שותפין א

אות א

השותפין חולקין בשוה אפילו הניח אחד מאה והב' רק והג' שי"ן חולקין הריוח בשוה ולא לפי הממון:

ע"פ מ"ש רבינו (סי' סט) ומובא לעיל כ"פ ששורש הנפשות בעשירות וכו' ע"ש וע"כ השותפין כשנתתפין יחד בממונם אזי נתחברים ונתאחזים יחד כמו האחין כי כשנשתתפין נעשה ממונם אחד וכשנתאחדו ונתחברו בממונם אזי נתאחדין בנפשותם כי שורש הנפש בהעשירות כנ"ל. נמצא שהם כאחין ממש כי הקרבת האחין מצד נפשותם שיונקים מאילן אחד כמו כן השותפין בממונם נתחברין ונעשין אילן אחד כי ענפי האילנות הם העשירות שבהם תלוים הנפשות וכשנתחברים בממונם נמצא שנתחברין ענפים של אילנות נפרדין ונעשה מהם אחדות. וזה שרגיל בדברי רז"ל ע"פ הרוב לומר האחין השותפין. כי כל השותפין הם כאחין ממש מצד נפשותם שנתחברין ע"י הממון כנ"ל וע"כ יפה תקנו רז"ל שיחלוקו בשוה. כי מאחר שנשתתפו נתאחדו וכולם יונקים ממקום אחד עכשיו ע"י ההתחברות כי נתחברין ונתאחדין ממש םכנ"ל. וע"כ כולם שוין כמו האחין שיונקים ממקום אחד וע"כ חולקין הירושה בשוה. כמו כן הם כאחין ממש ויונקים ממקום אחד ע"כ חולקין בשוה. ואף שבוודאי אין יניקת כ"א ואחד בשוה. אדרבא מחמת זה תקנו שיחלוקו בשוה כי אין היניקה משתנית לפי סך הממון רק לפי הכח והטבע והסגול ה של הענפים דהיינו המממון אבל לא לפי סגולת הענפים כי יש ענפים שאינם עולים רק עשרה זהובים ואעפ"כ תלויים בהם בנים הרבה וכן להיפך ע"ש היטב דברים אלו במאמר גזילה. כמו כן לענין הולדות פירות הרווח להרויח בהממון בודאי אינו תלוי לפי סך הממון רק לפי סגולת הענפים כנ"ל. וכמו שאנו רואין בחוש שיש אחד מרויח במאה זהובים יותר ממה שאחר מרויח באלף והכל לפי סגולת וטבע הענפים. וע"כ אלו שנשתתפו יחד ויונקים ממקום אחד כנ"ל אם היינו רוצים לעשות החלוקה ביניהם כראוי ליתן לכ"א המגיע לו לחלקו כפי יניקתו אין הדין הזה מסור לב"ד שלמטה כי בודאי אין יניקתם שוה. אך אין מי שידע זאת כ"א יודע תעלומות וע"כ תקנו רז"ל השוואה שיחלוקו בשוה חלק כחלק כי א"א ליתן לכ"א כפי המגיע לו באמת כי אין מי שידע זאת כנ"ל. וכעין זה איתא שם במאמר הנ"ל לענין ירושת האב שהאחין חולקין בשוה הירושה אף שבאמת בודאי אין יניקתם שוה עכ"ז מאחר שא"א לב"ד שלמטה לידע זאת צותה התורה שיחלוקו בשוה ויודע תעלומות מסדר אח"כ כראוי שנוטל מזה ונותן לזה ע"ש. כמו כן הוא ממש בכאן כי השותפין הם כאחין ממש כנ"ל:

וע"כ אין השותפות נגמר בדיבור רק בקנין דהיינו באותו הקנין שגוף החפץ נקנה ונמכר מאחד לחבירו לגמרי אותו הקנין צריכין לשותפות ואם לאו אין השותפות חל כ"ש שם בש"ע ע"ש. כי השותפות הוא קנין ומכירה לגמרי כי עיקר השותפות שממון של כ"א ואחד יוצא לגמרי מרשותו ונכנס לרשות השותפין כי צריכין שיתחברו ויתאחדו ממש כנ"ל. וע"כ אחר שנשתתפו ונתחברו יחד כנ"ל חולקין בשוה כמו האחין כנ"ל:

שותפין ב

אות א

אין השותפות נגמר בדברים אלא בקנין וכל דבר לפי קנינו מתקיים שיתופו וכו':

ע"פ מ"ש במאמר המתחיל תקעו וכו' (סי' יד) להמשיך שלום בעולם צריך להעלות את הכבוד לשרשו וכו' וא"א להעלות את הכבוד אלא ע"י בעלי תשובה וגרים. ולעורר הבע"ת וגרים הוא ע"י התורה שמאירין להם אל המקום שהם שם. כי ע"י התורה מאירין בשורש הנשמות שעלו במחשבה תחילה וע"י התנוצצות הנשמות מאירין ונולדין נשמות הבע"ת וגרים ע"ש כ"ז היטב, ועי"ז נתגדל כבוד הש"י וזוכין לשלום ע"ש. וגרים שמתגיירין באין תחת כנפי הקדושה בחי' כנפי מצוה בחי' וכבדתו כבדהו בכסות נקיה ע"ש היטב. ואיתא שם בסוף שכשנמשך השלום השלום אזי יתבטל כל המו"מ מן העולם. כי עיקר המו"מ הוא ע"י המחלוקת כי א"א שיהי' רצון המוכר והקונה בשוה וכו' בבחי' ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ וכו' ע"ש. ולעתיד שיתגדל השלום יתבטל המו"מ וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב

וזה בחי' כל הקנינים שצריכין קנין דוקא לגמור המו"מ ואין המקח נמשך בדברים בלבד. כי מחמת שהמו"מ נמשך ממחלוקת כנ"ל, מחמת זה א"א לסמוך על דברים לבד כי יכול להיות שיחזור הקונהאו המוכר כי החזרה זה בחי' מחלוקת שמשם עיקר אחיזת החזרה והשקר. כי אמת הוא בחי' אחדות כמובא במ"א בחי' שלום כ"ש האמת והשלום אהבו אבל השקר הוא בחי' ריבוי בחי' מחלוקת כי באחד אין שייך מחלוקת ועיקר המחלוקת הוא בבחי' ריבוי שהוא בחי' שקר כמבואר במ"א. כי זה שהוא משקר וחוזר מדבריו זהו בעצמו בחי' מחלוקת שהוא בחי' דעה שאינה מיושבת. כי בתחילה נתרצה על המקח ואח"כ חוזר, נמצא שלבו חולק בחי' מחלוקת. ומחמת שעיקר המו"מ נמשך ממחלוקת ע"כ אין לו קיום בדבור לבד כ"א בקנין כי יכול להיות שיהי' שינוי וחזרה שזהו בחי' מחלוקת מאחר שעיקר המו"מ נמשך מבחי' מחלוקת כנ"ל. ע"כ צריכין לעשות קיום להמו"מ דהיינו ע"י קנין סודר שעל ידו רוב הקנינים. כי עיקר קיום ותיקון המו"מ הוא ע"י בחי' המשכת שלום כי כל זמן שיש מחלוקת יש מו"מ כנ"ל. אבל באמת המו"מ בעצמו כשזוכין לעשותו כתקונו הוא תיקון גדול והוא בעצמו תיקון המחלוקת כי זהעיקר בחי' המו"מ לתקן המחלוקת שמשם נמשך שצריכין לעשות דייקא מו"מ, אבל ע"י המו"מ בעצמו מתקנין את בחי' המחלוקת כי ע"י המו"מ ממשיכין שלום. כי עיית המו"מ בקדושה כראוי הוא ממש בחי' עשיית גרים שעל ידם נתגדל כבוד הש"י שעי"ז נמשך שלום. כי כבר מבואר וידוע שיש נצוצות קדושות בכל דבר שצריכין להעלותם ע"י המו"מ כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ, שע"י המו"מ מעלין הנצוצות ואלו הנצוצות הם בחי' נשמות קדושות שנפלו. וכשמעלין אותן ומבררין אותן ע"י המו"מ, זה בחי' גרים ממש כי חוזרין מהקליפה אל הקדושה שזהו ממש בחי' גרים. וגרים שמתגיירין באים תחת כנפי הקדושה בחי' כנפי מצוה כסות נקיה כנ"ל. וזה בחי' קנין סודר שמעלין את הנשמות והנצוצות שבהמו"מ שהן בחי' גרים, מעלין אותן אל כנפי הקדושה שהם בחי' כנף הבגדים שבהם קונין בקנין סודר ועי"ז נתגדל כבוד הש"י כנ"ל ועי"ז נעשה שלום כנ"ל ועל ידי השלום מתקנין את המחלוקת. נמצא שע"י מו"מ שנמשך במחי' מחלוקת עי"ז בעצמו מתקנין את המחלוקת ונעשה שלום וע"כ אחר הקנין סודר שוב אין יכולים לחזור בהם כי ע"י הקנין שהוא בחי' עליית הנצוצות שבמו"מ שהוא בחי' גרים, אל כנפי הבגדים שהם בחי' כבוד כנ"ל, עי"ז נמשך שלום כנ"ל וכשנמשך שלום ונתבטל המחלוקת שוב אין שום חזרה ושינוי כי עיקר החזרה והשינוי הוא מבחי' מחלוקת שהוא בחי' שקר כנ"ל. אבל כשנמשך שלום נתבטל השקר והחזרה כי שלום הוא בחי' אמת כנ"ל וע"כ א"א לחזור אחר הקנין סודר כנ"ל:

אות ג

כי באמת המו"מ שבקדושה הוא בחי' עשיית גרים ממש כנ"ל וע"כ צריכין לקשר את המו"מ אל התורה כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ר"פ) וכשארז"ל טוב תורה עם דרך ארץ וכו'. כי א"א לעשות גרים כ"א ע"י התורה שעי"ז מאירין ומתנוצצין שרשי הנשמות ומתנוצצין זה לזה, ועי"ז נולדים הגרים כמבואר שם במאמר הנ"ל. וע"כ צריכין לקשר המו"מ אל התורה כדי שיוכל לעשות גרים ע"י המו"מ כנ"ל. וזהו בחי' יששכר וזבולון כי ע"י שיששכר עסק בתורה עי"ז הי' כח לזבולון לעשות מו"מ ולברר הנצוצות שזהו בחי' גרים שהם נעשין ע"י התורה כנ"ל. וזהו שכתוב שמח זבולון בצאתך ויששכר מאהלך, עמים הר יקראו כו'ו ופרש"י ע"י סחורתו של זבולון באים גרים ומתגיירין. כי המו"מ הוא בחי' עשיית גרים ממש וזה דייקא ע"י שנתקשר זבולון ליששכר שעסק בתורה כי ע"י תורתו של יששכר הי' כח לזבולון לעשות גרים ע"י המו"מ בחי' שמח זבולון וכו' ויששכר וכו', עמים הר יקראו היינו גרים כנ"ל. וזהו טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון דהינו בחי' גרים ובעלי תשובה שנשכח ונתבטל העון והקליפה וחוזרים הנצוצות אל הקדושה וזה דייקא ע"י התורה עם הדרך ארץ. שעי"ז דייקא נעשין גרים כנ"ל:

אות ד

נמצא שעיקר תיקון המו"מ הוא ע"י בחי' המשכת שלום כנ"ל וזהו בחי' שותפות כי זהו עיקר בחי' השותפים. כי עיקר תיקון המו"מ שהוא בחי' זווג הנשמות שעי"ז נולדין נשמות הגרים כנ"ל. וע"כ לפעמים א"א להרים ולהעלות המו"מ כ"א ע"י שמתקשרים ומשתתפים יחד ב' או' ג' אנשים וע"י שותפות שלהם מתקשרים גם נשמותיהם ומאירין זה לזה ועי"ז יכולםי להרים ביותר את המו"מ שהוא בחי' גרים כי עיקר הגרים נתהווין ע"י בחי' זו כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל זמזלא דבי תרי עדיף, מזל זה בחי' שורש הנשמות שבמחשבה תחילה וזה בחי' מזל, וזהו מזלא דבי תרי עדיף מחמת שמתקשרים ומזדווגים יחד נשמותיהם שעי"ז נולדים נשמות הגרים שעיקר תיקון המו"מ ע"י בחי' זו כנ"ל וע"כ צריכין קנין אל השותפות כדי להעלות הנצוצות שבהמו"מ שמשתתפים עבורו לבחי' כנפי הבגדים שהם בחי' כבוד וכו' כנ"ל ועי"ז מתקיים השותפות. כי גם השותפות שבמו"מ שהוא בחי' המשכת שלום כנ"ל א"א לו להתקיים כ"א ע"י הקנין סודר שהוא בחי' עליית הכבוד שעי"ז נמשך השלום ונתבטל השקר וכו' כנ"ל כי מאחר שהשותפות בשביל מו"מ שנמשך ממחלוקת אין לו קיום בדברים בעלמא כי יכול להתבטל השותפות ולהתחלק מאחר שעיקר המו"מ נמשך ממחלוקת וכנ"ל. ע"כ צריכין לעשות קנין כמו הקנין של כל דבר כשקונין אות ודהיינו קנין סודר שהוא עיקר הקנין בכל הדברים כי עי"ז נתגדל הכבוד כנ"ל ונמשך שלום ואזי אין שום חזרה כנ"ל כי עיקר תיקון המו"מ ע"י בחי' המשכת שלום. וזה עיקר השותפות בשביל להמשיך שלום שעיקר תיקון המו"מ עי"ז כנ"ל:

שותפין ג

אות א

אין השותפות נגמר בדברים אלא בקנין וכו'.

על פי התורה המתחיל תקעו בחדש שופר המדבר מתוכחה בליקוטי תנינא (סי'

אות ח

ע"ש. והכלל שע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח מוציאין מהס"א כל חיות הקדושה שבלעה עם כל עצמות חיותה ממש כי זאת התפילה הנ"ל עומדת בבית הבליעה שלה עד שהיא מוכרחת ליתן הקאות בבחי' חיל בלע ויקיאנו וכו' וזהו בחי' קריעת ים סוף בחי' אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים וכו' ע"ש כל המאמר ועי"ז זוכין לקול הניגון שיתער לעתיד שעי"ז זוכין למזונא דנשמתא ומכניעין מזונא דגופא שהואבחי' עקב דס"א בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו. ע"ש כ"ז היטב:

אות ב

וזה בחי' משא ומתן כי ע"י כל המו"מ מבררין ומוציאין ניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. וע"כ כל מי שרוצה לעשות מו"מ בקדושה צריך לקבל כח מהתפילה הנ"ל של הבעל כח שהיא בבחי' דין שעל ידה מוציאין מהס"א כל הנצוצות הקדושים כנ"ל. וזה שארז"ל (פסחים קיח) קשין מזונותיו של אדם כקרי"ס כי לעשות מו"מ ולהמשיך פרנסה הוא קריעת י"ס ממש כי א"א לעשות מו"מ ולהמשיך פרנסה כ"א ע"י מטה עוז הנ"ל שהוא בחי' התפילה של הבעל כח הנ"ל שהוא בבחי' דין שעי"זהי' קריעת י"ס בבחי' אתה פוררת בעזך ים כ"ש שם ע"ש. כי עיקר חסרון הפרנסה הוא ע"י פגם הברית כידוע שזהו בחי' חטא אדה"ר שנגזר עי"ז בעצבון תאכלנה. כי בהמו"מ והפרנסה יש נצוצות קדושים גבוהים מאד וע"י פגם הברית אזי יונקת הס"א מהם כנ"ל בהתורה הנ"ל ואזי קשין מזונותיו מאד וא"א לו להמשיך פרנסה כ"א ע"י התפילה הנ"ל שהיא בבחי' דין של הבעל כח שעל ידה מוציאין מהס"א כל הנצוצות הקדושה שבלעה כנ"ל שזהו בחי' קרי"ס כנ"ל שזכו אז לעשירות גדול שהוא ביזת הים. וכ"ז ע"י שנתעורר אז מטה עוז הנ"ל שעי"ז הס"א הקיאה כל הנצוצות הקדושה שבלעה. ואלו הנצוצות הם בחי' עשירות דקדושה ששם כל נצוצות הקדושה כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' נ"ו וביום הבכורים, ובמקומות אחרים.) נמצא שעיקר הפרנסה א"א להמשיך כ"א ע"י התפילה בבחי' דין של הבע"כ כנ"ל. וזהו בחי' גבורת גשמים שמזכירין בברכת אתה גבור. כי הגשמים הם בשביל פרנסה והם נמשכין לעולם ע"י גבורות דייקא בחי' גבורת גשמים היינו ע"י תפילה בבחי' דין הנ"ל שזהו בחי' ברכת אתה גבור שהוא בחי' תפלה בבחי' גבורה ודין ששם מזכירין גשמים ופרנסה כמו שאנו אומרין שם משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים בחסד וכו'. כי ע"י תפילה הנ"ל שהיא מטה עוז נעשין רעמים כמבואר היטב שם, והרעמים הם בשביל הגשמים שהם בחי' פרנסה שנמשכת ג"כ ע"י התפילה בבחי' דין הנ"ל כנ"ל. כי הנצוצות הקדושים שהס"א צריכה לחזור ולהקיא ע"י התפילה בבחי' דין הנ"ל בבחי' חיל בלע ויקיאנו כ"ש שם, אלו הנצוצות הם בחי' פרנסה ועשירות שנקראין חיל כ"ש וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. כי החיל שהוא העשירות והפרנסה נמשך ע"י כח וגבורה היינו ע"י התפילה בבחי' דין של הבע"כ הנ"ל שעל ידו הס"א מקיאה הנצוצות הקדושה. בבחי' חיל בלע ויקיאנו כנ"ל שזהו בחי' פרנסה ועשירות שנקרא חיל כנ"ל וזהו כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל כח דייקא כנ"ל:

אות ג

וזהו בחי' שותפות שמשתתפין שניהם יחד באיזה מו"מ ופרנסה כי מזלא דברי תרי עדיף כשרז"ל. כי מחמת שעשיית המו"מ הוא בחי' מלחמה גדולה וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (בסי' רפ) ע"פ כי תצא למלחמה שהמו"מ נקרא מלחמה היינו כנ"ל כי צריכין אז מלחמה גדולה ללחום עם בחי' המטה עוז הנ"ל. להוציא החיל והעשירות מעמקי הקליפות וע"כ מחמת שהמו"מ הוא בחי' מלחמה גדולה, ע"כ ע"פ רוב כל המו"מ והמלאכות הגדולים אינם נעשים ע"י א דם אחד כ"א ע"י שותפות והתחברות כמה אנשים שמתחברין יחד. כי צריכין כמה אנשים שיתחברו לנצח המלחמה הזאת להוציא מהס"א כל נצוצות הקדושים ע"י המו"מ. כי מי שאינו זוכה לפעמים ח"ו נופל לתאוות ממון ע"י המו"מ ואזי הס"א בולעת עוד ניצוצות הקדושים ביותר ח"ו, ע"כ טובים השנים מן האחד שאם יפולו האחד יקים את חבירו (קהלת ד) כשפרש"י שם שמקרא זה נאמר על מו"מ ג"כ שטובים השנים וכו' היינו כנ"ל:

אות ד

ועיקר שורש השותפות דקדושה נמשך משותפות יששכר וזבולון שעשו שניהם שותפות דקדשוה שאחד יעסוק בתורה והשני יעסוק במו"מ ויפרנס את אחיו וזה עיקר השותפות דקדושה כי זה עיקר תיקון המו"מ כשזוכין לעסוק במו"מ להחזיק את הת"ח העיסק בתורה ועבודה באמת לפרנסו וליתן לתוך פיו כל הצטרכותו כי אז בוודאי יזכה לנצח את המלחמה לגמור המו"מ בקדושה גדולה ויעשה תיקונים גדולים ע"י המו"מ בעצמו כי יזכה להוציא כל ניצוצות הקדושה ע"י המו"מ כנ"ל. כי בשעת המו"מ צריך להשתמש עם המטה עוז הנ"ל שהיא התפילה של הבעל כח וכו' כנ"ל ועיקר כח וגבורה של המטה עוז הנ"ל הוא ע"י הת"ח האמת העוסק בתורה ועבודה. שעי"ז יקבל כח וגבורה להוציא הנצוצות בשעת המו"מ ע"י המטה עוז הנ"ל בבחי' (תהלים קי) מטה עוזך ישלח ה' מציון, מציון דייקא כי ציון נקראים התלמידי חכמים אמתיים כ"ש אוהב ה' שערי ציון ודרז"ל שערים המצויינים בהלכה וכו' וכשפרש"י שם במקרא זה בעצמו מטה עוזך ישלח ה' מציון בזכות מעשים טובים המצויינים בידך וכו'. נמצא מי שרוצה לעשות מו"מ בקדושה צריך לעשות שותפות עם הת"ח דהיינו להחזיק אותו עי"ז יקבל כח בחי' מטה עוז לנצח המלחמה לברר כל הנצוצות שבמו"מ ולא יהי' נשאר שקוע שם ח"ו. וע"כ גם בשעת יציאת מצרים נתחברו יחד משה ואהרן ללחום עם הס"א ע"י מטה עוז הנ"ל כי רוב המופתים עשה ארהן במטה עוז הנ"ל כ"ש והשלך לפני פרעה יהי לתנין שהוא בחי' המלחמה במטה עוז הנ"ל כ"ש שם בהתורה הנ"ל, וזה הענין עשה אהרן במטהו כ"ש וישלך אהרן את מטהו, והכל בכחו של משה כ"ש אתה תהיה לו לאלקים וכו'. כי בכחו של משה עשה אהרן מלחמה עם המטה עוז שהוציא עי"ז כל החיות והנצוצות מהס"א כנ"ל. כי הוא מלחמה גדולה ואי אפשר ליחיד לסכן עצמו במלחמה כזו כי אולי יבלעו אותו ח"ו, רק ע"י כחו של משה הי' כח לאהרן להשליך את מטהו לפני פרעה שהוא בחי' מלחמה הנ"ל וגם פינחס שעשה פלילות עם קונו והשתמש עם התפילה בבחי' דין הנ"ל הכל הי' ע"י כחו של משה שצוהו בזה כשרז"ל בגמ' סנהדרין פ' הנשרפין שאמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא:

אות ה

וז"ש (דברים לג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו' כי מקרא זה שמח זבולון דרשו רז"ל על מה שהי' זבולון עוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר וזהו שמח זבולון שמח דייקא כי ע"י מו"מ בקדושה כזו שמחזיק את הת"ח עי"ז זוכה להוציא ע"י המטה עוז כל נצוצות הקדושה מן הס"א שעי"ז זוכין לשיר ונגון שיתער לעתיד שאז תגדל השמחה מאד וכבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש היטב עד הסוף. וזהו שכתב רבינו ז"ל במ"א (סי' י"ג ליק"א) שמו"מ הוא בחי' שאו זמרה ותנו תוף שהוא בחי' משא ומתן היינו כנ"ל. כי ע"י מו"מ שעי"ז מבררין הנצוצות על ידי המטה עוז כנ"ל עי"ז זוכין לשיר ונגון שיתער לעתיד כנ"ל. וזהו שמח זבולון שמח דייקא כי השיר והנגון הנ"ל הוא בחי' שמחה כ"ש (תהלים צב) עלי עשור ועלי נבל כי שמחתני ה' בפעלך וכו'. וזהו עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק ופרש"י שיתגיירו העמים ע"י סחורה של זבולון היינו כנ"ל כי ע"י מטה עוז הנ"ל שנתעורר ע"י המו"מ בקדושה ע"י שמחזיק את הת"ח עי"ז נעשין גרים כמבואר בהתורה הנ"ל. וזהו (דברים לב) כי שפע ימים יינקו, שפע ימים דייקא כי הוא בחי' קריעת י"ס שזכו אז לשפע גדול שהוא ביזת הים כי מו"מ בקדושההנ"ל הוא בחי' קריעת י"ס ממש כנ"לשזוכין על ידו לשפע גדול של עשירות. וזהו כי שפע ימים יינקו כי השפע נמשך מן הים מבחי' קריעת י"ס שנעשה ע"י המטה עוז הנ"ל. וזהו (שם) ושפוני טמוני חול, שכל הנצוצות הקדושים שהיו ספונים וטמונים בתוך החול שהוא היפך הקדושה כ"ש ולהבדיל בין הקודש ובין החול. ועכשיו ע"י המו"מ בקדושה ע"י שזבולון מחזקי ליששכר הת"ח, עי"ז מוציאין כל הנצוצות הקדושה שהיו ספונים וטמונים בתוך החול והס"א ע"י המטה עוז הנ"ל כנ"ל:

אות ו

וזהו מ"ש בש"ע אין השותפות נגמר בדברים אלא בקנין, לפיכך כל דבר כפי קנינו וכו':

כי ענין קנין של כל הדברים, הוא רק מחמת שהס"א נאחזת באלו הנצוצות שבתוך המו,מ ומהם באים כל השינויים שבמו"מ. ומחת זה לא סמכא דעתם. עד שעושין איזהו קנין וכל הקינים הם ע"י עשיה בידים כגון קנין סודר שמקבל החפץ בידיו או משיכה ומסירה והגבהה וכו'. וכל זמן שלא בא המו"מ לתוך עשיה שהוא בחי' ידים לא נגמר הקנין ע"י דברים לבד עד שעושין קנין בידים. היינו כי א "א לברר הנצוצות שבמו"מ כ"א בכח גדול. היינו ע"י התפילה בבחי' דין של הבעל כח כנ"ל. כדי שתרצה הס"א לבלוע את התפילה הזאת ח"ו מאחר שהוא בבחי' דין. אבל ע"י עוצם הכח של הבעל כח. עומדת לו זאת התפילה בבית הבליעה שלו וכו'. שעי"ז מוכרח הס"א להוציא ולהקיא כל הקדושה שבלעה וכו' כנ"ל. וזהו בחי' עשיית המו"מ שצריכן להמשיך הפרנסה ע"י איזה עשי' דייקא. כ"ש וברכך בכל מעשה ידיך וזהו בחי' מה שהוכרח יעקב אבינו להתלבש בבגדי עשו בשביל לקבל פרנסה שהוא הברכה שברכו אביו ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וכו' כי עשי' הוא בחי' דין ששם אחיזת עשו שהוא לשון עשי' בחי' והידים ידי עשו, כי בעשי' בחי' ידים שם אחיזת עשו. ויעקב הי' צריך להכניע עקב עשו בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, וע"כ הי' צריך להשתמש עם המטה עוז הנ"ל שהוא בחי' דין ע"כ הוכרח להתלבש בבגדי עשו ולהביש את ידיו עד שהיו דומים לידי עשו כ"ש הקול קול יעקב והידים ידי עשו. היינו כי יעקב התלבש א"ע בבחי' דין כדי להוציא מהס"א כל חיותה כדי להמשיך פרנסה שהוא הבר כה שברכו אביו כנ"ל. ומזה נמשך מה שצריכים לעשות איזה עשי' של מו"מ או מלאכה בשביל פרנסה כי צריכין להתלבש א"ע בבחי' עשיית הידים שוא בבחי' דין כדי להמשיך פרנסה. כי א"א להמשיך פרנסה כ"א ע"י מטה עוז הנ"ל שהוא תפילה בבחי' דין כנ"ל:

אות ז

וע"כ כל זמן שלא בא המו"מ לתוך הידים ע"י איזה קנין עדיין לא נגמר הקנ ין ויכולין לשנות עדיין כי עדיין לא נכנע הס"א לגמרי. כי עיקר הכנעתה הוא כשבא המו"מ לתוך הידים שהוא בחי' הקנין כי הידים הם בחי' כח של הבעל כח הנ"ל, כי עיקר הכח הוא בידים שהוא בבחי' כ"ח אתוון דמעשה בראשית שהם בחי' כ"ח פרקין דידים. שעי"ז יש כח ללחום עם המטה עוז הנ"ל שהוא בחי' דין שהוא בחי' עשיית המו"מ. להוציא עי"ז כל הנצוצות הקדושה מן הס"א. וע"כ ע"י הקנין שבידים נכנע הסט"א ואז נתבטלין כל השינויים ונתקיים המקח:

אות ח

ועקיר הקנין הוא ק"ס. שאנו לומדין אותו מפסוק וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו' (כשרז"ל). כי עיקר הקנין הוא בנעל ששם אחיזת עקב דס"א, עקב עשו שצריכין להכניעו ע"י המטה עוז הנ"ל וע"כ היו נוהגין שהיה שולף איש נעלו ונתן לרעהו להורות שנתבטל אחיזת עקב דס"א עקב עשו בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו שזהו בחי' של נעליך מעל רגליך הנאמר במשה ויהושע וע"כ ע"י שליפת הנעל שעי"ז נתבטל אחיזת הס"א בחי' עקב עשו כנ"ל עי"ז נתקיים המקח כנ"ל. ומשם אנו למדים כל הקנינים שהם דומיא דנעל כשרז"ל מה נעל וכו' כי באמת כל החפציםשל המו"מ הם בבחי' נעל בבחי' רגלין כי הממון הוא בחי' רגלין כשרז"ל ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו וע"י שבא החפץ שהוא דומיא דנעל לתוך הידים זהו בחי' כח של הבעל כח הנ"ל, עי"ז מכניעין אחיזת עקב עשו שמשם כל השקרים והחלופים והשנויים שמשנה את דברו ח"ו. וע"י כח הידים נכנע אחיזתם כנ"ל ואז נתקיים המקח והמו"מ כנ"ל:

אות ט

וע"כ גם השותפין אין מתקיים השותפות כ"א בקנין כי עיקר שותפותם הוא להתחבר יחד למלחמה להוציא את הנצוצות ע"י מטה עוז הנ"ל, ע"כ צריכין קנין שהוא בחי' כח הידים בחי' מטה עוז הנ"ל כדי שיתקיים שותפותם ולא ישנו ביניהם היינו שלא תתגבר הס"א עקב עשו שמשם כל השינויים, ע"כ צריכין להמשיך כח ממטה הנ"ל ע"י הקנין שבידים שהוא בחי' כח הידים כנ"ל כדי שיוכל להכניע עקב עשו ולברר כל הנצוצות משם ע"י המו"מ שזהו עיקר השותפות.

שותפין ד

אות א

אין השותפות מתקיים בדברים לבד אלא בקנין וכל דבר כפי קנינו וכו' ע"ש בש"ע:

ע"פ התורה צוית צדק וכו' (סי' כג) ע"ש. והכלל שכל העבודות זרות תחובים בממון ומי שנופל לתאוות ממון ח"ו שאינו מאמין שכל הפרנסה והרווח הוא רק מהשי"ת ואומר כחי ועוצם ידי וכו' ומטריד א"ע ביגיעות גדולות ומסכן א"ע למרחקים בשביל הממון וכו' הואעובד כל הע"ז שבעולם. אבל הנושא ונותן באמונה ומקיים דיבורו במו"מ, וההן הן והלאו לאו ואינו משנה ומחליפף דיבורו אפילו בשביל כל הון דעלמא ומאמין שכל הרווח הוא רק מהשי"ת והוא שמח בחלקו ואינו נבהל להון וכו' הוא בבחי' אנפין נהירין בחי' שמחה בחי' חיים ומקושר בבחי' ע' פנים דקדושה. אבל המשוקע בתאוות ממון שהוא עובד כל הע"ז כנ"ל הוא מקושר בכל הע' פנים דסט"א שהם בחי' עצבות ומרה שחורה ע' אנפין חשוכין ע"ז בחי' מיתה כי הממון ממית אותו משני עולמות ר"ל. ועיקר התיקון לתאוות ממון הוא ע"י שמירת הברית וע"י התקשרות לצדיק האמת שהוא בבחי' תיקון הברית בתכלית השלימות כי אלמלא מילחא לא הוי עלמא יכול למיסבל מרירותא, היינו שהעולם מלא מרירות מדאגות וטירדות ויגיעות ורדיפת הפרנסה עד שלא הי' באפשרי לסבול המרירות הזאת שקשה מממות בחי' מוצא אני מר ממות את האשה וכו' שהוא הפרנסה כ"ש שם. אך עיקר החיות וקיום העולם הוא ע"י הצדיק השומר הברית שהוא בח'י ברית מלח עולם שהוא ממתיק המרירות של העולם הזה ומבטל תאוות ממון ומכניס אמונה ובטחון בלב ישראל שעי"ז מתקיים העולם וכו' ע"ש כ"ז היטב. ומבואר שם שמחמת זה כל מי שחולק על הצדיק האמת נופל ביותר לתאוות ממון שהיא בחי' שמד ע"ז בבחי' ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. כי אין לו מלח להמתיק המרירות וכו' ע"ש:

אות ב

ובשביל זה צריכין קנין דווקא במו"מ ואין מתקיים שום מקח ועסק בדברים לבד בלא קנין. כי כל השינויים והחילופים שבמו"מ נמשכים מהסט"א שהיא הע"ז אנפין חשוכין שהם סביב הממון. וכל מי שיורה לשם לישא וליתן בממונו, צריך ל יזהר מאד מאד שלא יתאחזו בו הקליפות וסט"א שסביב הממון שהם בחי' הע"ז של ע' אומות שהם בחי' תאוות ממון כנ"ל. וצריך לזה יגיעה גדולה ולהתקשר הרבה לצדיקי אמת ולהרבות בצדקה עד שינצל מתאוות ממון שהם כלל כל הע"ז כנ"ל. וזה בחי' קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה כמבואר שם בסוף ע"ש היטב. כי קודם שמרויח ממון כשר צריך לעבור דרך הע' ע"ז כנ"ל ולצעוק ק"מ קלין כדי להנצל מהם ואז זוכה להרויח ממון כשר שרק זה נקרא רווח וכו' כמבואר שם. וכל השינויים והחילופים שבמו"מ הכל משם מהע"ז הנ"ל שהם נאחזין בהמו"מ והם הפילו אותו לתאוות ממון עד שמחמת זה נפתה לבו להחליף דבורו ולשונו שנחשב כעובד ע"ז כשרז"ל כל המחליף דיבורו כעע"ז ומחמת זה אין המקח נתקיים בדברים לבד כי לא סמכה דעתם של הקונה והמוכר על דברים לבד. כ"א כשהי' איזה קנין גמור כפי תקנת חז"ל כגון משיכה או הגבהה וכו'. כי א"א להכניע הע"ז שמשם השינויים כנ"ל כ"א ע"י הידים דייקא שהם בחי' עשי' כמבואר בהתורה חוב"ח (בסי' כ"ב) ע"ש, שעיקר יניקת הע"ז מבחי' ידים בבחי' ויקח אותו מידם וכו' ועיקר הכנעת הע"ז ע"י ידי כ"ש ויתנו אל יעקב וכו' ע"ש. וע"כ אין המקח נגמר בדברים לבד. כי ע"י דברים לבד א"א להכניע הע"ז שסביב הממון שמשם כל השינויים כנ"ל כ"א כשעשו איזה קנין שהוא בחי' עשי' בחי' ידים כי כל הקנינים הוא שעושה איזה מעשה בידים. כגון ק"ס או משיכה והגבהה ומסירה וכו'. וע"י העשי' בחי' ידים אז דייקא נכנע הע"ז כי עיקר הכנעתה ע"י ידים כנ"ל ואז נתבטלין השינויים שבאים משם. ואז דייקא מתקיים המקח:

אות ג

וע"כ גם השותפים שבאו להשתתף אין השותפות מתקיים בדברים לבד כ"א בקנין. כי ענין השותפות מה ששנים מתחברים ומשתתפים יחד לעשות מו"מ זה נמשך מבחי' הנ"ל מחמת שהמו"מ הוא מקום סכנה מאד. כי כל הע"ז תחובים שם כנ"ל וכל הנפילות הם שם כי זה עיקר הנפילה כשנופל לתאוות ממון ח"ו ששם כל הע"ז ומחמת זה קשה הפרנסה והרווח מאד מאד בחי' קשים מזונותיו כפלים וכו'. כי הע"ז והסט"א שהם בחי' תאוות ממון חסרון הבטחון והאמונה, הם מעכבים ומונעים השפע כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין כמובן שם. ואפילו מי שמרויח ממון אם אינו בקדושה ומשוקע בתאוות ממון ח"ו אין הרווח נחשב לכלום כי אדרבא עתה חסר לו ביותר ומלא דאגות ויגונות יותר מבתחלה וסובל מרירות העוה"ז יותר ויותר מבתחילה כי עתה חסר לו הרבה מאד כפי הנהגתו עתה וכפי מחשבותיו ושטותיו עתה כידוע כל זה. וכמבואר שם בהתורה הנ"ל ובמ"א בדברינו ע"ש. ומחמת כל זה מצוי ששניהם משתתפין יחד כי מזלא דבי תרי עדיף זה בחי' טובים השנים מן הא' שאם יפולו האחד יקים את חבירו וכו' כי עיקר כל הנפילות הם בתאוות ממון כנ"ל. וע"כ מתחברים שנים ומשתתפים יחד כדי שהאחד יקים את חבירו, היינו כי עיקר הנפילה בתאוות ממון הוא מחמת מחלוקת והעיקר ע"י שחולקין על הצדיק האמת וכנ"ל כי הצדיק האמת הוא בחי' ברית מלח עולם שהוא ממתיק מרירותא דעלמא כנ"ל וכשחולקין עליו אין לו בחי' מלח להמתיק המרירות ועי"ז הוא נופל למרירות תאוות ממון שזה עיקר הנפילה בבחי' ויגרש מפניך אויב וכו' כ"ש שם. כי המחלוקת על הצדיק גורם כמה מיני קלקולים כי עי"ז נתרבה המחלוקת בישראל ובין כל העולם בי כ"א לחבירו ונתרבין מלחמות בעולם. כי הצדיק הוא ברית מלח בחי' ברית שלום שהוא עושה שלום בין ההפכים. וכשפוגמין בכבודו מכ"ש כשחולקין עליו אין מי שיעשה שלום ונתרבה המחלוקת מאד כי רוב דעות בני אדם משונים ומהופכים זה מזה כי כשם שמשונים בצורותיהם כן הם משונים בדעותיהם. וכשאין מאיר בהם הארת הצדיק בחי' ברית שלום ממילא מתרבה המחלוקת מאד. וע"י ריבוי המחלוקת שבישראל מזהמתגבר ח"ו תאות ממון ביותר כי כ"א מפיל את חב ירו שהוא חולק עליו כמובן בהתורה הנ"ל שכל מי שהוא בבחי שמירת הברית ביותר יכול להפיל את חבירו הפחות בשמירת הברית לתאוות ממון ע"ש. וזה ידוע שאין כל ישראל שוין ונחשב אחד לגבי חבירו בבחי' שמירת הברית. וכשהי' ביניהם אהבה הי' אחד עוזר ומקים את חבירו מתאוות ממון כי ע"י התחברותם יחד היו בכלל שמירת הברית כי ישראל בכלל הם בבחי' שמירת הברית וכ"ש ועמך כולם צדיקים, היינו ועמך כולם כשעמך ישראל הם כולם יחד שמתחברים יחד באהבה ושלום אזי הם נחשבים צדיקים כי מתחבר יחד חלקי שמירת הברית של כ"א ועי"ז נחשבים כולם צדיקים. וגם ע"י שמתחברים יחד באהבה ושלום אזי יש להם כח ביותר לקבל הארת הצדיק יסוד עולם ששם עיקר השלום כנ"ל, והוא מאיר עליהם בחי' שמירת הברית ועי"ז מצילם ממרירותא דעלמא שהוא תאוות ממון וכנ"ל. אבל ע"י המחלוקת ח"ו אין יכולין לקבל הארת הצדיק כי הארת הצדיק גדולה מאד וקשה לקבלו כי אם בהתחברות כולם יחד שאז יש להם כלים לקבל הארת הצדיק הגדולה עד שיאיר עליהם בשלימות להוציאם מיון מצולת תאוות ממון המאבדת רוב העולם ר"ל, וגם כי הם חולקים על הצדיק בעצמו וגם כ"א חולק על חבירו וכ"א מפיל את חבירו ח"ו וכנ"ל, ומזה בא התגברות תאוות ממון שהתפשטה מאד מאד בעולם שממררת חיי האדם עד שמתים מתוך יגון ואנחה וכעס ומכאובות ומאומה לא ישאו בידם לעוה"ב. כי כל ימיהם הי' טרודים להמשיך על עצמן מרירות ויגונות תאוות הממון וטירדת הפרנסה. ומזה נמשך שמתחברים שנים יחד ומשתתפים לעסוק באיזה מו"מ, זה בחי' טובים השנים מן האחד שאם יפולו וכו' כנ"ל היינו ע"י ששנים מתחברים יחד, לפי בחי' התחברותם והתקשרותם נמשך בחי' שלום בין נפשותם, ומתחברים יחד בחי' צדיק שיש בכ"א וא' מהם. כי בכ"א מישראל יש נקודה שהיא בחי' צדיק בחי' שמירת הברית כמבואר במ"א. וע"י התחברותם יחד נמשך עליהם הארת הצדיק יסוד עולם ועי"ז יש להם כח יותר להתחזק מליפול לתאוות ממון שמשם קושי וכבידות הפרנסה כנ"ל. כי הם מקימים ומחזיקים זא"ז בבחי' שאם יפולו האחד יקים את חבירו וכנ"ל. וע"כ אין השותפות מתקיים אלא בקנין כמו המו"מ כי התחברות השותפים זה בחי' שלום שהוא בחי' תיקון הברית וכנ"ל שמשם שבירת תאוות ממון שהוא ע"ז כנ"ל. וע"כ צריכין קנין שהוא מעשה בידים שעי"ז דייקא נכנע הע"ז שהיא תאוות ממון שהיא בחי' מחלוקת שהיא מתגרה תמיד לקלקל השלום ולבטל השותפות. ע"כ צריכין קנין דייקא שהוא בחי' עשי' שעי"ז דייקא נכנע הע"ז ונמשך אמת ואמונה בחי' שלום שיתקיים השותפות וכנ"ל. כי אמת שהוא בחי' אנפין נהירין בח'י שבירת תאוות ממון וכו' כ"ששם, הוא בחי' שלום כ,ש האמת והשלום אהבו:

אות ד

וזה בחי' ק"ס שרוב הקנינים על ידו כי קנין סודר שהוא ע"י הבגדים עי"ז ממשיכין בחי' הארת הצדיק שהוא בחי' תיקון הברית בבחי' ופרשת כנפיך על האמתך (כמובא במ"א) שעי"ז מתבטל תאוות ממון ע"ז שמשם השינויים כנ"ל. וע"כ לפנים בישראל הי' הקנין ע"י נעל, שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו', כי נעל הוא שמירה להרגלין ששם עיקר הממון בבחי' ואת כל היקום כ"ש שם, ושם עיקר אחיזת הע"ז בבחי' ורחצו רגליכם זה ע"ז כשרז"ל. וע"כ שקר אין לו רגלים וכו', והנעל הוא שמירה להרגלין שלא יתאחזו בו הקליפות והע"ז כי המנעלים נמשכין מבחי' גבוה מבחי' החשמ"ל שהוא בחי' אור הפנים (כ"ש במ"א וכמבוא בכוונות). וע"כ הי' לפנים המקח ע"י המנעלים שנתן איש לרעהו, להורות שמתקשרים יחד בבחי' שמירת הברית שהוא שבירת תאוות ממון שנמשך ע"י שמירת המנעלים שנמשכים מבחי' אור הפנים שהוא בחי' תיקון הברית. כי עיקר קיום המו"מ שלא ישתנה הוא ע"י שמכיעין ומבטלין הע"ז שרוצה להתאחז בהממון שהכנעתה ע"י בחי' תקון הברית וכנ"ל:

אות ה

וזה בחי' מה שנסמך פ' עיני כל אליך ישברו וכ' לפסוק סומך ה' לכל הנופלים. כי עיקר כל הנפילות הם לתאוות ממון ח"ו כנ"ל שאז נופל לכל הע' ע"ז של כל הע' אומות וזה עיקר אריכת הגלות ר"ל. כי עיקר הגלות בגוף ונפש הוא רק בענין הממון מה שלוקחים מסים ונתינות הרבהמישראל וגם כ"א משוקע בתאוות ממון ר"ל כפי נפילתו ח"ו. ומפני זה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלה וכו' כ"ש נפלה לא תוסיף, קום. כי מכל הנפילות אפשר לקום אך מי שנופל לתאוות ממון א"א לו לקום משם כמובן בהמעשה של הבעל תפלה ע"ש, וע"ז נאמר נתנני ה' בידי לא אוכל קום וכ"ש במדרש שזה נאמר מרירות הפרנסה שעשאו עבד מכודן (היינו משועבד) לעצמו וכו' (ע"ש במדרש איכה ע"פ זה). ועל זה ארז"ל ואפ"ה בא דוד וסמכן ברוה"ק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, היינו שבוודאי כפי התגברות תאוות ממון ומרירות הפרנסה לא הי' אפשר להתקיים כלל ברוחניות ובגשמיות. אך לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל כי השי"ת עוזר לנו בכל דור ושולח לנו צדיקי אמת שבעוצם כחךם אע"פ שחולקים עליהם הם בחכמתם הנפלאה סומכים את ישראל בהעלם גדול ועי"ז יש לנו קיום בגלות הארוך המר הזה שעיקר הגלות הוא תאוות ממון שבא מתאוות המשגל כנ"ל (וכמבואר במ"א). וזה בחי' מה שסמכה דוד ברוה"ק שנא' סומך ה' לכל הנופלים. כי רק השי"ת ברחמיו סומך אותנו ע"י הצדיקי אמת שעי"ז יש לנו קיום כנ"ל. וע"כ נסמך לזה עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכו'. כי זהעיקר הסמיכה מה שהשי"ת סומך לכל הנופלים דהיינו שמצילם מתאוות ממון ומכניס בהם אמונה שיצפו לישועת ה' ויתלו עיניהם אליו לבד לבטוח בו יתב' שממנו כל הפרנסה שזהו בחי' עיני כל אליך ישברו וכו'. וע"כ במערבא מתרצי לה הכי נפלה לא תוסיף, קום בתולת ישראל. היינו שבוודאי מאחר שבחסדי ה' הוא סומך אותנו לבלי לישאר ח"ו בנפילה זאת של תאוות ממון שגרוע מן הכל עד שסוף כל סוף יקימינו גם מנפילה זאת, בוודאי אח"כ לא תוסיף כנסת ישראל ליפול עוד כלל כי זה עיקר אריכת הגלות. עד שנזכה שיבעא משיח שבחכמתו יקים אותנו מנפילה זאת של תאוות ממון כי יתקיים אז והשליכו איש את אלילי כספו ואלילי זהבו וכו' ואז לא יוסיפו ישראל ליפול עוד כי אז יתתקן הכל. וכמובן בהמעשה של הבע"ת שתאות ממון לא נתתקן כ"א עד שבאו כולם אל המלך בעצמו ואז הראה להם הדרך אל החרב שהי' כתוב על היד וכו' שעי"ז נתתקן תאוות ממון, ואז נתתקנו כל הכתולת הרעות ויצאו מטעותם. נמצא שכשיתתקן תאוות ממון אז יתתקן הכל ואז יתקיים נפלה ולא תוסיף ליפול עוד כי השי"ת יאמר לה קום בתולת ישראל היינו שהשי"ת בעצמו כביכול יקים אותה מנפילתה. כי א"א לצאת מתאוות ממון לגמרי כ"א בישועת ה' שזוכין לקבל מהצדיק האמת שיודע כל הדרכים איך להוציא מזה, וכמובן בהמעשה הנ"ל. השי"ת יאיר עינינו ועיני כל ישראל שנזכה להתקרב לצדיקי אמת שיוציאו אותנו מכל התאוות ומכל הטעותים וברפט מתאוות ממון, ונשוב כולנו לעבדו יתב' כל חיינו לעולם אמן:

הלכה ה' בהלכות שותפים בקרקע הלכה ה'

מנוקד

שתפין א

הַשֻּׁתָּפִין חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה אֲפִלּוּ הִנִּיחַ אֶחָד מֵאָה וְהַשֵּׁנִי מָאתַיִם וְהַשְּׁלִישִׁי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חוֹלְקִין הָרֶוַח בְּשָׁוֶה וְלֹא לְפִי הַמָּמוֹן:

עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ (סִימָן סט) וּמוּבָא לְעֵיל כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת בַּעֲשִׁירוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:

וְעַל כֵּן הַשֻּׁתָּפִין כְּשֶׁנִּשְׁתַּתְּפִין יַחַד בְּמָמוֹנָם אֲזַי נִתְחַבְּרִים וְנִתְאַחֲדִים יַחַד כְּמוֹ הָאַחִין, כִּי כְּשֶׁנִּשְׁתַּתְּפִין נַעֲשֶֹה מָמוֹנָם אֶחָד וּכְשֶׁנִּתְאַחֲדוּ וְנִתְחַבְּרוּ בְּמָמוֹנָם אֲזַי נִתְאַחֲדִין בְּנַפְשׁוֹתָם, כִּי שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ בְּהָעֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהֵם כְּאַחִין מַמָּשׁ, כִּי הַקְרָבַת הָאַחִין מִצַּד נַפְשׁוֹתָם שֶׁיּוֹנְקִים מֵאִילָן אֶחָד, כְּמוֹ כֵן הַשֻּׁתָּפִין בְּמָמוֹנָם נִתְחַבְּרִין וְנַעֲשִֹין אִילָן אֶחָד, כִּי עַנְפֵי הָאִילָנוֹת הֵם הָעֲשִׁירוּת שֶׁבָּהֶם תְּלוּיִים הַנְּפָשׁוֹת וּכְשֶׁנִּתְחַבְּרִים בְּמָמוֹנָם נִמְצָא שֶׁנִּתְחַבְּרִין עֲנָפִים שֶׁל אִילָנוֹת נִפְרָדִין וְנַעֲשֶֹה מֵהֶם אַחְדוּת. וְזֶה שֶׁרָגִיל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פִּי הָרֹב לוֹמַר הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין, כִּי כָּל הַשֻּׁתָּפִין הֵם כְּאַחִין מַמָּשׁ מִצַּד נַפְשׁוֹתָם שֶׁנִּתְחַבְּרִין עַל יְדֵי הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן יָפֶה תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיַּחֲלֹקוּ בְּשָׁוֶה, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ נִתְאַחֲדוּ וְכֻלָּם יוֹנְקִים מִמָּקוֹם אֶחָד עַכְשָׁו עַל יְדֵי הַהִתְחַבְּרוּת, כִּי נִתְחַבְּרִין וְנִתְאַחֲדִין מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כֻּלָּם שָׁוִין כְּמוֹ הָאַחִין שֶׁיּוֹנְקִים מִמָּקוֹם אֶחָד וְעַל כֵּן חוֹלְקִין הַיְרֻשָּׁה בְּשָׁוֶה. כְּמוֹ כֵן הֵם כְּאַחִין מַמָּשׁ וְיוֹנְקִים מִמָּקוֹם אֶחָד עַל כֵּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. וְאַף שֶׁבְּוַדַּאי אֵין יְנִיקַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּשָׁוֶה, אַדְּרַבָּא, מֵחֲמַת זֶה תִּקְּנוּ שֶׁיַּחֲלֹקוּ בְּשָׁוֶה, כִּי אֵין הַיְנִיקָה מִשְׁתַּנֵּית לְפִי סַךְ הַמָּמוֹן, רַק לְפִי הַכֹּחַ וְהַטֶּבַע וְהַסְּגֻלָּה שֶׁל הָעֲנָפִים, דְּהַיְנוּ הַמָּמוֹן, אֲבָל לֹא לְפִי הַסַּךְ וּכְעֵין מַה שֶׁבֵּאֵר רַבֵּנוּ בְּעִנְיַן הַפֵּרוֹת שֶׁהֵם הַבָּנִים שֶׁאֵינָם לְפִי סַךְ הַמָּמוֹן רַק לְפִי סְגֻלַּת הָעֲנָפִים, כִּי יֵשׁ עֲנָפִים שֶׁאֵינָם עוֹלִים רַק עֲשָֹרָה זְהוּבִים וְאַף עַל פִּי כֵן תְּלוּיִים בָּהֶם בָּנִים הַרְבֵּה וְכֵן לְהֵפֶךְ, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב דְּבָרִים אֵלּוּ בַּמַּאֲמָר גְּזֵלָה. כְּמוֹ כֵן לְעִנְיַן הוֹלָדוֹת פֵּרוֹת הָרֶוַח לְהַרְוִיחַ בְּהַמָּמוֹן בְּוַדַּאי אֵינוֹ תָּלוּי לְפִי סַךְ הַמָּמוֹן רַק לְפִי סְגֻלַּת הָעֲנָפִים כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד מַרְוִיחַ בְּמֵאָה זְהוּבִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאַחֵר מַרְוִיחַ בְּאֶלֶף וְהַכֹּל לְפִי סְגֻלַּת וְטֶבַע הָעֲנָפִים. וְעַל כֵּן אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ יַחַד וְיוֹנְקִים מִמָּקוֹם אֶחָד כַּנַּ"ל אִם הָיִינוּ רוֹצִים לַעֲשֹוֹת הַחֲלֻקָּה בֵּינֵיהֶם כָּרָאוּי לִתֵּן לְכָל אֶחָד הַמַּגִּיעַ לוֹ חֶלְקוֹ כְּפִי יְנִיקָתוֹ אֵין הַדִּין הַזֶּה מָסוּר לְבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה, כִּי בְּוַדַּאי אֵין יְנִיקָתָם שָׁוָה, אַךְ אֵין מִי שֶׁיֵּדַע זֹאת כִּי אִם יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת וְעַל כֵּן תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַשְׁוָאָה שֶׁיַּחֲלֹקוּ בְּשָׁוֶה חֵלֶק כְּחֵלֶק, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִתֵּן לְכָל אֶחָד כְּפִי הַמַּגִּיעַ לוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּדַע זֹאת כַּנַּ"ל. וּכְעֵין זֶה אִיתָא שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל לְעִנְיַן יְרֻשַּׁת הָאָב שֶׁהָאַחִין חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה הַיְרֻשָּׁה אַף שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אֵין יְנִיקָתָם שָׁוָה, עִם כָּל זֶה מֵאַחַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה לֵידַע זֹאת צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁיַּחֲלֹקוּ בְּשָׁוֶה וְיוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת מְסַדֵּר אַחַר כָּךְ כָּרָאוּי שֶׁנּוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה, עַיֵּן שָׁם. כְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּכָאן, כִּי הַשֻּׁתָּפִין הֵם כְּאַחִין מַמָּשׁ כַּנַּ"ל:

וְעַל כֵּן אֵין הַשֻּׁתָּפוּת נִגְמָר בְּדִבּוּר רַק בְּקִנְיָן, דְהַיְּנוּ בְּאוֹתוֹ הַקִּנְיָן שֶׁגּוּף הַחֵפֶץ נִקְנָה וְנִמְכָּר מֵאֶחָד לְחַבֵרוֹ לְגַמְרֵי, אוֹתוֹ הַקִּנְיָן צְרִיכִין לְשֻׁתָּפוּת וְאִם לָאו אֵין הַשֻּׁתָּפוּת חָל, כְּמוֹ שֶׁפָּסְקוּ שָׁם בְּשׁוּלְחָן עָרוּךְ עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר הַשֻּׁתָּפוּת הוּא קִנְיָן וּמְכִירָה לְגַמְרֵי כִּי עִקַּר הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁמָּמוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹצֵא לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּתוֹ וְנִכְנָס לִרְשׁוּת הַשֻּׁתָּפִין כִּי צְרִיכִין שֶׁיתְחַבְּרוּ וְיִתְאַחְדוּ מַמָשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ וְנִתְחַבְּרוּ יָחַד כַּנַּ"ל חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה כְּמוֹ הָאַחִין כַּנַּ"ל:

שתפין ב

אֵין הַשֻּׁתָּפוּת נִגְמָר בִּדְבָרִים אֶלָּא בְּקִנְיָן וְכָל דָּבָר לְפִי קִנְיָנוֹ מִתְקַיֵּם שִׁתּוּפוֹ וְכוּ':

אות א

עַל פִּי מַה שֶּׁמּוּבָא בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל תִּקְעוּ וְכוּ' (סִימָן יד( לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ וְכוּ' וְאִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת הַכָּבוֹד אֶלָּא עַל יְדֵי בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְגֵרִים. וּלְעוֹרֵר הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְגֵרִים הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּאִירִין לָהֶם אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהֵם שָׁם. כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה מְאִירִין בְּשֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה וְעַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַנְּשָׁמוֹת מְאִירִין וְנוֹלָדִין נִשְׁמוֹת הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְגֵרִים, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם עַיֵּן שָׁם. וְגֵרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִין בָּאִין תַּחַת כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כַּנְפֵי מִצְוָה, בְּחִינַת וְכִבַּדְתּוֹ כַּבְּדֵהוּ בִּכְסוּת נְקִיָּה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. וְאִיתָא שָׁם בַּסּוֹף שֶׁכְּשֶׁנִּמְשַׁךְ הַשָּׁלוֹם אֲזַי יִתְבַּטֵּל כָּל הַמַּשָּא וּמַתָּן מִן הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹן הַמּוֹכֵר וְהַקּוֹנֶה בְּשָׁוֶה וְכוּ' בִּבְחִינַת וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְלֶעָתִיד שֶׁיִּתְגַּדֵּל הַשָּׁלוֹם יִתְבַּטֵּל הַמַּשָּא וּמַתָּן וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

אות ב

וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַקִּנְיָנִים שֶׁצְּרִיכִין קִנְיָן דַּוְקָא לִגְמֹר הַמַּשָּא וּמַתָּן וְאֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בִּדְבָרִים בִּלְבַד, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמַּשָּא וּמַתָּן נִמְשָׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל, מֵחֲמַת זֶה אִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל דְּבָרִים לְבַד, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּחֲזֹר הַקּוֹנֶה אוֹ הַמּוֹכֵר, כִּי הַחֲזָרָה זֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַחֲזָרָה וְהַשֶּׁקֶר, כִּי אֱמֶת הוּא בְּחִינַת אַחְדוּת כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּחִינַת שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא בְּחִינַת רִבּוּי, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ מַחֲלֹקֶת וְעִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת הוּא בִּבְחִינַת רִבּוּי שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי זֶה שֶׁהוּא מְשַׁקֵּר וְחוֹזֵר מִדְּבָרָיו, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דֵּעָה שֶׁאֵינָהּ מְיֻשֶּׁבֶת, כִּי בִּתְחִלָּה נִתְרַצָּה עַל הַמִּקָּח וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר, נִמְצָא, שֶׁלִּבּוֹ חוֹלֵק בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַמַּשָּא וּמַתָּן נִמְשָׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת עַל כֵּן אֵין לוֹ קִיּוּם בְּדִבּוּר לְבַד כִּי אִם בְּקִנְיָן, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה שִׁנּוּי וַחֲזָרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַמַּשָּא וּמַתָּן נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל. עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲשֹוֹת קִיּוּם לְהַמַּשָּא וּמַתָּן, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי קִנְיַן סוּדָר שֶׁעַל יָדוֹ רֹב הַקִּנְיָנִים, כִּי עִקַּר קִיּוּם וְתִקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת הַמְשָׁכַת שָׁלוֹם, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת יֵשׁ מַשָּא וּמַתָּן כַּנַּ"ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַמַּשָּא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲשֹוֹתוֹ כְּתִקּוּנוֹ הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל וְהוּא בְּעַצְמוֹ תִּקּוּן הַמַּחֲלֹקֶת, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַמַּשָּא וּמַתָּן לְתַקֵּן הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשֹוֹת דַּיְקָא מַשָּא וּמַתָּן, אֲבָל עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ מְתַקְּנִין אֶת בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת, כִּי עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן מַמְשִׁיכִין שָׁלוֹם, כִּי עֲשִֹיַּת הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי הוּא מַמָּשׁ בְּחִינַת עֲשִֹיַּת גֵּרִים שֶׁעַל יָדָם נִתְגַּדֵּל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שָׁלוֹם, כִּי כְּבָר מְבֹאָר וְיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ נִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁצְּרִיכִין לְהַעֲלוֹתָם עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁעַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן מַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הֵם בְּחִינַת נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ. וּכְשֶׁמַּעֲלִין אוֹתָן וּמְבָרְרִין אוֹתָן עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן, זֶה בְּחִינַת גֵּרִים מַמָּשׁ, כִּי חוֹזְרִין מֵהַקְּלִפָּה אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּהוּ מַמָּשׁ בְּחִינַת גֵּרִים. וְגֵרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִין בָּאִים תַּחַת כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת כַּנְפֵי מִצְוָה כְּסוּת נְקִיָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר שֶׁמַּעֲלִין אֶת הַנְּשָׁמוֹת וְהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁהֵן בְּחִינַת גֵּרִים, מַעֲלִין אוֹתָן אֶל כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּנַף הַבְּגָדִים שֶׁבָּהֶם קוֹנִין בְּקִנְיַן סוּדָר וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה שָׁלוֹם כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם מְתַקְּנִין אֶת הַמַּחֲלֹקֶת. נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי מַשָּא וּמַתָּן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ מְתַקְּנִין אֶת הַמַּחֲלֹקֶת וְנַעֲשֶֹה שָׁלוֹם וְעַל כֵּן אַחַר הַקִּנְיַן סוּדָר שׁוּב אֵין יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם, כִּי עַל יְדֵי הַקִּנְיָן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַּשָּא וּמַתָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּרִים, אֶל כַּנְפֵי הַבְּגָדִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבוֹד כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שָׁלוֹם כַּנַּ"ל וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ שָׁלוֹם וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת שׁוּב אֵין שׁוּם חֲזָרָה וְשִׁנּוּי, כִּי עִקַּר הַחֲזָרָה וְהַשִּׁנּוּי הוּא מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ שָׁלוֹם נִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְהַחֲזָרָה, כִּי שָׁלוֹם הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לַחֲזֹר אַחַר הַקִּנְיַן סוּדָר כַּנַּ"ל:

אות ג

כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת עֲשִֹיַּת גֵּרִים מַמָּשׁ כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְקַשֵּׁר אֶת הַמַּשָּא וּמַתָּן אֶל הַתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ר"פ). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְכוּ'. כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשֹוֹת גֵּרִים כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְאִירִין וּמִתְנוֹצְצִין שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת וּמִתְנוֹצְצִין זֶה לָזֶה, וְעַל יְדֵי זֶה נוֹלָדִים הַגֵּרִים, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְקַשֵּׁר הַמַּשָּא וּמַתָּן אֶל הַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשֹוֹת גֵּרִים עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת יִשָּשֹכָר וּזְבוּלוּן, כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּשָּשֹכָר עָסַק בַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה הָיָה כֹּחַ לִזְבוּלוּן לַעֲשֹוֹת מַשָּא וּמַתָּן וּלְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גֵּרִים, שֶׁהֵם נַעֲשִֹין עַל יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, "שְֹמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּשֹכָר בְּאָהֳלֶךָ, עַמִּים הַר יִקְרָאוּ וְכוּ'". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י, עַל יְדֵי סְחוֹרָתוֹ שֶׁל זְבוּלוּן בָּאִים גֵּרִים וּמִתְגַּיְּרִין, כִּי הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת עֲשִֹיַּת גֵּרִים מַמָּשׁ וְזֶה דַּיְקָא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְקַשֵּׁר זְבוּלוּן לְיִשָּשֹכָר שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה, כִּי עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּשֹכָר הָיָה כֹּחַ לִזְבוּלוּן לַעֲשֹוֹת גֵּרִים עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן בְּחִינַת שְֹמַח זְבוּלֻן וְכוּ' וְיִשָּשֹכָר וְכוּ', 'עַמִּים הַר יִקְרָאוּ', הַיְנוּ גֵּרִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן" דְּהַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁנִּשְׁכָּח וְנִתְבַּטֵּל הֶעָווֹן וְהַקְּלִפָּה וְחוֹזְרִים הַנִּיצוֹצוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְזֶה דַּיְקָא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה עִם הַדֶּרֶךְ אֶרֶץ. שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נַעֲשִֹין גֵּרִים כַּנַּ"ל:

אות ד

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת הַמְשָׁכַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת שֻׁתָּפוּת, כִּי זֶהוּ עִקַּר בְּחִינַת הַשֻּׁתָּפוּת, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּרִים, הוּא עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִוּוּג הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹלָדִין נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן לִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לְהָרִים וּלְהַעֲלוֹת הַמַּשָּא וּמַתָּן כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים וּמִשְׁתַּתְּפִים יַחַד שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וְעַל יְדֵי שֻׁתָּפוּת שֶׁלָּהֶם מִתְקַשְּׁרִים גַּם נִשְׁמוֹתֵיהֶם וּמְאִירִין זֶה לָזֶה וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהָרִים בְּיוֹתֵר אֶת הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּרִים, כִּי עִקַּר הַגֵּרִים נִתְהַוִּין עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מַזָּלָא דְּבֵי תְּרֵי עָדִיף. מַזָּל זֶה בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, בְּחִינַת וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מִן לְבוֹנָא דְּמֹחָא, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה תְּחִלָּה וְזֶה בְּחִינַת מַזָּל, וְזֶהוּ מַזָּלָא דְּבֵי תְּרֵי עָדִיף, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים וּמִזְדַּוְּגִים יַחַד נִשְׁמוֹתֵיהֶם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹלָדִים נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן צְרִיכִין קִנְיָן אֶל הַשֻּׁתָּפוּת כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּהַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִים עֲבוּרוֹ לִבְחִינַת כַּנְפֵי הַבְּגָדִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּבוֹד וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְקַיֵּם הַשֻּׁתָּפוּת. כִּי גַּם הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁבְּמַשָּא וּמַתָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקַיֵּם כִּי אִם עַל יְדֵי הַקִּנְיַן סוּדָר, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲלִיַּת הַכָּבוֹד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הַשָּׁלוֹם וְנִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַשֻּׁתָּפוּת בִּשְׁבִיל מַשָּא וּמַתָּן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת אֵין לוֹ קִיּוּם בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא, כִּי יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל הַשֻּׁתָּפוּת וּלְהִתְחַלֵּק מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַמַּשָּא וּמַתָּן נִמְשָׁךְ מִמַּחֲלֹקֶת וְכַנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲשֹוֹת קִנְיָן כְּמוֹ הַקִּנְיָן שֶׁל כָּל דָּבָר כְּשֶׁקּוֹנִין אוֹתוֹ, דְּהַיְנוּ קִנְיַן סוּדָר שֶׁהוּא עִקַּר הַקִּנְיָן בְּכָל הַדְּבָרִים, כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם וַאֲזַי אֵין שׁוּם חֲזָרָה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן עַל יְדֵי בְּחִינַת הַמְשָׁכַת שָׁלוֹם. וְזֶה עִקַּר הַשֻּׁתָּפוּת בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם, שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל:

שתפין ג

אֵין הַשֻּׁתָּפוּת נִגְמָר בִּדְבָרִים אֶלָּא בְּקִנְיָן וְכוּ'.:

אות א

עַל פִּי הַתּוֹרָה הַמַּתְחִיל תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר הַמְדַבֵּר מִתּוֹכָחָה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן ח), עַיֵּן שָׁם. וְהַכְּלָל, שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל חִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלְעָה עִם כָּל עַצְמוּת חִיּוּתָהּ מַמָּשׁ, כִּי זֹאת הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ עַד שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לִתֵּן הֲקָאוֹת בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף, בְּחִינַת אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְקוֹל הַנִּגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִמְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא וּמַכְנִיעִין מְזוֹנָא דְּגוּפָא שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲקֵב דְּסִטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו. עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

אות ב

וְזֶה בְּחִינַת מַשָּא וּמַתָּן, כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמַּשָּא וּמַתָּן מְבָרְרִין וּמוֹצִיאִין נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשֹוֹת מַשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ לְקַבֵּל כֹּחַ מֵהַתְּפִלָּה הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין, שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים קיח), קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף. כִּי לַעֲשֹוֹת מַשָּא וּמַתָּן וּלְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה הוּא קְרִיעַת יַם סוּף מַמָּשׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲשֹוֹת מַשָּא וּמַתָּן וּלְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה כִּי אִם עַל יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּין, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיָה קְרִיעַת יַם סוּף, בִּבְחִינַת אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם. כִּי עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הוּא עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית כַּיָּדוּעַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּגְזַר עַל יְדֵי זֶה בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה. כִּי בְּהַמַּשָּא וּמַתָּן וְהַפַּרְנָסָה יֵשׁ נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים גְּבוֹהִים מְאֹד וְעַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית אֲזַי יוֹנֶקֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מֵהֶם כַּנַּ"ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וַאֲזַי קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה כִּי אִם עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלְעָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף כַּנַּ"ל שֶׁזָּכוּ אָז לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל, שֶׁהוּא בִּיזַת הַיָּם. וְכָל זֶה עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר אָז מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַסִּטְרָא אָחֳרָא הֵקִיאָה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלְעָה. וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁשָּׁם כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן נ"ו "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים", וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים). נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַפַּרְנָסָה אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ כִּי אִם עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת גְּבוּרַת גְּשָׁמִים שֶׁמַּזְכִּירִין בְּבִרְכַּת אַתָּה גִבּוֹר, כִּי הַגְּשָׁמִים הֵם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְהֵם נִמְשָׁכִין לָעוֹלָם עַל יְדֵי גְּבוּרוֹת דַּיְקָא, בְּחִינַת גְּבוּרַת גְּשָׁמִים, הַיְנוּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת אַתָּה גִבּוֹר, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה בִּבְחִינַת גְּבוּרָה וָדִין, שֶׁשָּׁם מַזְכִּירִין גְּשָׁמִים וּפַרְנָסָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין שָׁם, "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד וְכוּ'". כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא מַטֵּה עֹז, נַעֲשִֹין רְעָמִים, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב שָׁם, וְהָרְעָמִים הֵם בִּשְׁבִיל הַגְּשָׁמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְנָסָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת גַּם כֵּן עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל כַּנַּ"ל. כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא צְרִיכָה לַחֲזֹר וּלְהָקִיא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הֵם בְּחִינַת פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת שֶׁנִּקְרָאִין חַיִל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשֹוֹת חָיִל". כִּי הַחַיִל שֶׁהוּא הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי כֹּחַ וּגְבוּרָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדוֹ הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְקִיאָה הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה. בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת שֶׁנִּקְרָא חַיִל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשֹוֹת חָיִל". 'כֹּחַ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל:

אות ג

וְזֶהוּ בְּחִינַת שֻׁתָּפוּת שֶׁמִּשְׁתַּתְּפִין שְׁנֵיהֶם יַחַד בְּאֵיזֶה מַשָּא וּמַתָּן וּפַרְנָסָה, כִּי מַזָּלָא דְּבֵי תְּרֵי עָדִיף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי מֵחֲמַת שֶׁעֲשִֹיַּת הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת מִלְחָמָה גְּדוֹלָה, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן רפ) עַל פָּסוּק כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, שֶׁהַמַּשָּא וּמַתָּן נִקְרָא מִלְחָמָה, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי צְרִיכִין אָז מִלְחָמָה גְּדוֹלָה לִלְחֹם עִם בְּחִינַת הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל. לְהוֹצִיא הַחַיִל וְהָעֲשִׁירוּת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁהַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת מִלְחָמָה גְּדוֹלָה, עַל כֵּן עַל פִּי רֹב כָּל הַמַּשָּא וּמַתָּן וְהַמְלָאכוֹת הַגְּדוֹלִים אֵינָם נַעֲשִֹים עַל יְדֵי אָדָם אֶחָד כִּי אִם עַל יְדֵי שֻׁתָּפוּת וְהִתְחַבְּרוּת כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְחַבְּרִין יַחַד, כִּי צְרִיכִין כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיִּתְחַבְּרוּ לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת לְהוֹצִיא מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה, לִפְעָמִים חַס וְשָׁלוֹם נוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן וַאֲזַי הַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹלַעַת עוֹד נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד שֶׁאִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ (קֹהֶלֶת ד), כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁמִּקְרָא זֶה נֶאֱמַר עַל מַשָּא וּמַתָּן גַּם כֵּן, שֶׁטּוֹבִים הַשְּׁנַיִם וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל:

אות ד

וְעִקַּר שֹׁרֶשׁ הַשֻּׁתָּפוּת דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ מִשֻּׁתָּפוּת יִשָּשֹכָר וּזְבוּלוּן שֶׁעָשֹוּ שְׁנֵיהֶם שֻׁתָּפוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁאֶחָד יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְהַשֵּׁנִי יַעֲסֹק בְּמַשָּא וּמַתָּן וִיפַרְנֵס אֶת אָחִיו וְזֶה עִקַּר הַשֻּׁתָּפוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲסֹק בְּמַשָּא וּמַתָּן לְהַחֲזִיק אֶת הַתַּלְמִיד חָכָם הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת לְפַרְנְסוֹ וְלִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו כָּל הִצְטָרְכוּתוֹ, כִּי אָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ אֶת הַמִּלְחָמָה לִגְמֹר הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה וְיַעֲשֶֹה תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ, כִּי יִזְכֶּה לְהוֹצִיא כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן כַּנַּ"ל, כִּי בִּשְׁעַת הַמַּשָּא וּמַתָּן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעִקַּר כֹּחַ וּגְבוּרָה שֶׁל הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל הוּא עַל יְדֵי הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְקַבֵּל כֹּחַ וּגְבוּרָה לְהוֹצִיא הַנִּיצוֹצוֹת בִּשְׁעַת הַמַּשָּא וּמַתָּן עַל יְדֵי הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קי) מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן, 'מִצִּיּוֹן' דַּיְקָא, כִּי צִיּוֹן נִקְרָאִים הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:

"אוֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שְׁעָרִים הַמְצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה וְכוּ'. וּכְמוּ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִּׁ"י שָׁם בְּמִקְרָא זֶה בְּעַצְמוֹ, "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן", בִּזְכוּת מַעֲשִֹים טוֹבִים הַמְצֻיָּנִים בְּיָדְךָ וְכוּ'. נִמְצָא מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשֹוֹת מַשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ לַעֲשֹוֹת שֻׁתָּפוּת עִם הַתַּלְמִיד חָכָם, דְּהַיְנוּ לְהַחֲזִיק אוֹתוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יְקַבֵּל כֹּחַ, בְּחִינַת מַטֵּה עֹז, לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה, לְבָרֵר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַּשָּא וּמַתָּן וְלֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר שָׁקוּעַ שָׁם, חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן גַּם בִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם נִתְחַבְּרוּ יַחַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לִלְחֹם עִם הַסִּטְרָא אָחֳרָא עַל יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, כִּי רֹב הַמּוֹפְתִים עָשָֹה אַהֲרֹן בַּמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִּין". שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמִּלְחָמָה בְּמַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְזֶה הָעִנְיָן עָשָֹה אַהֲרֹן בְּמַטֵּהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ", וְהַכֹּל בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַתָּה תִהְיֶה לוֹ לֵאלֹקִים וְכוּ'". כִּי בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה עָשָֹה אַהֲרֹן מִלְחָמָה עִם הַמַּטֵּה עֹז שֶׁהוֹצִיא עַל יְדֵי זֶה כָּל הַחִיּוּת וְהַנִּיצוֹצוֹת מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל, כִּי הוּא מִלְחָמָה גְּדוֹלָה וְאִי אֶפְשָׁר לְיָחִיד לְסַכֵּן עַצְמוֹ בְּמִלְחָמָה כָּזוֹ, כִּי אוּלַי יִבְלְעוּ אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, רַק עַל יְדֵי כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הָיָה כֹּחַ לְאַהֲרֹן לְהַשְׁלִיךְ אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִלְחָמָה הַנַּ"ל. וְגַם פִּינְחָס שֶׁעָשָֹה פְּלִילוֹת עִם קוֹנוֹ וְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל, הַכֹּל הָיָה עַל יְדֵי כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁצִּוָּהוּ בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּגְמָרָא סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק הַנִּשְֹרָפִין שֶׁאָמַר לוֹ, קַרְיְינָא דְאִיגַרְתָּא אִיהוּ לִיהֶוֵי פַּרְוַונְקָא:

אות ה

וְזֶה שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים לג), "שְֹמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּשֹכָר בְּאֹהָלֶיךָ עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק וְכוּ'". כִּי מִקְרָא זֶה שְֹמַח זְבוּלֻן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מַה שֶּׁהָיָה זְבוּלוּן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּשֹכָר וְזֶהוּ "שְֹמַח זְבוּלֻן", 'שְֹמַח' דַּיְקָא, כִּי עַל יְדֵי מַשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ שֶׁמַּחֲזִיק אֶת הַתַּלְמִיד חָכָם, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהוֹצִיא עַל יְדֵי הַמַּטֵּה עֹז כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׁיר וְנִגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁאָז תִּגְדַּל הַשִּמְחָה מְאֹד, וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב עַד הַסּוֹף. וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן י"ג לִקּוּטֵי א') שֶׁמַּשָּא וּמַתָּן הוּא בְּחִינַת שְֹאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשָּא וּמַתָּן, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי עַל יְדֵי מַשָּא וּמַתָּן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְבָרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת עַל יְדֵי הַמַּטֵּה עֹז כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׁיר וְנִגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "שְֹמַח זְבוּלֻן", 'שְֹמַח' דַּיְקָא, כִּי הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת שִֹמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צב), "עֲלֵי עָשֹוֹר וַעֲלֵי נָבֶל כִּי שִֹמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ וְכוּ'". וְזֶהוּ, "עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י, שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ הָעַמִּים עַל יְדֵי סְחוֹרָה שֶׁל זְבוּלוּן, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי שֶׁמַּחֲזִיק אֶת הַתַּלְמִיד חָכָם, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִֹין גֵּרִים, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְזֶהוּ (דְּבָרִים לב), "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ", 'שֶׁפַע יַמִּים' דַּיְקָא, כִּי הוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁזָּכוּ אָז לְשֶׁפַע גָּדוֹל, שֶׁהוּא בִּיזַת הַיָּם, כִּי מַשָּא וּמַתָּן בַּקְּדֻשָּׁה הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף מַמָּשׁ כַּנַּ"ל שֶׁזּוֹכִין עַל יָדוֹ לְשֶׁפַע גָּדוֹל שֶׁל עֲשִׁירוּת. וְזֶהוּ 'כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ'. כִּי הַשֶּׁפַע נִמְשָׁךְ מִן הַיָּם מִבְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנַּעֲשָֹה עַל יְדֵי הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל. וְזֶהוּ (שָׁם) "וּשְֹפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל", שֶׁכָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ סְפוּנִים וּטְמוּנִים בְּתוֹךְ הַחֹל, שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחוֹל". וְעַכְשָׁו עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי שֶׁזְּבוּלוּן מַחֲזִיק לְיִשָּשֹכָר הַתַּלְמִיד חָכָם, עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהָיוּ סְפוּנִים וּטְמוּנִים בְּתוֹךְ הַחֹל וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא עַל יְדֵי הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל כַּנַּ"ל:

אות ו

וְזֶהוּ מַה שֶּׁנִּפְסַק בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, אֵין הַשֻּׁתָּפוּת נִגְמָר בִּדְבָרִים אֶלָּא בְּקִנְיָן, לְפִיכָךְ כָּל דָּבָר כְּפִי קִנְיָנוֹ וְכוּ':

כִּי עִנְיַן קִנְיָן שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים. הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא נֶאֱחֶזֶת בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּשָּא וּמַתָּן וּמֵהֶם בָּאִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבְּמַשָּא וּמַתָּן. וּמֵחֲמַת זֶה לֹא סַמְכָא דַּעְתָּם. עַד שֶׁעוֹשִֹין אֵיזֶהוּ קִנְיָן וְכָל הַקִּנְיָנִים הֵם עַל יְדֵי עֲשִֹיָּה בְּיָדַיִם, כְּגוֹן קִנְיַן סוּדָר שֶׁמְּקַבֵּל הַחֵפֶץ בְּיָדָיו אוֹ מְשִׁיכָה וּמְסִירָה וְהַגְבָּהָה וְכוּ'. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא בָּא הַמַּשָּא וּמַתָּן לְתוֹךְ עֲשִֹיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם, לֹא נִגְמָר הַקִּנְיָן עַל יְדֵי דְּבָרִים לְבַד עַד שֶׁעוֹשִֹין קִנְיָן בַּיָּדַיִם. הַיְנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמַּשָּא וּמַתָּן כִּי אִם בְּכֹחַ גָּדוֹל, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ כַּנַּ"ל. כְּדֵי שֶׁתִּרְצֶה הַסִּטְרָא אָחֳרָא לִבְלֹעַ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת, חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּין. אֲבָל עַל יְדֵי עֹצֶם הַכֹּחַ שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, עוֹמֶדֶת לוֹ זֹאת הַתְּפִלָּה בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ וְכוּ', שֶׁעַל יְדֵי זֶה מֻכְרָח הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהוֹצִיא וּלְהָקִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלְעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲשִֹיַּת הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה עַל יְדֵי אֵיזֶה עֲשִֹיָּה דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּבֵרַכְךָ בְּכָל מַעֲשֵֹה יָדֶיךָ". וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁהֻכְרַח יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּבִגְדֵי עֵשָֹו בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל פַּרְנָסָה, שֶׁהוּא הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו, "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְכוּ'". כִּי עֲשִֹיָּה הוּא בְּחִינַת דִּין שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת עֵשָֹו, שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֲשִֹיָּה, בְּחִינַת וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָֹו, כִּי בַּעֲשִֹיָּה, בְּחִינַת יָדַיִם, שָׁם אֲחִיזַת עֵשָֹו. וְיַעֲקֹב הָיָה צָרִיךְ לְהַכְנִיעַ עֲקֵב עֵשָֹו בִּבְחִינַת וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, וְעַל כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּין, עַל כֵּן הֻכְרַח לְהִתְלַבֵּשׁ בְּבִגְדֵי עֵשָֹו וְהִלְבִּישׁ אֶת יָדָיו עַד שֶׁהָיוּ דּוֹמִים לִידֵי עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָֹו". הַיְנוּ כִּי יַעֲקֹב הִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינַת דִּין כְּדֵי לְהוֹצִיא מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כָּל חִיּוּתָהּ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה שֶׁהוּא הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו כַּנַּ"ל. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁצְּרִיכִים לַעֲשֹוֹת אֵיזֶה עֲשִֹיָּה שֶׁל מַשָּא וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, כִּי צְרִיכִין לְהִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינַת עֲשִֹיַּת הַיָּדַיִם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּין כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה כִּי אִם עַל יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל שֶׁהוּא תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין כַּנַּ"ל:

אות ז

וְעַל כֵּן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא בָּא הַמַּשָּא וּמַתָּן לְתוֹךְ הַיָּדַיִם עַל יְדֵי אֵיזֶה קִנְיָן, עֲדַיִן לֹא נִגְמַר הַקִּנְיָן וִיכוֹלִין לְשַׁנּוֹת עֲדַיִן, כִּי עֲדַיִן לֹא נִכְנַע הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי, כִּי עִקַּר הַכְנָעָתָהּ הוּא כְּשֶׁבָּא הַמַּשָּא וּמַתָּן לְתוֹךְ הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקִּנְיָן, כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת כֹּחַ שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ הוּא בַּיָּדַיִם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת כ"ח (עֶשְֹרִים וּשְׁמוֹנֶה) אַתְוָן דְּמַעֲשֵֹה בְּרֵאשִׁית שֶׁהֵם בְּחִינַת כ"ח פִּרְקִין דְּיָדַיִם. שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ כֹּחַ לִלְחֹם עִם הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִֹיַּת הַמַּשָּא וּמַתָּן. לְהוֹצִיא עַל יְדֵי זֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַקִּנְיָן שֶׁבַּיָּדַיִם נִכְנָע הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְאָז נִתְבַּטְּלִין כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְנִתְקַיֵּם הַמִּקָּח:

אות ח

וְעִקַּר הַקִּנְיָן הוּא קִנְיַן סוּדָר. שֶׁאָנוּ לוֹמְדִין אוֹתוֹ מִפָּסוּק "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְֹרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְכוּ'" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי עִקַּר הַקִּנְיָן הוּא בַּנַּעַל שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת עֲקֵב דְּסִטְרָא אָחֳרָא, עֲקֵב עֵשָֹו שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְנִיעוֹ עַל יְדֵי הַמַּטֵּה עֹז הַנַּ"ל וְעַל כֵּן הָיוּ נוֹהֲגִין שֶׁהָיָה שׁוֹלֵף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ לְהוֹרוֹת שֶׁנִּתְבַּטֵּל אֲחִיזַת עֲקֵב דְּסִטְרָא אָחֳרָא, עֲקֵב עֵשָֹו, בִּבְחִינַת וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ הַנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שְׁלִיפַת הַנַּעַל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּחִינַת עֲקֵב עֵשָֹו כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה נִתְקַיֵּם הַמִּקָּח כַּנַּ"ל. וּמִשָּׁם אָנוּ לְמֵדִים כָּל הַקִּנְיָנִים שֶׁהֵם דוּמְיָא דְּנַעַל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מַה נַּעַל וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַחֲפָצִים שֶׁל הַמַּשָּא וּמַתָּן הֵם בִּבְחִינַת נַעַל, בִּבְחִינַת רַגְלִין, כִּי הַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת רַגְלִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "וְאֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם", זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְעַל יְדֵי שֶׁבָּא הַחֵפֶץ, שֶׁהוּא דוּמְיָא דְּנַעַל, לְתוֹךְ הַיָּדַיִם זֶהוּ בְּחִינַת וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו, כִּי עַל יְדֵי הַיָּדַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין אֲחִיזַת עֲקֵב עֵשָֹו שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשְּׁקָרִים וְהַחִלּוּפִים וְהַשִּׁנּוּיִים שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת דְּבָרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי כֹּחַ הַיָּדַיִם נִכְנָע אֲחִיזָתָם כַּנַּ"ל וְאָז נִתְקַיֵּם הַמִּקָּח וְהַמַּשָּא וּמַתָּן כַּנַּ"ל:

אות ט

וְעַל כֵּן גַּם הַשֻּׁתָּפִין אֵין מִתְקַיֵּם הַשֻּׁתָּפוּת כִּי אִם בְּקִנְיָן, כִּי עִקַּר שֻׁתָּפוּתָם הוּא לְהִתְחַבֵּר יַחַד לְמִלְחָמָה, לְהוֹצִיא אֶת הַנִּיצוֹצוֹת עַל יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין קִנְיָן שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַיָּדַיִם, בְּחִינַת מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם שֻׁתָּפוּתָם וְלֹא יְשַׁנּוּ בֵּינֵיהֶם, הַיְנוּ שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עֲקֵב עֵשָֹו, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים, עַל כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ מִמַּטֶּה הַנַּ"ל עַל יְדֵי הַקִּנְיָן שֶׁבַּיָּדַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיעַ עֲקֵב עֵשָֹו וּלְבָרֵר כָּל הַנִּיצוֹצוֹת מִשָּׁם עַל יְדֵי הַמַּשָּא וּמַתָּן, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשֻּׁתָּפוּת כַּנַּ"ל:

שתפין ד

אֵין הַשֻּׁתָּפוּת מִתְקַיֵּם בִּדְבָרִים לְבַד אֶלָּא בְּקִנְיָן וְכָל דָּבָר כְּפִי קִנְיָנוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ:

אות א

עַל פִּי הַתּוֹרָה "צִוִּיתָ צֶדֶק" וְכוּ' (סִימָן כ"ג), עַיֵּן שָׁם. וְהַכְּלָל, שֶׁכָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת תְּחוּבִים בַּמָּמוֹן וּמִי שֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁכָּל הַפַּרְנָסָה וְהָרֶוַח הוּא רַק מֵה' יִתְבָּרַךְ וְאוֹמֵר כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי וְכוּ' וּמַטְרִיד אֶת עַצְמוֹ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ לְמֶרְחַקִּים בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן וְכוּ', הוּא עוֹבֵד כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲבָל הַנּוֹשֵֹא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה וּמְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ בַּמַּשָּא וּמַתָּן, וְהַהֵן הֵן וְהַלָּאו לָאו וְאֵינוֹ מְשַׁנֶּה וּמַחֲלִיף דִּבּוּרוֹ אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל כָּל הוֹן דְּעָלְמָא וּמַאֲמִין שֶׁכָּל הָרֶוַח הוּא רַק מֵה' יִתְבָּרַךְ וְהוּא שָֹמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהוֹן וְכוּ' הוּא בִּבְחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין בְּחִינַת שִֹמְחָה, בְּחִינַת חַיִּים, וּמְקֻשָּׁר בִּבְחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא עוֹבֵד כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל, הוּא מְקֻשָּׁר בְּכָל הַשִּׁבְעִים פָּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, שִׁבְעִים אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, עֲבוֹדָה זָרָה בְּחִינַת מִיתָה, כִּי הַמָּמוֹן מֵמִית אוֹתוֹ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית וְעַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי אִלְמָלֵא מִלְחָא לֹא הֲוֵי עָלְמָא יָכוֹל לְמִסְבַּל מְרִירוּתָא, הַיְנוּ שֶׁהָעוֹלָם מָלֵא מְרִירוּת מִדְּאָגוֹת וְטִרְדוֹת וִיגִיעוֹת וּרְדִיפַת הַפַּרְנָסָה עַד שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לִסְבֹּל הַמְרִירוּת הַזֹּאת שֶׁקָּשָׁה מִמָּוֶת, בְּחִינַת מוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וְכוּ', שֶׁהוּא הַפַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. אַךְ עִקַּר הַחִיּוּת וְקִיּוּם הָעוֹלָם הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַשּׁוֹמֵר הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִית מֶלַח עוֹלָם, שֶׁהוּא מַמְתִּיק הַמְרִירוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וּמְבַטֵּל תַּאֲוַת מָמוֹן וּמַכְנִיס אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּלֵב יִשְֹרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב. וּמְבֹאָר שָׁם, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה כָּל מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נוֹפֵל בְּיוֹתֵר לְתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁמָד, עֲבוֹדָה זָרָה, בִּבְחִינַת 'וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד'. כִּי אֵין לוֹ מֶלַח לְהַמְתִּיק הַמְרִירוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:

אות ב

וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין קִנְיָן דַּוְקָא בְּמַשָּא וּמַתָּן וְאֵין מִתְקַיֵּם שׁוּם מִקָּח וְעֵסֶק בִּדְבָרִים לְבַד בְּלֹא קִנְיָן. כִּי כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחִלּוּפִים שֶׁבְּמַשָּא וּמַתָּן נִמְשָׁכִים מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה זָרָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, שֶׁהֵם סְבִיב הַמָּמוֹן. וְכָל מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם לִשָּא וְלִתֵּן בְּמָמוֹנוֹ, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁסְּבִיב הַמָּמוֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ"ל. וְצָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה וּלְהִתְקַשֵּׁר הַרְבֵּה לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה עַד שֶׁיִּנָּצֵל מִתַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּסּוֹף, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. כִּי קֹדֶם שֶׁמַּרְוִיחַ מָמוֹן כָּשֵׁר צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַשִּׁבְעִים עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל וְלִצְעֹק ק"ם (מֵאָה אַרְבָּעִים) קָלִין כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶם וְאָז זוֹכֶה לְהַרְוִיחַ מָמוֹן כָּשֵׁר שֶׁרַק זֶה נִקְרָא רֶוַח וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם. וְכָל הַשִּׁנּוּיִים וְהַחִלּוּפִים שֶׁבְּמַשָּא וּמַתָּן הַכֹּל מִשָּׁם, מֵהָעֲבוֹדָה זָרָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם נֶאֱחָזִין בְּהַמַּשָּא וּמַתָּן וְהֵם הִפִּילוּ אוֹתוֹ לְתַאֲוַת מָמוֹן עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נִפְתֶּה לִבּוֹ לְהַחֲלִיף דִּבּוּרוֹ וּלְשַׁנּוֹתוֹ שֶׁנֶּחֱשָׁב כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַמַּחֲלִיף דִּבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וּמֵחֲמַת זֶה אֵין הַמִּקָּח נִתְקַיֵּם בִּדְבָרִים לְבַד, כִּי לֹא סָמְכָה דַּעְתָּם שֶׁל הַקּוֹנֶה וְהַמּוֹכֵר עַל דְּבָרִים לְבַד, כִּי אִם כְּשֶׁהָיָה אֵיזֶה קִנְיָן גָּמוּר כְּפִי תַּקָּנַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּגוֹן מְשִׁיכָה אוֹ הַגְבָּהָה וְכוּ', כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמִּשָּׁם הַשִּׁנּוּיִים כַּנַּ"ל כִּי אִם עַל יְדֵי הַיָּדַיִם דַּיְקָא שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשִֹיָּה, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם (בְּסִימָן כ"ב) עַיֵּן שָׁם, שֶׁעִקַּר יְנִיקַת הָעֲבוֹדָה זָרָה מִבְּחִינַת יָדַיִם בִּבְחִינַת וַיִּקַּח אוֹתוֹ מִיָּדָם וְכוּ' וְעִקַּר הַכְנָעַת הָעֲבוֹדָה זָרָה עַל יְדֵי יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב וְכוּ'", עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן אֵין הַמִּקָּח נִגְמָר בִּדְבָרִים לְבַד, כִּי עַל יְדֵי דְּבָרִים לְבַד אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁסְּבִיב הַמָּמוֹן שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַשִּׁנּוּיִים כַּנַּ"ל כִּי אִם כְּשֶׁעָשֹוּ אֵיזֶה קִנְיָן שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִֹיָּה בְּחִינַת יָדַיִם, כִּי כָּל הַקִּנְיָנִים הוּא שֶׁעוֹשֶֹה אֵיזֶה מַעֲשֶֹה בַּיָּדַיִם, כְּגוֹן קִנְיַן סוּדָר אוֹ מְשִׁיכָה וְהַגְבָּהָה וּמְסִירָה וְכוּ'. וְעַל יְדֵי הָעֲשִֹיָּה בְּחִינַת יָדַיִם אָז דַּיְקָא נִכְנָע הָעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי עִקַּר הַכְנָעָתָהּ עַל יְדֵי יָדַיִם כַּנַּ"ל וְאָז נִתְבַּטְּלִין הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּאִים מִשָּׁם. וְאָז דַּיְקָא מִתְקַיֵּם הַמִּקָּח:

אות ג

וְעַל כֵּן גַּם הַשֻּׁתָּפִים שֶׁבָּאוּ לְהִשְׁתַּתֵּף אֵין הַשֻּׁתָּפוּת מִתְקַיֵּם בִּדְבָרִים לְבַד כִּי אִם בְּקִנְיָן, כִּי עִנְיַן הַשֻּׁתָּפוּת מַה שֶּׁשְּׁנַיִם מִתְחַבְּרִים וּמִשְׁתַּתְּפִים יַחַד לַעֲשֹוֹת מַשָּא וּמַתָּן זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ"ל מֵחֲמַת שֶׁהַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא מְקוֹם סַכָּנָה מְאֹד, כִּי כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה תְּחוּבִים שָׁם כַּנַּ"ל וְכָל הַנְּפִילוֹת הֵם שָׁם, כִּי זֶה עִקַּר הַנְּפִילָה כְּשֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁשָּׁם כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה וּמֵחֲמַת זֶה קָשָׁה הַפַּרְנָסָה וְהָרֶוַח מְאֹד מְאֹד, בְּחִינַת קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו כִּפְלַיִם וְכוּ'. כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן - חֶסְרוֹן הַבִּטָּחוֹן וְהָאֱמוּנָה, הֵם מְעַכְּבִים וּמוֹנְעִים הַשֶּׁפַע, כִּי אֵל אַחֵר אִסְתָּרֵס וְלָא עָבֵד פֵּרִין כַּמּוּבָן שָׁם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּרְוִיחַ מָמוֹן אִם אֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין הָרֶוַח נֶחֱשָׁב לִכְלוּם, כִּי, אַדְּרַבָּא, עַתָּה חָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר וּמָלֵא דְּאָגוֹת וִיגוֹנוֹת יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה וְסוֹבֵל מְרִירוּת הָעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, כִּי עַתָּה חָסֵר לוֹ הַרְבֵּה מְאֹד כְּפִי הַנְהָגָתוֹ עַתָּה וּכְפִי מַחְשְׁבוֹתָיו וּשְׁטוּתָיו עַתָּה כַּיָּדוּעַ כָּל זֶה. וְכַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וּבְמָקוֹם אַחֵר בִּדְבָרֵינוּ, עַיֵּן שָׁם. וּמֵחֲמַת כָּל זֶה מָצוּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִשְׁתַּתְּפִין יַחַד, כִּי מַזָּלָא דְּבֵי תְּרֵי עָדִיף זֶה בְּחִינַת 'טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד שֶׁאִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ' וְכוּ', כִּי עִקַּר כָּל הַנְּפִילוֹת הֵם בְּתַאֲוַת מָמוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן מִתְחַבְּרִים שְׁנַיִם וּמִשְׁתַּתְּפִים יַחַד כְּדֵי שֶׁהָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, הַיְנוּ, כִּי עִקַּר הַנְּפִילָה בְּתַאֲוַת מָמוֹן הוּא מֵחֲמַת מַחֲלֹקֶת וְהָעִקָּר עַל יְדֵי שֶׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת בְּרִית מֶלַח עוֹלָם שֶׁהוּא מַמְתִּיק מְרִירוּתָא דְּעָלְמָא כַּנַּ"ל וּכְשֶׁחוֹלְקִין עָלָיו אֵין לוֹ בְּחִינַת מֶלַח לְהַמְתִּיק הַמְרִירוּת, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נוֹפֵל לִמְרִירוּת תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁזֶּה עִקַּר הַנְּפִילָה בִּבְחִינַת וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. כִּי הַמַּחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק גּוֹרֵם כַּמָּה מִינֵי קִלְקוּלִים, כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְרַבָּה מַחֲלֹקֶת בְּיִשְֹרָאֵל וּבֵין כָּל הָעוֹלָם בֵּין כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְנִתְרַבִּין מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּרִית מֶלַח, בְּחִינַת בְּרִית שָׁלוֹם, שֶׁהוּא עוֹשֶֹה שָׁלוֹם בֵּין כָּל הַהֲפָכִים וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בִּכְבוֹדוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלְקִין עָלָיו, אֵין מִי שֶׁיַּעֲשֶֹה שָׁלוֹם וְנִתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד, כִּי רֹב דֵּעוֹת בְּנֵי אָדָם מְשֻׁנִּים וּמְהֻפָּכִים זֶה מִזֶּה, כִּי כְּשֵׁם שֶׁמְשֻׁנִּים בְּצוּרוֹתֵיהֶם כֵּן הֵם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם. וּכְשֶׁאֵין מֵאִיר בָּהֶם הֶאָרַת הַצַּדִּיק, בְּחִינַת בְּרִית שָׁלוֹם, מִמֵּילָא מִתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד. וְעַל יְדֵי רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל מִזֶּה מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוַת מָמוֹן בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל אֶחָד מַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא חוֹלֵק עָלָיו כַּמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית בְּיוֹתֵר יָכוֹל לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ הַפָּחוּת בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית 'לְתַאֲוַת' מָמוֹן, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה יָדוּעַ שֶׁאֵין כָּל יִשְֹרָאֵל שָׁוִין וְנֶחֱשָׁב אֶחָד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ בִּבְחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית. וּכְשֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה, הָיָה אֶחָד עוֹזֵר וּמֵקִים אֶת חֲבֵרוֹ מִתַּאֲוַת מָמוֹן, כִּי עַל יְדֵי הִתְחַבְּרוּתָם יַחַד הָיוּ בִּכְלַל שְׁמִירַת הַבְּרִית:

כִּי יִשְֹרָאֵל בִּכְלָל הֵם בִּבְחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים", הַיְנוּ 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם', כְּשֶׁעַמֵּךְ יִשְֹרָאֵל הֵם כֻּלָּם יַחַד, שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם, אֲזַי הֵם נֶחֱשָׁבִים צַדִּיקִים, כִּי מִתְחַבֵּר יַחַד חֶלְקֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁל כָּל אֶחָד וְעַל יְדֵי זֶה נֶחֱשָׁבִים כֻּלָּם צַדִּיקִים. וְגַם עַל יְדֵי שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם אֲזַי יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל הֶאָרַת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם שֶׁשָּׁם עִקַּר הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְהוּא מֵאִיר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית וְעַל יְדֵי זֶה מַצִּילָם מִמְּרִירוּתָא דְּעָלְמָא, שֶׁהוּא תַּאֲוַת מָמוֹן וְכַנַּ"ל, אֲבָל עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֶאָרַת הַצַּדִּיק, כִּי הֶאָרַת הַצַּדִּיק גְּדוֹלָה מְאֹד וְקָשֶׁה לְקַבְּלוֹ כִּי אִם בְּהִתְחַבְּרוּת כֻּלָּם יַחַד, שֶׁאָז יֵשׁ לָהֶם כֵּלִים לְקַבֵּל הֶאָרַת הַצַּדִּיק הַגְּדוֹלָה עַד שֶׁיָּאִיר עֲלֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת לְהוֹצִיאָם מִיוֵן מְצוּלַת תַּאֲוַת מָמוֹן הַמְאַבֶּדֶת רֹב הָעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְגַם כִּי הֵם חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ וְגַם כָּל אֶחָד חוֹלֵק עַל חֲבֵרוֹ וְכָל אֶחָד מַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַנַּ"ל, וּמִזֶּה בָּא הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מְאֹד מְאֹד בָּעוֹלָם שֶׁמְּמָרֶרֶת חַיֵּי הָאָדָם עַד שֶׁמֵּתִים מִתּוֹךְ יָגוֹן וַאֲנָחָה וְכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת וּמְאוּמָה לֹא יִשְּאוּ בְּיָדָם לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי כָּל יְמֵיהֶם הָיוּ טְרוּדִים לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמָן מְרִירוּת וִיגוֹנוֹת תַּאֲוַת הַמָּמוֹן וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ שֶׁמִּתְחַבְּרִים שְׁנַיִם יַחַד וּמִשְׁתַּתְּפִים לַעֲסֹק בְּאֵיזֶה מַשָּא וּמַתָּן, זֶה בְּחִינַת טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד שֶׁאִם יִפֹּלוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁשְּׁנַיִם מִתְחַבְּרִים יַחַד, לְפִי בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּתָם וְהִתְקַשְּׁרוּתָם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת שָׁלוֹם בֵּין נַפְשׁוֹתָם, וּמִתְחַבְּרִים יַחַד בְּחִינַת צַדִּיק שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם. כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת צַדִּיק, בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל יְדֵי הִתְחַבְּרוּתָם יַחַד נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הֶאָרַת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ יוֹתֵר לְהִתְחַזֵּק מִלִּפֹּל לְתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁמִּשָּׁם קֹשִׁי וּכְבֵדוּת הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל, כִּי הֵם מְקַיְּמִים וּמַחֲזִיקִים זֶה אֶת זֶה בִּבְחִינַת שֶׁאִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְכַנַּ"ל. וְעַל כֵּן אֵין הַשֻּׁתָּפוּת מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּקִנְיָן כְּמוֹ הַמַּשָּא וּמַתָּן, כִּי הִתְחַבְּרוּת הַשֻּׁתָּפִים זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית וְכַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן צְרִיכִין קִנְיָן, שֶׁהוּא מַעֲשֶֹה בַּיָּדַיִם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִכְנָע הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁהִיא מִתְגָּרָה תָּמִיד לְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם וּלְבַטֵּל הַשֻּׁתָּפוּת. עַל כֵּן צְרִיכִין קִנְיָן דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִֹיָּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִכְנָע הָעֲבוֹדָה זָרָה וְנִמְשָׁךְ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשֻּׁתָּפוּת וְכַנַּ"ל. כִּי אֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֶהָבוּ:

אות ד

וְזֶה בְּחִינַת קִנְיַן סוּדָר שֶׁרֹב הַקִּנְיָנִים עַל יָדוֹ, כִּי קִנְיַן סוּדָר, שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַבְּגָדִים, עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הֶאָרַת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית בִּבְחִינַת 'וּפָרַשְֹתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲמָתֶךָ' (כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר), שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטֵּל תַּאֲוַת מָמוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמִּשָּׁם הַשִּׁנּוּיִים כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן לְפָנִים בְּיִשְֹרָאֵל הָיָה הַקִּנְיָן עַל יְדֵי נַעַל, 'שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ' כוּ', כִּי נַעַל הוּא שְׁמִירָה לְהָרַגְלִין שֶׁשָּׁם עִקַּר הַמָּמוֹן בִּבְחִינַת 'וְאֶת כָּל הַיְקוּם', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הָעֲבוֹדָה זָרָה בִּבְחִינַת וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, זֶה עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעַל כֵּן שֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם וְכוּ', וְהַנַּעַל הוּא שְׁמִירָה לְהָרַגְלִין שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהָעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי הַמִּנְעָלִים נִמְשָׁכִין מִבְּחִינָה גָּבוֹהַּ, מִבְּחִינַת הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים (כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר וְכַמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת). וְעַל כֵּן הָיָה לְפָנִים הַמִּקָּח עַל יְדֵי הַמִּנְעָלִים שֶׁנָּתַן אִישׁ לְרֵעֵהוּ, לְהוֹרוֹת שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים יַחַד בִּבְחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁהוּא שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַמִּנְעָלִים שֶׁנִּמְשָׁכִים מִבְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. כִּי עִקַּר קִיּוּם הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה הוּא עַל יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁרוֹצָה לְהִתְאַחֵז בְּהַמָּמוֹן שֶׁהַכְנָעָתָהּ עַל יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית וְכַנַּ"ל:

אות ה

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּסְמַךְ פָּסוּק "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַֹבֵּרוּ וְכוּ'", לְפָסוּק "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים". כִּי עִקַּר כָּל הַנְּפִילוֹת הֵם לְתַאֲוַת מָמוֹן, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל שֶׁאָז נוֹפֵל לְכָל הַשִּׁבְעִים עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְזֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ הוּא רַק בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן מַה שֶּׁלּוֹקְחִים מִסִּים וּנְתִינוֹת הַרְבֵּה מִיִּשְֹרָאֵל וְגַם כָּל אֶחָד מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, רַחֲמָנָא לִצְלָן כְּפִי נְפִילָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִפְּנֵי זֶה לֹא נֶאֱמַר נוּ"ן בְּאַשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפָּלָה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "נָפְלָה לֹא תּוֹסִיף וְכוּ'". כִּי עַל הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן נֶאֱמַר נָפְלָה לֹא תוֹסִיף, קוּם, כִּי מִכָּל הַנְּפִילוֹת אֶפְשָׁר לָקוּם, אַךְ מִי שֶׁנּוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָקוּם מִשָּׁם, כַּמּוּבָן בְּהַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה, עַיֵּן שָׁם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר:

"נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם". וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל מְרִירוּת הַפַּרְנָסָה שֶׁעֲשָֹאוֹ עֶבֶד מְכוּדָן (הַיְנוּ מְשֻׁעְבָּד) לְעַצְמוֹ וְכוּ' (עַיֵּן שָׁם בְּמִדְרַשׁ אֵיכָה עַל פָּסוּק זֶה). וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וַאֲפִלּוּ הָכִי בָּא דָּוִד וּסְמָכָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר, "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים", הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מָמוֹן וּמְרִירוּת הַפַּרְנָסָה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם כְּלָל בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, אַךְ לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְֹרָאֵל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָנוּ בְּכָל דּוֹר וְשׁוֹלֵחַ לָנוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּעֹצֶם כֹּחָם אַף עַל פִּי שֶׁחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם הֵם בְּחָכְמָתָם הַנִּפְלָאָה, סוֹמְכִים אֶת יִשְֹרָאֵל בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל, וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ קִיּוּם בַּגָּלוּת הָאָרֹךְ הַמַּר הַזֶּה שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת הוּא תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁבָּא מִתַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל כַּנַּ"ל (וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר). וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁסְּמָכָהּ דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים". כִּי רַק ה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו סוֹמֵךְ אוֹתָנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ קִיּוּם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִסְמַךְ לָזֶה, "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַֹבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ וְכוּ'". כִּי זֶה עִקַּר הַסְּמִיכָה מַה שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ סוֹמֵךְ לְכָל הַנּוֹפְלִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּצִּילָם מִתַּאֲוַת מָמוֹן וּמַכְנִיס בָּהֶם אֱמוּנָה שֶׁיְּצַפּוּ לִישׁוּעַת ה' וְיִתְלוּ עֵינֵיהֶם אֵלָיו לְבַד לִבְטֹחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַפַּרְנָסָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַֹבֵּרוּ וְכוּ'. וְעַל כֵּן בְמַעַרָבָא מְתַּרְצֵי לָהּ הָכִי, נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְֹרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁבְּוַדַּאי מֵאַחַר שֶׁבְּחַסְדֵי ה' הוּא סוֹמֵךְ אוֹתָנוּ לִבְלִי לִשָּׁאֵר, חַס וְשָׁלוֹם בִּנְפִילָה זֹאת שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁגָּרוּעַ מִן הַכֹּל עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יְקִימֵנוּ גַּם מִנְּפִילָה זֹאת, בְּוַדַּאי אַחַר כָּךְ לֹא תוֹסִיף כְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל לִפֹּל עוֹד כְּלָל, כִּי זֶה עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת. עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ שֶׁבְּחָכְמָתוֹ יָקִים אוֹתָנוּ מִנְּפִילָה זֹאת שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, כִּי יִתְקַיֵּם אָז, "וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֶת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ וְכוּ'" וְאָז לֹא יוֹסִיפוּ יִשְֹרָאֵל לִפֹּל עוֹד, כִּי אָז יִתְתַּקֵּן הַכֹּל. וְכַמּוּבָן בְּהַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה שֶׁתַּאֲוַת מָמוֹן לֹא נִתְתַּקֵּן כִּי אִם עַד שֶׁבָּאוּ כֻּלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ וְאָז הֶרְאָה לָהֶם הַדֶּרֶךְ אֶל הַחֶרֶב שֶׁהָיָה כָּתוּב עַל הַיָּד וְכוּ', שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן, וְאָז נִתְתַּקְּנוּ כָּל הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת וְיָצְאוּ מִטָּעוּתָם. נִמְצָא, שֶׁכְּשֶׁיִּתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן אָז יִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְאָז יִתְקַיֵּם נָפְלָה וְלֹא תוֹסִיף לִפֹּל עוֹד, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ יֹאמַר לָהּ, קוּם בְּתוּלַת יִשְֹרָאֵל! הַיְנוּ שֶּׁה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, יָקִים אוֹתָהּ מִנְּפִילָתָהּ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת מִתַּאֲוַת מָמוֹן לְגַמְרֵי כִּי אִם בִּישׁוּעַת ה' שֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַדְּרָכִים אֵיךְ לְהוֹצִיא מִזֶּה, וְכַמּוּבָן בְּהַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל. ה' יִתְבָּרַךְ יָאִיר עֵינֵינוּ וְעֵינֵי כָּל יִשְֹרָאֵל שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתָנוּ מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל הַטָּעוּתִים, וּבִפְרָט מִתַּאֲוַת מָמוֹן, וְנָשׁוּב כֻּלָּנוּ לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל חַיֵּינוּ לְעוֹלָם, אָמֵן:

הֲלָכָה ה' בְּהִלְכוֹת 'שֻׁתָּפִים בְּקַרְקַע' הֲלָכָה ה':