצדק מפני תנאים מלאכותים, להטות משפט על פי חוקים לא טובים, לעקם הישרה במדת הצדק, ולישר המעקשים באחזם ביד מדת משפט. לב השוטרים להתהדר בכשלון העם, להתגדר בעלילות שקר, ושוחד לקבל להצדיק כל רשע ולעלם עין מכל גנב ונוכל, לב הרבנים לאסור את המותר להכביד עבטיט על כל מנהג כסל, לישר הדורים של עמי הארץ ובורים, ולהתיר איסורים לשוחטי כבשים ושורים, ולהרבות בהכשרים לרועים חזרים, גם יתגנב תוך מועצת וסוד סנדריה ליתן יד לצדוקים להתנגב תחת חופת יה, לסכסך איש באיש עדה בעדה, כתה בכתה קהלה בקהלה לקיים כל מחלוקת לשם שמים והיא שלא לשם שמים, להחרים כל כנסיה שהיא באמת לשם שמים.

השדד המשחת הלז הפריע את שריקת הדומיה, ויאריך לשונו כנחש מתקומם מלפיפתו, וארס מעופף בין שניו מתפתל כעשן פסול מיכה להתגנב תוך עשן המערכה, ויען ויאמר: "ברשות מלך בלהות אשר בידו נתנה ארץ וכל הצבאות, מן הצובאות פתח אוהל מועד עד שוחטי הילדים בגי בן הינם או באחת הגאיות, אחוה דעו לא בסתר מראש, כי אין הדג מסריח אלא מראש, וכל עוד אשר ראשי העם ועדה רבניה חכמיה וסנדריה לצדק ישורו, כל עוד אשר תמימי דעים הם ונוכח האמת דרכם, לא נצליח לתפוש ברשתנו לא את אחד העם ולא את האחד המיוחד שבעם, כי עיני העדה לנוכח יביטו ברעותם את עמם, את האובדות ישיבו ואת הנדחות יקבצו, את החולה ירפאו והנשברת יחבשו, הלא תראו ותוכחו כי גם מלכנו מחולל רהב בנצחונו הגדול על המלך הגדול מבני תמותה החכם מכל אדם, ובכל שלשת אלפי משלי המלך הלזה ובכל החמשה ואלף שיריו, ובכל המון גבוריו ומערציו לא יכול קום לפני המת מלכנו האדיר מלך בלהות ויהי למלך אביון סובב מעיר לעיר ומבית לבית וצועק אני שלמה ואין שומע לו, אך בכל כח מלכנו מלך בני שחץ ובכל נצחונו הגדול ובכל נפילת שלמה עד אופל בור וצלמות שב פתאום אל כבודו ואל מלכותו רק על פי עצת הסנהדרין וחכמי ישראל, ורק בהם עלינו לנקום נקמת מלכנו, מה שלמה ומה בנו כי נערוך קרב לעומתם, אם את הסנהדרין נצוד בחרמנו גם שלמה גם בנו וכל מלכי ישראל אשר יבואו אחריהם קצוצי בהונות ידיהם ורגליהם ילקטו פרורים תחת שלחן מלכנו. ואם השלום והאחדות הצדק והמשפט ישור בסנדהרי ישראל לא את שלמה ולא את בנו ולא את שום איש ממלכי ישראל ננצח במלחמותינו, ועוד מעט ואנחנו ומלכנו נהיה לעבדים נושאי מנחה למלכי ישראל. ומי יודע אם לעת כזאת נניע, ואנו ובית מלכנו נאבד, ומהפכת סדום ועמורה תהפך למקור מים חיים אשר יחיה אדם ובהמה וכל שד ושעיר יגרש בחמה, ולא ישאר לנו מדבר וערבה בכל הארץ להסתופף בה מחמת דורשי משפט ורודפי צדק, אשר ישים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים."

ב

עוד הוא מדבר ותחבולזאל מתהפך בגוניו הלטאה גדולה כרום זולת מעוטפת באדי גפרית מבריקים וחריפים חודרים לאף כל עובר וממיתים עצבי הריח תוך נחיריו, ורק חזקי עצבים מרגישים בהם ריח בצים מוזרות ומבאישות, ריח גפרית המכביד הנשימה וממית כל רוח אנוש בלתי מרגישים כי ימותו, וצבעי הגונים השונים מכים בסנוירים את כל עצבי עינים לבל יראו רק את הנוגים המזהירים המתהפכים מרגע לרגע, אדמדמים ירקרקים שחרחורים אמוצים ברודים מנומרים חברבורים, המראות הנראות גם בערפלי עלטה, מתחוללים ומתהוללים ונוצצים ונובלים, ונראים נם לשתומי עין ועפעפים סגורים, במראות חשך כאלה מתחפש תחבולזאל בגונים של כל גון גשמי ורוחני ב-"ית" של כל גון משפט, ובמראה כוזב לכל מושג לסמות במופשטו את אות אמתתו וקיומו, הוא תחבולזאל אשר מצא את הימים במדיניות, ואת האמים במלכיות, את הזמזומים בקהלות ויקרא אותם בשם פוליטיקין.

עוד ענוזאל מדבר לסכסך רבנים ברבנים סנהדרין בפלהדרין ושופטים בנשפטים, והנה תחבולזיאל זה גם רי רירי ברירי שברירי ופקידם צבועאל מעוטפים בסנוירותיהם מבריקים ברק נצוצי חשכתם, מאפילים ומעפילים על כל הנאספים ויאמרו; "ענוזאל חברנו מרוב שיחו ומשאו ומתנו את חכמי תורה ורבני העדות לפתותם נפתה הוא מהם לחשוב כי כל העם ביד הרבנים הוא וגורלו בחיקם להרע או להטיב, ורק אחרי הרועים ירעו צאן קדשים אמנם לא כן הראה לנו הנסיון. גם אנחנו משמשים למטרתנו ברבנים, גם מבקשים אנו פעמים לא מועטות לענוזאל חברנו להטות לבם מני דרך למען נמוט רעה רבה על אחדים מני עם השריד במצבת קודש אשר שואל עוד בעצת חכמים ומרחמי רבנן ותלמידיהם, אך לא גורל כל העם בידם כי העם נוטה יותר אחרי הבצע מאחרי הדעת והתבונה, העם והרבנים יחד ידפקו כלם על פתחי העשירים שרים ורוזנים, וקסם על שפתי מלך בן מלך יותר יקר להם מאלפי דרשות ומוסרי חכמיהם וזקניהם, אשר רק נשים באות לשמוע ואנשים להתנמנם ולבלות זמנם, וכלם לא ללמוד ולא לעשות לא לשמור ולא לקיים, לזאת הצדק למלכנו מלך בלהות כי רק נגד בן המלך עלינו לחגור כל כחותינו, האומנם חברנו ענוזאל יעזור לנו לסכסך חכמים בחכמים למען יפול הדר החכמים ומומחיותיהם (אויטאריטעט) בעיני בן המלך, ולא יכלו לפעול עליו לטוב לו, לא יעלה בידם לפתוח את עניו בעת אשר אנחנו נכה אותו בסנוירים, לא יפתחו את לבו אחרי אשר אנחנו נאטם אותו, לא ירככוהו אחרי אשר אנחנו נאבנהו. אמנם עיקרי מערכת המלחמה נערוך מול בן המלך, נגדו נחגור כלי מלחמתנו לנקום נקמת מלכנו מהמלך החכם בעיניו מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא די לו מושלו על בני אדם מתפסח ועד עזה מדן ועד באר שבע עוד גאה יתגאה בלבו לאמר כי משול ימשול גם בנו וליתן חתיתו גם על מלכנו האדיר חתת כל בני תמותה." על שן סלע גבוה. המתרומם משדה השממון שממת עולם הלזה ונשקף מרחוק על פני כל ארץ יהודה, והגליל הכרמל והבשן אשר יתראו במביט עין מרחוק ונאות שדה נשקף משלש רוחותיו כרמי יהודה וארזי לבנון צפונה עדרי צאן הגולשים מהר הגלעד מזרחה ועמק יזרעאל מערבה עד אשר שוכחים בארץ עיפתה ארץ אופל וצלמות אשר לרגלי הסלע הלז צר ואור חשך בעריפיה, על שן סלע הלזה שכב "יוסף שידא" בעין אחת מביט לארץ ותרעד למראה שדי שחת ונפשו תבהל ותבחל למשמע אזנו דברי שדי שחת החוצבים גחלת וזפת ולהבי חשך, ובעינו האחרת מביט על יפי נוף ארץ הצבי משוש לב כל בני תמותה. הוא "יוסף שידא" אשר שר לשדים הוא אמנם לבו לבני אדם ואשרם, הוא מסית את לב האדם לחיים וענג לעושר וכבוד, אך במדה מסוימה לטובתם, הוא הנותן תשוקה בלב אדם לעבוד בלב אוהב לאהוב, בלב חרוץ להשתדל, הוא המעורר והמפתח את החפץ והעזתה (ענערגי) בלב כל חי, ולו אותו בכבל אסרו רק ליום אחד לבלי יגרה את החיים לחיות לא תמצא גם ביצה בת יומה ואפרוח בקליפתה כל ימי עולם. "יוסף שידא" זה ישב על שיא סלע הלז וישמע לקרקורי אחיו השדים ומעצותיהם מול בן המלך ובהרימו עיניו מול הדר ארץ הצבי נתמלא רחמים על מלכה ובנו, ויהס את אחיו השעירים בקפצו פתאום מן הסלע אל מעוף צוקה מקום המועצה. ויאמר: "אל נא אחי תרעו, לא לכם לבקש נקמת מלכנו, כמלכנו כמוכם כמונו ככל בני תמותה אך עבדי מלך עולמים אנחנו, ועלינו למלאות משלחתנו בשלמות כל אחד כפי תפקידו אם לטוב או למוטב, אך לא לבקש נקמות, מדה אשר לא לנו היא, רק חטאת בני תמותה היא מני אז, ומה לנו שלוחי יה לבקש נקמות מאנוש אנוש אשר לבו מסור בידנו כחומר ביד היוצר, כל עת אשר לבו לא נצרף בכור הבחינה לא מזוקק שבעתים להיות חזק באמתתו ונוכח בהגיונו. אך מי שהוא באמת צדיק וישר תמים דרך וסור מרע חזק בדעותיו ולא החלה את הגיונו במשאות שוא לא יועיל לנגדו כל השתדלותינו, זכרתי ימים מקדם עת אלקי עולם מסר ביד מלכנו את הצדיק מארץ עוץ איוב שמו וכל אשר לו נתן ביד מלכנו ויכהו מלכנו בנגעים מכף רגלו ועד קדקדו, ויקח ממנו את רכושו ויהרוג את בניו ובנותיו, ובכל זאת לא חטא בשפתיו ולא נתן תפלה לאלקים, וה' שב את שבות איוב כבראשונה ויוסיף להטיב לו ולנחמו בכפלים. וכה יהיה גם עם "למואל מלך" הלא מלכנו האדיר אשר מביט עמוק, לו לחדור בלב ולב כל איש, תיאר אותו לאיש אוהב צדק ומשפט, חזק בדעתו ירא אלקים באמת ודעותיו בנויות על יסודות נאמנים מדברי נעים זמירות ישראל ומשלי אביו ושיריו ונסיונותיו, לאשר אלה לו כל תחבולות למענו לא יועילו, ועוד ישלם לו ה' כפלים מבראשונה. ואתם תצאו אבל וחפוי ראש!" לקול דבריו אלה קרקרו הצפרדעים, שרקו בנות יענה, חרקו הנחשים וכלם חפצו לסקלהו לשחטהו ולהרגהו ולמחות את שמו מספרי השדים ולהשליך נבלתו בקבר בני אדם, אך אשמדאי המלך קם ממקומו ויהס את כל קרקוריהם ויאמר: "אל נא בני תרעו לריע, אחיכם יוסף בדעת ידבר ושפתיו דבריו משרים. אך דבר אחד אגלה לכם עתה מסודי שדי אשר לא יעות משפם, ינסה בני אדם יבחן בני איש יצרפם כצרוף זהב מזוקק שבעתים להביאו אח"כ על שכרו אשר עין לא ראתה, וכמו בימי עוץ כן עתה ציר שלוח אבל ממלך עולמים להסית את בן המלך כאשר פתיתי את איוב בראשונה, אך אז לא הצלחתי כי דמיתי להחטיאהו על ידי יסורים צר ומכאובים להבחינהו בכור עוני, ועמד בנסיונו לא נתן תפלה לה' ולא חטא לו בשפתיו, אך עתה חדשה אני עושה לא להכותו במכות ונגעים ולא ליסרו ביסורים ומכאובים אדרבא אשתדל להרבות לו תענוגות בני אדם להראות לו את החיים בשלל צבעים המזהירים להצליחו בכל אשר יפנה ישמן ויבעט ויכחיש מרוב הטובה במלכו ובאלהיו.

ולזאת עתה אתה, יוסף, לך ותעורר את כל בני ארץ הצבי לחיים ותענוגים כסף וזהב עושר ונכסים, ואתה, ענוזאל לך וסכסך את החכמים בחכמים להסיר חנם בעיני בן המלך והדרם לעיני בני העם, ואתה תחבולזיאל ומרעך לכו ותסכסכו את כל הארץ בשאלות מדיניות, לכו אל ירבעם בן נבט ותפתו אותו למרוד במלכו, אל הנביא הזקן משילה ותסיתהו לנקום נקמת משכן שילה אשר החליפהו שלמה, על בית אבנים בירושלם בשדה היבוסי אשר ירש אביו ויסר את העורים והפסחים שנואי נפש דוד, ואנכי בעצמי אשתדל להראות לבן המלך את כל סגולות מלכים והמדינות שרים ושרות ותענוגות בני אדם שדה ושדות, ואם לא הצלחתי על איוב ביסורים אצליח על בן המלך כאשר על אביו בתענוגים וחיים נפרזים, ואז רוה ה׳ תנוח על הנביא הזקן בשילה המתכסה בשמלה חדשה, ויקרעה, לשנים עשר קרעים, ולהניח, רק ניר אחד לבית דוד והעם יאמר מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהלך ישראל"

סוף

בזה, תם מחלקה הראשונה, מחזיון זה ושאר המחלקות ימצא כל איש לבדו לדברי ימי ישראל ויהודה, ובהחיים עצמם כל ימי עולם, אשר נכתבו ספורי חזיונות די עליהם, ישמע חכם ויוסף לקח!

חתימה

את הספור החזיוני הזה כתבתי לפני שבע שנים בשנת תרע"ג בקראי את תרגום הפויסט של געטה בלשון יהודית המדוברת וחשבתי על ההקבלה של פויסט לאיוב, והנני מעתיק פה ספורי זה להראות על השמוש במליצה במשלי שדים אשר סיפר רבב"ח מהורמז בר לילית ממין זה מספורי חזיונות הוא, וכמו כן שימשו בהם הסופרים הערבים אחי הטהרה (אחון אל צפח) בספר אגרת בעלי החיים, אשר העתיקו ר' קלונמוס בר' קלונמוס בן מאיר בשנת ע"ז לאלף השישי 1316 למספר הנהוג, ולדעת היוחסין ה' קל"ה מובא בסדה"ד בטענות הבהמות ושאר בעלי חיים נגד בני אדם על אשר מתירים לעצמם להרגם ולאכלם ולעבוד בהם נגד מדת הצדק והרחמים וכל הטענות ותשובות בני אדם חכמי מדינה, ומדינה, נסדרו לפני מלך השדים ובית דינו, וסבת בחרם את השדים לדיינים, כתב המתרגם ז"ל בפירש בהקדמתו: אם שזה מפני ששני חולקים באים לדין צריך שיכריעם שופט בלתי נוגע כדבר, ושיהיה אליו ידיעה בענינם, לכן שם בין האדם ושאר בעלי החיים את השדים להכריע ביניהם, לפי דעת המאמינים שכשירצו לובשים אנשים וכשירצו לובשים בהמות, לא שבעל הספר יחליט בזה כו' עכ"ל. אך אם שהספר הזה הוא מלא חכמה ודעת במדות בני אדם ובטבע בעלי חיים ותיאור נפשות כלמו, אך לא השתדל לתאר בהספור גם נפשות השדים לפי ציורם האמתי בנפש המדמה של האדם המחזה בהמה כי לא להראות לנו תיאור השופטים בא המחבר רק לתאר לנו את הנשפטים, והשופטים יהיו מה שיהיו רק לא נוגעים בדבר ויודעים את תהלוכות בעלי החיים ומפני זה הפסיד הספר את שלמותו, ולא יכולתי להביא ממנו חלקים לדוגמא מול ספור רבב"ח בהורמז בר לילית, לא כן ספורי החזיוני בלמואל מלך אשר נותן טבע השדים ותוארם במה שנוגע להספור ממש כאשר מצוירם בעומק לב ונפש המחזה בהם. אך נמצא כאלה בספורים שונים להערבים והפרסים.