ליקוטי מהרי"ן ותולדות יצחק בן לוי

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

מגילת רות

ויהי בימי שפוט השופטים וכו': הנה ידוע דוד הוא דור י"ד מאברהם ושמו רומז על זה וזהו כי "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק"-- דוד, שמרומז יד, יעשה מלחמה בעמלק. והנה מגילת רות אמרו רז"ל כדי ליחס את דוד, וכן כתוב בזוהר חדש. והנה לא היה עדיין נשמת דוד מנוקה מכל סיג, כי לא היה עדיין בירור הניצוצות להעלות נשמת דוד ממואב, ולזה הלך אלימלך, שהוא במספר קטן דוד, וזהו "וילך איש מבית לחם יהודה" כי "בית לחם" רומז על דוד על שם הפסוק "מי ישקני מים מבור בית לחם" ועיין זוהר חדש על מגילה זו. וזהו ושם האיש שהלך להעלות נשמתו אלימלך גימ' דוד, וזהו בימי שפוט השופטים כי הוא ראש השופטים, לכך היתה רות תחלה אשת מחלון, כי מחלון לשון "כל המחלה" כי החליש תחלה בה חלק הרע שהי' בה כי כשרוצים להעלות הניצוץ קדוש מבין הקליפות צריך תחלה להחליש כח הרע. ואחר כך הי' שם בעלה בעז, לשון עוז וחוזק היינו לחזק הקדושה. וזהו הרמז "ויהי כאיפה שעורים" ועיין באבן עזרא על זה הפסוק ע"ש כי באמת דוד מלכא לא קיבל מלכותיה עד דאתחבר באבהן, כי הראשי תיבות מן האבות ך"א, ודוד נקרא "יפה" על שם בפסוק "והוא אדמוני עם יפה עינים" וזהו "כאיפה"-- כ"א יפה. וגם "יפה" במספר קטן גימ' דו"ד. וזהו "בימי שפוט השופטים" ס"ת "שפוט" והתחלת תיבת "השופטים" גימ' דוד שהוא היה מלך ראשון והוא יהיה מלך אחרון כנאמר "ודוד עבדי נשיא להם" ולכך אומרים רות בשבועות כי התורה היא ך"ד צירופי אדני, והראשי תיבות וסופי תיבות אלימלך נעמי מחלון רות ך"ד במספר קטן. ועיין ציוני בפ' יתרו ומה שנרמז לפי הרוב שם דוד במגילה זה על מספר קטן הוא ע"ש הפסוק "ודוד הוא הקטן". וזהו "ומחץ פאתי מואב" עיין רש"י שנאמר על דוד. וזהו "וקרקר כל בני שת" וקרקר גימ' רות שרמז שעתיד לצאת דוד מרות שהיא ממואב, זה אמר בלעם לבלק. וזה "יתן ה' האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה" הראשי תיבות ך"ו מנין שם הויה ב"ה כי דוד הוא המיחד תמיד שם קודשא בריך הוא ושכינתיה כנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד" ועיין בתיקונים על פסוק "אם אתן שנה לעיני כו' עד אמצא מקום לה' ". וזהו "והנה בעז בא כו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם" כי כשצדיק בא למקום קדושה אז שופע עליו הקדושה אשר בזה המקום ומשיג הקדושה ההיא אף על פי שעדיין לא ראה אותה. וכאן שבא בעז וזאת הצדקת היתה כאן אשר עתיד לצאת ממנה דוד שייחד תמיד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו ליחד שם י"ה בו"ה, שהיה השם שלם. וזה שאמר "ה' עמכם" כלומר אני רואה כאן בהירות משם הויה ב"ה אף על פי שעדיין לא ראה אותה. ואמרו לו "יברכך ה' " כידוע בחינת ברכת כהנים. וזהו "וישת ויטב לבו ויבוא לשכב בקצה הערמה" הכלל אדם הראשון נתן מימיו חיים לדוד מסוף ימיו. וזהו "ויטב לבו", לבו רומז על דוד כנאמר בו "אשר לבו כלב האריה". וזהו "בקצה הערמה" היינו הער מ"ה כי אדם גימ' מ"ה להעיר מה שנות אדם. וזהו בקצה, סוף שנותיו. והנה בועז היינו ב"ו ע"ז, לרמז בו כלול שם ונשמת דוד כי ע"ז במספר קטן דוד וגם בדוד נאמר "עז"-- "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו" כמחז"ל דוד שנמשח בקרן.

או יבואר "ויהי בימי שפוט השופטים": הכלל, דוד בא מתמר ורות, עיין זוהר הקדוש פר' ויגש תרין נשין תמר ורות מינייהו אתבני מלכות בית דוד והנה שתי אותיות ר"ת שוה בשניהם, רק כאן אות מ' באמצע וכאן אות וא"ו באמצע. הכלל(?) אותיות מ"ו האות הוא שניהם שוה ולזה שם הקדוש הויה ב"ה המילוי של האות כהאות הראשון-- יו"ד נמצא המילוי הוא גם כן מספר יו"ד, ה"ה, וכן אות ו"ו, וכן ה' אחרונה. וזהו "אני ה' לא שניתי" וכן אות מ"ם ו"ו, המילוי כאות הראשון. נמצא שני השמות תמר רות שורש שניהם שוה כי גם אלו אותיות מ"מ ו"ו להיפך גם כן כן, וכן אותיות "דוד" להיפך גם כן "דוד". והנה כאן נשמת דוד עדיין היה בהסתר, לא נגלה עדיין. והנה נשמת דוד היה בגלות בסדום אצל לוט ושם היה רק דין, ודוד בעצמו בצקדתו כאשר היה התגלות נשמתו לעולם בצדקתו עשה להיות כלול משפט וצדק, וזה שאמר "עשיתי משפט וצדק" כלומר שהוא בעצמו עשה זה להיות כלול משפט וצדק. אבל קודם התגלות נשמתו היה רק משפט, וזהו שאמרו אנשי סדום ללוט "האחד בא לגור וישפוט שפוט" כי נשמת צדיק כאשר היא עדיין אינו מנוקה כלומר כאשר היא עדיין בקליפה, שם היא בחינת "גור" וזהו "לגור". וזהו שאמרו רז"ל אברהם אבינו תחלה לגרים כי נשמת אברהם היה תחלה בכח תרח ושם היה בבחינת גרים. אבל יצחק יעקב שנשמתם היה תמיד בקדושה ולא נקראים כלל בבחינת "גרים". וזהו שביקש אברהם אבינו על נשמת דוד שהיה בסדום "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" לרמז על דוד. וכאן במגיל זו שבא ליחס את דוד בשורש נשמתו וזהו "ויהי בימי שפוט השופטים" עיין בעל הטורים פר' כי תצא בכור תגין כ' והו"יו נכתבת שני ווי"ן, עיין שם.

וילך איש מבית לחם יהודה...אפרתים: עיין רש"י אפרת קרוי בית לחם. הכלל, בתחלה יבוא משיב בן יוסיף והוא משבט אפרים, וכן הוא במדרש רבה פ' נשא, ועיין בפירוש ר' עובדיה על מגילה זו בסופו. וכן מבואר שם. ואחר כך יבוא משיח בן דוד משבט יהודה ויגאלנו גאולה שלימה. ולמה משני שבטים אלו? מאפרים ויהודה? מחמת כי אלו שבטים לא הוציאו דבה על ארץ ישראל בשילוח מרגלים כנאמר "למטה יהודה כלב בן יפונה...למטה אפרים הושע בן נון" על ידי זה יזכו אלו שני שבטים שמהם יבואו גואלי צדק להביא ישראל לארץ הקדושה להנחיל לעולם לתכלית השלימות. וכאן שמגילה זו בא לנחם את ישראל בתולדות משיח בן דוד כמבואר ברש"י "וימד שש שעורים" ורצה לרמז עלמשיח בן יוסף גם כן שהוא משבט אפרים, על כן רמז כאן "מבית לחם אפרתים" כאשר נאמר בקבורת רחל לרמז שדם מבניה של רחל יבוא משיח. וזהו שרומז בתחלת המגילה שבתחלה יבוא משיח בן יוסיף שהוא משבט אפרים ואחר כך יבוא משיח בן דוד.

או יבואר אפרים כי רוב שנותיו של דוד הוא מיוסף כמבואר בזוהר הקדוש, ולכך כתיב כאן "אפרתים" לרמז על דוד שרוב שנותיו הוא מזרע רחל, כי יוסף על שם אפרים יקרא.

או יבואר "וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב וכו' ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב וכו' ותצא מן המקום אשר וכו' עיין רש"י שם ותשב ותצא וגם תחלה משדי כתיב יו"ד לסוף בשדה כתיב ה' לסוף, כי באמת הליכת אלימלך ונעמי למואב להשיב שבות נשמת דוד משם וזהו "ותשב משדי מואב" --לשון השבת אבידה-- נשמת דוד אשר נאבדה במואב שבה נעמי. וכאשר שבה נשמת דוד אז "ותצא מן המקום וכו'. וזהו "ותצא מן המקום ופירש רש"י שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, עיין שם כי בצאת נעמי משם יצא נשמת דוד עמה ונשאר מורב ריק. וזהו פי' רש"י שיציאת צדיק כי דוד נקרא צדיק כנאמר בקדושת שבת בשחרית "על ידי דוד משיח צדקך". ועיין משלי יד' "בית צדיק חוסן רב עיין רש"י שם בית המקדש שבנה דוד הצדיק וזהו "משדי" ביו"ד לסוף, "בשדה" ה' לסוף, שם י"ה כי דוד דבוק בשם י"ה כנאמר "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה" וזהו דוד ח"י וקיים כי "יה בארץ החיים" וזהו משדי בשדה ר"ת מ"ב, שעתיד להימסר למלך המשיח, עיין פי' ר' עובדיה על מגילה זו לסוף. ועתה יגדל נא כח ה' בזה הפסוק כ"ח אותיות, וצריך י"ד להשלים שם מ"ב שעתיד למסור למלך המשיח, עיין שם. וזהו "לגור בשדי מואב", "לגור" לשון אסיפה כמו "אגרה בקיץ לחמה" דהיינו לאסוף ולקבץ הניצוצות הנדחים וזהו שאנו מברכים "המכין מצעדי גבר" וזהו שנאמר "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ" כי באמת הליכת הצדיק בכל מקום להאיר לניצוצות ולהעלות אותן אל הקדושה. וזהו "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום" שיכין הניצוץ שנקרא "יום" כמאמר רז"ל ל"היום אם בקולו תשמעו" שישמעו הניצוצות לקול לעלות לקדושה והנה זה שמעלה הניצוץ לקדושה הוא לו בחינת אבל המשפיע על הבן כנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" וזהו "מה' מצעדי גבר כוננו" זה הצעד בבחינת דכר להעלות הניצוצות וזהו "ודרכו יחפץ", עיין זוהר הקדוש פ' תרומה. זה הוא חפץ ה' בהעלאת צדיק הניצוצות וזהו שנאמר כאן "וילך איש מבית חם יהודה" עיין מיכה ה' "ואתה בית לחם אפרתה" עיין רש"י שם ואתה בית לחם אפרתה שיצא דוד משם שנאמר עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת וכו' צעיר להיות באלפי יהודה ראוי היה להיות צעיר באלפי יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך ממך יצא לי משיח בן דוד וכן הוא אומר "אבן מאסו הבונים" ומוצאותיו מקדם לפי שמש ינון שמו עיין שם ברש"י וזה שהאיר לאלימלך ונעמי מבית לחם יצא דוד הלך למואב להעלות משם נשמת דוד למקומו לבית לחם.   והנה באמת מבית לחם יצא דוד זה מורה על שרש דוד ביינו "בית לחם" ר"ת ל"ב, היינו ל"ב נתיבות חכמה שעתיד למסור למלך המשיח, הוא דוד, עיין רש"י "וימד שש שעורים כו'. אמצע תיבות ח"י, רומז על ח"י אזכרות שאמר דוד ב"הבו לה' בני אלים" אשר כנגדם תפלת י"ח. סופי תיבות ת"ם זה דוד, עיין רז"ל "מכתם לדוד" שהיה מכתו תם וזהו "ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם וכולי" לכאורה הוה ליה למימר "ותלכנה שתיהם ותבואנה בית לחם"? מהו "עד"? כמבואר, כי ע"ד רומז על דוד "עד דוד הגדיל", עיין זוהר הקדוש בפ' יתרו דף עה ע"א "זרעא דדוד...חד ד'...חד ע'..." עיין שם. וזה שמבואר כי שם מ"ב עתיד למסור למלך המשיח כי שם מ"ב הוא התחלה מתורה מתורה שבכתב ומתורה שבעל פה-- "בראשית" ב', "מאימתי" מ', תורה שבעל פה. וזהו תהלים ס"ח "אדני בם סיני בקדש", ב"ם היינו ?? מ"ב התחלה מתורה שבכתב ובעל פה וכאשר מבואר למלך המשיח יומסר שם מ"ב היינו פנימיות סוד תורה שבכתב ובעל פה. וזהו "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה... וזאת התעודה בישראל" כי גאולת מצרים היה בזכות קבלת התורה כנאמר "וזה לך האות..בהוציאך..תעבדון את האלקים...על ההר הזה" וכן גאולה העתידה בקרוב בזכות השגת דעת פנימות בתורה. וזהו "וזאת" היינו התורה כנאמר "וזאת התורה" וזהו "וזאת". "לפנים בישראל"-- ישראל ישיגו פנימות התורה וזהו "על הגאולה". והנה בביאת גואלנו אז יתהפכו כל הקללות אשר נאמרה על גלות ישראל וכל הצרות הנכתב בתורה על ישראל ח"ו אלו האותיות לא ימחו מן התורה ח"ו רק אלו האותיות יהיו להם צירוף חדש, ברכות ונחמות על ישראל, וזהו "ועל התמורה", ואז ישיגו ישראל בתורה השער הנו"ן אשר השיג משה רבינו, עיין רז"ל וזה יתגלה לישראל בתורה בביאת הגואל וזהו "לקיים כל דבר" -- כ"ל גימ' נ'. כל החמשים שערי בנה יגלו לישראל בתורה וזהו "שלף איש נעלו ונתן לרעהו"-- שלף איש נעלו זה משה רבינו שנאמר בו "והאיש משה עניו" ונאמר בו "של נעליך מעל רגליך". "ונתן לרעהו-- "ולמדה את ישראל" שנקראו ריעים למשה. וזהו "וזאת התעודה בישראל", התעודה המוכן לישראל, עיין ישעיהו ח' "צור תעודה חתום תורה בלמודי" -- "לתורה ולתעודה".  ועיין זוהר הקדוש פ' אמור דף צ: לתורה ולתעודה-- תורה דא תורה שבכתב, ולתעודה דא תורה שבעל פה. ודוד שרש נשמתו מתורה שבעל פה וזהו כאן "וזאת התעודה בישראל", ועיין תקוני זהר תקון ל"א "ותלכנה שתיהם"-- שתי תורות וכולי, עיין שם.

כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו: הכלל, "פקד" רומז על דוד כנאמר "ויפקד מקום דוד" ושהו שבאו המלאכים לבשר לשרה ולהציל את לוט ונאמר בשרה "וה' פקד את שרה" כלומר שזה הוא בשורת שרש-- אחד על יצקח ואחד על הצלת לוט שמשניהם יבוא משיח. וזהו "וה' פקד את שרה" וזה שאמר יוסף הצדיק "פקד יפקד" -- פקד על גאולה ראשונה, גאולת מצרים על ידי משה, יפקד על גאולה אחרונה על ידי דוד כו'. וזה "יפקד" במספר קטן גימ' דו"ד. וזה שבקש משה רבינו "יפקד ה'..איש על העדה אשר יצא..ואשר יבוא..ואשר יוציאם ואשר יביאם".  וכן נאמר בדוד בהיות שאול מלך כו' אתה המוציא והמביא כו' וזה שביקש משה רבינו איש על העדה כנאמר בדוד "הוקם על". וזהו "אשר יוציאם" מן הגלות, "ואשר יביאם" לארץ ישראל ולבנין בית המקדש, וזה "אלהי הרוחות" כי רוח רומז על משיח כמחז"ל על פסוק "ורוח אלקים מרחפת" זה רוחו של משיח, ונאמר גם כן במשיח "וברוח שפתיו". וזהו "הרוחות" --שנים-- היינו דוד ינהג ישראל במלכותו וכן לעתיד יהיה הנהגת ישראל על ידי מלכות בית דוד.

ותשאנה קולן ותבכנה ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך ותשנה קול' ותבכנה עוד ותשק ערפה לחמותה: הנה "ותשאנה" ראשון עם א' "ותשנה" שני חסר א'. עיין רש"י "וימד שש שעורים כו'" רמז כו' שיתברך בשש ברכות, עיי"ש. ועל כולם רומז אות א', "ונחה עליו רוח ה'", והוא יחוד ה' יתברך ורומז עליו אות א' כי א' הוא אחד. "רוח חכמה ובינה" רומז אות א' כנאמר "ואאלפך חכמה", וכן אמרו רז"ל שבת דף קד: א"ב אלוף בינה. "רוח עצה וגבורה" רומז אות א' כנאמר "פלא יועץ אל גבור" -- פל"א אל"ף. "רוח דעת ויראת ה' " רומז אות א' כנאמר "פליאה דעת ממני נשגבה". והנה תחלה רצו שניהם לשוב כנאמר "ותאמרנהלה אי אתך נשוב לעמך", לכך נאמר "ותשאנה", מלא א', כי אולי משניהם היה בא משיח שיתברך בשש ברכות, אבל אחר כך שנאמר "ותשק ערפה לחמותה", שלא רצתה לשוב, נאמר "ותשנה", בלא א'.

או יבואר בראשונה "ותשאנה קולן ותבכינה", ובשני נאמר "ותשנה קולן", חסר א' כי בראשונה עדיין ערפה לא שבה, נאמר בא' ובשני ששבה ערפה ולא היה הבכייה שלימה, נאמר "ותשנה", בלא א', לשון שנאה ומאוס. וכאשר מבואר אות וא"ו גימ' י"ג, וזהו בפ' במדבר ד' דגלים ודגל דמות, ד' דגלים, ד' פעמים י"ג -- גימ' אנ"א. עיין ר"י הקדוש אנ"א ר"ת אליהו נדב אביהו. וכן רש"י בחוקתי "יעקוב" ה' פעמים מלא וא"ו. עיין זהור הקדוש פ' נשא דף קכג ע"א. ומלת "תשובה", תשוב ו' לה', עיין שם. נמצא ה' ו' רומז על תשובה, ועיין זוהר הקדוש פ' ויקרא דף כג: וא"ו דא קוב"ה, ה' -- כנסת ישראל, עיין שם. וכן עיין פר' תצוה דף ק: וקובה וכו' .

ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה כלומר ללכת ולדבק עם אותה ה'. וזהו הרמז "ורות דבקה בה", בה', כי רות עם ה' אותיות תור"ה.

ותלכנה שתיהם היינו שתי תורות וגם שני לוחות. ועיין תקוני זוהר תיקון לא, וזהו מזל סיון תאומים, כי בחודש סיון ניתנה תורה לישראל, שתי תורות -- תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והנה ר"ח סיון וכן ר"ח שבט הם רק יום אחד כי בחודש סיון ניתנה התורה ובחודש שבט ניתנה משנה תורה כנאמר "בעשתי עשר חודש (דברים א) והיה חדש שבט. ועיין זוהר הקדוש פ' אמור דף צו. בשבועת אמאי לא אשתכחו ביה זיין ימים? פתח ואמר "ומי כעמך ישראל כו ועיין שם ע"ב וכד אורייתא אתייהיבת כו' אקרי יום אחד. וכן חודש אב ראש חדש יום אחד כי בזה החודש נולד משיח וכאשר יבוא הגואל לא יהיה ספק כלל. וכן ר"ח ניסן יום אחד כי נשאר הרשימה מה שנאמר "החדש הזה לכם" שהיה רק יום אחד.

ולנעמי מודע לאישה: "מידע", ביו"ד כתיב. כי כאן התחלה מבועז עם רות שנולד דוד ואות דוד מורה על יוד כמאמר רז"ל בעשרה לשונות אמר דוד ספר תהלים. וזהו שרמז "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף" -- "תורי" הוא אותיות רו"ת יו"ד לרמז על דוד, וזהו תורי זה"ב, (??) גימ' דו"ד. ועיין זוה"ק פ' יתרו דף עג ע"א בספרא דאדם קדמאה דוון דיליה זהב, עיין שם. "עם נקודות הכסף", כס"ף גימ' ק"ס כי דוד אמר ק"נ מזמורים בעשרה לשונות, הוא ק"ס. וזה "נשמטו בידי סלע שופטיהם" (תהלים קמא, ו), סל"ע גימ' ק"ס, היינו ספר תהלים הנאמר ביוד לשונות, "שופטיהם" היינו הדינים, עי"ז נמתקו הדינין. וזהו "ושָמעו אַמָרי כי נעמו", כאשר מבואר שאות יוד מורה על דוד שאמר תהלים בעשרה לשונות לכך בכל מקום נכתב "דוד" חסר י ובדברי הימים נכתב ביו"ד כי דברי הימים כתב עזרא ליחס את דוד וכתב אחר שאחר כל תהלים ביו"ד לשונות לכך שם נכתב דוי"ד, ביו"ד. וזהו "ותקראנה השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי" כלומר נע"ם יו"ד. והנה אות יו"ד מורה גם כן על תורה שבכתב כנאמר "עשרת הדברים" ואות וא"ו מורה על תורה שבעל פה, היינו ששה סדרי משנה. וכן נעמי ורות, כמבואר בתקונים תיקון ל"א -- "ותלכנה שתיהם" שתי תורות וכו. והנה דוד מיוחס לנעמי ורות כנאמר "ותקראנה השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי" וכן לרות, נמצא דוד שורש שלו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכן מבואר בזוהר הקדוש על פסוק "ובקומה", מלא וא"ו, כי אות וא"ו מורה על דוד, לכך בדברי הימים שבא ליחס את דוד כתיב מלא, וא"ו יו"ד. וכן כתוב כאן "וימד שש שעורים" דהיינו וא"ו רומז על דוד. וזהו "הבי המטפחת", הב"י -- הב יו"ד. "וימד שש" היינו וא"ו, היינו יו"ד וא"ו רומז על תורה שבכתב ושבעל פה. לכך במגילה זו יו"ד וא"ו יתירה, יו"ד של "מידע", וא"ו של "בטרום יכיר", עיין שם. וזהו "גלמי ראו עיניך", היו"ד הוא גולם. וכן מבואר בהקדמת הראב"ד על ספר יצירה היינו שורש נשמתו, תורה שבכתב. "ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו" התורה שקדמה אלפים שנה לבריאת העולם. [לא נגמר...]